הִלכוֹת אֵבל:
יֵש בִכללן ארבע מִצווֹת,
אחת מִצות עשֵה ושלֹש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) להִתאבֵל על הקרוֹבים,
ואפִלוּ כֹהֵן מִתטמֵא וּמִתאבֵל על הקרוֹבים.
ואין אדם מִתאבֵל על הרוּגי בית דין.
וּלפי זה כללתי הלכוֹת אֵלוּ בסֵפר זה,
שהֵן מֵעין קבוּרה ביוֹם מיתה,
שהיא מִצות עשֵה.
ב) שלֹא יטמֵא כֹהֵן גדוֹל לקרוֹבים.
ג) שלֹא יכנֵס עִם המֵת באֹהל.
ד) שלֹא יטמֵא כֹהֵן הדיוֹט לנפש אדם,
אלא לקרוֹבים בִלבד.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה להִתאבֵל על הקרוֹבים,
שנאמר: "ואכלתי חטאת היוֹם הייטב בעיני יי" .
ואין אבֵלוּת מִן התוֹרה אלא ביוֹם רִאשוֹן בִלבד,
שהוּא יוֹם המיתה ויוֹם הקבוּרה,
אבל שאר השִבעה אינן דין תוֹרה; אף על פי שנאמר בתוֹרה:
"ויעש לאביו אֵבל שִבעת ימים" נִתנה תוֹרה ונִתחדשה הלכה.
וּמֹשה רבֵנוּ תִקֵן להן לישראֵל שִבעת ימי אבֵלוּת ושִבעת ימי המִשתה.
2
מֵאימתי יתחיֵב אדם באֵבל? מִשיִסתֵם הגוֹלֵל.
אבל כל זמן שלֹא נִקבר המֵת,
אינוֹ אסוּר בדבר מִן הדברים שהאבֵל אסוּר בהן.
וּמִפני טעם זה רחץ דוִד המלך וסך כשמֵת הילד קֹדם שיִקבֵר.
3
הרוּגי מלכוּת שאין מניחין אוֹתן להִקבֵר מֵאימתי מתחילין להִתאבֵל עליהן ולִמנוֹת שִבעה וּשלֹשים? מִשנִתיאשוּ מִלִשאֹל למלך לקברן,
אף על פי שלֹא נִתיאשוּ מִלִגנֹב אוֹתן.
4
מי שטבע בנהר,
מי שאכלתהוּ חיה רעה מִשנִתיאשוּ לבקֵש.
מצאוּהוּ אֵברים אֵברים אין מוֹנין לוֹ עד שיִמצֵא רֹאשוֹ ורוּבוֹ,
אוֹ יתיאשוּ מִלבקֵש.
5
מי שדרכם לשלֵח המֵת לִמדינה אחרת לקברוֹ,
ואינם יוֹדעים מתי יקבֵר מֵעֵת שיחזירוּ פניהם מִללוּוֹתוֹ מתחילין לִמנוֹת שִבעה וּשלֹשים וּמתחילין להִתאבֵל.
6
הנפלים אין מִתאבלין עליהן.
וכל שלֹא שהה שלֹשים יוֹם באדם הרי זה נֵפל.
אפִלוּ מֵת ביוֹם שלֹשים אין מִתאבלין עליו.
7
ואִם ידע בודאי שנוֹלד לתִשעה חדשים גמוּרין אפִלוּ מֵת ביוֹם שנוֹלד,
מִתאבלין עליו.
8
בן תִשעה חדשים שנוֹלד מֵת,
וּבן שמוֹנה שמֵת אפִלוּ לאחר שלֹשים יוֹם,
וּמי שיצא מחוּתך אוֹ מסֹרס אף על פי שכלוּ לוֹ חדשיו הרי זה כנֵפל,
ואין מִתאבלין עליהן,
ולֹא יתעסקוּ עִמהן.
9
כל הרוּגי מלכוּת,
אף על פי שבדין המלך נהרגוּ והתוֹרה נתנה לוֹ רשוּת להרגן הרי אֵלוּ מִתאבלין עליהן,
ואין מוֹנעין מֵהן כל דבר,
וּממוֹנם למלך,
ונִקברין בקִברי אבוֹתיהן.
אבל כל הרוּגי בית דין אין מִתאבלין עליהן,
אבל אוֹננין,
שאין אנינוּת אלא בלֵב,
ואין נִקברין עִם אבוֹתיהן עד שיִתאכֵל הבשר,
וּממוֹנם ליוֹרשיהן.
10
כל הפוֹרשים מִדרכי צִבוּר,
והֵם האנשים שפרקוּ עֹל המִצווֹת מֵעל צוּארן,
ואינן נִכללין בִכלל ישראֵל בעשית המִצווֹת וּכבוֹד המוֹעדוֹת וישיבת בתי כנֵסיוֹת וּבתי מִדרשוֹת,
אלא הרי הֵן כך בני חֹרין לעצמן כִשאר האוּמוֹת,
וכֵן המינים והמשוּמדין והמסוֹרוֹת כל אֵלוּ אין מִתאבלין עליהן,
אלא אחיהן וּשאר קרוֹביהן לוֹבשין לבנים וּמִתעטפין לבנים ואוֹכלין ושוֹתין וּשמֵחים שאבדוּ שוֹנאיו של הקדוֹש ברוּך הוּא,
ועליהם הכתוּב אוֹמֵר:
"הלוֹא משנאיך יי אשנא" .
11
המאבֵד עצמוֹ לדעת אין מִתעסקין עִמוֹ לכל דבר,
ולֹא מִתאבלין עליו,
ולֹא מספידין אוֹתוֹ; אבל עוֹמדין עליו בשוּרה,
ואוֹמרין עליו בִרכת אבֵלים,
וכל דבר שהוּא כבוֹד לחיים.
ואי זה הוּא המאבֵד עצמוֹ לדעת? לֹא שיעלה לרֹאש הגג ונפל וּמֵת,
אלא האוֹמֵר:
הריני עוֹלה לרֹאש הגג,
וראוּ אוֹתוֹ שעלה מיד דרך כעס,
אוֹ שהיה מֵצֵר,
ונפל וּמֵת הרי זה בחזקת שאִבֵד עצמוֹ לדעת.
:אבל אִם ראוּ אוֹתוֹ חנוּק ותלוּי באילן אוֹ הרוּג וּמוּשלך על גב סיפוֹ הרי זה בחזקת כל המֵתים,
וּמִתעסקין עִמוֹ,
ואין מוֹנעין מִמנוּ דבר.