1
אין אסוּר בכִלאי בגדים אלא צמר וּפִשתים בִלבד,
שנאמר: "לֹא תִלבש שעטנֵז צמר וּפִשתים יחדו" .
ויֵש בִכרכי הים כמוֹ צמר שגדֵל על האבנים שבים המלח,
תבניתוֹ כתבנית הזהב והוּא רך ביוֹתֵר,
וכלך שמוֹ,
ואסוּר עִם הפִשתן מִפני מראית העין,
שהוּא דוֹמה לצמר רחֵלים.
וכֵן השירים והכלך אסוּרין מִפני מראית העין.
2
רחֵל בת עֵז צמר שלה אין לוֹקין עליו מִשוּם כִלאים,
אבל אסוּר הוּא מִדִבריהם מִפני מראית העין.
:כיון שנִתחבֵר הצמר עִם הפִשתים צד חִבוּר בעוֹלם הרי זה כִלאים מִן התוֹרה.
כיצד? צמר וּפִשתים שטרפן זה בזה ושע אוֹתם ועשה מֵהן לבדים הרי אֵלוּ כִלאים.
צֵרפן וטוה אוֹתן כאחד וארג בגד מִטוי זה הרי זה כִלאים.
3
תפר בגד של צמר בשל פִשתן,
אפִלוּ תפרן במשי,
אוֹ שתפר בגד צמר בחוּטי פִשתים אוֹ בגד פִשתים בחוּטי צמר,
אוֹ קשר חוּטי צמר בחוּטי פִשתן אוֹ גדלן,
אפִלוּ נתן צמר וּפִשתים בשק אוֹ בקוּפה וּכרכן הרי אֵלוּ כִלאים.
ואפִלוּ קשר גדיל של צמר בגדיל של פִשתן,
אף על פי שהרצוּעה באמצע,
וכֵן אִם קִפֵל בִגדי צמר וּפִשתן וּקשרן הרי אֵלוּ כִלאים,
שנאמר: "צמר וּפִשתים יחדו" מִכל מקוֹם,
כיון שנִתאחֵד נאסר.
4
וּמִנין שכל אִסוּרין אֵלוּ של תוֹרה? שהרי צרך הכתוּב להתיר כִלאים בציצית,
כמוֹ שלמדוּ מִפי השמוּעה שלֹא נִסמכה פרשת כִלאים לפרשת ציצית אלא להתיר כִלאים בציצית.
והציצית חוּטין קשוּרין בִלבד הֵן,
מִכלל שחִבוּר כזה שלֹא בִמקוֹם מִצוה אסוּר מִן התוֹרה,
שאינוֹ ממעֵט בתוֹרה דבר שהוּא אסוּר מִדִברי סוֹפרים.
5
הכִלאים אין לוֹ שִעוּר.
אפִלוּ חוּט כל שהוּא של צמר בבגד גדוֹל של פִשתן אוֹ של פִשתן בצמר אסוּר.
6
צמר רחֵלים וצמר גמלים וכיוֹצֵא בוֹ שטרפן זה בזה וטוה מֵהן טוי:
אִם היה החֵצי מִן הרחֵלים הרי הכֹל כצמר,
והרי הוּא כִלאים עִם הפִשתן; ואִם היה הרֹב מִן הגמלים מוּתר לערבוֹ עִם הפִשתן,
מִפני שצוּרת הכֹל צוּרת צמר גמלים,
ואין חוֹששין לנימוֹת של צמר המעֹרבין בהן,
מִפני שאינן חוּטי צמר.
7
לפיכך, עוֹרוֹת הכבשים שעוֹשין מֵהן בגדים,
אף על פי שתוֹפרין אוֹתן בפִשתן מוּתרין,
ואין חוֹששין לנימוֹת של צמר,
אף על פי שנִכרכוּ בִכלל חוּט הפִשתן שתפרוּ בוֹ,
שהרי בטלוּ במִעוּטן.
8
וכֵן הקִנבֵס והפִשתן שטרפן זה בזה:
אִם רֹב מִן הקִנבֵס מוּתר לארֹג הטוי מֵהן עִם חוּטי צמר; ואִם היה מחצה למחצה אסוּר.
9
העוֹשה בגד כוּלוֹ צמר גמלים אוֹ צמר ארנבים אוֹ קִנבֵס,
וארג בוֹ חוּט של צמר מִצד זה וחוּט של פִשתן מִצד זה הרי זה אסוּר מִשוּם כִלאים.
10
בגד צמר שנִפרם מוּתר לִפרֹף אוֹתוֹ בחוּט פִשתן,
וקוֹשֵר, אבל לֹא יתפֹר.
11
לוֹבֵש אדם בגד צמר וּבגד פִשתים וחוֹגֵר עליהן מִבחוּץ,
וּבִלבד שלֹא יטרֹף את המשיחה ויקשֹר בה בין כתֵפיו.
12
כִלאי בגדים מוּתר לעשוֹתן וּלמכרן,
ואין אסוּר אלא לִלבֹש אוֹתן אוֹ להִתכסוֹת בהן בִלבד,
שנאמר: "לֹא תִלבש שעטנֵז" ,
ונאמר: "לֹא יעלה עליך" העליה שהיא דרך לבישה.
אבל אֹהל שהוּא כִלאים מוּתר לישֵב תחתיו,
וכֵן מוּתר מִן התוֹרה לישֵב על מצעוֹת של כִלאים,
שנאמר: "לֹא יעלה עליך" אבל אתה מציעוֹ תחתיך.
:וּמִדִברי סוֹפרים,
אפִלוּ עשר מצעוֹת זוֹ על גבי זוֹ והתחתוֹן שבהן כִלאים אסוּר לישֵב על העליוֹן,
שמא תִכרֵך נימה על בשרוֹ.
13
במה דברים אמוּרים? ברכין,
כגוֹן יריעוֹת וּשמלוֹת.
אבל אִם היוּ קשין שאינן נִכרכין,
כגוֹן כרים וּכסתוֹת מוּתר לישֵב עליהן וּלהסֵב,
והוּא שלֹא יהיה בשרוֹ נוֹגֵע בהן.
14
וכֵן הפרֹכת שהיא כִלאים:
אִם היתה רכה אסוּרה,
שמא יסמֵך לה השמש ותעלה על בשרוֹ; ואִם היתה קשה שאינה נִכרכת מוּתרת.
15
מִנעל שהוּא כִלאים,
ואין לוֹ עקֵב מוּתר ללבשוֹ,
שעוֹר הרגל קשה הוּא,
ואינוֹ נהנה כִשאר עוֹר הגוּף.
16
תוֹפרי כסוּת תוֹפרין כדרכן,
וּבִלבד שלֹא יתכוּנוּ בחמה מִפני החמה וּבגשמים מִפני הגשמים.
והצנוּעין תוֹפרין בארץ.
וכֵן מוֹכרי כסוּת מוֹכרין כדרכן,
וּבִלבד שלֹא יתכוּנוּ בחמה שיציל להן הכִלאים שעל כתֵפן מִן החמה,
ולֹא יתכוּנוּ בגשמים להִתחמֵם בוֹ.
והצנוּעין מפשילין במקֵל.
17
לֹא יקח אדם ביצה כשהיא חמה בבגד כִלאים,
שהרי הוּא נהנה בכִלאים מִפני החמה אוֹ מִפני הצִנה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
18
לֹא ילבש אדם כִלאים עראי,
ואפִלוּ על גבי עשרה בגדים שאינוֹ מהנֵהוּ כלוּם,
ואפִלוּ לִגנֹב את המכס.
ואִם לבש כֵן לוֹקה.
19
אין אסוּר מִשוּם כִלאים אלא בגדים שהֵן דרך חִמוּם,
כגוֹן הכוּתֹנת והמִצנפת והמִכנסים והאבנֵט והשִמלה וּבגדים שמחפין בהן את השוֹקים ואת הידים וכיוֹצֵא בהן.
אבל צִלצוּלים קטנים שעוֹשין אוֹתן העם בבית יד שלהן לִצרֹר בהן את המעוֹת אוֹ לִצרֹר בהן התבלין,
וּסמרטוּט שמניחין עליה רטיה אוֹ מלוּגמה אוֹ אִספלנית,
וכיוֹצֵא בהן הרי אֵלוּ מוּתרין,
אף על פי שבשרוֹ נוֹגֵע בהן,
שהרי אין דרך חִמוּם בכך.
20
ציץ של עוֹר אוֹ משי וכיוֹצֵא בהן שתלה בוֹ חוּטי צמר וחוּטי פִשתן מדוּלדלין על פני האדם כדי להפריח הזבוּבים אין בוֹ מִשוּם כִלאים,
שאין דרך חִמוּם בכך.
21
המנהיג בהֵמוֹת וּמכניס חבלים לתוֹך ידוֹ,
מֵהן פִשתים וּמֵהן צמר הרי זה מוּתר,
ואף על פי שכוֹרכן על ידוֹ.
אבל אִם קשרן כוּלן נעשוּ כִלאים,
ואסוּר לוֹ לכרכן על ידוֹ.
22
מִטפחוֹת שמקנחין בהן הידים,
וּמִטפחוֹת שמספגין בהן הכֵלים והקרקעוֹת,
וּמִטפחוֹת סֵפר תוֹרה,
וּמִטפחוֹת הספרים אסוּרין מִשוּם כִלאים,
שהרי הידים נוֹגעוֹת בהן,
והֵן נִכרכין על היד תמיד וּמחממין.
23
אוֹתוֹת שעוֹשין הכוֹבסין והגרדיין בבגדים כדי שיִהיה כל אחד מכיר את שלוֹ,
אִם היתה אוֹת של צמר בפִשתן אוֹ פִשתן בצמר הרי זה אסוּר,
ואף על פי שאינוֹ חשוּב אצלוֹ.
24
בגד צמר שחִברוֹ עִם בגד פִשתן בִתכיפה אחת אינוֹ חִבוּר,
ואין זה כִלאים.
קִבֵץ שני ראשי החוּט כאחד אוֹ שתכף שתי תכיפוֹת הרי זה כִלאים.
25
מוּתר לעשוֹת מִן הכִלאים תכריכין למֵת,
שאין על המֵתים מִצוה,
ולעשוֹת מֵהן מרדעת לחמוֹר ויוֹשֵב עליה,
והוּא שלֹא יהיה בשרוֹ נוֹגֵע בה.
ולֹא יניח מרדעת זוֹ על כתֵפוֹ,
אפִלוּ להוֹציא עליה את הזבל.
26
המֵת והבהֵמה שהיוּ מלוּבשין כִלאים מוּתר לנשאן על כתֵפוֹ.
27
בגד צמר שאבד בוֹ חוּט פִשתן אוֹ בגד פִשתן שאבד בוֹ חוּט צמר הרי זה לֹא ימכרנוּ לגוֹי,
שמא ימכֹר אוֹתוֹ הגוֹי לישראֵל,
ולֹא יעשנוּ מרדעת לחמוֹר,
שמא ימצא אוֹתוֹ אחֵר ויקרענוּ מֵעל המרדעת וילבשנוּ,
שהרי אין הכִלאים נִכר בוֹ.
וכיצד היא תקנת בגד זה? צוֹבעוֹ,
שאין הצמר והפִשתים עוֹלין בצבע אחד,
וּמיד הוּא נִכר לוֹ ושוֹמטוֹ.
ואִם לֹא נִכר הרי זה מוּתר,
שמא נִשמט והלך לוֹ,
שהרי בדק ולֹא מצאוֹ.
וּכבר בֵארנוּ בביאוֹת אסוּרוֹת שכל אִסוּרי ספֵקוֹת מִדִברי סוֹפרים,
וּלפיכך הֵקֵלוּ בספֵק זה.
28
הלוֹקֵח כלי צמר מִן הגוֹים צריך לבדקן יפה יפה,
שמא תפוּרין הֵן בפִשתן.
29
הרוֹאה כִלאים של תוֹרה על חבֵרוֹ,
אפִלוּ היה מהלֵך בשוּק קוֹפֵץ לוֹ וקוֹרעוֹ עליו מיד,
ואפִלוּ היה רבוֹ שלִמדוֹ חכמה,
שאין כבוֹד הבריוֹת דוֹחה אִסוּר לֹא תעשה המפֹרש בתוֹרה.
ולמה נִדחה בהשֵב אבֵדה,
כמוֹ שיִתבאֵר? מִפני שהוּא לאו של ממוֹן.
ולמה נִדחה בטוּמאת מֵת? הוֹאיל וּפרט הכתוּב:
"וּלאחֹתוֹ" , וּמִפי השמוּעה למדוּ:
לאחוֹתוֹ אינוֹ מִטמֵא,
אבל מִטמֵא למֵת מִצוה.
:אבל דבר שאִסוּרוֹ מִדִבריהם הרי הוּא נִדחה מִפני כבוֹד הבריוֹת בכל מקוֹם,
ואף על פי שכתוּב בתוֹרה:
"לֹא תסוּר מִכל הדבר" וכו' ,
הרי לאו זה נִדחה מִכללוֹ מִפני כבוֹד הבריוֹת.
:לפיכך, אִם היה עליו שעטנֵז של דִבריהם אינוֹ קוֹרעוֹ עליו בשוּק ואינוֹ פוֹשֵט בשוּק עד שמגיע לביתוֹ.
ואִם היה של תוֹרה פוֹשטוֹ מיד.
30
הלוֹבֵש כִלאים אוֹ הִתכסה בוֹ לוֹקה.
היה לבוּש בכִלאים כל היוֹם כוּלוֹ אינוֹ לוֹקה אלא אחת.
הוֹציא רֹאשוֹ מִן הבגד והחזירוֹ,
הוֹציא רֹאשוֹ והחזירוֹ,
אף על פי שלֹא פשט הבגד כוּלוֹ הרי זה חיב על כל אחת ואחת.
במה דברים אמוּרים שהוּא חיב אחת על כל היוֹם? בשהִתרוּ בוֹ התראה אחת.
אבל אִם הִתרוּ בוֹ ואמרוּ לוֹ:
'פשֹט', 'פשֹט',
והוּא לבוּש בוֹ,
ושהה כדי לִפשֹט ולִלבֹש אחר שהִתרוּ בוֹ חיב על כל שהיה וּשהיה שהִתרוּ בוֹ עליה,
ואף על פי שלֹא פשט.
31
המלביש את חבֵרוֹ כִלאים:
אִם היה הלוֹבֵש מֵזיד הלוֹבֵש לוֹקה,
והמלביש עוֹבֵר מִשוּם "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" ; ואִם לֹא ידע הלוֹבֵש שהבגד כִלאים,
והיה המלביש מֵזיד המלביש לוֹקה,
והלוֹבֵש פטוּר.
32
כֹהנים שלבשוּ בִגדי כהוּנה שלֹא בִשעת עבוֹדה,
אפִלוּ במִקדש לוֹקין,
מִפני האבנֵט שהוּא כִלאים,
ולֹא הוּתרוּ בוֹ אלא בִשעת עבוֹדה,
שהיא מִצות עשֵה כמוֹ הציצית.
:בריך רחמנא דסיען