1
אף על פי שאין אבֵלוּת במוֹעֵד קוֹרֵע על מֵתוֹ במוֹעֵד,
וחוֹלֵץ כתֵפוֹ,
וּמברין את האבֵלים לחם במוֹעֵד; כל אֵלוּ בחוּלוֹ של מוֹעֵד.
אבל ביוֹם טוֹב,
אפִלוּ ביוֹם טוֹב שֵני אין קוֹרעין ולֹא חוֹלצין ולֹא מברין.
2
אין קוֹרעין במוֹעֵד ולֹא חוֹלצין אלא הקרוֹבים שחיבין באֵבל,
אוֹ הקוֹרֵע וחוֹלֵץ על החכם אוֹ על אדם כשֵר,
אוֹ מי שהיה עוֹמֵד בִשעת יציאת נשמה.
וּמברין הכֹל על החכם במוֹעֵד בתוֹך הרחבה,
כדרך שמברין את האבֵלים,
שהכֹל אבֵלים עליו.
3
כשמברין את האבֵלים במוֹעֵד אין מברין אלא על מִטוֹת זקוּפוֹת.
ואין אוֹמרין בִרכת אבֵלים במוֹעֵד,
אבל עוֹמדין בשוּרה וּמנחמין וּפוֹטרין.
ואין מניחין את המִטה ברחוֹב,
שלֹא להרגיל את הספד,
שהמוֹעֵד אסוּר בספד ותענית.
וכֵן אין מלקֵט עצמוֹת אביו ואִמוֹ במוֹעֵד,
שאֵבל הוּא לוֹ,
ואין צריך לוֹמר שאר קרוֹבים.
:וכֵן אין מספידין את המֵת בחנוּכה וּפוּרים ולֹא בראשי חדשים,
אבל נוֹהגין בהן כל דִברי אבֵלוּת.
וּמוּתר לִספֹד לִפני חנוּכה וּפוּרים וּלאחריהם.
4
הנשים במוֹעֵד מענוֹת,
אבל לֹא מטפחוֹת,
וּבראשי חדשים וּבחנוּכה וּפוּרים מענוֹת וּמטפחוֹת,
אבל לֹא מקוֹננוֹת לֹא בזה ולֹא בזה.
נִקבר המֵת לֹא מענוֹת ולֹא מטפחוֹת.
5
אי זה הוּא עִנוּי? שכוּלן עוֹנוֹת כאחת.
קינה? שאחת אוֹמרת וכוּלן עוֹנוֹת אחריה,
שנאמר: "ולמֵדנה בנוֹתיכם נהי ואִשה רעוּתה קינה" .
:במה דברים אמוּרים? בִשאר העם שמֵתוּ.
אבל תלמיד חכמים שמֵת סוֹפדין אוֹתוֹ במוֹעֵד,
ואין צריך לוֹמר בחנוּכה וּבפוּרים וראשי חדשים,
אבל לֹא ביוֹם טוֹב שֵני.
ואין סוֹפדין אוֹתוֹ בימים אֵלוּ אלא בפניו.
נִקבר אסוּרין בספד.
ויוֹם שמוּעתוֹ כפניו היא,
וסוֹפדין אוֹתוֹ,
אף על פי שהיא רחוֹקה.
6
לֹא תעוֹרֵר אִשה על מֵת שלה שלֹשים יוֹם קֹדם לחג,
כדי שלֹא יבֹא החג והֵם דווּיים,
שאין המֵת מִשתכֵח מִן הלֵב שלֹשים יוֹם.
במה דברים אמוּרים? במֵת ישן.
אבל אִם מֵת בתוֹך שלֹשים יוֹם סמוּך לחג מעוֹררת.
7
שִבעת ימי החתנוּת הרי הֵן כרגל,
וּמי שמֵת לוֹ מֵת בתוֹך ימי המִשתה,
אפִלוּ אביו אוֹ אִמוֹ משלים שִבעת ימי המִשתה,
ואחר כך נוֹהֵג שִבעת ימי אבֵלוּת.
וּמוֹנה השלֹשים מֵאחר שִבעת ימי השִמחה.
8
הֵכין כל צרכי הסעוּדה,
ואפה פִתוֹ וטבח טִבחוֹ כדי שיִכנסוּ לשִמחה,
וּמֵת לוֹ מֵת קֹדם שיִכנסוּ בשִמחה:
אִם לֹא נתן מים על גבי בשר מוֹכֵר הבשר והפת,
ונוֹהֵג שִבעת ימי אבֵלוּת,
ואחר כך נוֹהֵג שִבעת ימי המִשתה; ואִם נתן מים על גבי בשר,
שהרי אי אפשר לִמכֹר אוֹתוֹ מכניסין את המֵת לחדר,
ואת החתן ואת הכלה לחוּפה,
וּבוֹעֵל בעילת מִצוה,
וּפוֹרֵש.:ונוֹהֵג שִבעת ימי המִשתה,
ואחר כך שִבעת ימי אבֵלוּת.
וכל אוֹתן הימים נוֹהֵג בִדברים שבצִנעה כשבת.
לפיכך הוּא ישֵן בין האנשים והיא ישֵנה בין הנשים,
כדי שלֹא ישמֵש מִטתוֹ.
ואין מוֹנעין תכשיטין מִן הכלה כל שלֹשים יוֹם.
:היוּ במקוֹם שאפשר לִמכֹר הבשר אף על פי שנתן עליו מים מוֹכֵר,
ונוֹהֵג אבֵלוּת תחִלה.
היוּ במקוֹם שאי אפשר לִמכֹר הבשר אף על פי שלֹא נתן עליו מים נוֹהֵג שִבעת ימי המִשתה תחִלה.
:במה דברים אמוּרים? בשמֵת אביו של חתן אוֹ אִמה של כלה,
שאִם יפסידוּ סעוּדה זוֹ אין להם מי שיִטרח להם.
אבל אִם מֵת אביה של כלה אוֹ אִמוֹ של חתן אוֹ שאר קרוֹביהם נוֹהגין שִבעת ימי האֵבל תחִלה,
ואחר כך תִכנֵס לחוּפה וינהגוּ שִבעת ימי המִשתה.