1
מוּתר לִזרֹע שתי שוּרוֹת זוֹ בצד זוֹ של קִשוּאין וּשתי שוּרוֹת בצִדן של דלוּעין וּשתי שוּרוֹת של פוֹל המִצרי,
ותלם בין כל מין ומין.
אבל לֹא יזרע שוּרה אחת של קִשוּאין ושוּרה אחת של דלוּעין ושוּרה אחת של פוֹל המִצרי,
אף על פי שהתלם מבדיל בין כל מין ומין,
מִפני שמינין אֵלוּ עלין שלהם ארוּכין ונִמשכין וּמִסתבכין,
ואִם זרען שוּרה בתוֹך שוּרה יתערֵב הכֹל,
ויֵראוּ כנִזרעין בעִרבוּביה.
2
היתה שדֵהוּ זרוּעה מין מִמיני ירקוֹת,
וּבִקֵש לִזרֹע בתוֹכה שוּרוֹת שוּרוֹת של דלוּעין עוֹקֵר מִן הירק מקוֹם שזוֹרֵע בוֹ שוּרה של דלוּעין,
וּמבדיל בינה וּבין הירק בתלם,
וּמניח מִן הירק רֹחב שתים עשרֵה אמה,
ועוֹשה שוּרה שניה דלוּעין,
וּמבדיל בינה וּבין הירק בתלם,
וכֵן עד מקוֹם שיִרצה,
שנִמצא בין כל שתי שוּרוֹת של דלוּעין שתים עשרֵה אמה.
אבל פחוֹת מִכאן אסוּר,
מִפני שהעלין מִסתבכין מִכאן וּמִכאן בירק שביניהן,
ונִראה הכֹל כאִלוּ נִזרע בעִרבוּביא.
3
היתה שוּרה של דלעת זרוּעה,
אפִלוּ דלעת יחידית,
וּבא לִזרֹע בצִדה תבוּאה מרחיק בית רֹבע,
שהרי נִמשכוּ עליה והחזיקה מקוֹם גדוֹל.
וכל דבר שיִהיה בתוֹך בית הרֹבע שמרחיקין בין שני המינין עוֹלה מִן המִדה,
כגוֹן הקבר והסלע וכיוֹצֵא בהן.
4
התלם אוֹ אמת המים שהֵן עמוּקין טפח זוֹרעין לתוֹכן שלֹשה מיני זֵרעוֹנים:
אחד על שפת התלם מִכאן,
ואחד מִכאן,
ואחד באמצע.
5
וּמוּתר לִנטֹע שני מינים בתוֹך גוּמא אחת,
ואפִלוּ קִשוּת וּדלעת,
והוּא שיִהיה מין זה נוֹטה מֵעל שפת הגוּמא לכאן והמין האחֵר נוֹטה לצד השֵני,
ויֵראוּ נִבדלין זה מִזה.
וכֵן אִם נטע ארבעה מינין בתוֹך הגוּמא והפכן לארבע רוּחוֹתיה הרי זה מוּתר.
6
הרוֹצה לִזרֹע שדֵהוּ מֵשר מֵשר מִכל מין מרחיק בין כל מֵשר וּמֵשר שתי אמוֹת על שתי אמוֹת,
וּמֵצֵר והוֹלֵך עד שלֹא ישאֵר ביניהן בסוֹף המֵשר אלא כל שהוּא,
שהרי הֵן נִראין שלֹא נִזרעוּ בעִרבוּביא.
7
רצה לעשוֹת שדֵהוּ קרחת קרחת מִכל מין לֹא יעשה בתוֹך כל בית סאה יתֵר על תֵשע קרחוֹת,
כל קרחת מֵהן בית רֹבע,
ונִמצא רחוֹק בין כל קרחת וקרחת קרוֹב לעשר אמוֹת פחוֹת רביע,
שכל בית סאה חמִשים על חמִשים.
8
וּמה בין המֵשר לקרחת? שהמֵשר ארֹך,
והקרחת מרוּבעת.
9
מיני ירקוֹת שאין דרך בני אדם לִזרֹע מֵהן אלא מעט מעט,
כמוֹ שבֵארנוּ מוּתר לִזרֹע מֵהן אפִלוּ חמִשה מינין בתוֹך ערוּגה אחת שהיא שִשה טפחים על שִשה טפחים.
והוּא שיִזרע ארבעה מינין בארבע רוּחוֹת ערוּגה ואחד באמצע,
וירחיק בין כל מין ומין כמוֹ טפח וּמחצה,
כדי שלֹא יינקוּ זה מִזה.
אבל יתֵר על חמִשה מינין לֹא יזרע,
ואף על פי שמרחיק ביניהן,
לפי שמינין הרבֵה בערוּגה כזוֹ,
הרי הֵן כִנטוּעין בעִרבוּביה.
10
במה דברים אמוּרים? בערוּגה שהיא בִרחבה ואין שם זרע חוּצה לה.
אבל ערוּגה בין ערוּגוֹת אסוּר לִזרֹע בה חמִשה מינין,
שאִם יזרע בכל רוּח מֵערוּגה זוֹ וּבכל רוּח מֵערוּגוֹת שסביבוֹתיה,
יֵראה הכֹל כִמעֹרב.
ואִם הִטה עלין שבערוּגה זוֹ לכאן ועלין של ערוּגה שבצִדה מִכאן עד שיֵראוּ מוּבדלין מוּתר.
וכֵן אִם עשה תלם בין כל ערוּגה לערוּגה מוּתר.
11
ואסוּר לִזרֹע חוּץ לערוּגה בלֹא תלם וּבלֹא נטיה,
ואפִלוּ כנגד הקרנוֹת של ערוּגה שאין בהן זרע,
גזֵרה שמא יזרע ארבעת המינין בארבע זויוֹת ערוּגה,
ויזרע מינין אחֵרים חוּצה לה כנגד הזויוֹת,
ונִמצא הכֹל מעֹרב.
12
היתה הערוּגה שִשה על שִשה,
והיה לה גבוּל טפח סביב מוּתר לִזרֹע בה אפִלוּ שמוֹנה עשר מין:
שלֹשה על כל גבוּל וּגבוּל,
ושִשה באמצע.
וירחיק בין כל מין ומין טפח וּמחצה,
ולֹא יזרע רֹאש הלפת בתוֹך הגבוּל,
שמא ימלאֵהוּ.
יתֵר על זה לֹא יזרע.
13
ואסוּר לִזרֹע בערוּגה מיני זרעים כעִנין זה,
מִפני שהֵן נִראין כִלאים.
אבל מיני ירקוֹת,
הוֹאיל ואין דרך בני אדם לִזרֹע מֵהם אלא מעט מעט הרי זה מוּתר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
14
גבוּל שהיה גבֹה טפח,
וזרעוּ בוֹ מינין הרבֵה כמוֹ שבֵארנוּ,
ונִתמעֵט מִטפח מֵאחר שנִזרע בוֹ כשֵר,
שהיה כשֵר מִתחִלתוֹ.
15
הרוֹצה למלֹאות כל גִנתוֹ מיני ירק רבים ולֹא ירחיק ביניהן עוֹשה הגִנה כוּלה ערוּגוֹת ערוּגוֹת מרוּבעוֹת,
אפִלוּ שִשה על שִשה,
ועוֹשה בכל ערוּגה חמִשה עִגוּלין,
ארבעה בארבע רוּחוֹתיה ואחד באמצע,
וזוֹרֵע מין בכל עִגוּל,
וזוֹרֵע ארבעה מינין אחֵרים בארבע קרנוֹת ערוּגה; נִמצאוּ תִשעה מינין בכל ערוּגה,
והֵן נִראין מוּבדלין זה מִזה.
ואינוֹ מפסיד אלא מה שבין העִגוּלים בִלבד,
שהוּא מניחוֹ חרֵב כדי שיֵראוּ העִגוּלים מוּבדלין מִן הקרנוֹת וּמוּבדלין זה מִזה.
:ואִם רצה שלֹא יפסיד כלוּם:
אִם היוּ העִגוּלין זרוּעין שתי זוֹרֵע מה שביניהן עֵרב; ואִם היוּ זרוּעין עֵרב זוֹרֵע מה שביניהן שתי,
כדי שיֵראוּ מוּבדלין.
16
מִכל אֵלוּ הדברים נִתבאֵר לך,
שבִזמן שיֵש בין שני המינין הרחקה הראוּיה להן כדי שלֹא יינקוּ זה מִזה אין חוֹששין למראית העין,
כמוֹ שבֵארנוּ; וּבִזמן שיֵראוּ מוּבדלין זה מִזה אין חוֹששין ליניקתן,
אפִלוּ הֵן זה בצד זה,
כמוֹ שנִתבאֵר עתה.