1
מי ששגג ולקח הקדֵש אוֹ מעוֹת הקדֵש,
וּנתנוֹ לשליח להוֹציאוֹ בתוֹרת חוּלין:
אִם עשה השליח שליחוּתוֹ המשלֵח הוּא שמעל; ואִם לֹא עשה שליחוּתוֹ,
אלא עשה השליח מִדעת עצמוֹ השליח הוּא שמעל.
:כיצד? בעל הבית שאמר לִשלוּחוֹ:
'תֵן לי מֵאוֹתוֹ הבשר לאוֹרחין',
הלך ונתן להם כִכר,
אוֹ שאמר לוֹ:
'תֵן להם כִכר',
ונתן להם בשר; אמר לִשלוּחוֹ:
'הבֵא לי מִן החלוֹן',
והֵביא מִן המִגדל,
אוֹ שאמר לוֹ:
'הבֵא מִן המִגדל',
והֵביא מִן החלוֹן השליח מעל.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:הלך השליח והֵביא מִן החלוֹן כמוֹ שאמר לוֹ,
אף על פי שאמר השוֹלֵח:
'לֹא היה בלִבי שיביא אלא מִן המִגדל' בעל הבית מעל,
שהרי עשה שליחוּת מאמרוֹ,
וּדברים שבלֵב אינן דברים.
:ואפִלוּ היה השליח חֵרֵש אוֹ שוֹטה אוֹ קטן,
שאין להן שליחוּת:
אִם עשוּ כמאמרוֹ בעל הבית מעל; ואִם לֹא עשוּ שליחוּתוֹ בעל הבית פטוּר.
:אמר לִשלוּחוֹ:
'תֵן לאוֹרחי חתיכה חתיכה של בשר',
הלך השליח ואמר להן:
'טלוּ שתים שתים' בעל הבית מעל,
שהרי נעשה דברוֹ,
והשליח פטוּר,
מִפני שהוּא מוֹסיף על שליחוּת בעל הבית,
ולֹא עקר את השליחוּת.
:אבל אִם אמר להן השליח:
'טלוּ שתים שתים מִדעתי' שניהן מעלוּ.
נטלוּ האוֹרחים שלֹש שלֹש אף האוֹרחין מעלוּ,
מִפני שכל אחד מֵהן עשה שליחוּת חבֵרוֹ והוֹסיף מִדעתוֹ.
נִמצא חבֵרוֹ חיב,
לפי שנעשוּ דבריו ולֹא נעקרה השליחוּת,
והוּא חיב על זה שהוֹסיף מִדעתוֹ.
2
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ החתיכוֹת מִקדשי בדק הבית.
אבל אִם היוּ בשר עוֹלה וכיוֹצֵא בוֹ לֹא מעל אלא האוֹכֵל בִלבד,
שהרי הוּא חיב באִסוּר אחֵר יתֵר על המעילה,
וּבכל התוֹרה כוּלה אין שליח לִדבר עבֵרה,
אלא במעילה לבדה שלֹא יתערֵב עִמה אִסוּר אחֵר.
3
הנוֹתֵן פרוּטת הקדֵש לִשלוּחוֹ,
ואמר: 'הבֵא לי בחציה נֵרוֹת וּבחציה פתילוֹת',
הלך והֵביא בכוּלה נֵרוֹת אוֹ בכוּלה פתילוֹת,
אוֹ שאמר לוֹ:
'הבֵא לי בכוּלה נֵרוֹת' אוֹ שאמר לוֹ:
'בכוּלה פתילוֹת',
הלך והֵביא בחציה נֵרוֹת וּבחציה פתילוֹת שניהם פטוּרין:
בעל הבית לֹא מעל,
שהרי לֹא נעשת שליחוּתוֹ בִפרוּטה,
והשליח לֹא מעל,
שהרי לֹא עקר שליחוּתוֹ בִפרוּטה.
:אבל אִם אמר לוֹ:
'הבֵא לי בחציה נֵרוֹת מִמקוֹם פלוֹני וּבחציה פתילוֹת מִמקוֹם פלוֹני',
והלך והֵביא נֵרוֹת מִמקוֹם פתילוֹת וּפתילוֹת מִמקוֹם נֵרוֹת השליח מעל.
4
נתן לוֹ שתי פרוּטוֹת ואמר לוֹ:
'הבֵא לי אתרֹג',
והֵביא לוֹ בִפרוּטה אתרֹג וּבִפרוּטה רִמוֹן השליח מעל וּבעל הבית פטוּר,
שהרי שלחוֹ לִקנוֹת לוֹ אתרֹג ששוה שתי פרוּטוֹת.
לפיכך, אִם היה האתרֹג שהֵביא לוֹ בִפרוּטה שוה שתי פרוּטוֹת שניהן מעלוּ.
5
השוֹלֵח פרוּטה ביד שלוּחוֹ לִקנוֹת לוֹ בה חֵפץ,
ונִזכר בעל הבית שהיא הקדֵש קֹדם שתגיע ליד החנוני השליח מעל,
שהוּא שוֹגֵג,
וּבעל הבית כבר נִזכר,
ואין המֵזיד חיב בקרבן מעילה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
נִזכר אף השליח וידע שהיא הקדֵש קֹדם שתגיע לחנוני שניהן פטוּרין מִקרבן מעילה,
והחנוני חיב כשיוֹציא אוֹתה פרוּטה שנִתערבה בִמעוֹתיו,
שהרי הוּא שוֹגֵג.
:הוֹדיעוּ לחנוני שפרוּטה שנתנוּ לוֹ הקדֵש שלשתן פטוּרין,
ונִתפס המקח להקדֵש.
6
וכיצד יעשה כדי להציל החנוני מִן החֵטא,
עד שיהֵא מוּתר להִשתמֵש בכל המעוֹת? נוֹטֵל פרוּטה של חוּלין אוֹ כלי כל שהוּא,
ואוֹמֵר: 'פרוּטה של הקדֵש בכל מקוֹם שהיא מחוּללת על זה',
ותֵעשה אוֹתה פרוּטה אוֹ הכלי הקדֵש,
ויוּתר לחנוני להִשתמֵש בכל המעוֹת.
:וכֵן פרוּטה של הקדֵש שנִתערבה בכל הכיס,
אוֹ שאמר:
'פרוּטה בכיס זה הקדֵש' מחלֵל אוֹתה,
ואחר כך ישתמֵש בכל הכיס.
ואִם הוֹציא ולֹא חִלֵל לֹא מעל עד שיוֹציא את כל הכיס.
7
אמר: 'כיס מִכיסי הקדֵש' ו'שוֹר מִשורי הקדֵש' מוֹעלין בכוּלן וּמוֹעלין במִקצתן.
כיצד עוֹשה? מֵביא את הגדוֹל שבהן ואוֹמֵר:
'אִם הקדֵש הוּא הרי הוּא הקדֵש,
ואִם לאו ההקדֵש בכל מקוֹם שהוּא מחוּלל על זה',
ויֵהנה בקטֹן.
8
המוֹעֵל בפחוֹת מִשוה פרוּטה,
בין בזדוֹן בין בִשגגה משלֵם את הקרן,
ואינוֹ חיב לשלֵם חֹמש ולֹא קרבן.
ויֵראה לי שאינוֹ לוֹקה על פחוֹת מִשוה פרוּטה אִם היה מֵזיד.
9
המפקיד מעוֹת אֵצל בעל הבית,
ונִשתמֵש בהן והוֹציאן בעל הבית מעל,
שהרי אין לוֹ רשוּת להִשתמֵש בהן,
וּבעל הפִקדוֹן לֹא הִרשהוּ.
10
הִפקידן אֵצל שוּלחני אוֹ חנוני,
ולֹא היוּ חתוּמין ולֹא קשוּרין קשר משוּנה,
הוֹאיל ויֵש לוֹ רשוּת מִן הדין להִשתמֵש בהן אִם הוֹציאן,
שניהן פטוּרין:
בעל הפִקדוֹן פטוּר,
שהרי לֹא אמר לוֹ:
'הִשתמֵש בהן',
והחנוני פטוּר,
מִפני שאינן קשוּרין קשר משוּנה ולֹא חתוּמין,
וּכאִלוּ הִשתמֵש בהן בִרשוּת.
11
האִשה שהִכניסה מעוֹת של הקדֵש לבעלה,
אוֹ שהִקדיש מוֹרישה וּמֵת ונפלוּ לה הקדֵשוֹת בירוּשה,
לִכשיוֹציא הבעל המעוֹת בחפציו ימעֹל.