1
המפריש מעוֹת לחטאתוֹ,
לעוֹלתוֹ, לאשמוֹ,
וּלתוֹרין וּבני יוֹנה מוֹעלין בהן מִשעה שהִפריש.
הִפריש לִשלמים אין מוֹעלין בהן.
2
הִקדיש אֵבר אחד לדמיו למִזבֵח הרי זה ספֵק אִם פשטה קדוּשה בכוּלוֹ אוֹ לֹא פשטה,
לפיכך תִקרב ולֹא יפדה.
ואִם נִפדה אין מוֹעלין בפִדיוֹנוֹ.
3
המפריש מעוֹת לִנזירוּתוֹ אסוּר לֵהנוֹת בהן,
ואִם נהנה לֹא מעל,
מִפני שהֵן ראוּיין לבֹא כוּלן שלמים,
ואין בשלמים מעילה אלא באֵמוּריהן אחר זריקת דמים.
מֵת יפלוּ לִנדבה.
היוּ מפֹרשין דמי חטאת יֵלכוּ לים המלח ולֹא נהנין ולֹא מוֹעלין,
דמי עוֹלה יבֹאוּ עוֹלה וּמוֹעלין בהן.
:אמר: 'אֵלוּ לחטאתי,
והשאר לִנזירוּתי':
אִם נהנה בכל השאר מעל; נהנה במִקצתוֹ לֹא מעל.
וכֵן אִם אמר:
'אֵלוּ לעוֹלתי,
והשאר לִנזירוּתי',
ונהנה בכוּלן מעל; נהנה במִקצתן לֹא מעל,
שאין בִדמי שלמים מעילה.
:הִפריש מעוֹת ואמר:
'אֵלוּ לעוֹלתי,
ואֵלוּ לחטאתי,
ואֵלוּ לִשלמי',
ונִתערבוּ מוֹעלין בכוּלן וּמוֹעלין במִקצתן.
וכיצד יעשה? יקח שלֹש בהֵמוֹת,
וּמחלֵל דמי חטאת בכל מקוֹם שהוּא על החטאת,
וּדמי עוֹלה על העוֹלה,
וּדמי שלמים על השלמים.
4
אחד מִמחוּיבי קִנין שהִפריש מעוֹת,
ואמר: 'אֵלוּ לחוֹבתי' מוֹעלין בכוּלן וּמוֹעלין במִקצתן.
ואִם מֵת יפלוּ לִנדבה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִנזירוּת,
וּמוֹעלין בהן.
5
המפריש חטאת על אכילת חֵלב,
והביאה על אכילת דם הרי זה לֹא כִפֵר,
לפיכך לֹא מעל.
הִפריש מעוֹת לחטאת חֵלב,
וקנה בהן חטאת לדם:
בשוֹגֵג כִפֵר,
לפיכך מעל; במֵזיד לֹא כִפֵר,
לפיכך לֹא מעל.
6
המפריש שתי סלעים לאשם,
ולקח בהן שני אילים לחוּלין,
הוֹאיל וקנה חוּלין בִדמי אשם מעל.
חיב לשלֵם עשרה דינרין,
שהֵן שני סלעים וחוּמשן,
ויביא בהן אשם,
ויביא קרבן אשם על מעילתוֹ.
:לפיכך, אִם היה האחד מִשני האילים שקנה יפה שתי סלעים והשֵני יפה עשרה יביא השוה עשרה אשם תחת המעילה עִם החֹמש,
ויביא השוה שני סלעים אשם על מעילתוֹ.
:לקח אחד לאשם ואחד לחוּלין,
אִם היה של אשם יפה שתי סלעים יביא אוֹתוֹ לאשמוֹ הרִאשוֹן.
וכֵן אִם היה זה החוּלין יפה שתים יביא אוֹתוֹ אשם מעילתוֹ,
שהרי מעל בסלע אחת בִדמי האשם.
וישלֵם חמִשה דינרין,
יפלוּ לִנדבה.
7
הנהנה מִדמי חטאת עד שלֹא קרבה חטאתוֹ יוֹסיף חֹמש על מה שנהנה,
ויביא בדמים חטאתוֹ,
ויביא קרבן אשם על מעילתוֹ.
וכֵן אִם נהנה מִדמי אשם עד שלֹא קרב אשמוֹ יוֹסיף חֹמש,
ויביא בדמים אשמוֹ,
ויביא אשם אחֵר לִמעילתוֹ; שקרבנוֹת המִזבֵח מעילתן לקרבנוֹת המִזבֵח,
וקדשי בדק הבית מעילתן לבדק הבית.
:נוֹדע לוֹ שמעל,
ואחר כך קרבה חטאתוֹ,
ועדין לֹא הִפריש מעילתוֹ,
אוֹ שהִפרישה ולֹא כללה בִדמי חטאתוֹ יוֹליך המעילה וחוּמשה לים המלח.
נוֹדע לוֹ שמעל אחר שקרבוּ חטאתוֹ יפלוּ מעוֹת המעילה וחוּמשה לִנדבה,
שאין מפרישין כתחִלה לאִבוּד.
וּבין כך וּבין כך יביא אשם מעילתוֹ.
:וּבאשם, בין שנוֹדע לוֹ שמעל קֹדם שקרב אשמוֹ אוֹ אחר שקרב תִפֹל מעילתוֹ וחוּמשה לִנדבה,
מִפני שהיא כמוֹתר אשם,
ויביא אשם מעילתוֹ.
8
המוֹכֵר עוֹלתוֹ וּשלמיו לֹא עשה כלוּם.
ודין תוֹרה שיחזרוּ המעוֹת חוּלין כמוֹת שהיוּ; וקנסוּ אוֹתוֹ חכמים שיִפלוּ המעוֹת לִנדבה.
אפִלוּ היתה הבהֵמה שוה ארבעה וּמכרה בחמִשה החמִשה כוּלן יפלוּ לִנדבה,
ואין כאן מעילה לֹא מִדִברי תוֹרה ולֹא מִדִברי סוֹפרים.
9
יֵש מעילה בִנדרים.
כיצד? האוֹמֵר:
'כִכר זוֹ עלי קרבן' אוֹ 'הקדֵש',
ואכלה מעל,
אף על פי שהיא מוּתרת לאחֵרים,
לפיכך אין לה פִדיוֹן,
שהרי אינה קֹדש אלא לזה בִלבד.
אמר: 'כִכר זוֹ קֹדש' אוֹ 'קרבן',
ואכלה, בין הוּא בין אחֵר מעל,
לפיכך יֵש לה פִדיוֹן.
:היתה לפניו כִכר של הפקֵר,
ואמר: 'כִכר זוֹ הקדֵש':
נטלה על מנת לאכלה מעל לפי כוּלה; על מנת להוֹרישה מעל לפי טוֹבת הניה שבה.
10
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'כִכרי עליך הקדֵש',
וחזר וּנתנה לוֹ המקבֵל מתנה זוֹ מעל לִכשיוֹציא,
שהרי הנוֹתֵן אינה אסוּרה עליו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִשאר הקוֹנמוֹת יֵש בהן מעילה לנאסר בהן.
וכל דברים הנאסרים עליו בנדר כזה מִצטרפין,
ואִם נהנה מִכוּלם בשוה פרוּטה מעל.
11
האוֹמֵר: 'הנטיעוֹת האֵלוּ קרבן אִם אינן נִקצצוֹת היוֹם',
ו'טלית זוֹ קרבן אִם לֹא תִשרֵף היוֹם',
ועבר היוֹם ולֹא נִקצצוּ ולֹא נִשרפה הטלית הרי הֵן הקדֵש,
ויפדוּ כִשאר ההקדֵשוֹת ואחר כך יֵהנה בהן.
:אבל אִם אמר:
'הרי הנטיעוֹת האֵלוּ קרבן עד שיִקצצוּ' אינוֹ יכוֹל לִפדוֹתן,
שבכל עֵת שיִפדוּ יחזרוּ הקדֵש עד שיִקצצוּ,
וכיון שנִקצצוּ אינן צריכין פִדיוֹן,
אלא נהנין בהן מיד.
במה דברים אמוּרים? בשפדין המקדיש.
אבל אִם פדין אחֵר הרי אֵלוּ יוֹצאין לחוּלין אף על פי שעדין לֹא נִקצצוּ,
ויהיוּ מוּתרין אף למקדיש.