הִלכוֹת רוֹצֵח וּשמירת נפש:
יֵש בִכללן שבע עשרֵה מִצווֹת,
שבע מִצווֹת עשֵה ועשר מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) שלֹא לִרצֹח.
ב) שלֹא לִקח כֹפר לנפש רוֹצֵח,
אלא יוּמת.
ג) להגלוֹת הרוֹצֵח בִשגגה.
ד) שלֹא לִקח כֹפר לִמחוּיב גלוּת.
ה) שלֹא יוּמת הרוֹצֵח כשיִרצח קֹדם עמידה בדין.
ו) להציל הנִרדף בנפשוֹ של רוֹדֵף.
ז) שלֹא לחוּס על הרוֹדֵף.
ח) שלֹא לעמֹד על דם.
ט) להפריש ערי מִקלט וּלכוֵּן להם הדרך.
י) לערֹף את העגלה בנחל.
יא) שלֹא יֵעבֵד באוֹתה קרקע ולֹא תִזרע.
יב) שלֹא לשוּם דמים.
יג) לעשוֹת מעקה.
יד) שלֹא יכשיל תמים בדבר.
טו) לִפרֹק עִם מי שנִכשל בדרך.
טז) לִטעֹן עִמוֹ.
יז) שלֹא יניחנוּ בדרך נִבהל במשאוֹ ויֵלֵך לוֹ.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל הוֹרֵג נפש אדם מיִשראֵל עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִרצח" ,
ואִם רצח בזדוֹן בִפני עֵדים מיתתוֹ בסיף,
שנאמר: "נקֹם ינקֵם" מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ מיתת סיף; בין שהרג את חבֵרוֹ בברזל בין ששרפוֹ באֵש מיתתוֹ בסיף.
2
מִצוה ביד גוֹאֵל הדם,
שנאמר: "גֹאֵל הדם הוּא ימית את הרֹצֵח" .
וכל הראוּי לירוּשה הוּא גוֹאֵל הדם.
לֹא רצה גוֹאֵל הדם,
אוֹ שלֹא היה יכוֹל להמיתוֹ,
אוֹ שאין לוֹ גוֹאֵל דם בית דין ממיתין אוֹתוֹ הרוֹצֵח בסיף.
3
האב שהרג את בנוֹ:
אִם היה לנִרצח בֵן הרי זה הוֹרֵג אבי אביו,
מִפני שהוּא גוֹאֵל; ואִם אין לוֹ בֵן אין אחד מִן האחין נעשה גוֹאֵל הדם להמית את אביו,
אלא בית דין ממיתין אוֹתוֹ.
ואחד הזכר ואחד הנקֵבה בִגאוּלת הדם.
4
וּמוּזהרין בית דין שלֹא לִקח כֹפר מִן הרוֹצֵח,
ואפִלוּ נתן כל ממוֹן שבעוֹלם,
ואפִלוּ רצה גוֹאֵל הדם לפטרוֹ,
שאין נפשוֹ של זה הנהרג קִנין גוֹאֵל הדם,
אלא קִנין הקדוֹש ברוּך הוּא,
שנאמר: "ולֹא תִקחוּ כֹפר לנפש רֹצֵח" .
ואין לך דבר שהִקפידה תוֹרה עליו כִשפיכוּת דמים,
שנאמר: "ולֹא תחניפוּ את הארץ.
.. כי הדם הוּא יחניף את הארץ" .
5
רוֹצֵח שהרג בזדוֹן אין ממיתין אוֹתוֹ העֵדים ולֹא הרוֹאים אוֹתוֹ,
עד שיבֹא לבית דין וידינוּהוּ למיתה,
שנאמר: "ולֹא ימוּת הרֹצֵח עד עמדוֹ לִפני העֵדה למִשפט" .
והוּא הדין לכל מחוּיבי מיתת בית דין שעברוּ ועשוּ,
שאין ממיתין אוֹתן עד שיִגמֵר דינם בבית דין.
6
במה דברים אמוּרים? בשעמד ועשה העוֹן שחיב עליו מיתת בית דין.
אבל הרוֹדֵף אחר חבֵרוֹ להרגוֹ,
ואפִלוּ היה הרוֹדֵף קטן הרי כל ישראֵל מצוּוּין להציל הנִרדף מיד הרוֹדֵף,
ואפִלוּ בנפשוֹ של רוֹדֵף.
7
כיצד? הִזהירוּהוּ והרי הוּא רוֹדֵף אחריו,
אף על פי שלֹא קִבֵל עליו התראה,
כיון שעדין הוּא רוֹדֵף הרי זה נהרג.
ואִם יכוֹלים להצילוֹ באֵבר מֵאֵברי הרוֹדֵף,
כגוֹן שיכוּ אוֹתוֹ בחֵץ אוֹ באבן אוֹ בסיף ויקטעוּ את ידוֹ אוֹ ישברוּ את רגלוֹ אוֹ יסמוּ את עינוֹ עוֹשין.
ואִם אינן יכוֹלין לכוֵּן ולֹא להצילוֹ אלא אִם כֵן הרגוּהוּ לרוֹדֵף הרי אֵלוּ הוֹרגין אוֹתוֹ,
ואף על פי שעדין לֹא הרג,
שנאמר: "וקצֹתה את כפה לֹא תחוֹס עינך" .
8
אחד מבוּשיו ואחד כל דבר שיֵש בוֹ סכנת נפשוֹת,
אחד האִשה שאחזה את האיש ואחד האיש שאחז את האִשה; עִנין הכתוּב שכל החוֹשֵב להכוֹת את חבֵרוֹ הכיה הממיתה אוֹתוֹ מצילין את הנִרדף בכפוֹ של רוֹדֵף,
ואִם אין יכוֹלין מצילין אוֹתוֹ אף בנפשוֹ,
שנאמר: "לֹא תחוֹס עינך"
9
הרי זוֹ מִצות לֹא תעשה שלֹא לחוּס על נפש הרוֹדֵף.
:לפיכך הוֹרוּ חכמים שהעוּברה שהיא מקשה לילֵד מוּתר לחתֹך העוּבר במֵעיה,
בין בסם בין ביד,
מִפני שהוּא כרוֹדֵף אחריה להרגה.
ואִם מִשהוֹציא רֹאשוֹ אין נוֹגעין בוֹ,
שאין דוֹחין נפש מִפני נפש,
וזה הוּא טִבעוֹ של עוֹלם.
10
אחד הרוֹדֵף אחר חבֵרוֹ להרגוֹ אוֹ רוֹדֵף אחר נערה מאֹרסה לאנסה,
שנאמר: "כי כאשר יקוּם איש על רֵעֵהוּ וּרצחוֹ נפש כֵן הדבר הזה" ,
והרי הוּא אוֹמֵר:
"צעקה הנער המאֹרשה ואין מוֹשיע לה" ; הא יֵש לה מוֹשיע מוֹשיעה בכל דבר שהוּא יכוֹל להוֹשיעה,
ואפִלוּ בהריגת הרוֹדֵף.
11
והוּא הדין לִשאר כל העריוֹת,
חוּץ מִן הבהֵמה; אבל הזכוּר מצילין אוֹתוֹ בנפש הרוֹדֵף כִשאר עריוֹת.
אבל הרוֹדֵף אחר הבהֵמה לרִבעה,
אוֹ שרדף לעשוֹת מלאכה בשבת אוֹ לעבֹד עבוֹדה זרה,
אף על פי שהשבת ועבוֹדה זרה עִקרי הדת אין ממיתין אוֹתוֹ עד שיעשה ויביאוּהוּ לבית דין וידינוּהוּ וימוּת.
12
רדף אחרי ערוה וּתפשה ושכב והערה,
אף על פי שלֹא גמר ביאתוֹ אין ממיתין אוֹתוֹ עד עמדוֹ בדין.
רדף אחרי ערוה,
והיוּ אחֵרים רוֹדפין אחריו להצילה,
ואמרה להם:
הניחוּהוּ כדי שלֹא יהרגֵני אין שוֹמעין לה,
אלא מבהילין אוֹתוֹ וּמוֹנעין אוֹתוֹ מִלִבעֹל,
באֵבריו; ואִם אינן יכוֹלין למנעוֹ באֵבריו אפִלוּ בנפשוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
כל היכוֹל להציל באֵבר מֵאֵבריו ולֹא טרח בכך,
אלא הִציל בנפשוֹ של רוֹדֵף והרגוֹ הרי זה שוֹפֵך דמים וחיב מיתה,
אבל אין בית דין ממיתין אוֹתוֹ.
14
כל היכוֹל להציל ולֹא הִציל עוֹבֵר על "לֹא תעמֹד על דם רֵעך" .
וכֵן הרוֹאה את חבֵרוֹ טוֹבֵע בים אוֹ ליסטים באין עליו אוֹ חיה רעה באה עליו,
ויכוֹל להצילוֹ הוּא בעצמוֹ אוֹ שיִשכֹר אחֵרים להצילוֹ ולֹא הִציל,
אוֹ ששמע גוֹים אוֹ מוֹסרין מחשבין עליו רעה אוֹ טוֹמנין לוֹ פח ולֹא גלה אֹזן חבֵרוֹ והוֹדיעוֹ,
אוֹ שידע בגוֹי אוֹ באנס שהוּא קוֹבֵל על חבֵרוֹ,
ויכוֹל לפיסוֹ בִגלל חבֵרוֹ וּלהסיר מה בלִבוֹ ולֹא פיסוֹ,
וכל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ העוֹשה אוֹתם עוֹבֵר על "לֹא תעמֹד על דם רֵעך".
15
הרוֹאה רוֹדֵף אחר חבֵרוֹ להרגוֹ אוֹ אחר ערוה לבעלה,
ויכוֹל להציל ולֹא הִציל הרי זה בִטֵל מִצות עשֵה שהיא "וקצֹתה את כפה" ,
ועבר על שני לאוין:
על "לֹא תחוֹס עינך" ועל "לֹא תעמֹד על דם רֵעך" .
16
אף על פי שאין לוֹקין על לאוין אֵלוּ,
מִפני שאין בהם מעשה חמוּרין הֵן,
שכל המאבֵד נפש אחת מיִשראֵל כאִלוּ אִבֵד כל העוֹלם כוּלוֹ,
וכל המקיֵם נפש אחת מיִשראֵל כאִלוּ קיֵם כל העוֹלם כוּלוֹ.