1
הנוֹשֵא אִשה סתם ונִמצאוּ עליה נדרים תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
לֹא עִקר ולֹא תוֹספת.
באֵלוּ נדרים אמרוּ? שלֹא תֹאכל בשר אוֹ שלֹא תִשתה יין אוֹ שלֹא תִתקשֵט במיני צִבעוֹנים,
והוּא הדין לִשאר המינין שדרך כל אנשי המקוֹם להִתקשֵט בהן.
אבל אִם נִמצא עליה נדר אחֵר חוּץ מֵאֵלוּ לֹא הִפסידה כלוּם.
2
וכֵן הכוֹנֵס אִשה סתם,
ונִמצא בה מוּם מִמוּמי נשים שכבר בֵארנוּם,
ולֹא ידע הבעל במוּם זה ולֹא שמע בוֹ ורצה הרי זוֹ תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
לֹא עִקר ולֹא תוֹספת.
:כיצד? היה מרחץ בעיר,
והיוּ לוֹ קרוֹבים אינוֹ יכוֹל לוֹמר:
'לֹא ידעתי מוּמין אֵלוּ',
ואפִלוּ מוּמין שבסֵתר,
מִפני שהוּא בוֹדֵק בִקרוֹבוֹתיו,
וחזקה ששמע ורצה.
ואִם אין שם מרחץ,
אוֹ שלֹא היוּ לוֹ קרוֹבים טוֹעֵן במוּמין שבסֵתר.
ונִכפה בעִתים ידוּעים הרי היא מִמוּמי סֵתר.
אבל במוּמין שבגלוּי אינוֹ יכוֹל לִטעֹן,
שהרי הכֹל רוֹאין אוֹתן ואוֹמרין לוֹ,
וחזקתוֹ ששמע ונִתפיֵס.
:דבר ידוּע הוּא שאין דין זה אלא באוֹתן המקוֹמוֹת שהיה מִנהג הנשים שם להלֵך בשוּק וּפניהם גלוּיוֹת,
והכֹל יוֹדעין אוֹתן ואוֹמרין:
'זוֹ היא בִתוֹ של פלוֹני',
ו'זוֹ היא אחוֹתוֹ של פלוֹני',
כמוֹ ערי אדוֹם בזמן הזה.
אבל מקוֹמוֹת שאין דרך הבנוֹת שם לצֵאת לשוּק כלל,
ואִם תֵצֵא הבת למרחץ בנשף תֵצֵא מִתנכֵרה,
ולֹא יראה אוֹתה אדם חוּץ מִקרוֹבוֹתיה הרי זה טוֹעֵן אף במוּמין שבגלוּי,
והוּא שלֹא היה שם מרחץ אוֹ שלֹא היתה לוֹ קרוֹבה לִבדֹק בה.
:אבל אִם היה שם מרחץ בעיר זוֹ שאין דרך הנשים לצֵאת בה וּפניהם מגוּלוֹת,
ויֵש לוֹ קרוֹבה אינוֹ יכוֹל לִטעֹן,
שהרי הכֹל רוֹאין אוֹתה ערוּמה במרחץ.
ואִם דרכן להֵחבֵא וּלהִתנכֵר אף במרחץ,
ושתִהיה הבת רוֹחצת בלילה אוֹ בבית קטן שבמרחץ לבדה עד שלֹא תֵראה ולֹא תִוּדע הרי זה טוֹעֵן אף במוּמין שבגלוּי,
שדברים אֵלוּ דברים של טעם הֵן ואינן גזֵרת הכתוּב.
3
הוֹרוּ מִקצת הגאוֹנים,
שזה שאמרוּ חכמים:
'מִפני שהוּא בוֹדֵק בִקרוֹבוֹתיו' אינוֹ קרוֹבוֹתיו בִלבד,
אלא מיוּדעיו.
ואפִלוּ היה גר בעיר ואין לוֹ קרוֹב כלל,
אִם יֵש שם מרחץ אינוֹ יכוֹל לִטעֹן,
שאפשר שיִהיוּ לוֹ רֵעים,
ואוֹמֵר לאחד מֵרֵעיו שתִבדֹק לוֹ אִשתוֹ אוֹ אחוֹתוֹ על פלוֹנית,
וּלפיכך חזקתוֹ ששמע ונִתפיֵס.
ולֹא יֵראה לי דין זה,
שאין כל אדם מוֹציא מה שבלִבוֹ מִדברים אֵלוּ לכֹל אלא לִקרוֹביו.
ועוֹד, שאין דעתוֹ סוֹמכת אלא לדִברי קרוֹביו ביוֹתֵר.
4
כיצד היא טענת המוּמין? אִם היוּ המוּמין שנִמצאוּ בה מוּמין שוּדאי היוּ בה קֹדם שתִתארֵס,
כגוֹן אצבע יתֵרה וכיוֹצֵא בה על האב להביא ראיה שידע בהן הבעל ורצה,
אוֹ שחזקתוֹ שידע.
ואִם לֹא הֵביא תֵצֵא בלֹא כתוּבה כלל.
:היוּ מוּמין שאפשר שנוֹלדוּ אחר האֵרוּסין:
אִם נִמצאוּ בה אחר שנִכנסה לבית בעלה על הבעל להביא ראיה שעד שלֹא נִתארסה היוּ בה,
והיה מִקחוֹ טעוּת; ואִם נִמצאוּ בה והיא בבית אביה על האב להביא ראיה שאחר האֵרוּסין נוֹלדוּ,
ונִסתחפה שדֵהוּ.
5
הֵביא הבעל ראיה שעד שלֹא נִתארסה היוּ בה,
אוֹ שהוֹדת לוֹ בכך,
והֵביא האב ראיה שראה ושתק ונִתפיֵס,
אוֹ שחזקתוֹ שידע בהן ונִתפיֵס הרי זה חיב בִכתוּבתה.
6
בא על אִשתוֹ ושהה כמה ימים,
וטען ש'מוּם זה לֹא נִראה לי עד עתה',
אפִלוּ היה בתוֹך הקמטים אוֹ בכף הרגל אין שוֹמעין לוֹ; חזקה שאין אדם שוֹתה בכוֹס אלא אִם כֵן בוֹדקוֹ יפה יפה,
וחזקתוֹ שידע ורצה.
7
הנוֹשֵא אִשה,
ונִמצֵאת שאין לה וסת קבוּעה לנִדתה,
אלא לֹא תרגיש בעצמה עד שתִראה דם נִדה הרי זוֹ לֹא תשמֵש אלא בִשני עֵדים שבוֹדקת בהן עצמה,
אחד לִפני התשמיש ואחד לאחר התשמיש,
חוּץ מִן העֵד של איש שמקנֵח בוֹ עצמוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת אִסוּרי ביאה.
8
ואף על פי שמוּם גדוֹל הוּא זה לֹא הִפסידה כלוּם,
שהרי בוֹדקת עצמה תחִלה וּמשמשת.
:הרי שבדקה עצמה ונִבעלה,
וּבעֵת שקִנחה עצמה היא והוּא נִמצא דם על עֵד שלה אוֹ על עֵד שלוֹ אִם אֵרע זה פעם אחר פעם שלֹשה פעמים סמוּכוֹת זוֹ לזוֹ,
הרי זוֹ אסוּרה לישֵב עִם בעלה,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה,
לֹא עִקר ולֹא תוֹספת,
ואין לה תנאי מִתנאיי כתוּבה,
שהרי אינה ראוּיה לתשמיש.
ויוֹציא ולֹא יחזיר לעוֹלם,
שמא תִתרפֵא ונִמצא שלֹא גמר לגרשה בִשעת גֵרוּשין.
וּמוּתרת להִנשֵא לאחֵר,
כמוֹ שיִתבאֵר בעִנין הנִדה.
9
במה דברים אמוּרים? בשהיתה כך מִתחִלת נִשוּאיה,
וּמִבעילה רִאשוֹנה ראת דם.
אבל אִם אֵרע לה חֹלי זה אחר שנִשֵאת נִסתחפה שדֵהוּ.
לפיכך, אִם בעל פעם אחת ולֹא נִמצא דם,
ואחר כך חזרה לִהיוֹת רוֹאה דם בכל עֵת תשמיש יוֹציא ויתֵן כתוּבה כוּלה,
ולֹא יחזיר עוֹלמית,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
וכֵן כל אִשה שנוֹלדוּ בה מוּמין אחר שנִשֵאת,
אפִלוּ נעשית מוּכת שחין:
אִם רצה יקיֵם,
ואִם רצה להוֹציא יתֵן כתוּבתה.
11
האיש שנוֹלדוּ בוֹ מוּמין אחר שנשא,
אפִלוּ נִקטעה ידוֹ אוֹ רגלוֹ אוֹ נִסמת עינוֹ,
ולֹא רצת אִשתוֹ לישֵב עִמוֹ אין כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא ולִתֵן כתוּבה,
אלא אִם רצת תֵשֵב,
ואִם רצת תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
כדין כל אִשה מוֹרדת.
:אבל אִם נוֹלד לוֹ ריח הפה אוֹ ריח החֹטם,
אוֹ שחזר ללקֵט צוֹאת כלבים אוֹ לחצֹב נחֹשת מֵעִקרוֹ אוֹ לעבֵד עוֹרוֹת כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא ולִתֵן כתוּבה.
ואִם רצת תֵשֵב עִם בעלה תֵשֵב.
12
נעשה האיש מוּכֵה שחין כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא ויתֵן כתוּבה.
ואף על פי שהיא רוֹצה לישֵב אין שוֹמעין לה,
אלא מפרישין אוֹתן בעל כרחן,
מִפני שהיא ממִקתוּ.
ואִם אמרה:
'אֵשֵב עִמוֹ בעֵדים',
כדי שלֹא יבֹא עליה שוֹמעין לה.
13
מי שהיה בעלה בעל ריח פה אוֹ ריח חֹטם אוֹ מלקֵט צוֹאת כלבים וכיוֹצֵא בהן,
וּמֵת, ונפלה לִפני אחיו,
ויֵש בוֹ אוֹתוֹ מוּם שהיה בבעלה יכוֹלה היא לוֹמר:
'לאחיך הייתי יכוֹלה לקבֵל,
וּלך איני יכוֹלה לקבֵל',
ויחלֹץ ויתֵן כתוּבה.
:בריך רחמנא דסיען