1
הזוֹרֵע שני מיני תבוּאה אוֹ שני מיני ירקוֹת עִם זרע הכרם הרי זה לוֹקה שתים:
אחת מִשוּם "שדך לֹא תִזרע כִלאים" ,
ואחת מִשוּם "לֹא תִזרע כרמך כִלאים" .
2
ואינוֹ לוֹקה מִשוּם זוֹרֵע כִלאי הכרם עד שיִזרע בארץ ישראֵל חִטה וּשעוֹרה וחרצן במפֹלת יד.
וכֵן אִם חִפה אוֹתן בעפר לוֹקה.
:וכֵן אִם זרע שני מיני ירק וחרצן,
אוֹ זרע אחד ירק וזרע אחד מין תבוּאה וחרצן במפֹלת יד הרי זה לוֹקה.
3
ואינוֹ חיב מִן התוֹרה אלא על קִנבֵס ולוּף וכיוֹצֵא בהן מִזרעים שנִגמרין עִם גמר תבוּאת הכרם.
אבל שאר הזרעים אסוּרין מִדִבריהן.
:וכֵן אסוּר מִדִבריהם לִזרֹע כִלאי הכרם בחוּצה לארץ.
4
ולמה אסרוּ לִזרֹע כִלאי הכרם בחוּצה לארץ ולֹא אסרוּ כִלאי זרעים? מִפני שכִלאי הכרם חמוּרין הֵם,
שאִם נִזרעוּ בארץ ישראֵל הרי הֵן אסוּרין בהניה,
וכיון שהֵן אסוּרין בהניה בארץ,
אסרוּ לזרען בחוּצה לארץ.
5
ואין עוֹדרין עִם הגוֹי בכִלאים,
אבל עוֹקרין עִמוֹ,
כדי למעֵט התִפלה.
6
אין אסוּר מִשוּם כִלאי הכרם אלא מיני תבוּאה וּמיני ירקוֹת בִלבד.
אבל שאר מיני זרעים מוּתר לזרען בכרם,
ואין צריך לוֹמר שאר אילנוֹת.
7
אסוּר לִזרֹע ירק אוֹ תבוּאה בצד הגפנים אוֹ לִטע גפן בצד הירק אוֹ התבוּאה.
ואִם עשה כֵן,
אף על פי שאינוֹ לוֹקה הרי זה קִדֵש,
ונאסרוּ שניהן בהניה,
הירק אוֹ התבוּאה והגפנים,
ושוֹרפין את שתיהם,
שנאמר: "פן תִקדש המלֵאה הזרע" וכו' .
ואפִלוּ הקש של תבוּאה והעֵצים של גפנים האֵלוּ אסוּרין בהניה,
ושוֹרפין אוֹתן.
ולֹא יסיק בהן תנוּר וכירים ולֹא יבשֵל בהן בִשעת שרֵפתן.
8
אחד הנוֹטֵע ואחד המקיֵם,
כגוֹן שראה כִלאים צמחוּ בכרמוֹ והִניחן הרי זה קִדֵש.
ואין אדם מקדֵש דבר שאינוֹ שלוֹ.
לפיכך, המסכֵך גפנוֹ על גבי תבוּאתוֹ של חבֵרוֹ קִדֵש גפנוֹ,
ולֹא נִתקדשה התבוּאה.
סִכֵך גפן חבֵרוֹ על תבוּאתוֹ קִדֵש תבוּאתוֹ,
ולֹא קִדֵש גפן חבֵרוֹ.
סִכֵך גפן חבֵרוֹ על תבוּאת חבֵרוֹ לֹא קִדֵש אחד מֵהן.
וּמִפני זה הזוֹרֵע כרמוֹ בשביעית לֹא קִדֵש.
9
הרוֹאה כִלאים בכרם חבֵרוֹ וקימוֹ הרי זה הרוֹאה אסוּר בהניתן,
וכל אדם מוּתרין בהן.
ואִלוּ קימן בעל הכרם היה מקדֵש אוֹתן לכל אדם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
האנס שזרע כִלאים בכרם חבֵרוֹ:
אִם נִשתקעוּ הבעלים,
אף על פי שלֹא נִתיאשוּ הרי זה קִדֵש מִן התוֹרה; ואִם לֹא נִשתקעוּ הבעלים,
אף על פי שנִתיאשוּ אינוֹ מקדֵש אלא מִדִברי סוֹפרים.
11
הרוּח שעקרה פֹארוֹת הגפן ושִלחה אוֹתם על התבוּאה יגרֹד אוֹתן מיד.
ואִם אֵרעוֹ אֹנס ולֹא סִלקן הרי אֵלוּ מוּתרין,
ולֹא נִתקדשוּ.
12
אנס שזרע את הכרם כשיֵצֵא האנס,
יקצֹר הזרע מיד,
ואפִלוּ בחוּלוֹ של מוֹעֵד.
ואִם לֹא מצא פוֹעלים יוֹסיף להם עד שליש בִשכרן.
בִקשוּ יתֵר מִכאן אוֹ שלֹא מצא פוֹעלים הרי זה מבקֵש בנחת וקוֹצֵר.
ואִם נִשתהה הזרע עד שהִגיע לעוֹנת שיִקדש הרי זה יקדש,
ויֵאסרוּ שניהן.
13
מֵאימתי תבוּאה אוֹ ירק מִתקדשין? מִשישרישוּ.
וענבים? מִשיֵעשוּ כפוֹל הלבן,
שנאמר: "המלֵאה הזרע אשר תִזרע וּתבוּאת הכרם" עד שיזריע זה,
ויהיה זה תבוּאה.
אבל תבוּאה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלוּ כל צרכן אינן מִתקדשוֹת.
:כיצד? תבוּאה שיבשה כל צרכה וּבא ונטע גפן בתוֹכה,
וכֵן ענבים שבשלוּ כל צרכן וזרע ירק אוֹ תבוּאה בצִדן,
אף על פי שזה אסוּר אינן מִתקדשוֹת.
14
כרם שלֹא הִגיעוּ ענביו לִהיוֹת כפוֹל הלבן אלא עדין הֵן בֹסר,
וזרע בתוֹכוֹ ירק אוֹ תבוּאה והִשרישוּ הרי זה לֹא קִדֵש.
ואף על פי כֵן קוֹנסין אוֹתוֹ ואוֹסרין את הזרע; אבל הבֹסר מוּתר,
ואִם עקר הזרע קֹדם שיֵעשוּ הענבים כפוֹל הלבן הרי זה מוּתר בהניה.
מִקצתן נעשוּ כפוֹל הלבן וּמִקצתן לֹא נעשוּ:
את שנעשוּ נִתקדשוּ; ושלֹא נעשוּ מוּתרין.
15
ענבים שנעשוּ כפוֹל הלבן,
וזרע בצִדן תבוּאה אוֹ מיני ירקוֹת,
ולקט הזרע קֹדם שישריש הרי זה מוּתר בהניה; ואִם הִשריש אסוּר.
16
גפן שיבשוּ העלין שלה ונפלוּ,
כדרך שתיבש הגפן בימי הקוֹר אסוּר לִזרֹע בצִדה ירק אוֹ תבוּאה; ואִם זרע לֹא קִדֵש.
וכֵן הזוֹרֵע בעציץ שאינוֹ נקוּב המוּנח בכרם לֹא קִדֵש,
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
אבל עציץ נקוּב הרי הוּא כארץ.
17
היה עוֹבֵר בכרם ונפלוּ מִמנוּ זרעים,
אוֹ שיצאוּ עִם הזבלים אוֹ עִם המים,
אוֹ שהיה זוֹרֵע אוֹ זוֹרה בִשדֵה לבן וסִערתוּ הרוּח לאחוֹריו ונפלוּ הזרעים בכרם וצמחוּ הרי זה לֹא נִתקדֵש,
שנאמר: "אשר תִזרע" ,
וזה לֹא זרע.
וחיב לעקֹר כשיִראה,
ואִם קימן הרי זה קִדֵש.
:סִערתוּ הרוּח לפניו,
וראה הזרעים שנפלוּ לכרם הרי זה כזוֹרֵע.
וכיצד יעשה? אִם צמחוּ העשבים יהפֹך אוֹתן במחרֵשה ודיוֹ.
ואִם מצאן שנעשוּ אביב ינפֵץ אוֹתוֹ אביב כדי להשחיתוֹ,
שהכֹל אסוּר בהניה.
ואִם מצאה שנעשת דגן הרי זוֹ תִשרֵף.
ואִם ראה אוֹתן וקימן הרי אֵלוּ ישרפוּ עִם הגפנים הסמוּכוֹת להן.
18
הרוֹאה בכרם עֵשב שאין דרך בני אדם לזרעוֹ,
אף על פי שהוּא רוֹצה בקיוּמוֹ לִבהֵמה אוֹ לִרפוּאה הרי זה לֹא קִדֵש,
עד שיקיֵם דבר שכמוֹהוּ מקימין רֹב העם באוֹתוֹ מקוֹם.
כיצד? המקיֵם קוֹצים בכרם בערב,
שרוֹצין בקוֹצין לִגמליהן הרי זה קִדֵש.
19
האירוּס והקיסוֹס ושוֹשנת המלך וּשאר כל מיני זרעים אינן כִלאים בכרם.
והקִנבֵס והקִנרֵס וצמר גפן הרי הֵן כִשאר מיני ירקוֹת,
וּמקדשין בכרם.
וכֵן כל מיני דשאין שעוֹלין מֵאֵליהן בשדה הרי הֵן מקדשין בכרם.
וּפוֹל המִצרי מין זרעים,
ואינוֹ מקדֵש.
:הקנים והוּרד והאטדין מיני אילן,
ואינן כִלאים בכרם.
20
זה הכלל:
כל המוֹציא עלין מֵעִקרוֹ הרי זה ירק; וכל שאינוֹ מוֹציא עלין מֵעִקרוֹ הרי זה אילן.
והצלף אילן לכל דבר.
21
הרוֹאה ירק בכרם,
ואמר: 'כשאגיע לוֹ אלקטנוּ' מוּתר.
הִגיע לוֹ ועבר מֵעליו,
ואמר: 'כשאחזֹר לוֹ אלקטנוּ',
אִם שהה עד שהוֹסיף אחד מִמאתים הרי זה קִדֵש.
22
וכיצד משערין שִעוּר זה? רוֹאין,
אִם נחתך ירק זה אוֹ מין תבוּאה זה מִן הארץ,
בכמה זמן ייבש.
הגע עצמך שייבש עד שלֹא תִשאֵר בוֹ לֵחה,
במֵאה שעה; אִם נִשתהה בארץ,
מִשהִגיע לוֹ חצי שעה הרי הוֹסיף במאתים,
ואסוּר. ואִם נִשתהה פחוֹת מֵחצי שעה מוּתר.
23
אסוּר לעבֹר בעציץ נקוּב שזרוּע בוֹ ירק בתוֹך הכרם.
ואִם הִניחוֹ תחת הגפן ונִשתהה שם בארץ כדי להוֹסיף אחד מִמאתים הרי זה קִדֵש.
24
בצל שנטעוֹ בכרם,
ואחר כך נעקר הכרם,
ואחר כך צמחוּ הבצלים מִן העִקר הנטוּע,
אף על פי שרבוּ הגִדוּלין על עִקרוֹ במאתים הרי אוֹתוֹ העִקר באִסוּרוֹ,
שאין גִדוּלי התֵר מעלין את העִקר האסוּר.