1
קדשי מִזבֵח שמֵתוּ יצאוּ מידי מעילה דבר תוֹרה,
אבל מוֹעלין בהן מִדִברי סוֹפרים.
וכֵן אִם נִפסלוּ בִדברים שיִפסלוּ בהן הקרבנוֹת שכבר בֵארנוּ מוֹעלין בהן מִדִברי סוֹפרים.
:במה דברים אמוּרים? בשלֹא היתה להן שעת התֵר לאכילת כֹהנים.
אבל אִם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת התֵר,
ואחר כך נִפסלוּ ונאסרוּ באכילה הוֹאיל והוּתרוּ שעה אחת,
אין מוֹעלין באוֹתוֹ דבר שהיה ראוּי לאכילה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:כיצד? קדשי קדשים שנִפסלוּ קֹדם שיגיע הדם למִזבֵח כהִלכתוֹ,
כגוֹן ששחטן בדרוֹם אף על פי שקִבֵל בצפוֹן,
אוֹ ששחטן בצפוֹן וקִבֵל בדרוֹם,
אוֹ ששחט ביוֹם וזרק בלילה,
אוֹ ששחט בלילה וזרק ביוֹם,
אוֹ שעשין במחשבת הזמן אוֹ במחשבת המקוֹם,
אוֹ שקִבלוּ הפסוּלין את דמן אף על פי שזרקוּהוּ כשֵרים,
אוֹ שזרקוּהוּ פסוּלים אף על פי שקִבלוּהוּ כשֵרים,
אוֹ שיצא הבשר אוֹ הדם כוּלוֹ קֹדם זריקת הדם,
אוֹ שלן הדם בכל אֵלוּ מוֹעלין בכוּלן לעוֹלם,
שהרי לֹא היה להן שעת התֵר.
:אבל אִם הִגיע הדם למִזבֵח כמִצותוֹ,
ואחר כך לן הבשר אוֹ האֵמוּרין,
אוֹ שנִטמא הבשר אוֹ האֵמוּרין,
אוֹ שיצא הבשר אוֹ האֵמוּרין לחוּץ; אוֹ שיצא מִקצת הבשר קֹדם זריקת דמים בכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן אין מוֹעלין בִשאר בשרן,
שהרי היה לוֹ שעת התֵר לאכילה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
2
קִבלוּ הפסוּלין את הדם וּזרקוּהוּ,
וחזרוּ כשֵרים לעבוֹדה וקִבלוּ שאר דם הנפש וּזרקוּהוּ אין מוֹעלין בִבשרן,
שאין הפסוּלין עוֹשין שאר דם הנפש שירים,
חוּץ מִן הטמֵא; הוֹאיל וראוּי לעבוֹדת צִבוּר עוֹשה שאר דם שירים.
3
כיצד? קִבֵל הטמֵא וזרק,
אף על פי שחזר הכשֵר וקִבֵל שאר דם הנפש וּזרקוֹ הרי אֵלוּ לֹא היתה להן שעת התֵר,
וּמוֹעלין בכוּלן,
שזה הדם שירים הוּא,
ואין זריקת השירים מוֹעלת.
:כבר בֵארנוּ שאין בקדשים קלים מעילה לעוֹלם,
חוּץ מֵאֵמוּריהן אחר זריקת הדם,
והוּא שתִהיה זריקה המוֹעלת.
אבל קדשים קלים שנִתפגלוּ,
אף על פי שנִזרק הדם אין מוֹעלין באֵמוּריהן.
וכֵן אִם יצא הדם,
אף על פי שהחזירוֹ וּזרקוֹ אין מוֹעלין באֵמוּריהן.
4
כל חטאוֹת המֵתוֹת,
כגוֹן ולד חטאת וּתמוּרתה וכיוֹצֵא בהן אסוּר לֵהנוֹת בהן; ואִם נהנה לֹא מעל.
5
וכל חטאת שתִרעה עד שיִפֹל בה מוּם מוֹעלין בה עד שתִפדה.
6
המפריש חטאתוֹ ואבדה,
והִפריש אחרת תחתיה,
ואחר כך נִמצֵאת הרִאשוֹנה והרי שתיהן עוֹמדוֹת,
ושחט שתיהן כאחת וזרק דם אחת מֵהן אין מוֹעלין לֹא בִבשר זוֹ שנִזרק דמה ולֹא בִבשר חברתה,
ואף על פי שאינוֹ ראוּי לאכילה,
הוֹאיל ואִם רצה מִזה זוֹרֵק ואִם רצה מִזה זוֹרֵק.
אבל אִם שחט זוֹ אחר זוֹ אין דמה מוֹעיל לִבשר חברתה,
ואפִלוּ לאחר זריקה,
שהרי לֹא היתה לה שעה הראוּיה להתֵר בשרה.
7
כל חטאת עוֹף אוֹ עוֹלת העוֹף שנִפסלה בשִנוּי עשיתה אוֹ בשִנוּי מקוֹם עשיתה מוֹעלין בה,
חוּץ מֵעוֹלת העוֹף שנִמלקה למטה כִמליקת חטאת לשֵם חטאת; אף על פי שלֹא עלת לבעלים לשֵם חוֹבה אין מוֹעלין בה,
הוֹאיל ושִנה שמה וּמקוֹם עשיתה ושִנה מעשיה לשֵם דבר שאין בוֹ מעילה.
8
מִנחה שנִתפגלה אוֹ שנעשת במחשבת המקוֹם,
וכֵן שתי הלחם ולחם הפנים שנִתפגלוּ אוֹ שנִפסלוּ במחשבת המקוֹם מוֹעלין בהן,
שהרי לֹא היתה להן שעת התֵר.
9
וכֵן קֹמץ שיצא לחוּץ אוֹ לן,
וחזר והִקטירוֹ מוֹעלין בשירים,
שהרי לֹא היתה שם שעת התֵר.
אבל אִם נִטמא הקֹמץ והִקטירוֹ אין מוֹעלין בשירים,
שהציץ מרצה על הטמֵא,
ואינוֹ מרצה לֹא על הלן ולֹא על היוֹצֵא.
:יצאוּ השירים אוֹ נִטמאוּ ואחר כך הִקטיר הקֹמץ,
אף על פי שהֵן אסוּרין באכילה אין מוֹעלין בהן,
שהרי קרב הקֹמץ כמִצותוֹ.
10
הנהנה מִקדשי קדשים כוּלם לִפני זריקת דמים,
אוֹ מֵאֵמוּרי קדשים קלים לאחר זריקה,
אוֹ שנהנה מִן העוֹלה כוּלה אוֹ מִן הקֹמץ והלבֹנה וּמִנחת כֹהנים והחבִתין יפֹל מה שנהנה לִנדבה.
מעל בקרבנוֹת הצִבוּר יפֹל מה שנהנה ללִשכה.
11
נהנה קֹדם זריקה מִבשר קדשי קדשים שנִטמא,
אוֹ שנהנה מֵאֵמוּרי קדשים קלים אף על פי שהעלן לרֹאש המִזבֵח הרי זה פטוּר.
12
קדשי המִזבֵח חלבן וּביציהן אסוּר לֵהנוֹת בהן,
והנהנה לֹא מעל.
לפיכך ולד הקדשים וכֵן ולד המעשֵר לֹא יינק מֵאִמוֹ,
אלא מִבהֵמה אחרת חֹל.
ויֵש לאדם להִתנדֵב ולוֹמר:
'חלֵב בהֵמה זוֹ החוּלין יהיה הקדֵש לולדוֹת הקדשים שיינקוּהוּ כדי שלֹא ימוּתוּ'.
13
הִקדיש בהֵמה ועוֹף למִזבֵח קדוּשת דמים,
כגוֹן שאמר:
'דמי בהֵמה זוֹ לִנסכים',
וּ'דמי בן יוֹנה זוֹ לִשלמים' הרי הֵן כקדשי בדק הבית,
וּמוֹעלין בחלבן וּבביציהן,
כמוֹ שיִתבאֵר.