1
כל הקרעים שקוֹרֵע אדם על שאר קרוֹבים שוֹלֵל הקרע לאחר שִבעה,
וּמאחה לאחר שלֹשים.
ועל אביו ועל אִמוֹ שוֹלֵל לאחר שלֹשים,
ואינוֹ מאחה לעוֹלם.
והאִשה קוֹרעת ושוֹללת מיד,
אפִלוּ על אביה ועל אִמה,
מִפני הצניעוּת.
2
כדרך שקוֹרֵע אדם על אביו ועל אִמוֹ,
כך הוּא חיב לִקרֹע על רבוֹ שלִמדוֹ תוֹרה,
ועל הנשיא,
ועל אב בית דין,
ועל רֹב צִבוּר שנהרג,
ועל בִרכת השֵם,
ועל סֵפר תוֹרה שנִשרף,
ועל ערי יהוּדה,
ועל ירוּשלים,
ועל המִקדש.
3
כל אֵלוּ הקרעים קוֹרֵע עד שמגלה את לִבוֹ,
ואינוֹ מאחה לעוֹלם.
ואף על פי שאינן מִתאחין מוּתר לשללן,
למללן, ללקטן,
לעשוֹתן כמין סוּלמוֹת; לֹא אסרוּ אלא כאִחוּי אלכסנדרי בִלבד.
וכל הקוֹרֵע מִתוֹך השלל אוֹ המלל אוֹ הלקט לֹא עשה כלוּם,
אבל קוֹרֵע הוּא מִתוֹך האִחוּי האלכסנדרי.
ואפִלוּ הפך הכלי ונעשת שפתוֹ למטה לֹא יאחה.
4
וּכשֵם שהמוֹכֵר אסוּר לאחוֹתוֹ,
כך הלוֹקֵח,
לפיכך המוֹכֵר צריך להוֹדיע ללוֹקֵח שקרע זה אינוֹ מִתאחה.
5
וּמִנין שקוֹרֵע על רבוֹ כדרך קרע אביו? שנאמר:
"והוּא מצעֵק אבי אבי רכב ישראֵל וּפרשיו ולֹא ראהוּ עוֹד ויחזֵק בִבגדיו ויִקרעֵם לִשנים קרעים" מִכאן שחיב להבדיל השפה.
6
וּמִנין שקוֹרעין על הנשיא ועל אב בית דין ועל שמוּעה שבאה שנהרג רֹב צִבוּר? שנאמר:
"ויחזֵק דוִד בִבגדו ויִקרעֵם וגם כל האנשים אשר אִתוֹ,
ויִספדוּ ויִבכוּ ויצוּמוּ עד הערב על שאוּל" זה נשיא,
"ועל יהוֹנתן בנוֹ" זה אב בית דין,
"ועל עם יי ועל בית ישראֵל כי נפלוּ בחרב" זוֹ שמוּעה הרעה.
7
וּמִנין שקוֹרעין על בִרכת השֵם? שנאמר:
"ויבֹא אליקים בן חִלקיהוּ אשר על הבית ושבנא הסֹפֵר ויוֹאח בן אסף המזכיר אל חִזקיהוּ קרוּעי בגדים" .
אחד השוֹמֵע ואחד השוֹמֵע מִפי השוֹמֵע חיבין לִקרֹע.
8
והעֵדים אין חיבין לִקרֹע כשיעידוּ בבית דין,
שכבר קרעוּ בשעה ששמעוּ.
9
וּמִנין שקוֹרעין על סֵפר תוֹרה שנִשרף? שנאמר:
"ויהי כִקרוֹא יהוּדי שלֹש דלתוֹת וכו עד תֹם כל המגִלה על האֵש אשר על האח,
ולֹא פחדוּ ולֹא קרעוּ את בִגדיהם המלך וכל עבדיו" מִכלל שחיבין לִקרֹע.
ואין חיבין קריעה אלא על סֵפר שנִשרף בִזרוֹע,
וּכמעשה שהיה.
וחיב לִקרֹע שתי קריעוֹת,
אחת על הגויל ואחת על הכתב,
שנאמר: "אחרי שרֹף המלך את המגִלה ואת הדברים" .
10
וּמִנין שקוֹרעין על ערי יהוּדה ועל ירוּשלים ועל המִקדש שחרבוּ? שנאמר:
"ויבֹאוּ אנשים מִשכם וּמִשילֹה וּמִשֹמרוֹן שמֹנים איש מגוּלחי זקן וּקרוּעי בגדים" .
11
כל מי שעמד עִם המֵת בִשעת יציאת נִשמתוֹ חיב לִקרֹע,
אף על פי שאינוֹ קרוֹבוֹ.
:וכֵן אדם כשֵר שמֵת הכֹל חיבין לִקרֹע עליו,
אף על פי שאינוֹ חכם,
וקוֹרעין טפח כִשאר האבֵלים.
:אבל חכם שמֵת הכֹל קרוֹביו,
והכֹל קוֹרעין עליו עד שמגלין את לִביהן,
וחוֹלצין מימין,
וּבית מִדרשוֹ של אוֹתוֹ חכם בטֵל כל שִבעה.
וּכבר נהגוּ כל תלמידי חכמים בכל מקוֹם לִקרֹע זה על זה טפח,
אף על פי שהֵם שוין ואין אחד מֵהן מלמֵד את חבֵרוֹ.
12
כל הקוֹרעין על החכם שמֵת,
כיון שהחזירוּ פניהם מֵאחוֹרי המִטה שוֹללין.
ויֵראה לי שהקוֹרֵע על החכם מאחה למחר,
שאפִלוּ רבוֹ שמֵת אין מִתאבֵל עליו אלא יוֹם אחד בִלבד אוֹ יוֹם מיתה אוֹ יוֹם שמוּעה.
וכֵן יֵראה לי שאפִלוּ הקוֹרֵע על הנשיא וכיוֹצֵא בוֹ שוֹלֵל למחר,
אף על פי שאינוֹ מאחה לעוֹלם.
13
חכם שבאה שמוּעתוֹ שמֵת אין קוֹרעין עליו אלא בִשעת הספֵדוֹ,
וזה הוּא כבוֹדוֹ.
ושוֹלֵל בוֹ ביוֹם,
וּמאחה למחר.
14
אב בית דין שמֵת הכֹל קוֹרעין עליו,
וחוֹלצין מִשמֹאל,
וכל בתי מִדרשוֹת שבעירוֹ בטֵלין,
וּבני בית הכנסת נִכנסין לבית הכנסת וּמשנין את מקוֹמן היוֹשבין בדרוֹם יֵשבוּ בצפוֹן,
והיוֹשבין בצפוֹן יֵשבוּ בדרוֹם.
15
נשיא שמֵת הכֹל קוֹרעין עליו,
וחוֹלצין שתי הידים מִכאן וּמִכאן,
וכל בתי מִדרשוֹת בטֵלין,
וּבני בית הכנסת נִכנסין בשבת לבית הכנסת וקוֹראין שִבעה ויוֹצאין,
ולֹא יטילוּ בשוּק,
אלא יוֹשבין מִשפחוֹת מִשפחוֹת דווּיין כל היוֹם.