1
הפוֹעלין שהֵן עוֹשין בהקדֵש,
אף על פי שפסקוּ עִמהן מזוֹנוֹת לֹא יֹאכלוּ מִגרוֹגרוֹת של הקדֵש,
ואִם אכלוּ מעלוּ,
אלא ההקדֵש נוֹתֵן להן דמי מזוֹנוֹת.
2
הדש כרשיני הקדֵש הרי זה חוֹסֵם את הפרה,
שנאמר: "לֹא תחסֹם שוֹר בדישוֹ" דיש הראוּי לוֹ.
3
אין מחללין את הקֹדש על מלאכה,
אלא על המעוֹת.
כיצד? אוּמן שעשה מלאכה בהקדֵש במנה אין נוֹתנין לוֹ בהמת הקדֵש אוֹ טלית הקדֵש בִשכרוֹ,
עד שמחללין אוֹתן על המעוֹת,
ואחר שיֵעשוּ חוּלין נוֹתנין אוֹתן לאוּמן בִשכרוֹ אִם רצוּ.
וחוֹזרין ולוֹקחין מִמנוּ הבהֵמה מִתרוּמת הלִשכה.
4
כשבוֹנין במִקדש,
אין לוֹקחין עֵצים ואבנים מִן ההקדֵש,
ולֹא בוֹנין את הבִנין על דעת שהוּא קֹדש,
אלא בוֹנין הכֹל מִן החֹל,
גזֵרה שמא יֵהנה בצֵל הבִנין אוֹ ישעֵן על אבן אוֹ קוֹרה בִשעת מלאכה.
ואחר שיִשלם הבִנין מחללין מעוֹת ההקדֵש על הבִנין.
ואִם צרכוּ גִזברין לעֵצים לקֹדש לאוֹתוֹ היוֹם בִלבד לוֹקחין אוֹתן מִמעוֹת הקדֵש,
שהרי אינן מִתאחרין ימים כדי שנחוּש להן שמא ישעֵן אדם עליהן וימעֹל.
5
כשפוֹסקין עִם האוּמנין לִבנוֹת במִקדש וּבעזרוֹת פוֹסקין עִמהן כך וכך אמה בכך וכך סלע,
באמה בת עשרים אצבע; וּכשמוֹשחין להן מה שבנוּ מוֹשחין וּמחשבין להן באמה גדוֹלה בת עשרים וארבע אצבעוֹת,
כדי שלֹא יבֹאוּ לידי מעילה,
מִפני שאין מדקדקין במשיחה.
6
תנאי בית דין הוּא שיִהיוּ הכֹהנים נֵאוֹתין במלח וּבעֵצים באכילת קרבנוֹת שאוֹכלין בחלקם,
אבל לֹא יתנוּ מלח המִקדש בחוּלין שלהן.
7
מלח שעל גבי האֵבר מוֹעלין בוֹ; שעל גבי הכבש ושעל רֹאש המִזבֵח אין מוֹעלין בוֹ.
8
ראוּי לאדם להִתבוֹנֵן במִשפטי התוֹרה הקדוֹשה ולידע סוֹף עִנינם כפי כֹחוֹ.
ודבר שלֹא ימצא לוֹ טעם ולֹא יֵדע לוֹ עִלה,
אל יהי קל בעיניו,
ולֹא יהרֹס לעלוֹת אל יי פן יפרֹץ בוֹ,
ולֹא תהֵא מחשבתוֹ בוֹ כמחשבתוֹ בִשאר דִברי החֹל.
בֹא וּראֵה כמה החמירה תוֹרה במעילה:
וּמה אִם עֵצים ואבנים ועפר ואֵפר,
כיון שנִקרא שֵם אדוֹן העוֹלם עליהן בִדברים בִלבד,
יתקדשוּ, וכל הנוֹהֵג בהן מִנהג חֹל מעל ביי,
ואפִלוּ היה שוֹגֵג צריך כפרה,
קל וחֹמר במִצווֹת שחקק לנוּ הקדוֹש ברוּך הוּא,
שלֹא יבעט אדם בהן מִפני שלֹא יֵדע טעמן,
ולֹא יחפה דברים אשר לֹא כֵן על יי,
ולֹא יחשֵב בהן מחשבתוֹ כדִברי החֹל.
:הרי נאמר בתוֹרה:
"וּשמרתם את כל חוּקֹתי ואת כל מִשפטי ועשיתם" ,
ואמרוּ חכמים:
לִתֵן שמירה ועשיה לחוּקים כמִשפטים.
והעשיה ידוּעה,
היא שיעשוּ החוּקים.
והשמירה שיִזהֵר בהן,
ולֹא ידמה שהֵן פחוּתין מִן המִשפטים.
והמִשפטים הֵן המִצווֹת שטעמן גלוּי,
וטוֹבת עשיתן בעוֹלם הזה ידוּעה,
כגוֹן אִסוּר גזֵל וּשפיכת דמים וכִבוּד אב ואֵם.
והחוּקים הֵן המִצווֹת שאין טעמן ידוּע.
אמרוּ חכמים:
חוּקים שחקקתי לך ואין לך רשוּת להרהֵר בהן,
ויצרוֹ של אדם נוֹקפוֹ בהן,
ואוּמוֹת העוֹלם משיבין עליהן,
כגוֹן אִסוּר בשר חזיר,
וּבשר בחלב,
ועגלה ערוּפה,
וּפרה אדוּמה,
ושעיר המִשתלֵח.
:וכמה היה דוִד המלך מִצטעֵר מִן המינים והגוֹים שהיוּ משיבין על החוּקים.
וכל זמן שהיוּ רוֹדפין אוֹתוֹ בִתשוּבוֹת השקר שעוֹרכין לפניו לפי קֹצר דעתוֹ של אדם,
היה מוֹסיף דבקה בתוֹרה,
שנאמר: "טפלוּ עלי שקר זֵדים,
אני בכל לֵב אצֹר פִקוּדיך" .
ונאמר שם בעִנין:
"כל מִצוֹתיך אמוּנה,
שקר רדפוּני עזרֵני" .
:וכל הקרבנוֹת כוּלן מִכלל החוּקים הֵן.
לפיכך אמרוּ חכמים שאף על עבוֹדת הקרבנוֹת העוֹלם עוֹמֵד,
שבעשית החוּקים והמִשפטים זוֹכין הישרים לחיי העוֹלם הבא.
והִקדימה תוֹרה צִוּוּיה על החוּקים,
שנאמר: "וּשמרתם את חוּקֹתי ואת מִשפטי אשר יעשה אֹתם האדם וחי בהם" .
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר שמיני בעזרת שדי.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה חמִשה ותִשעים פרקים:
הִלכוֹת בית הבחירה שמוֹנה פרקים.
הִלכוֹת כלי המִקדש עשרה פרקים.
הִלכוֹת ביאת המִקדש תִשעה פרקים.
הִלכוֹת אִסוּרי מִזבֵח שִבעה פרקים.
הִלכוֹת מעשֵה הקרבנוֹת תִשעה עשר פרקים.
הִלכוֹת תמידין וּמוּספין עשרה פרקים.
הִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין תִשעה עשר פרקים.
הִלכוֹת עבוֹדת יוֹם הכִפוּרים חמִשה פרקים.
הִלכוֹת מעילה שמוֹנה פרקים.