1
יֵש דברים שהאדם נהנה בהן ולֹא יפגמוּ,
כגוֹן המִשתמֵש בִכלי זהב טהוֹר,
ויֵש דברים שיִפגמוּ,
כגוֹן בגדים וּכלי כסף וּנחֹשת וּברזל,
וכיוֹצֵא בהן.
והנהנה בשוה פרוּטה מִן ההקדֵש שאינוֹ מחוּבר בקרקע:
אִם נהנה בדבר שאין בוֹ פגם,
כגוֹן שנִשתמֵש בִכלי זהב של הקדֵש מעל;:
נהנה בדבר שיִפגֵם,
כגוֹן שלבש בגד הקדֵש אוֹ בקע בקרדֹם לֹא מעל,
עד שיִפגֹם בהקדֵש בשוה פרוּטה באוֹתוֹ דבר עצמוֹ שנהנה בוֹ,
ויתכוֵּן לֵהנוֹת,
ויפגֹם ויֵהנה כאחת.
:נהנה בכחצי פרוּטה וּפגם בכחצי פרוּטה,
אוֹ שנהנה בשוה פרוּטה וּפגם בשוה פרוּטה בדבר אחֵר,
ולֹא נהנה במה שפגם ולֹא פגם במה שנהנה הרי זה לֹא מעל,
עד שיֵהנה בשוה פרוּטה ויפגֹם באוֹתה הניה בשוה פרוּטה בדבר עצמוֹ.
:כיצד? הרי שהִתיר מטלית מִבִגדי הקדֵש וּתפרה בבִגדוֹ וּלבשה ונהנה בה בשוה פרוּטה,
והִפסיד בבגד שהִתירה מִמנוּ בשוה פרוּטה ולֹא הִפסיד במטלית כלוּם הרי זה לֹא מעל,
מִפני שנהנה בדבר וּפגם דבר אחֵר.
וּכבר בֵארנוּ שהנהנה וּמהנה חבֵרוֹ מִצטרֵף,
ואפִלוּ לִזמן מרוּבה.
2
קדשי קדשים התמימין שתלש מִצמרן,
כיון שנהנה בִפרוּטה מעל,
אף על פי שלֹא פגם,
שהרי הֵן דוֹמין לכוֹס של זהב שאינוֹ נִפגם,
שאין תלישת הצמר פוֹסלת אוֹתן מִלִקרב.
אבל אִם נפל בהן מוּם,
הוֹאיל ולִמכירה עוֹמדין,
והגִזה פוֹגמת דמיהן לֹא מעל עד שיֵהנה ויפגֹם בִפרוּטה.
תלש מֵהן אחר שמֵתוּ כיון שנהנה,
מעל, שאין פגם למֵתה.
וּמעילה זוֹ מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
המוֹעֵל בקדשי בדק הבית כיון שמעל בִשגגה,
נִתחלֵל הקֹדש,
וזה שיֵהנה אחריו פטוּר.
מעל בזדוֹן הוֹאיל ואינוֹ חיב בקרבן מעילה,
לֹא נִתחלֵל הקֹדש,
אלא הרי הוּא בהויתוֹ,
ואִם בא אחֵר ונהנה בוֹ בִשגגה מעל.
:במה דברים אמוּרים? בשמעל בקֹדש והוֹציאוֹ בתוֹרת חוּלין והִקנהוּ לאחֵר.
אבל אִם נהנה בוֹ וּפגמוֹ ולֹא הִקנהוּ לאחֵר יֵש בוֹ מוֹעֵל אחר מוֹעֵל.
4
ואין מוֹעֵל אחר מוֹעֵל במוּקדשין אלא בִבהֵמה וּכלי תשמיש בִלבד.
:כיצד? בקע בקרדֹם של הקדֵש ונהנה בִפרוּטה וּפגם,
וּבא חבֵרוֹ וּבקע בוֹ ונהנה וּפגם,
וּבא חבֵרוֹ וּבקע בוֹ ונהנה וּפגם כוּלם מעלוּ.
נטל הקרדֹם וּנתנוֹ לחבֵרוֹ הוּא מעל,
אבל חבֵרוֹ לֹא מעל.
:שתה בכוֹס של זהב ונהנה בִפרוּטה,
וּבא חבֵרוֹ ושתה ונהנה,
וּבא חבֵרוֹ ושתה ונהנה כוּלן מעלוּ.
נטל הכוֹס וּנתנוֹ לחבֵרוֹ מתנה אוֹ מכרוֹ הוּא מעל,
וחבֵרוֹ לֹא מעל.
:רכב על גבי החמוֹר ונהנה בִפרוּטה וּפגם,
וּבא חבֵרוֹ ורכב עליו ונהנה וּפגם,
וּבא חבֵרוֹ ורכב עליו ונהנה וּפגם כוּלן מעלוּ.
נתן החמוֹר לחבֵרוֹ מתנה אוֹ מכרוֹ אוֹ שכרוֹ הוּא מעל,
וחבֵרוֹ לֹא מעל.
וכֵן המשאיל קרדֹם של הקדֵש הוּא מעל לפי טוֹבת הניה שבוֹ,
וחבֵרוֹ מוּתר לבקֵע בוֹ לכתחִלה.
והוּא הדין לבהֵמה.
5
בהמת קדשי קדשים אינה כֵן,
אלא יֵש בה מוֹעֵל אחר מוֹעֵל על כל פנים.
כיצד? תלש מִן החטאת,
וּבא חבֵרוֹ ותלש,
וּבא חבֵרוֹ ותלש כוּלם מעלוּ.
וכֵן אִם נתנה לחבֵרוֹ,
וחבֵרוֹ לחבֵרוֹ כוּלן מעלוּ.
ויֵראה לי שדין המנחוֹת והעוֹפוֹת והנסכים וּכלי שרֵת כדין הבהֵמה,
שכוּלן קדוּשת הגוּף הֵן.
6
בהמת קדשי קדשים שנפל בה מוּם,
הוֹאיל והיא עוֹמדת לפִדיוֹן הרי היא כקדשי בדק הבית,
שהיא קדוּשת דמים,
ואִם נתנה לחבֵרוֹ,
וחבֵרוֹ לחבֵרוֹ הרִאשוֹן בִלבד מעל.
7
אמרוּ חכמים שהנוֹטֵל אבן אוֹ קוֹרה של הקדֵש וּנתנה לחבֵרוֹ שניהן מעלוּ; ואִם נתנה לזה הגִזבר שהיתה תחת ידוֹ הוּא מעל והגִזבר לֹא מעל.
ויֵראה לי שאין אֵלוּ הדברים אמוּרים אלא במוֹעֵל בזדוֹן,
שהרי לֹא נִתחלֵל הקֹדש.
:הנוֹטֵל פרוּטה של הקדֵש על דעת שהיא שלוֹ לֹא מעל עד שיוֹציא אוֹתה בחפציו אוֹ עד שיִתֵן אוֹתה במתנה.
נתנה לחבֵרוֹ הוּא מעל,
וחבֵרוֹ לֹא מעל,
שאין מוֹעֵל אחר מוֹעֵל בִשאר הקדֵשוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
נטל אבן אוֹ קוֹרה של הקדֵש לֹא מעל,
שהרי לֹא נהנה עדין; בנה אוֹתה בתוֹך ביתוֹ מעל.
נתנה על גבי חלוֹן שבתִקרה ולֹא חִברה לֹא מעל,
עד שידוּר תחתיה בשוה פרוּטה,
שאין זוֹ הניה הנִכרת.
9
נטל פרוּטה של הקדֵש וּנתנה לבלן,
אף על פי שלֹא רחץ מעל,
שהרי נהנה בִהיוֹתוֹ רוֹחֵץ בכל עֵת שיִרצה.
וכֵן אִם נתנה לאחד מִבעלי אוּמנוּיוֹת מעל,
אף על פי שעדין לֹא עשוּ מלאכתוֹ.
10
קנה בה חֵפץ ולֹא משך:
אִם מִן הגוֹי מעל; ואִם מיִשראֵל לֹא מעל.
11
המוֹציא מעוֹת הקדֵש בִצרכיו על דעת שהֵן חוּלין,
אף על פי שלֹא הוֹציאן בדִברי חֹל מעל.
כיצד? המֵביא חטאתוֹ ואשמוֹ וּפִסחוֹ מִן ההקדֵש,
וכֵן מחוּסר כפרה שהֵביא כפרתוֹ מִן ההקדֵש מעל.
וכוּלן אין מוֹעלין עד שיִזרֵק הדם.
:לפיכך, המֵביא מנחוֹת אוֹ נסכים ולחם תוֹדה מִן ההקדֵש,
אף על פי שעבר עבֵרה לֹא מעל,
שאין כאן זריקת דם לכפֵר עליו.
12
נתן שִקלוֹ מִמעוֹת הקדֵש כשיִתרמוּ התרוּמה ויקנוּ מִמנה אפִלוּ בהֵמה אחת ויזרֹק דמה,
ימעֹל השוֹקֵל,
שהרי חלקוֹ באוֹתה הבהֵמה שנִזרק דמה.
13
הִפריש שִקלוֹ והוֹציאוֹ בִשאר צרכיו,
בין הוּא בין חבֵרוֹ מעל.
נתנוֹ לחבֵרוֹ לשקלוֹ על ידוֹ,
הלך וּשקלוֹ על ידי עצמוֹ:
אִם כבר נִתרמה התרוּמה מעל השוֹקֵל,
שהתוֹרֵם תוֹרֵם על העתיד להִגבוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ בִשקלים,
וּכאִלוּ הִגיע שקל זה ללִשכה,
וּלפיכך מעל; ואִם עדין לֹא נִתרמה תרוּמה לֹא מעל.
וּלעוֹלם אין מוֹעלין בִשירי הלִשכה.