1
מִדִברי סוֹפרים שיִהיה האבֵל נוֹהֵג במִקצת דִברי אבֵלוּת כל שלֹשים יוֹם.
וּמִנין סמכוּ לִשלֹשים יוֹם? שהרי הוּא אוֹמֵר:
"וּבכתה את אביה ואת אִמה ירח ימים" מִכלל שהאבֵל מִצטעֵר כל שלֹשים יוֹם.
2
ואֵלוּ דברים שהאבֵל אסוּר בהן כל שלֹשים יוֹם:
אסוּר בתִספֹרת,
וּבגִהוּץ, וּבנִשוּאין,
וּבשִמחת מֵרֵעוּת,
ולילֵך בִסחוֹרה מִמדינה לִמדינה הכֹל חמִשה דברים.
3
בתִספֹרת כיצד? כשֵם שאסוּר לספֵר כל שער גוּפוֹ אוֹ לגלֵח שפמוֹ אוֹ לקֹץ צִפרניו בִכלי כל שִבעה,
כך אסוּר כל שלֹשים.
במה דברים אמוּרים? באיש.
אבל האִשה מוּתרת בִנטילת שֵער לאחר שִבעה.
והאיש עד שלֹשים,
ועל אביו ועל אִמוֹ חיב לגדֵל שערוֹ עד שישלח פרע,
אוֹ עד שיִגערוּ בוֹ חבֵריו.
4
וכֵן אסוּר לִלבֹש כֵלים לבנים חדשים וּמגֹהצים כל שלֹשים,
אחד האיש ואחד האִשה.
היוּ צבוּעים וּמגֹהצים מוּתרין.
וכֵן אִם לֹא היוּ חדשים,
אף על פי שהֵן לבנים וּמגֹהצין מוּתרין.
וּכלי פִשתן אין בהן מִשוּם גִהוּץ.
וּלאחר שלֹשים יוֹם מוּתר בגִהוּץ,
אפִלוּ על אביו ועל אִמוֹ.
5
בנִשוּאין כיצד? אסוּר לִשא כל שלֹשים יוֹם.
וּמוּתר לארֵס אפִלוּ ביוֹם המיתה.
ואִם מֵתה אִשתוֹ:
אִם כבר קיֵם מִצות פריה וּרביה,
ויֵש לוֹ מי שישמשנוּ,
ואין לוֹ בנים קטנים הרי זה אסוּר לִשא אִשה אחרת עד שיעברוּ עליו שלֹשה רגלים.
:אבל מי שלֹא קיֵם עדין מִצות פריה וּרביה,
אוֹ שקיֵם ויֵש לוֹ בנים קטנים,
אוֹ מי שאין לוֹ מי שישמשנוּ הרי זה מוּתר לארֵס ולִכנֹס מיד,
ואסוּר לוֹ לבֹא עליה עד שלֹשים יוֹם.
וכֵן האִשה שהיתה אבֵלה לֹא תִבעֵל עד שלֹשים יוֹם.
6
שִמחת מֵרֵעוּת שהיה חיב לִפרֹע אוֹתה מוּתר לעשוֹתה מיד לאחר שִבעה.
אבל אִם אינוֹ חיב לפרעה אסוּר להִכנֵס לה עד שלֹשים יוֹם.
7
במה דברים אמוּרים? בִשאר מֵתים.
אבל על אביו ועל אִמוֹ בין כך וּבין כך לֹא יכנֵס לשִמחת מֵרֵעוּת עד שנים עשר חֹדש.
8
על כל המֵתים כוּלם מוּתר לילֵך בִסחוֹרה לאחר שלֹשים יוֹם,
ועל אביו ועל אִמוֹ עד שיִגערוּ בוֹ חבֵריו ויֹאמרוּ לוֹ:
לֵך עִמנוּ.
9
וכֵן על כל המֵתים כוּלם רצה,
ממעֵט בעִסקוֹ,
רצה, אינוֹ ממעֵט; על אביו ועל אִמוֹ ממעֵט בעִסקוֹ.
10
ההוֹלֵך מִמקוֹם למקוֹם:
אִם יכוֹל למעֵט בעִסקוֹ ימעֵט; ואִם לאו יקנה צרכי הדרך וּדברים שיֵש בהן חיי נפש.
11
מי שהיה בעלה צלוּב עִמה בעיר,
אוֹ אִשתוֹ צלוּבה,
אוֹ אביו אוֹ אִמוֹ אסוּר לוֹ לִשכֹן באוֹתה העיר עד שיִכלה הבשר.
ואִם היתה עיר גדוֹלה כאנטוֹכיא יֵש לוֹ לִשכֹן בצד האחֵר שאינן צלוּבין בוֹ.
12
יוֹם שביעי מִקצתוֹ ככוּלוֹ,
והוּא עוֹלה לכאן וּלכאן; לפיכך מוּתר לכבֵס ולִרחֹץ ולעשוֹת שאר הדברים ביוֹם שביעי.
וכֵן יוֹם שלֹשים מִקצתוֹ ככוּלוֹ,
וּמוּתר לספֵר וּלגהֵץ ביוֹם שלֹשים.
13
מי שתכפוּהוּ אבליו הִכביד שערוֹ,
מֵקֵל בתער,
לֹא במִספרים,
וּמכבֵס כסוּתוֹ במים,
אבל לֹא בנתר ולֹא בחוֹל,
ורוֹחֵץ כל גוּפוֹ בצוֹנֵן,
אבל לֹא בחמין.
וכֵן מי שתכפוּהוּ אבליו וּבא מִמדינת הים וּמִבית השִביה,
אוֹ שיצא מִבית האסוּרים,
אוֹ שהיה מנוּדה והוּתר,
אוֹ שהיה מוּדר ונִשאל על נִדרוֹ והוּתר,
וכל היוֹצֵא מִטוּמאה לטהרה הרי אֵלוּ מגלחין בימי אבלם,
הוֹאיל ותכף אוֹתם אֵבל אחר אֵבל ולֹא מצאוּ פנאי.