הִלכוֹת מעילה:
יֵש בִכללן שלֹש מִצווֹת,
אחת מִצות עשֵה וּשתים מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;לשלֵם המוֹעֵל אשר חטא בתוֹספת חֹמש וקרבן,
וזה הוּא דין המוֹעֵל.
ב)nbsp;שלֹא לעבֹד בקדשים.
ג)nbsp;שלֹא לִגזֹז קדשים.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
אסוּר להדיוֹט לֵהנוֹת מִקדשי יי,
בין מִדברים הקרֵבין על גבי המִזבֵח בין מִקדשי בדק הבית.
וכל הנהנה בשוה פרוּטה מִקדשי יי מעל.
2
דברים שהוּתרוּ באכילה מִן הקרבנוֹת,
כגוֹן בשר חטאת ואשם אחר זריקת דמן אוֹ שתי הלחם אחר זריקת דם שני הכבשים אין בהן מעילה.
אפִלוּ אכל הזר מֵאֵלוּ וכיוֹצֵא בהן,
הוֹאיל והֵן מוּתרין למִקצת בני אדם לֵהנוֹת בהן כל הנהנה מֵהן לֹא מעל.
ואפִלוּ נִפסלוּ ונאסרוּ באכילה,
הוֹאיל והיתה להן שעת התֵר אין חיבין עליהן מעילה.
3
כל המוֹעֵל בזדוֹן לוֹקה,
וּמשלֵם מה שפגם מִן הקֹדש ברֹאשוֹ.
ואזהרה של מעילה,
מִזה שנאמר:
"לֹא תוּכל לאכֹל בִשעריך מעשר דגנך וכו' וּנדריך" מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לאוֹכֵל בשר עוֹלה,
הוֹאיל וכוּלה ליי.
והוּא הדין לִשאר כל קֹדש שהוּא ליי לבדוֹ,
בין מִקדשי המִזבֵח בין מִקדשי בדק הבית,
אִם נהנה בשוה פרוּטה לוֹקה.
:מעל בִשגגה משלֵם מה שנהנה ותוֹספת חֹמש,
וּמֵביא איל בִשני סלעים וּמקריבוֹ אשם,
וּמִתכפֵר לוֹ.
וזה הוּא הנִקרא אשם מעילוֹת,
שנאמר: "וחטאה בִשגגה מִקדשי יי והֵביא את אשמוֹ וכו' ואֵת אשר חטא מִן הקֹדש ישלֵם ואת חמישִתוֹ" וכו' .
ושִלוּם הקרן בתוֹספת חֹמש עִם הבאת הקרבן מִצות עשֵה.
4
תשלוּם הקרן והבאת האשם מעכבין הכפרה,
ואין החֹמש מעכֵב,
שנאמר: "באיל האשם" איל ואשם מעכבין,
ואין החֹמש מעכֵב.
5
הֵביא מעילתוֹ עד שלֹא הֵביא אשמוֹ לֹא יצא.
נִסתפֵק לוֹ אִם מעל אוֹ לֹא מעל פטוּר מִן התשלוּמין וּמִן הקרבן.
והחֹמש הרי הוּא כִתחִלת ההקדֵש,
ואִם נהנה בוֹ מוֹסיף חֹמש על החֹמש.
וּכבר בֵארנוּ כמה פעמים שהחֹמש אחד מֵארבעה מִן הקרן,
עד שיִהיה הוּא וחוּמשוֹ חמִשה.
6
יֵש דברים שאין חיבין עליהן מעילה מִדִברי תוֹרה,
אבל אסוּר לֵהנוֹת בהן מִדִברי סוֹפרים.
והנהנה מֵהן משלֵם קרן בִלבד,
ואינוֹ מוֹסיף חֹמש,
ואינוֹ מֵביא אשם.
7
כל קדשי מִזבֵח,
בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אסוּרין בגִזה ועבוֹדה,
שנאמר: "לֹא תעבֹד בִבכֹר שוֹרך ולֹא תגֹז בכוֹר צֹאנך" ,
והוּא הדין לִשאר קדשים.
והגוֹזֵז את השוֹר אוֹ העוֹבֵד בצֹאן לוֹקה מִן התוֹרה.
ותוֹלֵש אינוֹ כגוֹזֵז.
ויֵראה לי שאינוֹ לוֹקה עד שיִגזֹז כדי רֹחב הסיט כפוּל; לֹא יהי זה חמוּר מִשבת.
8
ספֵק קדשים,
כגוֹן בהֵמה שהיא ספֵק בכוֹר וכיוֹצֵא בה הרי הֵן אסוּרין בגִזה ועבוֹדה,
והגוֹזֵז אוֹ העוֹבֵד בהן אינוֹ לוֹקה.
9
בהמת הקדֵש שנפל בה מוּם ונִפדת,
כמוֹ שבֵארנוּ אינה מוּתרת בגִזה ועבוֹדה,
והרי היא באִסוּרה עד שתִשחֵט.
נִשחטה אחר פִדיוֹנה הוּתרה באכילה.
במה דברים אמוּרים? בשקדם הקדֵשן את מוּמן,
אוֹ קדם מוּם עוֹבֵר להקדֵשן.
אבל המקדיש בעלת מוּם קבוּע למִזבֵח אינה אסוּרה בגִזה ועבוֹדה אלא מִדִבריהם.
:נִפדת הרי זוֹ כחוּלין לכל דבר,
ותֵצֵא לחוּלין להִגזֵז וּלהֵעבֵד,
חוּץ מִן הבכוֹר והמעשֵר,
שהקדוּשה חלה על גוּפן אף על פי שהֵן בעלי מוּמין קבוּעין מִתחִלתן,
ואינן יוֹצאין לחוּלין להִגזֵז וּלהֵעבֵד לעוֹלם.
ואסוּר להרביע בבכוֹר אוֹ בִפסוּלי המוּקדשין.
10
מוּתר לִתלֹש את השֵער לכתחִלה מִן הקדשים כדי להראוֹת המוּם למוּמחה.
ואוֹתוֹ השֵער שתלש אוֹ שנשר מִן הבהֵמה,
אִם מִן הבכוֹר אוֹ מִן המעשֵר הוּא הרי זה אסוּר בהניה אפִלוּ לאחר שיִשחטוּ מִפני מוּמן,
גזֵרה שמא ישהה אוֹתם,
הוֹאיל ואינם באין לכפרה.
:אבל צמר הנוֹשֵר מִן החטאת והאשם מוּתר בהניה לאחר שחיטתן מִפני מוּמן; הוֹאיל וּלכפרה הֵן באין,
אינוֹ משהה אוֹתן.
ואִם נִתלש מִן העוֹלה הרי זה ספֵק.
וכל שיִתלֵש מִכל הקדשים אחר שנפל בהם מוּם הרי זה מוּתר בהניה,
שהרי לֹא תלש בידוֹ,
חוּץ מִן הבכוֹר,
שאף הנִתלש מִמנוּ אחר שנפל בוֹ מוּם אסוּר בהניה.
11
השוֹחֵט בכוֹר אוֹ שאר מוּקדשין תוֹלֵש את השֵער מִכאן וּמִכאן לעשוֹת מקוֹם לסכין,
וּבִלבד שלֹא יזיזנוּ מִמקוֹמוֹ.
12
קדשי בדק הבית אסוּרין בגִזה ועבוֹדה מִדִברי סוֹפרים,
אבל מִן התוֹרה אינן אסוּרין.
לפיכך הגוֹזֵז אוֹתן אוֹ העוֹבֵד בהן אינוֹ לוֹקה,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
13
המקדיש עוּבר למִזבֵח אִמוֹ אסוּרה בעבוֹדה מִדִברי סוֹפרים; מִפני שעבוֹדתה מכחשת את העוּבר גזרוּ בה.
והרי היא מוּתרת בגִזה,
שאין בזה הפסֵד לוּלד.
:הִקדיש אֵבר אחד מִן הבהֵמה,
בין לבדק הבית בין למִזבֵח הרי הדבר ספֵק אִם אסוּרה כוּלה בגִזה ועבוֹדה אוֹ אינה אסוּרה,
לפיכך אין לוֹקין עליה.