1
הבעל קוֹדֵם לכל אדם בירוּשת אִשתוֹ.
וּמֵאימתי יזכה בירוּשתה? מִשתֵצֵא מֵרשוּת אביה; ואף על פי שעדין לֹא נִכנסה לחוּפה,
הוֹאיל ונעשת בִרשוּת בעלה יירשנה.
2
כיצד? האִשה שנִתארסה וּמסרה אביה לבעלה אוֹ לִשלוּחי בעלה,
אוֹ מסרוּה שלוּחי האב לבעלה אוֹ לִשלוּחי בעלה,
וּמֵתה בדרך קֹדם שתִכנֵס לחוּפה אף על פי שכתוּבתה עדין בבית אביה,
בעלה יוֹרשה.
וכֵן אִם הלך האב אוֹ שלוּחי האב עִם הבעל,
ונִכנס עִמה בעלה בדרך לחצֵר,
ונִתיחֵד עִמה שם לשֵם נִשוּאין,
וּמֵתה הרי זוֹ יירשנה בעלה.
:אבל אִם עדין האב עִם הבעל להוֹליכה לבית בעלה,
אוֹ שהלכוּ שלוּחי האב עִם שלוּחי הבעל אוֹ עִם הבעל,
ואפִלוּ נִכנס הבעל עִמה לחצֵר ללוּן כדרך שלנין עוֹברי דרכים בפוּנדק אחד הוֹאיל והאב אוֹ שלוּחיו עִמה,
ועדין לֹא נִתיחֵד עִמה לשֵם נִשוּאין,
אִם מֵתה יירשנה אביה,
ואף על פי שכתוּבתה בבית בעלה.
3
וכֵן אִם היתה בוֹגרת אוֹ יתוֹמה אוֹ אלמנה,
והלכה היא בעצמה מִבית אביה לבית בעלה,
ואין עִמה לֹא בעל ולֹא שלוּחיו,
וּמֵתה בדרך אין הבעל יוֹרֵש אוֹתה.
4
הנוֹשֵא אִשה שהיא אסוּרה לוֹ הוֹאיל ויֵש לוֹ בה קִדוּשין,
אִם מֵתה תחתיו,
יירשנה. וכֵן הנוֹשֵא את הקטנה אף על פי שאין קִדוּשיה גמוּרין,
אִם מֵתה תחתיו,
יירשנה. אבל הפִקֵח שנשא חֵרשת אִם מֵתה,
לֹא יירשנה.
והחֵרֵש שנשא פִקחת וּמֵתה יירשנה,
שהרי היא בת דעת,
וּלדעתה נִשֵאת,
וזִכתה לוֹ ממוֹנה.
5
קטנה שנִתקדשה לדעת אביה ונִשֵאת שלֹא לדעת אביה,
בין בפניו בין שלֹא בפניו יכוֹל האב לִמחוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואפִלוּ שתק האב,
אִם מֵתה אין הבעל יוֹרשה,
אלא אִם כֵן רצה האב בנִשוּאיה.
6
הוֹרוּ הגאוֹנים,
שהאִשה שחלתה וּבִקשה מִבעלה שיגרשנה ותֵצֵא בלֹא כתוּבה כדי שלֹא יירשנה אין שוֹמעין לה.
ואפִלוּ אמרה:
'אני שוֹנאה אוֹתוֹ,
ואיני רוֹצה לעמֹד' אין שוֹמעין לה,
ואין דנין לה דין מוֹרדת.
ודין יפה הוּא זה.
7
כל נכסים שיֵש לאִשה,
בין נִכסי צֹאן ברזל בין נִכסי מלוֹג הבעל אוֹכֵל כל פֵרוֹתיהן בחייה.
ואִם מֵתה בחיי בעלה יירש בעלה הכֹל.
לפיכך, אִם מכרה האִשה נִכסי מלוֹג אחר שנִשֵאת,
אף על פי שאוֹתן הנכסים נפלוּ לה קֹדם שתִתארֵס הבעל מוֹציא הפֵרוֹת מיד הלקוֹחוֹת כל ימי חייה,
אבל לֹא גוּף הקרקע,
שאין לוֹ כלוּם בגוּף נִכסי מלוֹג עד שתמוּת.
:מֵתה בחייו מוֹציא הגוּף מיד הלקוֹחוֹת בלֹא דמים.
ואִם הדמים שלקחה מִן הלקוֹחוֹת קימין בעצמן מחזירן ללקוֹחוֹת,
ואינוֹ יכוֹל לוֹמר:
'שמא מציאה הֵן'.
8
במה דברים אמוּרים? בִנכסים הידוּעים לבעל.
אבל אִם נפלוּ לה נכסים בִמדינה אחרת ולֹא ידע בהן הבעל,
וּמכרה אוֹתן מִכרה קים.
וכֵן ארוּסה שמכרה קֹדם הנִשוּאין מִכרה קים,
שאין לבעל בנִכסי ארוּסתוֹ כלוּם עד שיִכנֹס.
9
האִשה שכתבה כל נכסיה לאחֵר,
בין רחוֹק בין קרוֹב,
קֹדם שתִנשֵא,
אף על פי שאִם נִתגרשה אוֹ נִתאלמנה תִבטל המתנה,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת מתנה אין הבעל אוֹכֵל פֵרוֹתיהן,
ואִם מֵתה אינוֹ יוֹרשן,
שהרי נתנה אוֹתן קֹדם שתִנשֵא.
וּכשתמוּת בחיי בעלה יקנה מקבֵל מתנה מתנתוֹ קִנין גמוּר.
ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ נתנה מִקצת נכסיה אוֹ כוּלם קֹדם נִשוּאיה,
וכתבה למקבֵל:
'קנֵה מֵהיוֹם ולִכשארצה',
שהרי לֹא קנה קִנין גמוּר עד שתִרצה אין הבעל אוֹכֵל פֵרוֹת אוֹתה מתנה,
ואִם מֵתה אינוֹ יוֹרשה.
10
שוֹמרת יבם יֵש לה לִמכֹר ולִתֵן בִנכסים שנפלוּ לה כשהיא שוֹמרת יבם,
ואין ליבם פֵרוֹת,
ואפִלוּ בנִכסי צֹאן ברזל שהִכניסה לאחיו,
עד שיִכנֹס.
מֵתה כשהיא שוֹמרת יבם יוֹרשיה מֵאביה יוֹרשין נִכסי מלוֹג שלה וחצי נִכסי צֹאן ברזל,
ויוֹרשי הבעל יוֹרשין כתוּבתה וחצי נִכסי צֹאן ברזל.
ויוֹרשי הבעל חיבין בִקבוּרתה.
11
שוֹמרת יבם כתוּבתה על כל נִכסי בעלה.
לפיכך אין היבם יכוֹל לִמכֹר בנִכסי אחיו,
בין קֹדם יבוּם בין אחר יבוּם.
ואִם מכר אוֹ נתן מתנה אוֹ חלק עִם אחיו בנִכסי המֵת,
בין קֹדם יבוּם בין אחר יבוּם לֹא עשה כלוּם,
שכבר נִתחיבוּ נכסים אֵלוּ לאלמנה לִגבוֹת מֵהן כתוּבתה.
12
כנס את יבִמתוֹ והִניח אחיו פֵרוֹת מחוּברין לקרקע ימכרוּ וילקח בהן קרקע,
והיבם אוֹכֵל פֵרוֹתיהן.
13
הִניח פֵרוֹת תלוּשין מִן הקרקע,
וכֵן אִם הִניח מעוֹת וּמִטלטלין הכֹל של יבם,
וּמִשתמֵש בהן כמוֹ שיִרצה ואינה יכוֹלה לעכֵב,
שהמִטלטלין אין הכתוּבה נִגבית מֵהן אלא בתקנת הגאוֹנים,
ואין כֹח בתקנה זוֹ למנעוֹ מִנִכסי אחיו וּלאסרן עליו באחריוּת זוֹ שלֹא ישא ויתֵן בהן.
14
יבמה שלֹא היתה לה כתוּבה,
אוֹ שמחלה כתוּבתה זכה בנִכסי אחיו,
וּמוֹכֵר ונוֹתֵן כחפצוֹ.
וּכשיִכנֹס את יבִמתוֹ יכתֹב לה כתוּבה מֵאה,
ויהיוּ כל נכסיו אחראין לִכתוּבתה,
כִשאר כל הנשים שיֵש להן כתוּבה.
15
האִשה שמכרה אוֹ נתנה אחר שנִשֵאת בנִכסי צֹאן ברזל,
בין לבעלה בין לאחֵרים לֹא עשת כלוּם.
וכֵן הבעל שמכר קרקע בנִכסי אִשתוֹ,
בין נִכסי צֹאן ברזל בין נִכסי מלוֹג לֹא עשה כלוּם.
16
מכר מִטלטלין של נִכסי צֹאן ברזל אף על פי שאינוֹ רשאי,
אִם מכר,
מִמכרוֹ קים.
:מכרוּ שניהם בנִכסי מלוֹג,
בין שלקח מִן האיש תחִלה וחזר ולקח מִן האִשה,
בין שלקח מִן האִשה וחזר ולקח מִן האיש מִכרן קים.
17
וכֵן האִשה שמכרה אוֹ נתנה נִכסי מלוֹג לבעלה מִכרה וּמתנתה קימין,
ואינה יכוֹלה לוֹמר בנִכסי מלוֹג:
'נחת רוּח עשיתי לבעלי'; אבל בִשאר נכסים יֵש לה לוֹמר.
18
כיצד? האִשה שמכרה אוֹ נתנה לבעלה מִנִכסי צֹאן ברזל בין קרקע בין מִטלטלין,
אוֹ שדה שיִחֵד לה בִכתוּבתה,
אוֹ שדה שכתב לה בִכתוּבתה,
אוֹ שדה שהִכניס לה שוּם מִשלוֹ לֹא קנה בעל.
ואף על פי שקנוּ מיד האִשה בִרצוֹנה חוֹזרת כל עֵת שתִרצה,
שלֹא נתנה לוֹ ולֹא מכרה לוֹ אלא מִפני שלוֹם ביתה,
וּלפיכך אין לבעל ראיה כלל בנִכסי אִשתוֹ,
חוּץ מִנִכסי מלוֹג,
כמוֹ שבֵארנוּ.
19
נִכסי צֹאן ברזל שאבדוּ אוֹ נִגנבוּ,
וּמחלה אוֹתם האִשה לבעלה,
וקנוּ מִמנה בעֵדים יֵראה לי שאינה יכוֹלה לוֹמר:
'נחת רוּח עשיתי לבעלי'.
הא למה זה דוֹמה? למי שקנוּ מידה שאין לה אחריוּת,
ושהחזירה נכסים אֵלוּ נִכסי מלוֹג,
שהרי אין הבעל מֵביא ראיה זוֹ לִטֹל כלוּם ולֹא להחזיק בִנכסיה בִכלוּם,
אלא להִפטֵר מִתביעתה לשלֵם.
אבל אִם נתנה לוֹ מתנה מִמִטלטלי צֹאן ברזל הקימין לֹא קנה,
מִפני שיֵש לה לוֹמר:
'נחת רוּח עשיתי לבעלי'.
20
בעל שמכר קרקע לפֵרוֹת לֹא עשה כלוּם,
שלֹא הִתקינוּ פֵרוֹת לאיש אלא כדי להרויח בהוֹצאת הבית.
לפיכך, אִם מכר לפֵרוֹת,
ולקח אוֹתן המעוֹת לעשוֹת בהן סחוֹרה שוֹמעין לוֹ.
21
היוּ לאִשה כספים:
אִם נִכסי צֹאן ברזל הֵן הרי זה נוֹשֵא ונוֹתֵן בהן; ואִם נִכסי מלוֹג הֵן,
בין שהִכניסה אוֹתם לוֹ,
בין שנפלוּ לה בירוּשה,
אוֹ נִתנוּ לה במתנה,
אוֹ נפלוּ לה מִטלטלין,
אוֹ נִתנוּ לה הרי אֵלוּ ימכרוּ וילקח בכֹל קרקע,
והוּא אוֹכֵל פֵרוֹתיהן.
22
וכֵן האִשה שחבלוּ בה אחֵרים כל המעוֹת הראוּיוֹת לתֵת לה,
ילקח בהן קרקע,
והבעל אוֹכֵל פֵרוֹתיהן,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת חוֹבֵל.
23
נפלוּ לה עבדים,
אף על פי שהֵן זקֵנים הרי אֵלוּ לֹא ימכרוּ,
מִפני שבח בית אביה.
נפלוּ לה זיתים וּגפנים,
ולֹא היה לה בגוּף הקרקע שהאילנוֹת בה כלוּם:
אִם עוֹשין כדי טִפוּלן לֹא ימכרוּ,
מִפני שבח בית אביה; ואִם לאו הרי אֵלוּ ימכרוּ לעֵצים,
וילקח בהן קרקע,
והוּא אוֹכֵל פֵרוֹת.
24
נפלוּ לה פֵרוֹת מחוּברין לקרקע הרי אֵלוּ של בעל; תלוּשין מִן הקרקע שלה,
וימכרוּ וילקח בהן קרקע,
והוּא אוֹכֵל פֵרוֹת.
אבל המגרֵש את אִשתוֹ,
והיוּ לה פֵרוֹת מחוּברין לקרקע בִשעת גֵרוּשין הרי אֵלוּ שלה; ואִם היוּ תלוּשין הרי אֵלוּ שלוֹ.
25
עבדי נִכסי מלוֹג וּבהמת נִכסי מלוֹג הבעל חיב בִמזוֹנוֹתיהם וּבכל צרכיהם,
והֵן עוֹשין לוֹ והוּא אוֹכֵל פֵרוֹתיהן.
לפיכך ולד שִפחת מלוֹג וּולד בהמת מלוֹג לבעל.
ואִם גֵרֵש ורצת האִשה לִתֵן דמים ולִטֹל ולד השִפחה מִפני שבח בית אביה שוֹמעין לה.
26
הִכניסה לוֹ שני כֵלים אוֹ שתי שפחוֹת בתוֹרת נִכסי צֹאן ברזל,
ושמוּ אוֹתן עליו באלף זוּז,
והוֹקירוּ ועמדוּ באלפים,
וגֵרשה נוֹטלת אחד באלף שלה; והשֵני אִם רצת שתִתֵן דמיו ותִטֹל מִשוּם שבח בית אביה,
שוֹמעין לה.
27
הנוֹתֵן מתנה לאִשתוֹ,
בין שנתן לה קרקע בין שנתן לה מעוֹת ולקחה בהן קרקע אין לבעל פֵרוֹת במתנה זוֹ.
וכֵן הנוֹתֵן מתנה לאִשה על מנת שלֹא יהיה הבעל אוֹכֵל פֵרוֹתיה,
אלא יהיוּ פֵרוֹתיה לאִשה למה שתִרצה אין הבעל אוֹכֵל פֵרוֹת מתנה זוֹ.
וכֵן המוֹכרת כתוּבתה בטוֹבת הניה אוֹתן הדמים לאִשה,
ואין הבעל אוֹכֵל פֵרוֹתיהן.
28
ולד בהמת מלוֹג שנִגנב,
ונִמצא הגנב ושִלֵם שנים הכפל לאִשה,
שאין זה הפרי שתִקנוּ לוֹ חכמים.
החוֹבֵל באִשתוֹ כל הנזק והצער והבֹשת שלה,
ואין הבעל אוֹכֵל פֵרוֹתיהן,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת חוֹבֵל.
29
המוֹכֵר קרקע לאִשתוֹ:
אִם היוּ המעוֹת שלקחה בהן הקרקע מִבעלה גלוּיין וידוּעין לבעל קנת,
והבעל אוֹכֵל פֵרוֹת אוֹתה קרקע; ואִם היוּ מעוֹת טמוּנים לֹא קנת,
שהבעל אוֹמֵר:
'לֹא מכרתי אלא כדי להראוֹת המעוֹת שטמנה'.
ואוֹתן המעוֹת שנִראוּ ילקח בהן קרקע,
והבעל אוֹכֵל פֵרוֹת.
30
הרי שנִמצאוּ מעוֹת אוֹ מִטלטלין ביד האִשה,
היא אוֹמרת:
'במתנה נִתנוּ לי',
והוּא אוֹמֵר:
'מִמעשֵה ידיך הֵן,
שהֵן שלי' הרי זוֹ נאמנת,
ויֵש לוֹ להחרים על מי שטוֹענת דבר שאינוֹ כֵן,
וילקח בהן קרקע,
והוּא אוֹכֵל פֵרוֹת.
ואִם אמרה:
'על מנת כֵן נִתנוּ לי,
על מנת שלֹא יהיה לבעלי רשוּת בהן אלא אעשה בהן מה שארצה' עליה להביא ראיה,
שכל ממוֹן הנִמצא ביד האִשה,
בחזקת הבעל הוּא שיֹאכל פֵרוֹתיו,
עד שתביא ראיה.
31
אמרה לוֹ:
'אתה נתתם לי מתנה' נִשבעת שבוּעת הסֵת שנתן לה הבעל,
ואינוֹ אוֹכֵל פֵרוֹתיהן.
32
אין מקבלין פִקדוֹנוֹת לֹא מִן הנשים ולֹא מִן העבדים ולֹא מִן הקטנים.
ואִם עבר וקִבֵל מִן האִשה יחזיר לאִשה.
מֵתה יחזיר לבעלה.
קִבֵל מִן העבד יחזיר לעבד.
מֵת יחזיר לרבוֹ.
קִבֵל מִן הקטן יקנה לוֹ בוֹ סֵפר תוֹרה,
אוֹ דבר שאוֹכֵל פֵרוֹתיו.
וכוּלן שאמרוּ בִשעת מיתתן:
'פִקדוֹן זה של פלוֹני הוּא':
אִם היוּ בחזקת נאמנין אֵצל זה שהפִקדוֹן אצלוֹ יעשה כמוֹ שצִוּוּ; ואִם לאו יתֵן ליוֹרשיהן.
33
אִשה שהיוּ לה כספים הראוּיוֹת לבעל לאכֹל פֵרוֹתיהן,
הוּא אוֹמֵר:
'כך וכך ילקח בהן',
והיא אוֹמרת:
'איני לוֹקחת בהן אלא כך וכך' לוֹקחין דבר שפֵרוֹתיו מרוּבין ויציאתוֹ מעוּטה,
בין שהיה הדבר כִרצוֹנוֹ בין שהיה כִרצוֹנה.
ואין לוֹקחין אלא דבר שגִזעוֹ מחליף,
שמא יֹאכל הכֹל ונִמצא הקרן אבֵד.
34
האִשה שהִכניסה לבעלה עֵז לחלבה,
ורחֵל לגִזתה,
ודקל לפֵרוֹתיו,
אף על פי שאין לה אלא פֵרוֹת אֵלוּ בִלבד הרי זה אוֹכֵל והוֹלֵך עד שתִכלה הקרן.
וכֵן אִם הִכניסה לוֹ כלי תשמיש בתוֹרת נִכסי מלוֹג הרי זה מִשתמֵש בהן,
ולוֹבֵש וּמציע וּמכסה,
עד שיִכלה הקרן.
וּכשיגרֵש אינוֹ חיב לשלֵם הבליוֹת של נִכסי מלוֹג.
35
הוֹרוּ הגאוֹנים,
שנִכסי צֹאן ברזל אף על פי שפחיתתן על הבעל:
אִם היוּ הבליוֹת קימין והיוּ עוֹשין כמין מלאכתן נוֹטלת כֵליה כמה שהֵן; ואִם לֹא היוּ עוֹשין מֵעין מלאכתן הרי הֵן כמי שנִגנבוּ אוֹ אבדוּ,
שהוּא חיב לשלֵם כִדמיהן ששמוּ אוֹתן עליו בִשעת הנִשוּאין.
וּמִנהג פשוּט הוּא זה,
וכל הנוֹשֵא על מִנהג זה קִבֵל עליו אחריוּת הנדוּניא.
וּכשֵם שאינוֹ משלֵם הפחת,
כך אינוֹ נוֹטֵל השבח,
אִם הוֹתירוֹ דמיהן,
לפי מִנהג זה.
:יֵש לבעל לכֹף מִקצת עבדי אִשתוֹ ואמהוֹתיה שיִהיוּ משמשין לוֹ בבית אִשה אחרת שנשא,
בין שהיוּ עבדי מלוֹג בין שהיוּ עבדי צֹאן ברזל.
אבל אינוֹ יכוֹל להוֹליכן לעיר אחרת שלֹא מִדעת אִשתוֹ.