1
כל ההוֹרֵג חבֵרוֹ בידוֹ,
כגוֹן שהִכהוּ בסיף אוֹ באבן הממיתה אוֹתוֹ אוֹ שחנקוֹ עד שמֵת אוֹ שרפוֹ באֵש,
הוֹאיל והרגוֹ מִכל מקוֹם הוּא בעצמוֹ הרי זה נהרג בבית דין.
2
אבל השוֹכֵר הוֹרֵג להרֹג את חבֵרוֹ,
אוֹ ששלח עבדיו והרגוּהוּ,
אוֹ שכפת חבֵרוֹ והִניחוֹ לִפני הארי וכיוֹצֵא בוֹ והרגתהוּ החיה,
וכֵן ההוֹרֵג את עצמוֹ כל אחד מֵאֵלוּ שוֹפֵך דמים הוּא,
ועוֹן הריגה בידוֹ,
וחיב מיתה לשמים,
ואין בהן מיתת בית דין.
3
וּמִנין שכֵן הוּא הדין? שהרי הוּא אוֹמֵר:
"שֹפֵך דם האדם באדם דמוֹ ישפֵך" זה ההוֹרֵג בעצמוֹ שלֹא על ידי שליח; "את דִמכם לנפשֹתיכם אדרֹש" זה ההוֹרֵג עצמוֹ; "מיד כל חיה אדרשנוּ" זה המוֹסֵר חבֵרוֹ לִפני חיה לטרפוֹ; "מיד האדם מיד איש אחיו אדרֹש את נפש האדם" זה השוֹכֵר אחֵרים להרֹג את חבֵרוֹ.
וּבפֵרוּש נאמר בִשלשתן לשוֹן דרישה,
הרי דינם מסוּר לשמים.
4
וּבכל אֵלוּ הרצחנין וכיוֹצֵא בהם,
שאינן מחוּיבין מיתת בית דין,
אִם רצה מלך ישראֵל להרגן בדין המלכוּת ותקנת העוֹלם הרשוּת בידוֹ.
וכֵן אִם ראוּ בית דין להרֹג אוֹתן בהוֹראת שעה אִם היתה השעה צריכה לכך הרי יֵש להן רשוּת כפי מה שיִראוּ.
5
הרי שלֹא הרגם המלך ולֹא היתה השעה צריכה לחזֵק הדבר,
הרי בית דין חיבין מִכל מקוֹם להכוֹתם מכה רבה הקרוֹבה למיתה ולאסֹר אוֹתם במצוֹר וּבמצוֹק שנים רבוֹת וּלצערם בכל מיני צער,
כדי להפחיד וּלאיֵם על שאר הרשעים,
שלֹא יהיה הדבר להם לפוּקה וּלמִכשוֹל לֵבב ויֹאמר:
הרי אני מסבֵב להרֹג אוֹיבי כדרך שעשה פלוֹני,
ואפטֵר.
6
אחד ההוֹרֵג את הגדוֹל אוֹ את הקטן בן יוֹמוֹ,
בין זכר בין נקֵבה הרי זה נהרג עליו אִם הרג בזדוֹן,
אוֹ גוֹלה אִם הרג בִשגגה,
והוּא שכלוּ לוֹ חדשיו.
אבל אִם נוֹלד לפחוֹת מִתִשעה חדשים הרי הוּא כנֵפל עד שיִשהה שלֹשים יוֹם,
וההוֹרגוֹ בתוֹך שלֹשים יוֹם אינוֹ נהרג עליו.
7
אחד ההוֹרֵג את הבריא אוֹ את החוֹלה הנוֹטה למוּת,
ואפִלוּ הרג את הגוֹסֵס נהרג עליו.
ואִם היה גוֹסֵס בידי אדם,
כגוֹן שהִכוּהוּ עד שנטה למוּת והרי הוּא גוֹסֵס ההוֹרֵג אוֹתוֹ אין בית דין ממיתין אוֹתוֹ.
8
ההוֹרֵג את הטרֵפה,
אף על פי שאוֹכֵל ושוֹתה וּמהלֵך בשוּק הרי זה פטוּר מִדיני אדם.
וכל אדם בחזקת שלֵם הוּא,
וההוֹרגוֹ נהרג,
עד שיִוּדע בודאי שזה טרֵפה ואמרוּ הרוֹפאים שמכה זוֹ אין לה תעלה באדם זה,
וּבה ימוּת אִם לֹא ימיתנוּ דבר אחֵר.
9
אדם טרֵפה שהרג את הנפש נהרג,
שנאמר: "וּבִערת הרע מִקִרבך" .
והוּא שיהרֹג בִפני בית דין,
אבל בִפני עֵדים פטוּר,
שמא יוּזמוּ העֵדים,
ואִם הוּזמוּ אינן נהרגין,
שהרי לֹא זממוּ להרֹג אלא טרֵפה,
וכל עֵדוּת שאינה ראוּיה להזמה אינה עֵדוּת בדיני נפשוֹת.
10
אחד ההוֹרֵג את ישראֵל אוֹ ההוֹרֵג עבד כנעני הרי זה נהרג עליו,
ואִם הרג בִשגגה גוֹלה.
11
ישראֵל שהרג גֵר תוֹשב אינוֹ נהרג עליו בבית דין,
שנאמר: "וכי יזִד איש על רֵעֵהוּ" ,
ואין צריך לוֹמר שאינוֹ נהרג על הגוֹי.
ואחד ההוֹרֵג את עבד אחֵרים אוֹ ההוֹרֵג עבדוֹ הרי זה נהרג עליו,
שהעבד כבר קִבֵל עליו מִצווֹת ונוֹסף על נחלת יי.
12
מה בין עבדוֹ לעבד אחֵרים? שעבדוֹ יֵש לוֹ רשוּת להכוֹתוֹ,
לפיכך אִם הִכה עבדוֹ הכיה שיֵש בה כדי להמית,
ונטה למוּת,
ועמד עשרים וארבע שעוֹת ואחר כך מֵת אינוֹ נהרג עליו,
אף על פי שמֵת מֵחמת המכה,
שנאמר: "לֹא יוּקם כי כספוֹ הוּא" .
וּמה הוּא "יוֹם אוֹ יוֹמים" ? יוֹם שהוּא כיוֹמים,
שהוּא מֵעֵת לעֵת.
13
אבל המכה עבד שאינוֹ שלוֹ,
אפִלוּ מֵת לאחר כמה ימים מֵחמת המכה,
הוֹאיל והִכהוּ כדי להמית הרי זה נהרג עליו,
כִשאר בני חֹרין.
14
יֵראה לי שהמכה את עבדוֹ בסכין וסיף אוֹ באבן ואגרוֹף וכיוֹצֵא בהן,
ואמדוּהוּ למיתה וּמֵת אינוֹ בדין "יוֹם אוֹ יוֹמים",
ואפִלוּ מֵת לאחר שנה,
נהרג עליו.
לכך נאמר:
"בשֵבט" , שלֹא נתנה לוֹ תוֹרה רשוּת להכוֹתוֹ אלא בשֵבט וּמקֵל וּרצוּעה וכיוֹצֵא בהן,
לֹא הכית רציחה.
15
המוֹכֵר את עבדוֹ,
וּפסק עִמוֹ שישמשנוּ שלֹשים יוֹם,
והִכהוּ אחד מֵהן בתוֹך השלֹשים יוֹם והמיתוֹ הרי זה נהרג עליו,
ואינוֹ בדין "יוֹם אוֹ יוֹמים",
הרִאשוֹן לפי שאינוֹ כספוֹ המיוּחד לוֹ,
והשֵני לפי שעדין אינוֹ תחתיו.
16
וכֵן מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין,
ועבד של שני שוּתפין אינוֹ בדין "יוֹם אוֹ יוֹמים",
שהרי אינוֹ לאחד מֵהן כספוֹ המיוּחד לוֹ,
לפיכך נהרג עליו כִשאר העם.