1
קדשים קלים אין מוֹעלין בהן עד שיִזרֵק הדם.
נִזרק הדם מוֹעלין באֵמוּריהן עד שיֵצאוּ לבית הדשן,
שהרי הֵן לאִשים,
ואין מוֹעלין בדבר הנאכל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אפִלוּ העלה האֵמוּרין שלהן למִזבֵח קֹדם זריקה אין מוֹעלין בהן עד שיִזרֵק הדם.
:הוֹציא אֵמוּריהן לחוּץ קֹדם זריקה אין מוֹעלין בהן עד שיִזרֵק הדם.
נִזרק הדם,
אף על פי שעדין הֵן בחוּץ ולֹא החזירן מוֹעלין בהן,
שהזריקה מוֹעלת ליוֹצֵא,
בין להקֵל בין להחמיר.
2
כל קדשי קדשים מוֹעלין בהן מִשהוּקדשוּ עד שיִזרֵק הדם.
נִזרק הדם מוֹעלין בהן בדבר שכוּלוֹ לאִשים עד שיִשרֵף ויֵצֵא לבית הדשן,
ואין מוֹעלין בדבר הנאכל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
כיצד? העוֹלה,
אחד עוֹלת העוֹף ואחד עוֹלת בהֵמה,
והקֹמץ, והלבֹנה,
וּמִנחת כֹהנים,
והחבִתים, וּמִנחת נסכים מוֹעלין בהן מִשעת הקדֵשן עד שיֵצאוּ אחר שרֵפתן על המִזבֵח לבית הדשן.
4
וכֵן פרים הנִשרפין וּשעירים הנִשרפין מוֹעלין בהן מִשעת הקדֵשן עד שיִשרפוּ ותִגמֵר שרֵפתן בבית הדשן ויתוֹך הבשר.
אבל קֹדם שיִתוֹך מוֹעלין בוֹ והוּא בבית הדשן.
5
וכֵן פרה אדוּמה מוֹעלין בה מִשהוּקדשה עד שתֵעשה אֵפר.
אף על פי שהיא כקדשי בדק הבית,
הרי נאמר בה:
"חטאת היא" .
וּתנאי בית דין הוּא שלֹא ימעֹל אדם באֵפר הפרה.
6
חטאת בהֵמה,
ואשם, וזִבחי שלמי צִבוּר מוֹעלין בכוּלן מִשהוּקדשוּ עד שיִזרֵק הדם.
נִזרק הדם מוֹעלין באֵמוּריהן עד שיֵצאוּ לבית הדשן,
ואין מוֹעלין בבשר.
וכֵן חטאת העוֹף מוֹעלין בה מִשהוּקדשה עד שיזה דמה.
הוּזה דמה אין בה מעילה,
אבל אסוּר לֵהנוֹת במוּראתה ונוֹצתה.
והנהנה בהן אחר הזיה לֹא מעל.
7
המנחוֹת מוֹעלין בהן מִשהוּקדשוּ,
אף על פי שעדין לֹא נִתקדשוּ בִכלי שרֵת,
עד שיקטיר הקֹמץ.
קרב הקֹמץ הוּתרוּ השירים באכילה.
ואִם נִפסלוּ השירים אוֹ חסרוּ,
ואחר כך הִקטיר הקֹמץ,
הוֹאיל והקטרה זוֹ אינה מתרת השירים באכילה הרי הדבר ספֵק אִם יצאוּ ידי מעילה אוֹ לֹא יצאוּ.
8
לחם הפנים מוֹעלין בוֹ מִשהוּקדש,
אף על פי שעדין לֹא נאפה,
עד שיקטיר הבזיכין.
הִקטיר הבזיכין הוּתר באכילה.
וכֵן שתי הלחם מוֹעלין בהן מִשהוּקדשוּ,
קֹדם שיֵאפוּ,
עד שיִזרֵק דם הכבשים.
נִזרק דם הכבשים הוּתרוּ באכילה.
9
הנסכים מוֹעלין בהן מִשהוּקדשוּ.
ירדוּ לשיתין אין מוֹעלין בהן.
מים שמנסכין בחג הסוּכוֹת:
כל הזמן שהֵן בכד של זהב אין נהנין בהן,
והנהנה לֹא מעל; נתנוּ אוֹתן בצלוֹחית מוֹעלין בכוּלם,
שהרי הֵן מִכלל הנסכים.
10
לֹג שמן של מצֹרע מוֹעלין בוֹ מִשהוּקדש בִכלי עד שיִזרֵק דם האשם.
נִזרק דם האשם לֹא נהנין ולֹא מוֹעלין,
עד שיִתנוּ מִמנוּ מתנוֹת.
נתנוּ מִמנוּ המתנוֹת הוּתרוּ השירים באכילה כִבשר חטאת ואשם.
11
כל דמי שחיטת הקדשים אין מוֹעלין בוֹ,
בין לִפני כפרה בין לאחר כפרה,
עד שיֵצֵא לנחל קִדרוֹן.
יצא לנחל מוֹעלין בוֹ,
מִפני שהיה נִמכר לגנוֹת,
ודמיו הקדֵש.
אבל המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוּא אסוּר בהניה,
וּמוֹעלין בוֹ; הוֹאיל ואינה יכוֹלה לִחיוֹת בלֹא דם הרי הוּא כגוּפה.
12
העצמוֹת והגידים והקרנים והטלפים שפֵרשוּ מִקדשי קדשים לִפני זריקת דמים מוֹעלין בהן; פֵרשוּ לאחר זריקת דמים אין מוֹעלין בהן.
עצמוֹת העוֹלה שפֵרשוּ לִפני זריקה אין מוֹעלין בהן לאחר זריקה,
שהזריקה מתרת אוֹתן; ואִם פֵרשוּ אחר זריקה מוֹעלין בהן לעוֹלם.
:עצמוֹת העוֹלה שפקעוּ מֵעל המִזבֵח:
קֹדם חצוֹת הלילה מוֹעלין בהן; לאחר חצוֹת אין מוֹעלין בהן,
אף על פי שפקעוּ קֹדם חצוֹת; כיון שהִגיע חצוֹת הלילה נעשוּ כל האֵברים כמוֹ שנִתאכלוּ ונעשוּ אֵפר.
13
גחלת שפקעה מֵעל המִזבֵח,
בין לִפני חצוֹת בין לאחר חצוֹת לֹא נהנין ולֹא מוֹעלין.
אבל גחלת של קדשי בדק הבית מוֹעלין בה.
והשלהבת לֹא נהנין ולֹא מוֹעלין.
14
דשן המִזבֵח החיצוֹן,
בין קֹדם הרמת הדשן בין אחר הרמה מוֹעלין בוֹ.
15
דִשוּן המִזבֵח הפנימי ודִשוּן המנוֹרה לֹא נהנין ולֹא מוֹעלין.
16
כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מוּם,
בין שקדם מוּם קבוּע להקדֵשה בין שקדם הקדֵשה למוּם קבוּע,
ואפִלוּ היתה מחוּסר זמן מוֹעלין בהן מִשהוּקדשוּ עד שיִפדוּ.
אבל תוֹרין שלֹא הִגיע זמנן,
וּבני יוֹנה שעבר זמנן,
והֵן קדשי מִזבֵח,
אף על פי שאסוּר לֵהנוֹת בהן הנהנה לֹא מעל; הוֹאיל ואינן ראוּיין לפִדיוֹן,
הרי הֵן כחטאוֹת המֵתוֹת,
לפיכך אין מוֹעלין בהן.