1
זרע שנִתערֵב בוֹ זרע אחֵר,
אִם היה אחד מֵעשרים וארבעה,
כגוֹן סאה של חִטים שנִתערבה בשלֹש ועשרים סאה של שעוֹרים הרי זה אסוּר לִזרֹע את המעֹרב עד שימעֵט החִטים אוֹ יוֹסיף על השעוֹרים.
ואִם זרע לוֹקה.
2
וכל שהוּא כִלאים עִם הזרע מִצטרֵף לאחד מֵעשרים וארבעה.
:כיצד? שלֹש ועשרים סאה של חִטים שנִתערֵב בהם שני קבין שעוֹרין וּשני קבין עדשין וּשני קבין פוֹלין הרי זה לֹא יזרע הכֹל עד שימעֵט סאה של תערֹבת ויבֹר מִקצתה אוֹ יוֹסיף על החִטים,
שהשעוֹרים והעדשים והפוֹל כוּלן כִלאים עִם החִטים.
3
במה דברים אמוּרים? בשנִתערבוּ מיני תבוּאה זה בזה אוֹ מיני קִטניוֹת זה בזה,
אוֹ שנִתערבה תבוּאה בקִטנית אוֹ קִטנית בִתבוּאה.
אבל זֵרעוֹני גִנה שנִתערֵב אחד מֵהן בִתבוּאה אוֹ בקִטנית שִעוּרן אחד מֵעשרים וארבעה מִמה שזוֹרעין בבית סאה מֵאוֹתוֹ המין:
אִם נִתערֵב בִסאה של תבוּאה אוֹ קִטנית לֹא יזרע עד שימעֵט אוֹ יוֹסיף על התבוּאה.
4
כיצד? חרדל שנִתערֵב בִתבוּאה,
והרי החרדל זוֹרעין מִמנוּ קב בכל בית סאה,
אִם נִתערֵב מִמנוּ אחד מֵעשרים וארבעה מִן הקב בִסאה של תבוּאה אוֹ של קִטנית חיב למעֵט.
:וכֵן אִם היה מין זה מִזֵרעוֹני גִנה זוֹרעין מִמנוּ סאתים בכל בית סאה,
אִם נִתערֵב מִמנוּ חצי קב בכל סאה של תבוּאה אוֹ של קִטנית ימעֵט.
5
לפיכך, תבוּאה שנִתערֵב בה זרע פִשתן:
אִם היה שלֹשת רבעים בכל סאה הרי זה ימעֵט; ואִם לאו אינוֹ צריך למעֵט,
לפי שבית סאה זוֹרעין בוֹ שלֹש סאין זרע פִשתן.
ועל דרך זוֹ משערין בכל הזרעים האחֵרים.
6
במה דברים אמוּרים? בשלֹא נִתכוֵּן לערֵב,
וּבשלֹא נִתכוֵּן לִזרֹע השני מינין שנִתערבוּ.
אבל אִם נִתכוֵּן לערֵב זרע בזרע אחֵר אוֹ לִזרֹע השני מינין,
אפִלוּ היתה חִטה אחת בתוֹך כרי של שעוֹרים אסוּרה לזרעה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
הזוֹרֵע שדֵהוּ מין מִן המינין,
וּכשצמח ראה בוֹ כִלאים:
אִם היה המין האחֵר אחד מֵעשרים וארבעה בשדה הרי זה ילקֵט עד שימעטנוּ,
מִפני מראית העין,
שמא יֹאמרוּ:
כִלאים זרע בכוּנה,
בין שהיה המין האחֵר שצמח תבוּאה וקִטנית בִתבוּאה וקִטנית אוֹ זֵרעוֹני גִנה בִתבוּאה וקִטנית וּבזֵרעוֹני גִנה; אִם היה הצוֹמֵח פחוֹת מִכאן אינוֹ צריך למעטוֹ.
8
במה דברים אמוּרים? בִזמן שיֵש מקוֹם לחשד.
אבל בִזמן שהדברים מראין שאין זה מִדעתוֹ של בעל השדה אלא מֵאֵליהן עלוּ אין מחיבין אוֹתוֹ למעֵט.
9
כיצד? כגוֹן תבוּאה שעלוּ בה סִפחי אסטיס ותִלתן שזרעה למאכל אדם שעלוּ בה מיני עשבים,
שזה מפסיד הוּא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
10
וּבמה יוּדע שהתִלתן זרוּעה למאכל אדם? בשהיתה זרוּעה ערוּגוֹת ערוּגוֹת,
ועשה לה גבוּל סביב.
וכֵן מקוֹם הגרנוֹת שעלוּ בוֹ מינין הרבֵה אין מחיבין אוֹתוֹ לעקֹר,
שהרי הדבר ידוּע שאינוֹ רוֹצה שיִצמח צמח בִמקוֹם הגרנוֹת.
ואִם הֵסיר מִקצתן אוֹמרין לוֹ:
עקֹר הכֹל חוּץ מִמין אחד,
שהרי גִלה דעתוֹ שהוּא רוֹצה בקיוּם השאר.
11
אין נוֹטעין ירקוֹת בתוֹך סדן של שִקמה וכיוֹצֵא בה.
הטוֹמֵן אגוּדת לפת וּצנוֹן וכיוֹצֵא בהן תחת האילן,
אפִלוּ תחת הגפן:
אִם היוּ מִקצת העלין מגוּלין אינוֹ חוֹשֵש,
שהרי אינוֹ רוֹצה בהשרשתן; ואִם אינן אגוּדה אוֹ שלֹא היוּ העלין מגוּלין חוֹשֵש מִשוּם כִלאים.
12
שדה שהיתה זרוּעה,
וקצר הזרע ונִשארוּ העִקרין בארץ,
אף על פי שאינן מוֹציאין צמח אלא אחר כמה שנים לֹא יהיה זוֹרֵע באוֹתה שדה מין אחֵר עד שיעקֹר העִקרין.
13
היתה שדֵהוּ זרוּעה חִטים,
ונִמלך לזרעה שעוֹרים קֹדם שיִצמחוּ החִטין ימתין לה עד שיִפסדוּ החִטין ויתליעוּ בארץ כמוֹ שלֹשה ימים אִם היתה שדֵהוּ רוה,
ואחר כך יהפֹך אוֹתן במחרֵשה ויזרע המין האחֵר.
ואינוֹ צריך להפֹך את כוּלה עד שלֹא תִשאֵר חִטה שלֹא נעקרה,
אלא חוֹרֵש את השדה כדרך שחוֹרשין אוֹתה קֹדם המטר כדי שתִרוה.
14
צמחוּ החִטים ואחר כך נִמלך לזרעה שעוֹרים יהפֹך ואחר כך יזרע.
ואִם הוֹריד בהמתוֹ לתוֹכה וקִרסמה את הצוֹמֵח הרי זה מוּתר לִזרֹע שם מין אחֵר.
15
באחד באדר משמעין על הכִלאים,
וכל אדם יוֹצֵא לגִנתוֹ וּלשדֵהוּ,
וּמנקין אוֹתן מִן הכִלאים.
וּבחמִשה עשר בוֹ יוֹצאין שלוּחי בית דין וּמסבבין לִבדֹק.
16
ברִאשוֹנה היוּ עוֹקרין וּמשליכין,
והיוּ בעלי בתים שמֵחין שמנקין להן שדוֹתיהן.
הִתקינוּ שיִהיוּ מפקירין את כל השדה שיִמצאוּ בה כִלאים,
והוּא שיִמצאוּ בה מין אחֵר אחד מֵעשרים וארבעה.
אבל פחוֹת מִכאן לֹא יגעוּ בה.
17
וחוֹזרין שלוּחי בית דין ויוֹצאין בחוּלוֹ של מוֹעֵד הפסח לִראוֹת האפיל שיצא.
וכִלאים שהֵנֵצוּ אין ממתינין להן,
אלא יוֹצאין עליהן מיד,
וּמפקירין את כל השדה אִם יֵש בה אחד מֵעשרים וארבעה.