1
המִתכוֵּן להרֹג את זה והרג את זה פטוּר מִמיתת בית דין וּמִן התשלוּמין וּמִן הגלוּת,
לפי שאין ערי מִקלט קוֹלטוֹת אוֹתוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר.
לפיכך הזוֹרֵק אבן לתוֹך עֵדה מיִשראֵל והרג אחד מֵהן פטוּר מִמיתת בית דין.
2
נִתכוֵּן להכוֹת חבֵרוֹ על מתניו ולֹא היה בכלי כדי להמית על מתניו,
והלכה לה האבן על לִבוֹ והיה בה כדי להמית על לִבוֹ,
וּמֵת; אוֹ שנִתכוֵּן להכוֹתוֹ על לִבוֹ והיה בה כדי להמית על לִבוֹ,
והלכה לה על מתניו ולֹא היה בה כדי להמית על מתניו,
וּמֵת פטוּר מִמיתת בית דין,
ואינוֹ גוֹלה,
שאין ההוֹרֵג בכוּנה גוֹלה.
:אבל אִם נִתכוֵּן להכוֹתוֹ על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו,
והלכה לה על לִבוֹ וּמֵת הרי זה נהרג.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
המכה את חבֵרוֹ באבן אוֹ באגרוֹף וכיוֹצֵא בהן,
אוֹמדין אוֹתוֹ:
אִם אמדוּהוּ לחיים נוֹתֵן חמִשה דברים ונִפטר.
ואפִלוּ חלה המוּכה והִכביד,
וּמֵת מֵחמת המכה הרי זה פטוּר.
:ואִם אמדוּהוּ למיתה אוֹסרין את המכה בבית הסֹהר מיד,
וּממתינים לזה:
אִם מֵת יֵהרֵג המכה; ואִם הֵקֵל ונִתרפֵא רפוּאה שלֵמה,
והלך בשוּק על רגליו כִשאר הבריאים משלֵם המכה חמִשה דברים ונִפטר.
4
זה שנאמר בתוֹרה:
"על מִשענתוֹ" אינוֹ שיהלֵך והוּא נִשען על המטה אוֹ על אחֵר,
שאפִלוּ הנוֹטה למוּת יכוֹל להלֵך על המִשענת.
לֹא נאמר "מִשענתוֹ" אלא שיִהיה מהלֵך על מִשענת כֹחוֹ,
ולֹא יהיה צריך כֹח אחֵר להִשעֵן עליו.
5
אמדוּהוּ למיתה,
והֵקֵל מִמה שהיה,
וּלאחר מִכאן הִכביד וּמֵת הרי זה נהרג.
ואין אוֹמדין אוֹתוֹ אֹמד שֵני כשהֵקֵל,
שרגלים לדבר.
6
הִכוּהוּ עשרה בני אדם בעשר מקלוֹת וּמֵת,
בין שהִכוּהוּ בזה אחר זה בין שהִכוּהוּ כאחת כוּלן פטוּרין מִמיתת בית דין,
שנאמר: "כל נפש אדם" עד שיִהיה אחד שהרג כל הנפש.
והוּא הדין לִדחפוּהוּ שנים,
אוֹ שכבשוּהוּ שנים לתוֹך המים,
אוֹ שהיוּ רבים יוֹשבים ויצא חֵץ מִביניהם והרג כוּלן פטוּרין.
7
זרקוּ בוֹ עשרה אבן זה אחר זה וכל אחת מֵהן אין בה כדי להמית,
וזרק אחד אבן באחרוֹנה ויֵש בה כדי להמית,
וּמֵת הרי זה האחרוֹן נהרג עליו.
:רוֹצֵח שנִגמר דינוֹ ונִתערֵב באחֵרים,
ולֹא נוֹדע מי הוּא מֵהם כוּלן פטוּרים.
ורוֹצֵח שלֹא נִגמר דינוֹ שנִתערֵב ברוֹצחים אחֵרים שנִגמר דינם כוּלם פטוּרים מִן המיתה,
שאין גוֹמרין דינוֹ של אדם אלא בפניו; ואוֹסרין את כוּלם.
8
ההוֹרֵג נפשוֹת ולֹא היוּ שני העֵדים רוֹאין אוֹתוֹ כאחת,
אלא ראהוּ האחד אחר האחד,
אוֹ שהרג בִפני שני עֵדים בלֹא התראה,
אוֹ שהוּכחשוּ העֵדים בבדיקוֹת ולֹא הוּכחשוּ בחקירוֹת כל אֵלוּ הרצחנין כוֹנסין אוֹתן לכִפה,
וּמאכילין אוֹתם לחם צר וּמים לחץ עד שיֵצרוּ מעיהן,
ואחר כך מאכילין אוֹתם שעוֹרים עד שכרֵסם נִבקעת מִכֹבד החֹלי.
9
ואין עוֹשין דבר זה לִשאר מחוּיבי מיתת בית דין,
אלא אִם נִתחיֵב מיתה ממיתין אוֹתוֹ; ואִם אינוֹ חיב מיתה פוֹטרין אוֹתוֹ,
שאף על פי שיֵש עוֹנוֹת חמוּרים מִשפיכוּת דמים,
אין בהם השחתת ישוּבוֹ של עוֹלם כִשפיכוּת דמים.
:אפִלוּ עבוֹדה זרה,
ואין צריך לוֹמר עריוֹת אוֹ חִלוּל שבת,
אינן כִשפיכוּת דמים; שאֵלוּ העוֹנוֹת הֵן מֵעבֵרוֹת שבין אדם להקדוֹש ברוּך הוּא,
אבל שפיכוּת דמים מֵעבֵרוֹת שבינוֹ לבין חבֵרוֹ,
וכל מי שיֵש בידוֹ עוֹן זה,
הרי הוּא רשע גמוּר,
ואין כל המִצווֹת שעשה כל ימיו שקוּלין כנגד עוֹן זה,
ולֹא יצילוּ אוֹתוֹ מִן הדין,
שנאמר: "אדם עשוּק בדם נפש" וכו .
:צֵא וּלמד מֵאחאב עוֹבֵד עבוֹדה זרה,
שהרי נאמר בוֹ:
"רק לֹא היה כאחאב" ,
וּכשנִסדרוּ עוֹנוֹתיו וּזכוּיוֹתיו לִפני אלֹהי הרוּחוֹת,
לֹא נִמצא לוֹ עוֹן שחיבוֹ כליה ולֹא היה שם דבר אחֵר ששקוּל כנגדוֹ אלא דמי נבוֹת,
שנאמר: "ותֵצֵא הרוּח ותעמֹד לִפני יי" זוֹ רוּח נבוֹת,
ונאמר לה:
"תפתה וגם תוּכל" ,
והרי הוּא הרשע לֹא הרג בידוֹ,
אלא סִבֵב,
קל וחֹמר להוֹרֵג בידוֹ.
10
המינין, והֵן עוֹבדי עבוֹדה זרה מיִשראֵל אוֹ העוֹשה עבֵרוֹת להכעיס אפִלוּ אכל נבֵלה אוֹ לבש שעטנֵז להכעיס הרי זה מין,
והאפיקוֹרוֹסין, והֵן שכוֹפרין בתוֹרה וּבנבוּאה מיִשראֵל מִצוה להרגן.
אִם יֵש בידוֹ כֹח להרגן בסיף בפרהסיה הוֹרֵג; ואִם לאו יבֹא עליהן בעלילוֹת עד שיסבֵב הריגתן.
:כיצד? ראה אחד מֵהן שנפל לבאֵר,
והסוּלם בבאֵר קוֹדֵם וּמסלֵק הסוּלם,
ואוֹמֵר לוֹ:
הריני טרוּד להוֹריד בני מִן הגג ואחזירנוּ לך,
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
11
אבל הגוֹים שאין בינינוּ וּביניהם מִלחמה,
ורוֹעי בהֵמה דקה מיִשראֵל,
וכיוֹצֵא בהן אין מסבבין להן המיתה.
ואסוּר להצילן אִם נטוּ למוּת,
כגוֹן שראה אחד מֵהן שנפל לים אינוֹ מעלֵהוּ,
שנאמר: "לֹא תעמֹד על דם רֵעך" אין זה רֵעֵהוּ.
12
במה דברים אמוּרים? בישראֵל בעל עבֵרוֹת העוֹמֵד ברִשעוֹ ושוֹנה בוֹ תמיד,
כגוֹן הרוֹעים בהֵמה דקה שפקרוּ בגזֵל והֵם הוֹלכים באִוּלתן.
אבל ישראֵל בעל עבֵרוֹת שאינוֹ עוֹמֵד ברִשעוֹ תמיד,
אלא עוֹשה עבֵרוֹת להנית עצמוֹ,
כגוֹן אוֹכֵל נבֵלוֹת לתֵאבוֹן מִצוה להצילוֹ,
ואסוּר לעמֹד על דמוֹ.