1
המכה את חבֵרוֹ בזדוֹן,
אוֹ באבן אוֹ בעֵץ,
והמיתוֹ אוֹמדין דבר שהִכהוּ בוֹ וּמקוֹם שהִכהוּ עליו אִם ראוּי אוֹתוֹ חֵפץ להמית באֵבר זה אוֹ אינוֹ ראוּי,
שנאמר: "באבן יד אשר ימוּת בה הִכהוּ.
.. אוֹ בִכלי עֵץ יד אשר ימוּת בה הִכהוּ" עד שיִהיה בוֹ כדי להמית.
ואינוֹ דוֹמה מכֵהוּ על לִבוֹ למכֵהוּ על ירֵכוֹ;
2
הוֹאיל ונאמר:
"אשר ימוּת בה" מִכאן שאוֹמדין מקוֹם המכה.
:כשֵם שאוֹמדין החֵפץ שהִכה בוֹ וּמקוֹם המכה,
כך אוֹמדין כֹח ההכיה,
שנאמר: "באבן יד" מִכאן שמשערין את היד; אינוֹ דוֹמה זוֹרֵק אבן בחבֵרוֹ ברִחוּק שתי אמוֹת לזוֹרֵק בוֹ ברִחוּק עשר,
שברִחוּק עשר יהיה כֹחה יתֵר,
ואינוֹ דוֹמה זוֹרֵק ברִחוּק עשר לזוֹרֵק ברִחוּק מֵאה,
שברִחוּק המקוֹם ביוֹתֵר יתמעֵט כֹח ההכיה.
3
וכֵן משערין המכה עצמה,
וּמשערין כֹח ההוֹרֵג וכֹח הנהרג,
אִם הוּא גדוֹל אוֹ קטן,
אוֹ חזק אוֹ חלש,
אוֹ בריא אוֹ חוֹלה,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
שנאמר: "אשר ימוּת בה" מיתתוֹ של זה משערין כל סִבוֹתיה.
4
כלי ברזל לֹא נתנה לוֹ תוֹרה שִעוּר,
שנאמר: "ואִם בִכלי ברזל הִכהוּ וימֹת רֹצֵח הוּא" ואפִלוּ במחט.
והוּא שיִהיה לוֹ חֹד,
כמוֹ מחט אוֹ שפוּד אוֹ סכין וכיוֹצֵא בהן.
אבל אִם הִכהוּ בעשת של ברזל וכיוֹצֵא בה אוֹמדין אוֹתה כמוֹ שאוֹמדין באבן אוֹ בעֵץ.
5
המכה את חבֵרוֹ בלֹא כלי והמיתוֹ,
כגוֹן שהִכהוּ בידוֹ אוֹ ברגלוֹ אוֹ נגפוֹ ברֹאשוֹ והמיתוֹ משערין כֹח המכה וכֹח הנהרג וּמקוֹם המכה:
אינוֹ דוֹמה דוֹחֵף חבֵרוֹ באצבעוֹ לבוֹעֵט בוֹ ברגלוֹ בכל כֹחוֹ,
ואינוֹ דוֹמה מכֵהוּ על לִבוֹ למכֵהוּ על מתניו,
ואינוֹ דוֹמה חלש המכה את הבריא החזק לבריא חזק המכה חלש אוֹ חוֹלה.
6
וּמִנין שמשערין בכל אֵלוּ? שנאמר:
"אוֹ באיבה הִכהוּ בידוֹ וימֹת מוֹת יוּמת המכה" ; אף על פי שנאמר "בידוֹ" הִצריך הכתוּב לִהיוֹת ההכיה באיבה,
מִכלל שמשערין כֹח ההכיה.
7
וכֵן הדוֹחֵף את חבֵרוֹ מֵרֹאש הגג ונפל וּמֵת משערין גֹבה המקוֹם שהִפילוֹ מֵעליו,
וכֹח הנִדחף,
שאינוֹ דוֹמה בן יוֹמוֹ שנפל לגדוֹל שנפל.
וּמִנין שמשערין גֹבה המקוֹם? שנאמר:
"ואִם בשִנאה יהדפנוּ" .
ויֵראה לי שכל מקוֹם שאין בגבהוֹ עשרה טפחים,
אין בוֹ כדי להמית,
כדרך שאמרוּ בבוֹר לעִנין בהֵמה.
8
אחד המכה את חבֵרוֹ באבן אוֹ בעֵץ,
אוֹ שהִכהוּ בגוּש של אדמה אוֹ בגוּש של מלח וגפרית,
אוֹ בסל מלֵא עפר אוֹ צרוֹרוֹת,
אפִלוּ בפלח של דבֵלה,
שנאמר: "אשר ימוּת בה" כל שהוּא ראוּי להמית,
והכֹבד הוּא שמֵמית.
9
הדוֹחֵף את חבֵרוֹ לתוֹך המים אוֹ לתוֹך האֵש,
אוֹמדין אוֹתוֹ:
אִם יכוֹל לעלוֹת מִשם פטוּר מִמיתת בית דין; ואִם אינוֹ יכוֹל לעלוֹת חיב.
וכֵן אִם כבש עליו בתוֹך הים אוֹ בתוֹך האֵש עד שלֹא נִשאר בוֹ כֹח לעלוֹת,
וּמֵת חיב,
אף על פי שאינוֹ הוּא הדוֹחֵף בתחִלה.
:והוּא הדין למניח ידוֹ על פי חבֵרוֹ וחטמוֹ עד שהִניחוֹ מפרפֵר ואינוֹ יכוֹל לִחיוֹת,
אוֹ שכפתוֹ והִניחוֹ בצִנה אוֹ בחמה עד שמֵת,
אוֹ שבנה עליו מקוֹם עד שמנע מִמנוּ הרוּח,
אוֹ שהִכניסוֹ לִמערה וּבית ועִשֵן עליו עד שמֵת,
אוֹ שהִכניסוֹ לבית של שיש והִדליק עליו נֵר עד שהמיתוֹ ההבל בכל אֵלוּ נהרג עליו,
שזה כמי שחנקוֹ בידוֹ.
10
אבל הכוֹפֵת את חבֵרוֹ והִניחוֹ ברעב עד שמֵת,
אוֹ שכפתוֹ והִניחוֹ במקוֹם שסוֹף הצִנה אוֹ החמה לבֹא לשם,
וּבאה והמיתתוּ,
אוֹ שכפה עליו גיגית,
אוֹ שפרע עליו את המעזֵבה,
אוֹ שהִשיך בוֹ את הנחש,
ואין צריך לוֹמר אִם שִסה בוֹ כלב אוֹ נחש בכל אֵלוּ אין בית דין ממיתין אוֹתוֹ,
והרי הוּא רוֹצֵח,
ודוֹרֵש דמים דוֹרֵש מִמנוּ דם.
11
וכֵן הדוֹחֵף חבֵרוֹ לבוֹר והיה שם סוּלם בבוֹר שיכוֹל לעלוֹת עליו,
אוֹ שזרק בוֹ חֵץ והיה תריס בידוֹ להגֵן עליו,
וּבא אחֵר וסִלֵק את הסוּלם והֵסיר את התריס שניהן אינן נהרגין בבית דין.
אפִלוּ היה הדוֹחֵף עצמוֹ הוּא שחזר וסִלֵק את הסוּלם פטוּר מִמיתת בית דין,
ונִדרש מִמנוּ דם.
12
הזוֹרֵק צרוֹר בכֹתל,
וחזרה האבן לאחוֹריה והרגה חיב מיתת בית דין,
שמִכֹחוֹ היא באה.
וכל אֵלוּ שמשחקין בכדוּר שהִתרוּ בהן והרגוּ:
בתוֹך ארבע אמוֹת פטוּרין; חוּץ לארבע אמוֹת,
אפִלוּ לסוֹף מֵאה אמה חיבין,
והוּא שיֵש בה כדי להמית,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
זרק אבן למעלה והלכה לצדדין והרגה חיב.
:הכוֹפֵת את חבֵרוֹ והִניחוֹ במקוֹם שאינוֹ יכוֹל לִברֹח,
והֵציף עליו מים וּמֵת הרי זה נהרג עליו,
והוּא שימוּת מִכֹח רִאשוֹן הבא מִמעשיו.