1
כל כֹהֵן שנִטמא למֵת,
חוּץ מִשִשה מֵתים המפֹרשים בתוֹרה אוֹ אִשתוֹ,
בעֵדים והתראה הרי זה לוֹקה,
שנאמר: "לנפש לֹא יטמא בעמיו" .
ואחד הנוֹגֵע במֵת אוֹ המאהיל אוֹ הנוֹשֵא,
ואחד המֵת אוֹ שאר הטוּמאוֹת הפוֹרשוֹת מִן המֵת,
שנאמר: "לנפש לֹא יטמא".
וּכבר פֵרשנוּ בהִלכוֹת טוּמאת מֵת כל הדברים המטמאין מִן המֵת מִן התוֹרה אוֹ מִדִבריהם.
2
וכֵן אִם נגע הכֹהֵן בקבר לוֹקה.
אבל נוֹגֵע הוּא בִבגדים שנגעוּ במֵת,
אף על פי שמִתטמֵא בהן טוּמאת שִבעה.
3
וכֵן אִם נִכנס לאֹהל טמֵא שנִכנסה לוֹ הטוּמאה לוֹקה,
אף על פי שעצמה של טוּמאה בבית אחֵר.
וּכבר בֵארנוּ כל האֹהלים שתִכנֵס להן הטוּמאה אוֹ שתֵצֵא מֵהן,
ודין הסככוֹת והפרעוֹת וכל הדברים המביאין את הטוּמאה והחוֹצצין בִפני הטוּמאה,
ואי זה מֵהן דין תוֹרה ואי זה מֵהן מִדִבריהם הכֹל בהִלכוֹת טוּמאת מֵת.
:ושם בֵארנוּ שאין הגוֹים מטמאין באֹהל,
וּלפיכך קִברוֹתיהן טהוֹרים,
וּמוּתר לכֹהֵן להִכנֵס לשם ולִדרֹך על קִברוֹתיהן,
ואינוֹ אסוּר אלא שיִגע בטוּמאה אוֹ ישאנה,
כמוֹ שבֵארנוּ שם.
4
כֹהֵן שנִכנס לאֹהל המֵת אוֹ לבית הקברוֹת בִשגגה,
ואחר שידע הִתרוּ בוֹ:
אִם קפץ ויצא פטוּר; ואִם ישב שם כדי הִשתחויה,
כמוֹ שבֵארנוּ בעִנין טוּמאת מִקדש הרי זה לוֹקה.
נִכנס ויצא,
וחזר ונִכנס ויצא,
אִם הִתרוּ בוֹ על כל פעם וּפעם לוֹקה על כל כניסה וּכניסה.
:וכֵן אִם נגע במֵת והִתרוּ בוֹ וּפֵרֵש,
וחזר ונגע והִתרוּ בוֹ,
אפִלוּ מֵאה פעמים לוֹקה על כל אחת ואחת.
היה נוֹגֵע ולֹא פֵרֵש,
אוֹ שהיה עוֹמֵד בבית הקברוֹת ונגע במֵתים אחֵרים,
אף על פי שהִתרוּ בוֹ כמה פעמים אינוֹ לוֹקה אלא אחת,
שהרי הוּא מחוּלל ועוֹמֵד כל זמן שלֹא פֵרֵש.
5
המטמֵא את הכֹהֵן:
אִם היוּ שניהן מזידין לוֹקה הכֹהֵן,
וזה שטִמאוֹ עוֹבֵר על "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" ; היה הכֹהֵן שוֹגֵג וזה שטִמאוֹ מֵזיד הרי זה שטִמאוֹ לוֹקה.
6
כֹהֵן גדוֹל אינוֹ מִתטמֵא לקרוֹבים,
שנאמר: "לאביו וּלאִמוֹ לֹא יטמא" ,
וכֵן אינוֹ נִכנס עִם מֵת באֹהל,
אפִלוּ קרוֹביו,
שנאמר: "ועל כל נפשֹת מֵת לֹא יבֹא" ; הא למדת שהוּא חיב ב"לֹא יבֹא",
וחיב ב"לֹא יטמא".
:כיצד? נגע אוֹ נשא לוֹקה אחת.
נִכנס לאֹהל וישב שם עד שמֵת עליו המֵת,
אוֹ שנִכנס בשִדה תֵבה וּמִגדל וּבא חבֵרוֹ וּפרע עליו גג השִדה,
שהרי טוּמאה וּביאה באין כאחד הרי זה לוֹקה שתים,
מִשוּם "לֹא יבֹא" וּמִשוּם "לֹא יטמא".
7
נִטמא מִקֹדם ואחר כך נִכנס לאֹהל אִם הִתרוּ בוֹ,
לוֹקה אף על הביאה.
8
כֹהֵן שפגע במֵת מִצוה בדרך הרי זה מִתטמֵא לוֹ; אפִלוּ כֹהֵן גדוֹל מחוּיב להִתטמֵא לוֹ וּלקברוֹ.
ואי זה הוּא מֵת מִצוה? זה אחד מיִשראֵל שהיה מוּשלך בדרך ואין לוֹ קוֹברים.
ודבר זה הלכה מִפי הקבלה.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה הכֹהֵן לבדוֹ ואין עִמוֹ אחֵר,
ואפִלוּ קרא שם בדרך אין לוֹ עוֹנה.
אבל אִם כשיִקרא אחֵרים עוֹנין אוֹתוֹ אין זה מֵת מִצוה,
אלא קוֹרֵא לאחֵרים ויבֹאוּ ויתעסקוּ בוֹ.
9
היה כֹהֵן ונזיר מהלכין בדרך וּפגעוּ במֵת מִצוה יתעסֵק בוֹ הנזיר,
שהרי אין קדוּשתוֹ קדוּשת עוֹלם,
ואל יטמֵא בוֹ הכֹהֵן,
אף על פי שהוּא כֹהֵן הדיוֹט.
:היה כֹהֵן גדוֹל וכֹהֵן הדיוֹט יטמֵא כֹהֵן הדיוֹט.
וכל הקוֹדֵם את חבֵרוֹ במעלה מִתאחֵר בטוּמאה.
וּסגן עִם משוּח מִלחמה שפגעוּ במֵת מִצוה יתטמֵא משוּח מִלחמה,
ואל יתטמֵא סגן.
10
נשיא שמֵת הכֹל מִתטמאין לוֹ,
ואפִלוּ כֹהנים; עשוּהוּ כמֵת מִצוה לכֹל,
מִפני שהכֹל חיבים בִכבוֹדוֹ.
וכֵן הכֹל אוֹננים עליו.
11
בנוֹת אהרֹן לֹא הוּזהרוּ על טוּמאת מֵת,
שנאמר: "אמֹר אל הכֹהנים בני אהרֹן" ולֹא בנוֹת אהרֹן.
וכֵן החללים מוּתרין להִתטמֵא,
שנאמר: "אמֹר אל הכֹהנים בני אהרֹן" עד שיִהיוּ בכִהוּנם.
12
כֹהֵן קטן הרי הגדוֹלים מוּזהרין שלֹא יטמאוּהוּ; ואִם בא להִתטמֵא מֵעצמוֹ אין בית דין מצוּוּין עליו להפרישוֹ,
אבל אביו צריך לחנכוֹ בִקדוּשה.
13
מֵת תוֹפֵס ארבע אמוֹת שלוֹ לטוּמאה,
וכל כֹהֵן שנִכנס לתוֹך ארבע אמוֹת מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
וכֵן אִם נִכנס לבית הפרס,
אוֹ יצא לחוּצה לארץ,
אוֹ שנִטמא בדם תבוּסה אוֹ בגוֹלֵל וּבדוֹפֵק וכיוֹצֵא בהן מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
מִפני שהֵן אבוֹת של דִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת טוּמאת מֵת.
אבל אִם נִכנס לבית הקברוֹת לוֹקה מִן התוֹרה.
14
מוּתר לכֹהֵן להִתטמֵא בבית הפרס אוֹ בחוּצה לארץ לִדבר מִצוה,
בִזמן שאין שם דרך אלא הוּא,
כגוֹן שהלך לִשא אִשה אוֹ לִלמֹד תוֹרה; אף על פי שיֵש שם מי שילמדוֹ בארץ ישראֵל לֹא מִן הכֹל אדם זוֹכה לִלמֹד.
:וכֵן מִתטמֵא בטוּמאה של דִבריהם לִכבוֹד הבריוֹת.
כיצד? אבֵל שהלך לבית הפרס הכֹל הוֹלכין אחריו לנחמוֹ שם.
וכֵן מדלגין על גבי ארוֹנוֹת של מֵתים לִקראת מלכים,
ואפִלוּ מלכי גוֹים,
כדי להבחין בינם לבין מלכי ישראֵל כשיחזֹר כבוֹדן לִמקוֹמן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
וכֵן מִטמֵא בטוּמאה של דִבריהם לדוּן עִם הגוֹים וּלערעֵר עִמהן,
מִפני שהוּא מציל מידם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.