1
יֵש מינין בזרעים שיִהיה המין האחד נִפרד לצוּרוֹת הרבֵה מִפני שִנוּי המקוֹמוֹת והעבוֹדה שעוֹבדין הארץ,
עד שיֵראה כִשני מינין.
ואף על פי שאין דוֹמין זה לזה,
הוֹאיל והֵן מין אחד אינן כִלאים זה בזה.
2
ויֵש בזרעים שני מינין שהֵן דוֹמין זה לזה וצוּרת שניהן קרוֹבה לִהיוֹת צוּרה אחת,
ואף על פי כֵן,
הוֹאיל והֵן שני מינין הרי אֵלוּ אסוּרין זה בזה.
3
כיצד? החזרת עִם חזרת גלים,
והעלשין עִם עוּלשי שדה,
והכרֵשין עִם כרֵשי שדה,
והכוּסבר עִם כוּסבר הרים,
והחרדל עִם חרדל מִצרי,
וּדלעת המִצרית עִם הדלעת הרמוּצה אינן כִלאים זה בזה.
:וכֵן החִטים עִם הזוֹנין,
והשעוֹרים עִם שִבֹלת שוּעל,
והכוּסמין עִם השיפוֹן,
והפוֹל עִם הספיר,
והפוּרקדן עִם הטֹפח,
וּפוֹל הלבן עִם השעוּעית,
והקִשוּת עִם המלפפוֹן,
והכרוּב עִם התרוּבתוֹר,
והתרדין עִם הלעוּנין אינן כִלאים זה בזה.
:אבל הצנוֹן עִם הנפוּס,
והחרדל עִם הלפסן,
וּדלעת יונית עִם דלעת מִצרית אוֹ עִם דלעת רמוּצה,
אף על פי שדוֹמין זה לזה הרי אֵלוּ כִלאים זה בזה.
4
וכֵן באילן,
שני מינין שדוֹמין זה לזה בעלין אוֹ בפֵרוֹת,
הוֹאיל והֵן שני מינין הרי אֵלוּ כִלאים.
כיצד? התפוּח עִם החוּזרר,
והאפרקסין עִם השקֵדים,
והשֵזפין עִם הרימין,
אף על פי שהֵן דוֹמין זה לזה הרי הֵן כִלאים זה בזה.
אבל האגסים עִם הקרוּסטמֵלין והפרישין עִם העוּזררין אינן כִלאים זה בזה.
5
וכֵן יֵש שם זרעים ואילנוֹת אחֵרוֹת,
אף על פי שהֵן שני מינין בטִבען,
הוֹאיל ועלין של זה דוֹמין לעלין של זה אוֹ פרי של זה דוֹמה לפרי של זה דִמיוֹן גדוֹל עד שיֵראוּ כִשני גונים מִמין אחד לֹא חששוּ להן לכִלאים זה עִם זה,
שאין הוֹלכין בכִלאים אלא אחר מראית העין.
6
כיצד? הלפת עִם הצנוֹן אינן כִלאים זה בזה,
מִפני שפרי של זה דוֹמה לפרי של זה.
והלפת עִם הנפוּס אינן כִלאים זה בזה,
מִפני שהעלין דוֹמין לעלין.
אבל צנוֹן עִם הנפוּס,
אף על פי שהעלין דוֹמין זה לזה והפרי דוֹמה לפרי הרי אֵלוּ כִלאים,
הוֹאיל וטעם פרי זה רחוֹק מִטעם פרי זה ביוֹתֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ.
7
וכמה מרחיקין בין שני מיני זרעים שהֵן כִלאים זה עִם זה? כדי שיִהיוּ נִראין מוּבדלין זה מִזה.
אבל אִם נִראין שנִזרעוּ בעִרבוּביה הרי זה אסוּר.
8
ושִעוּרין רבים יֵש בהרחקה הזֹאת,
הכֹל לפי גֹדל השדה הנִזרעת וּלפי רֹחב העלין ושִלוּח היוֹנקוֹת.
9
כיצד? שדֵהוּ שהיתה זרוּעה מין תבוּאה,
וּבִקֵש לִזרֹע בצִדה מין תבוּאה אחֵר בשדה אחרת מרחיק ביניהן בית רֹבע,
והוּא כעשר אמוֹת וחצי אמה על עשר אמוֹת וחצי אמה מרוּבע,
בין מִן האמצע בין מִן הצד.
ואִם לֹא היה ביניהן כשִעוּר הזה אסוּר.
ואינוֹ לוֹקה עד שיִהיוּ קרוֹבין בתוֹך שִשה טפחים.
10
היתה שדֵהוּ זרוּעה ירק,
וּבִקֵש לִזרֹע בצִדה שדֵה ירק אחֵר,
אפִלוּ דלעת מרחיק בין שתי השדוֹת שִשה טפחים על שִשה טפחים מרוּבע,
בין מִן האמצע בין מִן הצד.
וּפחוֹת מִשִעוּר זה אסוּר,
ואינוֹ לוֹקה עד שיִהיוּ קרוֹבין בתוֹך טפח.
11
היתה אחת מִשתי השדוֹת זרוּעה תבוּאה והשניה שבצִדה ירק אוֹ דלעת מרחיק ביניהן בית רֹבע.
12
במה דברים אמוּרים שצריך להרחקה כשִעוּרין האֵלוּ? בין שתי שדוֹת.
אבל אִם היתה שדֵהוּ זרוּעה ירק ורצה לִזרֹע בצִדה שוּרה של ירק מִמין אחֵר דיוֹ לעשוֹת בין השדה וּבין השוּרה תלם אחד,
ארכוֹ שִשה טפחים בִלבד,
ורחבוֹ כעמקוֹ.
13
היתה שדֵהוּ זרוּעה תבוּאה,
ורצה לִזרֹע בתוֹכה שוּרה אחת של ירק,
אפִלוּ שוּרה של דלוּעין שהעלין שלה ארוּכין וּמִסתבכין מרחיק ביניהן שִשה טפחים.
ואִם נִמשכוּ העלין של דלעת ונִכנסוּ לתבוּאה ונִסתבכוּ בה יעקֹר מִן התבוּאה שלִפני הדלעת עד שלֹא יתערבוּ העלין.
:ואין צריך לוֹמר שאִם זרע שוּרה מִמין זה ושוּרה מִמין אחֵר,
שדיוֹ לִהיוֹת ביניהן תלם אחד,
כמוֹ שיִתבאֵר.
14
הִרחיק בין שני המינין הרחקה הראוּיה להן,
והיה מין זה נוֹטה על גבי מין זה,
בין שנטת תבוּאה על התבוּאה,
אוֹ ירק על גבי ירק,
אוֹ ירק על התבוּאה,
אוֹ תבוּאה על הירק הכֹל מוּתר,
שהרי הִרחיק כשִעוּר,
חוּץ מִדלעת יונית,
שהיא נִמשכת הרבֵה.
לפיכך, אִם נטת יעקֹר מִלפניה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
15
היה בין שני המינין בוּר אוֹ ניר אוֹ גפה אוֹ דרך,
אוֹ גדֵר שהוּא גבֹה עשרה טפחים,
אוֹ חריץ שהוּא עמֹק עשרה טפחים ורחב ארבעה,
אוֹ אילן שהוּא מֵסֵך בגוּפוֹ על הארץ,
אוֹ סלע שהוּא גבֹה עשרה ורחב ארבעה הרי זה מוּתר לִסמֹך המין לצד אחד מֵאֵלוּ והמין האחֵר לצד השֵני; הוֹאיל ואחד מִכל אֵלוּ מבדיל ביניהן הרי הֵן מוּבדלין זה מִזה.
16
במה דברים אמוּרים שצריך הרחקה אוֹ דבר המבדיל? בשזרע בתוֹך שדֵהוּ.
אבל אִם היתה שדֵהוּ זרוּעה חִטים מוּתר לחבֵרוֹ לִזרֹע בצִדה שעוֹרים,
שנאמר: "שדך לֹא תִזרע כִלאים" אין האִסוּר אלא שיִזרע שדֵהוּ כִלאים,
ולֹא נאמר 'הארץ לֹא תִזרע כִלאים'.
:ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ זרע בתוֹך שדֵהוּ שעוֹרים סמוּך לחִטים,
וּמשך זרע השעוֹרים עד שסמכוֹ לִשדֵה חבֵרוֹ שהיא זרוּעה שעוֹרים הרי זה מוּתר,
מִפני שנִראוּ השעוֹרים שבתוֹך שדֵהוּ שהֵן סוֹף שדֵה חבֵרוֹ.
17
היתה שדֵהוּ זרוּעה חִטים,
וּשדֵה חבֵרוֹ בצִדה זרוּעה חִטים מוּתר לוֹ לִזרֹע תלם של פִשתן אחד בצד חִטים שלוֹ סמוּך לִשדֵה חבֵרוֹ,
שהרוֹאה יוֹדֵע שאין דרך העם לִזרֹע תלם אחד של פִשתן,
ולֹא נִתכוֵּן זה אלא לִבדֹק שדֵהוּ אִם ראוּיה היא לִזרֹע פִשתן אִם לֹא,
ונִמצא כזוֹרֵע להשחתה.
לפיכך אסוּר לִזרֹע מין אחֵר בין שתי שדוֹת אֵלוּ שהֵן מִמין אחד,
עד שירחיק בתוֹך שלוֹ.
18
היתה שדֵהוּ וּשדֵה חבֵרוֹ שבצִדה זרוּעין שני מיני תבוּאה לֹא יזרע ביניהן חרדל וחריע אפִלוּ תלם אחד,
מִפני שהעם זוֹרעין מֵאֵלוּ תלם אחד.
אבל אִם היוּ שתי השדוֹת זרוּעין שני מיני ירקוֹת מוּתר לִזרֹע ביניהן חרדל אוֹ חריע,
שמוּתר להקיף חרדל אוֹ חריע לכל מין חוּץ מִן התבוּאה,
מִפני שאינן מזיקין אוֹתה.
:וכֵן אִם היתה זוית של זרע זה נוֹגעת בצֵלע של זרע האחֵר בתוֹך שדֵהוּ הרי זה מוּתר,
מִפני שהֵן נִראין מוּבדלין זה מִזה.
ואין צריך לוֹמר אִם היתה זוית של זרע זה נוֹגעת בזוית של זרע האחֵר,
מִפני שהֵן נִראין כסוֹף שדה שנגע בסוֹף שדה,
שהוּא מוּתר בלֹא הרחקה ולֹא הבדלה,
כמוֹ שבֵארנוּ.