1
השבת עוֹלה למִנין ימי אבֵלוּת.
ואין אבֵלוּת בשבת אלא בִדברים שבצִנעה,
כגוֹן עטיפת הרֹאש ותשמיש המִטה וּרחיצה בחמין.
אבל דברים שבגלוּי אינוֹ נוֹהֵג בהן אבֵלוּת,
אלא לוֹבֵש מִנעליו,
וזוֹקֵף את המִטה,
ונוֹתֵן שלוֹם לכל אדם,
ואִם יֵש לוֹ בגד,
מחליף, ולֹא ילבש בגד קרוּע בשבת,
אפִלוּ על אביו ועל אִמוֹ; ואִם אין לוֹ להחליף מחזיר את הקרע לאחוֹריו.
2
מֵאימתי זוֹקפין את המִטוֹת בערב שבת? מִן המִנחה ומעלה,
ואף על פי כֵן לֹא יֵשֵב עליה עד שתחשך.
ואף על פי שלֹא נִשתיֵר לוֹ אלא יוֹם אחד חוֹזֵר וכוֹפה אוֹתה במוֹצאי שבת.
3
הרגלים, וכֵן רֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים אין דבר מִדִברי אבֵלוּת נוֹהֵג בהן.
וכל הקוֹבֵר את מֵתוֹ אפִלוּ שעה אחת קֹדם הרגל אוֹ קֹדם רֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים בטלה מִמנוּ גזֵרת שִבעה.
:נִמצא מוֹנה לאחר רֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים שלֹשה ועשרים יוֹם,
וּלאחר הפסח מוֹנה שִשה עשר יוֹם,
שהרי בטלה גזֵרת שִבעה,
ושִבעת ימי החג הרי ארבעה עשר.
וכֵן אִם קבר קֹדם עצרת מוֹנה אחריה שִשה עשר יוֹם; אף על פי שהיא יוֹם אחד,
הרי היא רגל,
ועוֹלה לשִבעת הימים.
4
קבר את מֵתוֹ קֹדם חג הסוּכוֹת מוֹנה אחר החג תִשעה ימים בִלבד,
שהרי שמיני רגל בִפני עצמוֹ,
ונִמצא יוֹם טוֹב הרִאשוֹן מפסיק שִבעה,
ושִבעת ימי החג,
וּשמיני של חג רגל אחֵר הרי אחד ועשרים יוֹם.
5
הקוֹבֵר את מֵתוֹ שִבעת ימים קֹדם רגל מִן הרגלים אוֹ קֹדם רֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים בטלה מִמנוּ גזֵרת שלֹשים.
וּמוּתר לספֵר וּלכבֵס בערב יוֹם טוֹב אוֹ בערב יוֹם הכִפוּרים,
שמִקצת היוֹם ככוּלוֹ,
ואינוֹ מוֹנה לאחריהם כלוּם.
:ואִם על אביו ואִמוֹ הוּא מִתאבֵל,
אפִלוּ מֵתוּ קֹדם הרגל בִשלֹשים יוֹם אינוֹ מגלֵח עד שישלֵח פרע אוֹ עד שיִגערוּ בוֹ חבֵריו,
ואין הרגלים מפסיקין דבר זה.
6
חל שִשי שלוֹ בערב הרגל,
ואין צריך לוֹמר חמישי אוֹ שלישי אינוֹ מגלֵח,
ולֹא בטלה מִמנוּ אלא גזֵרת שִבעה בִלבד.
ואינוֹ מוּתר לִרחֹץ ולֹא לסוּך ולֹא לעשוֹת דבר עד שיִכנֵס יוֹם טוֹב,
ויוֹם טוֹב מפסיק שאר השִבעה,
וּלאחר יוֹם טוֹב משלים שלֹשים מיוֹם המיתה,
ואסוּר בהן בכל החמִשה דברים.
7
חל שביעי שלוֹ לִהיוֹת בערב הרגל,
והרי הוּא שבת בטלה מִמנוּ גזֵרת שלֹשים,
וּמוּתר לגלֵח בתוֹך המוֹעֵד,
שהרי אנוּס היה,
ואי אפשר לוֹ לגלֵח בשבת.
וכֵן מגלֵח אחר עצרת אוֹ אחר רֹאש השנה ויוֹם הכִפוּרים,
שהרי בטלה גזֵרת שלֹשים.
:מי שחל שביעי שלוֹ לִהיוֹת בערב הרגל,
ולֹא גִלח אף על פי שאסוּר לגלֵח במוֹעֵד,
מוּתר לגלֵח לאחר המוֹעֵד,
שהרי בטלה גזֵרת שלֹשים,
ויֵש לוֹ לגלֵח בכל עֵת שיִרצה.
8
הקוֹבֵר את מֵתוֹ בתוֹך הרגל לֹא חלה עליו אבֵלוּת כלל,
ואינוֹ נוֹהֵג אבֵלוּת ברגל,
אלא לאחר הרגל מתחיל לִמנוֹת שִבעה,
ונוֹהֵג בהן כל דִברי אבֵלוּת,
וּמוֹנה שלֹשים מיוֹם הקבוּרה,
ונוֹהֵג בִשאר השלֹשים בכל גזֵרת שלֹשים.
9
המקוֹמוֹת שעוֹשין שני ימים טוֹבים מוֹנה השִבעה מיוֹם טוֹב שֵני האחרוֹן; אף על פי שאין נוֹהֵג בוֹ אבֵלוּת,
הוֹאיל וּמִדִבריהם הוּא עוֹלה לוֹ מִן המִנין,
וּמוֹנה מֵאחריו שִשה ימים בִלבד,
וּמוֹנה שלֹשים מיוֹם הקבוּרה,
כמוֹ שאמרנוּ.
10
הקוֹבֵר את מֵתוֹ ביוֹם טוֹב שֵני,
שהוּא יוֹם טוֹב האחרוֹן,
אוֹ ביוֹם טוֹב שֵני של עצרת נוֹהֵג בוֹ אבֵלוּת; הוֹאיל ויוֹם טוֹב שֵני מִדִבריהם,
ואבֵלוּת יוֹם רִאשוֹן של תוֹרה,
ידחה עשֵה של דִבריהן מִפני עשֵה של תוֹרה.
אבל אִם קבר ביוֹם טוֹב שֵני של רֹאש השנה אינוֹ נוֹהֵג בוֹ אבֵלוּת,
ששניהם כיוֹם אחד ארֹך הֵן,
מֵהטעם שבֵארנוּ בהִלכוֹת קִדוּש החֹדש.