1
מִתנאיי כתוּבה,
שיִהיוּ בניו הזכרים יוֹרשים כתוּבת אִמם וּנדוּניתה שהִכניסה בתוֹרת נִכסי צֹאן ברזל,
ואחר כך חוֹלקין שאר הירוּשה עִם אחיהם בשוה.
2
כיצד? נשא אִשה,
כתוּבתה וּנדוּניתה אלף,
וילדה בֵן וּמֵתה בחייו,
ואחר כך נשא אִשה אחרת,
כתוּבתה וּנדוּניתה מאתים,
והוֹלידה בֵן וּמֵתה בחייו,
ואחר כך מֵת הוּא,
והִניח אלפים בנוֹ מִן הרִאשוֹנה יוֹרֵש אלף שבִכתוּבת אִמוֹ,
וּבנוֹ מִן השניה יוֹרֵש מאתים שבִכתוּבת אִמוֹ,
והשאר יוֹרשין אוֹתוֹ בשוה.
נִמצא ביד בן הרִאשוֹנה אלף וארבע מֵאוֹת,
וּביד בן השניה שֵש מֵאוֹת.
3
במה דברים אמוּרים? בשהִניח יתֵר על כדי שתי הכתוּבוֹת דינר אחד אוֹ יתֵר,
כדי שיחלקוּ השאר בשוה.
אבל אִם לֹא הִניח יתֵר דינר חוֹלקין הכֹל בשוה,
שאִם יירשוּ אֵלוּ כתוּבת אִמם ואֵלוּ כתוּבת אִמם,
ולֹא ישאֵר דינר לחלֹק אוֹתוֹ בין היוֹרשים,
נִמצא תנאי זה מבטֵל חִלוּק ירוּשה בין הבנים בשוה,
שהוּא מִן התוֹרה.
4
והוּא הדין למי שנשא נשים רבוֹת,
בין בזוֹ אחר זוֹ בין בבת אחת,
וּמֵתוּ כוּלן בחייו,
ולוֹ מֵהן בנים זכרים אִם היה שם יתֵר על כדי כל הכתוּבוֹת דינר,
כל אחד ואחד יוֹרֵש כתוּבת אִמוֹ,
והשאר חוֹלקין בשוה.
5
אמרוּ היתוֹמים:
'הרי אנוּ מעלין על נִכסי אבינוּ יתֵר דינר',
כדי שיִטלוּ כתוּבת אִמן אין שוֹמעין להן,
אלא שמין את הנכסים בבית דין כמה שהיוּ שוין בִשעת מיתת אביהם; אף על פי שנִתרבוּ אוֹ נִתמעטוּ אחר מיתת אביהן קֹדם שיבֹאוּ לחלֹק אין שמין אוֹתן אלא כִשעת מיתת אביהם.
6
היה שם יתֵר על כדי כל הכתוּבוֹת אף על פי שיֵש עליו שטר חוֹב כנגד היתֵר,
אינוֹ ממעֵט,
אלא כל אחד מֵהן יוֹרֵש כתוּבת אִמוֹ.
7
מי שהיה נשוּי שתי נשים,
וּמֵתה אחת מֵהן בחייו ואחת אחר מוֹתוֹ,
ולוֹ בנים מִשתיהן,
אף על פי שלֹא הִניח יתֵר על שתי הכתוּבוֹת,
אִם נִשבעה השניה שבוּעת אלמנה קֹדם שתמוּת בניה קוֹדמין לירש כתוּבתה,
מִפני שאינן יוֹרשין כתוּבת אִמם בִתנאי זה,
אלא ירוּשה של תוֹרה,
ואחר כך יוֹרשין בני הרִאשוֹנה כתוּבת אִמן בִתנאי זה.
ואִם נִשאר שם כלוּם חוֹלקין אוֹתוֹ בשוה.
ואִם מֵתה קֹדם שתִשבע בני הרִאשוֹנה יוֹרשין כתוּבת אִמם בִלבד,
והשאר חוֹלקין בשוה.
8
היה נשוּי שתי נשים ולוֹ מֵהן בנים וּמֵת,
ואחר כך מֵתוּ הנשים:
אִם נִשבעוּ ואחר כך מֵתוּ כל אחד ואחד יוֹרֵש כתוּבת אִמוֹ בירוּשה של תוֹרה,
לֹא בִתנאי זה,
לפיכך אין משגיחין אִם יֵש שם מוֹתר אוֹ אין שם,
ויוֹרשי הרִאשוֹנה קוֹדמין ליוֹרשי השניה; ואִם לֹא נִשבעוּ חוֹלקין הבנים הכֹל בשוה,
ואין שם ירוּשת כתוּבה,
לפי שאין לאלמנה כתוּבה עד שתִשבע.
9
אחת נִשבעה ואחת לֹא נִשבעה זוֹ שנִשבעה בניה יוֹרשים כתוּבתה תחִלה,
והשאר חוֹלקין אוֹתוֹ בשוה.
וכל יוֹרֵש כתוּבת אִמוֹ שמֵתה בחיי אביו אינוֹ טוֹרֵף מִנכסים משוּעבדים אלא מִבני חֹרים,
ככל היוֹרשים.
10
וּמִתנאיי כתוּבה,
שתִהיינה הבנוֹת נִזוֹנוֹת מִנִכסי אביהן אחר מוֹתוֹ עד שיִתארסוּ אוֹ עד שיִבגֹרוּ.
בגרה הבת אף על פי שלֹא נִתארסה,
אוֹ שנִתארסה אף על פי שלֹא בגרה אין לה מזוֹנוֹת.
וּבת הנִזוֹנת מִנִכסי אביה לאחר מוֹתוֹ מעשֵה ידיה וּמציאתה לעצמה,
לֹא לאחים.
11
פוֹסקין לבת מזוֹנוֹת וּכסוּת וּמדוֹר מִנִכסי אביה,
כדרך שפוֹסקין לאלמנה,
וּמוֹכרין לִמזוֹן הבנוֹת וּכסוּתן בלֹא הכרזה,
כדרך שמוֹכרין לִמזוֹן האלמנה וּכסוּתה.
אלא שהאִשה פוֹסקין לה לפי כבוֹדה וּכבוֹד בעלה,
ולבנוֹת פוֹסקין להן דבר המספֵק להן בִלבד,
ואין הבנוֹת נִשבעוֹת.
12
אין הבנים יוֹרשים כתוּבת אִמם ולֹא הבנוֹת נִזוֹנוֹת בִתנאיים אֵלוּ,
עד שיִהיה שטר כתוּבה יוֹצֵא מִתחת ידם.
אבל אִם אין שם שטר כתוּבה אין להם כלוּם,
שמא מחלה אִמם כתוּבתה.
ואִם אין דרכם לִכתֹב כתוּבה יֵש להם כפי התנאיין.
13
מי שצִוּה בִשעת מיתתוֹ לעקֹר אחד מִתנאיי כתוּבה,
כגוֹן שאמר:
'אל יזוֹנוּ בנוֹתיו מִנכסיו',
אוֹ 'אל תִזוֹן אלמנתוֹ',
אוֹ 'אל יירשוּ בניו כתוּבת אִמן' אין שוֹמעין לוֹ.
נתן כל נכסיו במתנה לאחֵרים הוֹאיל וּמתנת שכיב מרע אינה קוֹנה אלא לאחר מיתה,
כמוֹ שיִתבאֵר,
הרי המתנה וחיוּב הנכסים בִתנאיין אֵלוּ באין כאחד,
וּלפיכך אלמנתוֹ וּבנוֹתיו נִזוֹנוֹת מִנכסיו,
וּבניו יוֹרשין כתוּבת אִמם שמֵתה בחיי בעלה.
14
בת הממאנת הרי היא כִשאר הבנוֹת,
ויֵש לה מזוֹנוֹת.
אבל בת היבמה וּבת השניה וּבת הארוּסה וּבת האנוּסה אין להם מזוֹנוֹת אחר מיתת אביהן בִתנאי זה.
אבל בחיי אביהן הוּא חיב בִמזוֹנוֹתם,
כדין שאר הבנים והבנוֹת בחיי אביהן.
15
המארֵס בת הנִזוֹנת מִן האחים חיב בִמזוֹנוֹתיה מִשעת אֵרוּסין,
שהרי אין לה מזוֹנוֹת מֵאחיה מִשנִתארסה,
ואינה בוֹגרת כדי שתזוּן עצמה,
אלא קטנה אוֹ נערה,
ואין אדם רוֹצה שתִתבזה ארוּסתוֹ ותֵלֵך ותִשאל על הפתחים.
16
נִשֵאת הבת וּמֵאנה אוֹ נִתגרשה אוֹ נִתאלמנה,
אפִלוּ היא שוֹמרת יבם,
הוֹאיל וחזרה לבית אביה ועדין לֹא בגרה הרי זוֹ נִזוֹנת מִנִכסי אביה עד שתִבגֹר אוֹ עד שתִתארֵס.
17
מי שמֵת והִניח בנים וּבנוֹת יירשוּ הבנים כל הנכסים,
והֵן זנין את אחיוֹתיהם עד שיִבגֹרוּ אוֹ עד שיִתארסוּ.
במה דברים אמוּרים? בשהִניח נכסים שאפשר שיִזוֹנוּ מֵהן הבנים והבנוֹת כאחד עד שיִבגרוּ הבנוֹת,
ואֵלוּ הֵן הנִקראים נכסים מרוּבים.
אבל אִם אין בנכסים שהִניח אלא פחוֹת מִזה מוֹציאין מֵהן מזוֹנוֹת לבנוֹת עד שיִבגֹרוּ,
ונוֹתנין השאר לבנים.
ואִם אין שם אלא כדי מזוֹן הבנוֹת בִלבד הבנוֹת נִזוֹנוֹת מֵהן עד שיִבגֹרוּ אוֹ עד שיִתארסוּ,
והבנים ישאלוּ על הפתחים.
18
במה דברים אמוּרים? בשהִניח קרקע.
אבל אִם הִניח מִטלטלין,
הוֹאיל וּבתקנת הגאוֹנים הוּא שיִזוֹנוּ הבנוֹת מִן המִטלטלין הרי הבנוֹת והבנים נִזוֹנוֹת כאחת מִן הנכסים האֵלוּ המוּעטים,
שלֹא תִקנוּ להן במִטלטלין אלא שיִהיוּ כבנים.
וּבזה הוֹרוּ הגאוֹנים.
19
הִניח קרקע,
והיוּ הנכסים מרוּבין ונִתמעטוּ אחר כֵן כבר זכוּ בהן יוֹרשין.
היוּ מוּעטין בִשעת מיתה ונִתרבוּ אחר כֵן הבנים יוֹרשין אוֹתן.
ואפִלוּ לֹא נִתרבוּ אִם קדמוּ הבנים וּמכרוּ נכסים מוּעטין,
מִכרן קים.
20
היוּ הנכסים מרוּבין,
ויֵש עליו חוֹב,
אוֹ שהִתנה עִם אִשתוֹ שיזוּן את בִתה אין החוֹב ולֹא מזוֹנוֹת בת אִשתוֹ ממעטין בנכסים,
אלא יירשוּ הבנים הכֹל,
ויתנוּ לבעל חוֹב חוֹבוֹ,
ויזוּנוּ בת אֵשת אביהם עד זמן שפסק,
ויזוּנוּ אחיוֹתיהם עד שיִבגֹרוּ אוֹ עד שיִתארסוּ מִתחת ידיהם.
21
הִניח אלמנה וּבת,
בין מִמנה בין מֵאִשה אחרת,
ואין בנכסים כדי שיִזוֹנוּ שתיהן האלמנה נִזוֹנת,
והבת תִשאל על הפתחים.
וכֵן אני אוֹמֵר שמזוֹנוֹת הבת קוֹדמין לירוּשת הבֵן כתוּבת אִמוֹ שמֵתה בחיי אביו,
ואף על פי ששניהם מִתנאיי כתוּבה; וקל וחֹמר הדברים:
אִם נִדחת ירוּשה של תוֹרה מִפני מזוֹנוֹת הבת,
לֹא תִדחה ירוּשת הכתוּבה שהוּא תנאי בית דין מִפני מזוֹנוֹת הבת?
22
מי שמֵת והִניח בנוֹת גדוֹלוֹת וּקטנוֹת,
ולֹא הִניח בֵן אין אוֹמרין:
יזוֹנוּ הקטנוֹת עד שיִבגֹרוּ ויחלקוּ שאר הנכסים בשוה,
אלא כוּלן חוֹלקוֹת בשוה.