1
מִצות עשֵה של דִבריהם לבקֵר חוֹלים,
וּלנחֵם אבֵלים,
וּלהוֹציא המֵת,
וּלהכניס הכלה,
וּללוּוֹת האוֹרחים,
ולעסֹק בכל צרכי הקבוּרה:
לשֵאת על הכתֵף,
ולילֵך לפניו,
ולִספֹד, ולחפֹר,
ולִקבֹר; וכֵן לשמֵח הכלה והחתן,
וּלסעדם בכל צרכיהן.
ואֵלוּ הֵם גמילוּת חסדים שבגוּפוֹ,
שאין להן שִעוּר.
:אף על פי שכל מִצווֹת אֵלוּ מִדִבריהם,
הרי הֵן בִכלל:
"ואהבת לרֵעך כמוֹך" כל הדברים שאתה רוֹצה שיעשוּ אוֹתן לך אחֵרים,
עשֵה אתה אוֹתן לאחיך בתוֹרה וּבמִצווֹת.
2
שכר הלִוּוּי מרוּבה מִן הכֹל,
והוּא החֹק שחקקוֹ אברהם אבינוּ ודרך החסידוּת שנהג בה:
מאכיל עוֹברי דרכים וּמשקה אוֹתן וּמלוּה אוֹתן.
וּגדוֹלה הכנסת אוֹרחין כהקבלת פני שכינה,
שנאמר: "וירא והִנֵה שלֹשה אנשים" וכו ,
ולִוּוּייהן יתֵר מֵהכנסתן.
אמרוּ חכמים:
כל שאינוֹ מלוּה,
כאִלוּ שוֹפֵך דמים.
3
כוֹפין לִלויה כדרך שכוֹפין לִצדקה.
וּבית דין היוּ מתקנין שלוּחין ללוּוֹת אדם העוֹבֵר מִמקוֹם למקוֹם,
ואִם נִתעצלוּ בדבר זה מעלה עליהן כאִלוּ שפכוּ דמים.
אפִלוּ המלוּה את חבֵרוֹ ארבע אמוֹת בעיר יֵש לוֹ שכר מרוּבה.
:וכמה שִעוּר הלויה שחיב אדם בה? הרב לתלמיד עד עִבוּרה של עיר.
והאיש לחבֵרוֹ עד תחוּם שבת.
והתלמיד לרב עד פרסה; ואִם היה רבוֹ מוּבהק עד שלֹש פרסאוֹת.
4
בִקוּר חוֹלים מִצוה על הכֹל,
אפִלוּ גדוֹל מבקֵר את הקטן.
וּמבקרין פעמים הרבֵה ביוֹם,
וכל המוֹסיף משוּבח,
וּבִלבד שלֹא יטריח.
וכל המבקֵר את החוֹלה,
כאִלוּ נטל חֵלק מֵחליוֹ והֵקֵל מֵעליו,
וכל שאינוֹ מבקֵר,
כאִלוּ שוֹפֵך דמים.
5
אין מבקרין את החוֹלה אלא מיוֹם שלישי והלאה.
ואִם קפץ עליו החֹלי והִכביד מבקרין אוֹתוֹ מיד.
ואין מבקרין לֹא בשלֹש שעוֹת רִאשוֹנוֹת ביוֹם ולֹא בשלֹש אחרוֹנוֹת,
מִפני שהֵן מִתעסקין בצרכי החוֹלה.
ואין מבקרין לֹא חוֹלי מֵעים,
ולֹא חוֹלי העין,
ולֹא מחוֹשי הרֹאש,
מִפני שהבִקוּר קשה להן.
6
הנִכנס לבקֵר את החוֹלה לֹא יֵשֵב לֹא על גבי מִטה,
ולֹא על גבי ספסל,
ולֹא על גבי כִסֵא,
ולֹא על גבי מקוֹם גבֹה,
ולֹא למעלה מִמראשוֹתיו,
אלא מִתעטֵף ויוֹשֵב למטה מִמראשוֹתיו,
וּמבקֵש עליו רחמים,
ויוֹצֵא.
7
יֵראה לי שנחמת אבֵלים קוֹדמת לבִקוּר חוֹלים,
שנִחוּם אבֵלים גמילוּת חסד עִם החיים ועִם המֵתים.
8
מי שהיה לפניו מֵת וכלה מניח את הכלה וּמִתעסֵק עִם המֵת,
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"לֵב חכמים בבית אֵבל" וכו .
מֵת וכלה שפגעוּ זה בזה בדרך מעבירין את המֵת מִלִפני הכלה.
והכֹל עוֹברים מִלִפני המלך.
9
מבטלין תלמוּד תוֹרה להוֹצאת המֵת וּלהכנסת הכלה.
במה דברים אמוּרים? בשאין לוֹ כל צרכוֹ.
אבל יֵש לוֹ כל צרכוֹ אין מבטלין.
והכֹל שאין מִתעסקין בתלמוּד תוֹרה חיבין להִתעסֵק עִמוֹ.
10
מֵת אחד בעיר כל בני העיר אסוּרין בעשית מלאכה עד שיִקברוּהוּ.
ואִם יֵש לוֹ מי שיִתעסֵק בִצרכיו מוּתרין.
11
תלמיד חכמים שמֵת,
אפִלוּ היוּ עִמוֹ עד שִשים רִבוֹא מבטלין תלמוּד תוֹרה להוֹצאתוֹ.
היוּ שִשים רִבוֹא אין מבטלין.
ואִם היה מלמֵד לאחֵרים אין לוֹ שִעוּר,
אלא מבטלין הכֹל להוֹצאתוֹ.
12
קוֹברין מֵתי גוֹים,
וּמנחמין אבֵליהם,
וּמבקרין חוֹליהם,
מִפני דרכי שלוֹם.
13
בתי הקברוֹת אסוּרין בהניה.
כיצד? אין אוֹכלין בהן,
ואין שוֹתין בהן,
ואין עוֹשין בהן מלאכה,
ולֹא קוֹרין בהן,
ולֹא שוֹנין בהן.
כללוֹ של דבר אין נֵאוֹתין בהן,
ולֹא נוֹהגין בהן קלוּת רֹאש.
:לֹא יֵלֵך אדם בתוֹך ארבע אמוֹת של קבר וּתפִלין ברֹאשוֹ וסֵפר תוֹרה בִזרוֹעוֹ,
ולֹא יתפלֵל שם.
וּברִחוּק ארבע אמוֹת מוּתר.
14
המוֹליך עצמוֹת מִמקוֹם למקוֹם לֹא יתנֵם בדיסקיא ויניחֵם על גבי החמוֹר וירכב עליהן,
מִפני שנוֹהֵג בהן מִנהג בִזיוֹן.
ואִם היה מִתירֵא מִפני הגנבים אוֹ מִפני הלִסטים מוּתר.
15
אין מפנין את המֵת מִקבר לקבר,
אפִלוּ מִבזוּי לִמכוּבד.
ואִם היה בתוֹך שדֵהוּ מפנה,
ואפִלוּ מִמכוּבד לבזוּי.
16
ואין קוֹברין מֵת על גבי מֵת,
ולֹא שני מֵתים כאחד בִזיוֹן הוּא.
וקטן היוֹצֵא עִם אִמוֹ נִקבר עִמה.
17
עפר הקבר אינוֹ אסוּר בהניה,
שאין קרקע עוֹלם נאסרת,
אבל קבר הבִנין אסוּר בהניה.
18
הבוֹנה קבר למֵת לֹא נאסר עד שיִכנֵס בוֹ המֵת.
אפִלוּ הִטיל בוֹ נֵפל נאסר בהניה.
19
נפש שנעשה לשֵם חי,
ורמה בוֹ המֵת,
והוֹסיף בוֹ רוֹמם אחד לשֵם המֵת אף על פי שפִנה המֵת,
הכֹל אסוּר בהניה.
ואִם הִכיר את התוֹספת חוֹלֵץ אוֹתה,
והשאר מוּתר.
נעשה לשֵם המֵת כיון שהוּטל בוֹ המֵת,
נאסר, אף על פי שפִנהוּ.
20
הבוֹנה קבר לאביו,
והלך וּקברוֹ בקבר אחֵר הרי זה לֹא יקבֹר בוֹ מֵת אחֵר עוֹלמית,
והקבר הזה אסוּר בהניה,
מִפני כבוֹד אביו.
21
המֵת אסוּר בהניה כוּלוֹ,
חוּץ מִשערוֹ שהוּא מוּתר בהניה,
מִפני שאינוֹ גוּפוֹ.
וכֵן ארוֹנוֹ וכל תכריכיו אסוּרין בהניה.
אבל כֵלים המוּכנין לתכריך לֹא נאסרוּ בהניה.
אפִלוּ ארג בגד למֵת לֹא נאסר עד שיִגע במִטה הנִקברת עִמוֹ,
שאין ההזמנה אוֹסרת.
22
כל הכֵלים שזוֹרקין על המֵת על המִטה הנִקברת עִמוֹ אסוּרין בהניה,
שלֹא יתחלפוּ בתכריכין.
23
היוּ אביו ואִמוֹ מזרקין כֵלים מֵחמתן על המֵת מִצוה על אחֵרים להצילן,
ואִם הִגיעוּ למִטה הנִקברת עִמוֹ אין מצילין אוֹתן.
24
מלמדין את האדם שלֹא יהיה חבלן,
ולֹא יפסיד הכֵלים וישליכֵן לחבלה; מוּטב לִתֵן אוֹתן לעניים ואל ישליכֵם לרִמה ותוֹלֵעה.
וכל המרבה כֵלים על המֵת עוֹבֵר מִשוּם בל תשחית.
25
מלך שמֵת עוֹקרין סוּס שהיה רוֹכֵב עליו; ועגלה שהיתה מוֹשכת בקרוֹן שהיה יוֹשֵב בוֹ מנשֵר פרסוֹתיה מִן הארכוּבה וּלמטה,
מקוֹם שאין עוֹשה אוֹתה טרֵפה.
וּמוֹשיבין ישיבה על קִברוֹ שִבעת ימים,
שנאמר: "וכבוֹד עשוּ לוֹ במוֹתוֹ" זה שהוֹשיבוּ ישיבה על קִברוֹ.
ונשיא שמֵת אין מבטלין ישיבתוֹ יתֵר על שלֹשים יוֹם.
26
מלך אוֹ נשיא שמֵת יֵש להן לִשרֹף מִטתוֹ וכל כלי תשמישוֹ,
ואין בזה דרכי אמוֹרי ולֹא מִשוּם השחתה,
שנאמר: "בשלוֹם תמוּת וּכמִשרפוֹת אבוֹתיך המלכים.
.. ישרפוּ לך" .
:בריך רחמנא דסיען