1
הנוֹשֵא את האילוֹנית,
ולֹא היוּ לוֹ בנים ולֹא אִשה אחרת לִפרוֹת ולִרבוֹת מִמנה,
אף על פי שכוֹפין אוֹתוֹ וּמוֹציא הרי היא ככל הנשים,
ויֵש לה כתוּבה וּשאר תנאיי כתוּבה.
וכֵן זוֹכה הבעל במה שזוֹכה בִשאר הנשים.
2
אבל הנוֹשֵא אִשה ולֹא הִכיר בה ונִמצֵאת אילוֹנית אוֹ מֵחיבי לאוין,
וכֵן הנוֹשֵא שניה,
בין הִכיר בה בין לֹא הִכיר בה אין להן עִקר כתוּבה ולֹא תנאי מִתנאיי כתוּבה,
אבל תוֹספת יֵש להן.
ואין להן מזוֹנוֹת,
ואפִלוּ לאחר מוֹתוֹ.
וּכשכוֹפין אוֹתן וּמפרישין ביניהן אין מוֹציאין מִן הבעל פֵרוֹת שאכל.
3
ולמה אין להן עִקר ויֵש להן תוֹספת? העִקר,
שהוּא תקנת חכמים,
כדי שלֹא תִהיה קלה בעיניו להוֹציאה הוֹאיל ולֹא הִכיר בה,
אין לה עִקר.
אבל התוֹספת,
שהוּא חיֵב עצמוֹ בה כל זמן שתִרצה ותעמֹד לפניו הרי עמדה בתנאי שלה,
והרי הִקנת לוֹ הנאתה והרי היא עוֹמדת,
אבל התוֹרה אסרה אוֹתה עליו,
וּמה היא יכוֹלה לעשוֹת? לפיכך יֵש לה תוֹספת,
שאין מעשיה הֵן הגוֹרמין לה להֵאסֵר אחר הנִשוּאין,
אלא אסוּרה היתה מִקֹדם.
4
ולמה לֹא חִלקוּ בשניה בין הִכיר בה ללֹא הִכיר בה,
אלא אמרוּ אין לה עִקר כתוּבה בכל מקוֹם? מִפני שהיא מִדִברי סוֹפרים,
עשוּ בה חִזוּק.
:אבל אִם נשא אחת מֵחיבי לאוין והִכיר בה,
אוֹ אחת מֵחיבי עשֵה בין הִכיר בין לֹא הִכיר יֵש לה כתוּבה,
שחיבי לאוין שהִכיר בה רצה לִזוֹק בִנכסיו,
וחיבי עשֵה אִסוּרן קל.
ויֵש לִשתיהן מזוֹנוֹת לאחר מוֹתוֹ.
וכֵן אִם לותה ואכלה חיב לשלֵם.
וּכשכוֹפין אוֹתן להוֹציא מוֹציאין מִן הבעל כל פֵרוֹת שאכל מִכל נכסיה.
5
הממאנת אין לה עִקר כתוּבה,
אבל תוֹספת יֵש לה.
ואין מוֹציאין מִן הבעל פֵרוֹת שאכל.
ואִם לותה כשהיתה תחתיו ואכלה,
ואחר כך מֵאנה אין מוֹציאין אוֹתן מזוֹנוֹת מִן הבעל.
6
מי שזִנת תחת בעלה אין לה כתוּבה לֹא עִקר ולֹא תוֹספת ולֹא אחד מִתנאיי כתוּבה,
שהרי מעשיה גרמוּ לה להֵאסֵר על בעלה.
7
והיאך דין נשים אֵלוּ בנדוּניא שלהן? כל אִשה שנדוּניתה קימת,
אפִלוּ זִנת נוֹטלת שלה והוֹלכת.
ואִם היתה שניה אוֹ מֵחיבי עשֵה,
בין הִכיר בה בין לֹא הִכיר בה,
אוֹ שהיתה אילוֹנית אוֹ מֵחיבי לאוין והִכיר בה הרי היא בִנדוּניתה ככל הנשים:
8
נִכסי צֹאן ברזל חיב באחריוּתן,
ונִכסי מלוֹג מה שנִגנב אוֹ אבד,
אבד לה.
:היתה אילוֹנית אוֹ מֵחיבי לאוין ולֹא הִכיר בה:
כל מה שאבד אוֹ נִגנב אוֹ בלה עד שנִשחק מִנִכסי צֹאן ברזל אין הבעל חיב,
שהרי היא נתנה לוֹ רשוּת לִהיוֹתן אצלוֹ; וכל שאבד אוֹ נִגנב מִנִכסי מלוֹג חיב לשלֵם,
הפך מִכל הנשים; מִפני שאין שם אישוּת גמוּרה,
לֹא זכה בנִכסי מלוֹג.
9
והממאנת אין לה בליוֹת כלל,
שאין מוֹציאין מִן הבעל דבר מִמה שאבד אוֹ נִגנב,
בין מִנִכסי מלוֹג בין מִנִכסי צֹאן ברזל,
אלא נוֹטלת הנִמצא לה ויוֹצאה.
10
מי שזִנת תחת בעלה אין לה כתוּבה לֹא עִקר ולֹא תוֹספת.
ואין מוֹציאין מִן הבעל דבר מִמה שאבד אוֹ נִגנב מִנִכסי צֹאן ברזל שלה,
ואין צריך לוֹמר נִכסי מלוֹג.
ולֹא המזנה בִלבד,
אלא אף העוֹברת על דת מֹשה אוֹ על דת יהוּדית,
אוֹ היוֹצאה מִשוּם שֵם רע אין לה כתוּבה לֹא עִקר ולֹא תוֹספת ולֹא תנאי מִתנאיי כתוּבה.
וכל אחת מֵהן נוֹטלת הנִמצא מִנדוּניתה ויוֹצאה,
ואין הבעל חיב לשלֵם כלוּם,
לֹא מה שפחת ולֹא מה שאבד.
11
ואֵלוּ הֵן הדברים שאִם עשת אחד מֵהן עברה על דת מֹשה:
יוֹצאה בשוּק וּשער רֹאשה גלוּי,
אוֹ שנוֹדרת אוֹ נִשבעת ואינה מקימת,
אוֹ ששִמשה מִטתה והיא נִדה,
אוֹ שאינה קוֹצה לה חלה,
אוֹ שהאכילה את בעלה דברים אסוּרים,
אין צריך לוֹמר כגוֹן שקצים וּנבֵלוֹת,
אלא דברים שאינן מעוּשרין.
:והיאך יוּדע דבר זה? כגוֹן שאמרה לוֹ:
'פֵרוֹת אֵלוּ פלוֹני כֹהֵן תִקנם לי',
ו'עִסה זוֹ פלוֹני הִפריש לי חלתה',
וּ'פלוֹני החכם טִהֵר לי את הכתם',
ואחר שאכל אוֹ בא עליה,
שאל אוֹתוֹ פלוֹני,
ואמר: 'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם'.
וכֵן אִם הוּחזקה נִדה בִשכֵנוֹתיה,
ואמרה לבעלה:
'טהוֹרה אני',
וּבא עליה.
12
ואי זוֹ היא דת יהוּדית? הוּא מִנהג הצניעוּת שנהגוּ בנוֹת ישראֵל.
ואֵלוּ הֵן הדברים שאִם עשת אחד מֵהן עברה על דת יהוּדית:
יוֹצאה לשוּק אוֹ למבוֹי מפוּלש ברֹאשה פרוּע ואין עליה רדיד כִשאר הנשים,
אף על פי ששערה מכוּסה במִטפחתה,
אוֹ שהיתה טוֹוה בשוּק וּורד וכיוֹצֵא בוֹ כנגד פניה על פדחתה אוֹ על לחיה,
כדרך שעוֹשוֹת הגוֹיוֹת הפרוּצוֹת,
אוֹ שטוֹוה בשוּק וּמראה זרוֹעוֹתיה לִבני אדם,
אוֹ שהיתה משחקת עִם הבחוּרים,
אוֹ שהיתה תוֹבעת התשמיש מִבעלה בקוֹל רם עד ששכֵנוֹתיה שוֹמעוֹת אוֹתה מדברת על עִסקי תשמיש,
אוֹ שהיתה מקללת אבי בעלה בִפני בעלה.
13
עזרא תִקֵן שתִהיה האִשה חוֹגרת בסינר תמיד בתוֹך ביתה מִשוּם צניעוּת,
ואִם לֹא חגרה אינה עוֹברת על דת,
ולֹא הִפסידה כתוּבתה.
וכֵן אִם יצאת ברֹאשה פרוּע מֵחצֵר לחצֵר בתוֹך המבוֹי הוֹאיל וּשערה מכוּסה במִטפחתה,
אינה עוֹברת על דת.
14
העוֹברת על דת צריכה התראה ועֵדים,
ואחר כך תפסיד כתוּבתה.
עברה בינוֹ לבינה וידע שהיא עוֹברת על דת,
והִתרה בה בלֹא עֵדים וחזרה ועברה,
הוּא טוֹעֵן ואוֹמֵר:
'עברה אחר התראה',
והיא אוֹמרת:
'לֹא עברתי כלל' אוֹ 'לֹא הִתרוּ בי' אִם רצה להוֹציא,
הרי זה נוֹתֵן כתוּבה אחר שתִשבע שלֹא עברה; שאִם תוֹדה שעברה אחר התראה,
אין לה כלוּם.
15
כיצד היא יוֹצאה מִשוּם שֵם רע? כגוֹן שהיוּ שם עֵדים שעשת דבר מכֹער ביוֹתֵר,
שהדברים מראין שהיתה שם עבֵרה,
אף על פי שאין שם עֵדוּת ברוּרה בִזנוּת.
כיצד? כגוֹן שהיתה בחצֵר לבדה וראוּ רוֹכֵל יוֹצֵא,
ונִכנסוּ מיד בִשעת יציאתוֹ וּמצאוּ אוֹתה עוֹמדת מֵעל המִטה והיא לוֹבשת המִכנסים אוֹ חוֹגרת אֵזוֹרה,
אוֹ שמצאוּ רֹק לח למעלה מִן הכִלה,
אוֹ שהיוּ שניהם יוֹצאין מִמקוֹם אפֵל אוֹ מעלין זה את זה מִן הבוֹר וכיוֹצֵא בוֹ,
אוֹ שראוּ אוֹתוֹ מנשֵק על פי חלוּקה,
אוֹ שראוּ אוֹתן מנשקין זה את זה אוֹ מגפפין זה את זה,
אוֹ שנִכנסוּ זה אחר זה והֵגיפוּ הדלתוֹת,
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ אִם רצה בעלה להוֹציאה,
תֵצֵא, ואין לה כתוּבה,
ואין זוֹ צריכה התראה.
16
עוֹברת על דת מֹשה אוֹ דת יהוּדית,
וכֵן זוֹ שעשת דבר מכֹער אין כוֹפין את הבעל להוֹציא,
אלא אִם רצה לֹא יוֹציא.
ואף על פי שלֹא הוֹציא אין להן כתוּבה,
שהכתוּבה תקנת חכמים היא כדי שלֹא תִהיה קלה בעיניו להוֹציאה,
ולֹא הִקפידוּ אלא על בנוֹת ישראֵל הצנוּעוֹת.
אבל אֵלוּ הפרוּצוֹת אין להן תקנה זוֹ,
אלא תִהיה קלה וקלה להוֹציאה.
17
מי שראה אִשתוֹ שזִנת,
אוֹ שאמר לוֹ אחד מִקרוֹבוֹתיו אוֹ מִקרוֹבוֹתיה שהוּא מאמינם וסוֹמכת דעתוֹ על דִבריהן שזִנת אִשתוֹ,
בין שהיה האוֹמֵר איש בין שהיתה אִשה הוֹאיל וסמכה דעתוֹ לדבר זה שהוּא אמת,
הרי זה חיב להוֹציא,
ואסוּר לוֹ לבֹא עליה,
ויתֵן כתוּבתה.
ואִם הוֹדת לוֹ שזִנת תֵצֵא בלֹא כתוּבה.
לפיכך משביעה בִנקיטת חֵפץ שלֹא זִנת תחתיו,
אִם ראה אוֹתה בעצמוֹ,
ואחר כך תִגבה כתוּבתה.
אבל בדִברי אחֵר אינוֹ יכוֹל להשביעה אלא על ידי גִלגוּל.
18
אמרה לוֹ אִשתוֹ שזִנת תחתיו בִרצוֹנה אין משגיחין בִדבריה,
שמא עיניה נתנה באחֵר,
אבל אִבדה כתוּבתה עִקר ותוֹספת,
ואִבדה הבליוֹת,
שהרי הוֹדת בִזנוּת.
ואִם היה מאמינה וסוֹמכת דעתוֹ על דבריה הרי זה חיב להוֹציא.
ואין בית דין כוֹפין את האיש לגרֵש את אִשתוֹ בדבר מִדברים אֵלוּ,
עד שיבֹאוּ שֵני עֵדים ויעידוּ שזִנת אֵשת זה בִפניהם בִרצוֹנה,
ואחר כך כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא.
19
האִשה שזִנת תחת בעלה בִשגגה אוֹ באֹנס הרי זוֹ מוּתרת לבעלה,
שנאמר: "והיא לֹא נִתפשה" הא נִתפסה,
מוּתרת, בין שאנסה גוֹי בין שאנסה ישראֵל.
וכל שתחִלת ביאתה באֹנס,
אף על פי שסוֹפה ברצוֹן,
ואפִלוּ אמרה:
'הניחוּ לוֹ,
שאִלמלי לֹא אנס הייתי שוֹכרתוֹ' הרי זוֹ מוּתרת,
שהיֵצר לבשה מִתחִלתה באֹנס.
20
נשים שגנבוּ אוֹתן לִסטים הרי הֵן כִשבוּיוֹת שהֵן אנוּסוֹת,
וּמוּתרוֹת לבעליהן.
ואִם הִניחוּם והלכוּ ללִסטים מֵעצמן הרי אֵלוּ ברצוֹן ואסוּרוֹת לבעליהן.
ודין השוֹגגת ודין הנאנסת אחד הוּא,
שהשגגה צד אֹנס יֵש בה.
21
במה דברים אמוּרים? בשהיה בעלה ישראֵל.
אבל אֵשת כֹהֵן ששגגה אוֹ שנאנסה אסוּרה לבעלה,
שהרי נעשת זוֹנה מִכל מקוֹם,
והוּא אסוּר בזוֹנה,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת אִסוּרי ביאה.
22
ואחד אֵשת ישראֵל אוֹ אֵשת כֹהֵן שנאנסה כתוּבתה קימת העִקר והתוֹספת,
ולֹא הִפסידה כלוּם.
וכוֹפין את הכֹהֵן לִתֵן לה כתוּבתה וּלגרשה.
23
אֵשת כֹהֵן שאמרה לבעלה:
'נאנסתי' אוֹ 'שגגתי' 'ונִבעלתי לאחֵר' אינוֹ חוֹשֵש לִדבריה,
שמא עיניה נתנה באחֵר.
ואִם היתה נאמנת לוֹ,
אוֹ שאמר לוֹ אדם שהוּא סוֹמֵך על דבריו יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
24
האוֹמֵר לאִשתוֹ בִפני שנים:
'אל תִסתרי עִם פלוֹני',
ונִכנסה עִמוֹ לסֵתר בִפני עֵדים ושהת כדי טוּמאה הרי זוֹ אסוּרה על בעלה עד שישקנה מי המרים,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת שוֹטה.
ואִם מֵת קֹדם שישקנה אין לה כתוּבה,
ואף על פי שלֹא מצאוּ דבר מכֹער,
שאין לך דבר מכֹער יתֵר מִזה.
והיוֹם, שאין שם מי שוֹטה נאסרה עליו אִסוּר עוֹלם,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה,
לֹא עִקר ולֹא תוֹספת,
שהרי מעשיה הרעים גרמוּ לה להֵאסֵר.
25
אמר לה בינוֹ לבינה:
'אל תִסתרי עִם פלוֹני',
וראה אוֹתה שנִסתרה עִמוֹ ושהת כדי טוּמאה הרי זוֹ אסוּרה עליו בִזמן זה שאין שם מי שוֹטה,
וחיב להוֹציא ויתֵן כתוּבה.
ואִם הוֹדת שנִסתרה אחר שהִתרה בה תֵצֵא בלֹא כתוּבה.
וּלפיכך משביעה על זה ואחר כך יתֵן כתוּבתה.