1
אלמנה נִזוֹנת מִנִכסי יוֹרשים כל זמן אלמנוּתה עד שתִטֹל כתוּבתה.
וּמִשתִתבע כתוּבתה בבית דין אין לה מזוֹנוֹת.
וכֵן אִם מכרה כתוּבתה כוּלה,
אוֹ מִשכנה כתוּבתה,
אוֹ עשתה כתוּבתה הפוֹתיקי לאחֵר,
והוּא שתֹאמר לוֹ:
'פֹה תִקנה חוֹבך',
בין שעשת דברים אֵלוּ בבית דין בין שלֹא בבית דין מוּמחין,
בין שעשת בחיי בעלה בין שעשת אחר מיתת בעלה אין לה מזוֹנוֹת מִן היוֹרשים.
אבל אִם מכרה מִקצתה יֵש לה מזוֹנוֹת.
וּמִשתִתארֵס האלמנה אִבדה מזוֹנוֹתיה.
2
כשֵם שנִזוֹנת אחר מוֹתוֹ מִנכסיו,
כך נוֹתנין לה כסוּת וּכלי תשמיש וּמדוֹר; יוֹשבת במדוֹר שהיתה בוֹ בחיי בעלה,
וּמִשתמשת בכרים וּכסתוֹת שנִשתמשה בהן בחיי בעלה,
בעבדים וּשפחוֹת שנִשתמשה בהן בחיי בעלה.
:נפל המדוֹר אין היוֹרשים חיבין לִבנוֹתוֹ.
ואִם אמרה:
'הניחוּ לי,
ואני אבננוּ מִשלי' אין שוֹמעין לה.
וכֵן לֹא תחזֵק בִדקוֹ ולֹא טחה אוֹתוֹ,
אלא תֵשֵב בוֹ כמה שהוּא אוֹ תֵצֵא.
ויוֹרשים שמכרוּ מדוֹר אלמנה לֹא עשוּ כלוּם.
3
נפל הבית,
אוֹ שלֹא היה לבעל בית אלא בשכר נוֹתנין לה מדוֹר לפי כבוֹדה.
וכֵן מזוֹנוֹתיה וּכסוּתה כפי כבוֹדה.
ואִם היה כבוֹד הבעל גדוֹל מִכבוֹדה נוֹתנין לה לפי כבוֹדוֹ,
מִפני שעוֹלה עִמוֹ ואינה יוֹרדת,
אפִלוּ לאחר מיתה.
4
בִרכת הבית מרוּבה.
כיצד? חמִשה שהיה מזוֹנוֹת כל אחד מֵהן קב כשיֹאכל לבדוֹ,
אִם היוּ חמִשתן בבית אחד ואוֹכלין בעֵרוּב מספֵק להן ארבעת קבין.
והוּא הדין לִשאר צרכי הבית.
לפיכך, אלמנה שאמרה:
'איני זזה מִבית אבי,
פִסקוּ לי מזוֹנוֹת וּתנוּ לי שם' יכוֹלין היוֹרשים לוֹמר לה:
'אִם את אצלֵנוּ יֵש לך מזוֹנוֹת,
ואִם לאו אין אנוּ נוֹתנים לך,
אלא לפי בִרכת הבית'.
ואִם היתה טוֹענת מִפני שהיא ילדה והֵם ילדים נוֹתנין לה מזוֹנוֹת המספיקין לה לבדה והיא בבית אביה.
וּמוֹתר מזוֹנוֹת האלמנה וּמוֹתר הכסוּת ליוֹרשים.
5
אלמנה שחלתה:
אִם צריכה לִרפוּאה שאין לה קִצבה הרי זוֹ כִמזוֹנוֹת,
ויוֹרשים חיבין בה; ואִם היה רפוּאה שיֵש לה קִצבה הרי זוֹ מִתרפא מִכתוּבתה.
:נִשבת אין היוֹרשין חיבין לִפדוֹתה,
ואפִלוּ היתה יבמה.
ואפִלוּ נִשבת בחיי בעלה,
וּמֵת והיא בשִביה אין חיבין לִפדוֹתה מִנכסיו,
אלא נִפדית מִשל עצמה,
אוֹ תִטֹל כתוּבתה ותִפדה עצמה.
6
מֵתה האלמנה יוֹרשי הבעל חיבין בִקבוּרתה.
ואִם נִשבעה שבוּעת אלמנה ואחר כך מֵתה יוֹרשיה יוֹרשין כתוּבתה,
והֵן חיבין בִקבוּרתה,
אבל לֹא יוֹרשי הבעל.
:מעשֵה ידי האלמנה ליוֹרשים.
ויוֹרֵש שאמר לאלמנה:
'טלי מעשֵה ידיך בִמזוֹנוֹתיך' אין שוֹמעין לוֹ.
אבל היא שרצת בזה שוֹמעין לה.
7
וכל מלאכוֹת שהאִשה עוֹשה לבעלה אלמנה עוֹשה ליתוֹמים,
חוּץ מִמזיגת הכוֹס והצעת המִטה והרחצת פניו ידיו ורגליו.
8
מציאת האלמנה וּפֵרוֹת נכסים שהִכניסה לבעל לעצמה,
ואין ליוֹרֵש בהן כלוּם.
9
והנכסים עצמן שהֵן נדוּניתה נוֹטלת אוֹתם בלֹא שבוּעה,
ואין ליוֹרשים בהן דין בעוֹלם,
אלא אִם כֵן הוֹתירוּ בחיי הבעל והיוּ נִכסי צֹאן ברזל,
שהמוֹתר לבעל.
ואִם מֵתה האלמנה בלֹא שבוּעה יוֹרשיה יוֹרשין נדוּניתה,
ואף על פי שהיא נִכסי צֹאן ברזל.
ואִם היה בהן מוֹתר המוֹתר ליוֹרשי הבעל.
10
אלמנה שתפשה מִטלטלין כדי שתִזוֹן מֵהן,
בין שתפשה מֵחיים בין שתפשה אחר מוֹתוֹ,
אפִלוּ תפשה כִכר זהב אין מוֹציאין מידה,
אלא כוֹתבין עליה בבית דין מה שתפשה,
וּפוֹסקין לה מזוֹנוֹת,
וּמחשבין עִמה,
והיא נִזוֹנת מִמה שבידה עד שתמוּת אוֹ עד שלֹא יהיוּ לה מזוֹנוֹת,
ויקחוּ היוֹרשים את השאר.
11
וכֵן אִם תפשה מִטלטלין בִכתוּבתה מֵחיי בעלה,
וּמֵת גוֹבה מֵהן.
אבל אִם תפשה אחר מוֹתוֹ לִכתוּבתה אינה גוֹבה מֵהן.
:אף על פי שתִקנוּ הגאוֹנים שתִגבה הכתוּבה וּתנאיי הכתוּבה מִן המִטלטלין,
וּלפיכך תִזוֹן האלמנה מִן המִטלטלין אף על פי שלֹא תפשה,
12
אִם הִניח בעלה מִטלטלין ולֹא תפשה אוֹתן היוֹרשין נוֹטלין אוֹתן,
והֵם מעלין לה מזוֹנוֹת,
ואינה יכוֹלה לעכֵב עליהן ולוֹמר:
'יהיוּ המִטלטלין מוּנחין בבית דין עד שאִזוֹן מֵהן,
שמא יֹאבדוּ ולֹא יהיוּ לי מזוֹנוֹת'.
ואפִלוּ הִתנה עליו בפֵרוּש שתִזוֹן מִן המִטלטלין אינה מעכבת.
וּבזה דנין תמיד בכל בתי דינין.
13
אבל אִם הִניח קרקע יכוֹלה היא לעכֵב עליהן שלֹא ימכֹרוּ.
ואִם מכרוּ אינה מוֹציאה מיד הלקוֹחוֹת,
שאין האִשה והבנוֹת נִזוֹנוֹת אלא מִנכסים בני חֹרין.
14
הִניח נשים רבוֹת,
אף על פי שנשאן זוֹ אחר זוֹ נִזוֹנוֹת בשוה,
שאין דין קדימה במזוֹנוֹת.
15
אלמנה שנפלה לִפני יבם בִשלֹשה חדשים הרִאשוֹנים נִזוֹנת מִשל בעל.
ואִם הוּכר העוּבר,
וכֵן אִם הִניחה מעוּברת נִזוֹנת והוֹלכת עד שתֵלֵד.
ילדה בֵן של קימה נִזוֹנת והוֹלכת כל ימי אלמנוּתה כִשאר הנשים.
לֹא נִמצֵאת מעוּברת אחר השלֹשה חדשים,
אוֹ שהִפילה אינה נִזוֹנת לֹא מִשל בעל ולֹא מִשל יבם,
אלא תוֹבעת יבמה לִכנֹס אוֹ לחלֹץ.
16
תבעה יבמה לִכנֹס אוֹ לחלֹץ,
ועמד בדין וּברח אוֹ שחלה אוֹ שהיה היבם בִמדינת הים הרי זוֹ נִזוֹנת מִשל יבם בלֹא שבוּעה כלל.
17
נפלה לִפני יבם קטן אין לה מזוֹנוֹת עד שיגדיל,
ויהיה כִשאר היבמין.
18
מי שיִחֵד קרקע לאִשתוֹ בִשעת מיתה לִמזוֹנוֹתיה,
ואמר: 'יהיה מקוֹם פלוֹני לִמזוֹנוֹת' הרי רִבה לה מזוֹנוֹת,
ואִם היה שכרוֹ פחוּת מִמזוֹנוֹת הראוּיים לה,
נוֹטלת השאר מִשאר נכסים,
ואִם היה שכרוֹ יתֵר מִן הראוּי לה,
נוֹטלת הכֹל.
אבל אִם אמר לה:
'יהיה מקוֹם פלוֹני במזוֹנוֹת',
ושתקה אין לה אלא פֵרוֹת אוֹתוֹ מקוֹם בִלבד,
שהרי קצץ לה מזוֹנוֹת.
19
אלמנה שבאה לבית דין לִתבֹע מזוֹנוֹת יֵש מי שהוֹרה שפוֹסקין לה מזוֹנוֹת ואין משביעין אוֹתה.
ואין ראוּי לִסמֹך על הוֹריה זוֹ,
מִפני שנִתחלֵף לוֹ הדבר באִשה שהלך בעלה לִמדינת הים.
ורבוֹתי הוֹרוּ שאין לה מזוֹנוֹת מִבית דין עד שתִשבע,
שהרי זוֹ באה להִפרע מִנִכסי יתוֹמים,
וכל הנִפרע מִנִכסי יתוֹמים לֹא יפרע אלא בִשבוּעה.
ולזה דעתי נוֹטה,
וּבוֹ ראוּי לדוּן.
20
אלמנה שבאה לבית דין לִתבֹע מזוֹנוֹת משביעין אוֹתה בתחִלה,
וּמוֹכרין בלֹא הכרזה,
ונוֹתנין לה מזוֹנוֹת.
וכֵן יֵש לה לִמכֹר לִמזוֹנוֹת שלֹא בבית דין מוּמחין אלא בִשלֹשה נאמנין בלֹא הכרזה.
וכֵן אִם מכרה לִמזוֹנוֹת בינה לבין עצמה שוה בשוה מִכרה קים.
וּכשיבֹאוּ היוֹרשים להשביע אוֹתה נִשבעת.
21
וכמה מוֹכרין לִמזוֹנוֹת? כדי לזוּן מֵהן שִשה חדשים,
אין יתֵר על זה.
וּמוֹכרין על מנת שיִהיה הלוֹקֵח נוֹתֵן לה מזוֹן שלֹשים יוֹם מזוֹן שלֹשים יוֹם,
וחוֹזרת וּמוֹכרת פעם שניה לשִשה חדשים.
וכֵן מוֹכרת והוֹלכת לעוֹלם עד שיִשאֵר מִן הנכסים כדי כתוּבתה,
גוֹבה כתוּבתה מִן השאר,
והוֹלכת לה.
22
אלמנה שפסקוּ לה בית דין מזוֹנוֹת אין מחשבין עִמה על מעשֵה ידיה,
עד שיבֹאוּ היוֹרשים ויתבעוּה.
אִם מצאוּ לה מעשֵה ידיה נוֹטלין אוֹתוֹ,
ואִם לאו הוֹלכין לדרכם.
ואני אוֹמֵר,
שאִם היוּ היוֹרשין קטנים בית דין מחשבין עִמה,
וּפוֹסקין לה מעשֵה ידיה כדרך שפוֹסקין לה מזוֹנוֹת.
23
אלמנה שאין שטר כתוּבה יוֹצֵא מִתחת ידה אין לה מזוֹנוֹת,
שמא מחלה כתוּבתה אוֹ מכרה אוֹתה אוֹ מִשכנה אוֹתה.
אף על פי שלֹא טען יוֹרֵש אנוּ טוֹענין לוֹ ואוֹמרין לה:
'הביאי כתוּבתיך והִשבעי וּטלי מזוֹנוֹת',
אלא אִם אין דרכן לִכתֹב כתוּבה.
24
האִשה שהלכה היא וּבעלה לִמדינת הים,
וּבאה ואמרה:
'מֵת בעלי':
רצת נִזוֹנת כדין כל האלמנוֹת,
רצת נוֹטלת כתוּבתה.
אמרה: 'גֵרשני בעלי' אינה נאמנת,
ונִזוֹנת מִנכסיו עד כדי כתוּבתה מִכל פנים:
שאִם עדין היא אִשתוֹ יֵש לה מזוֹנוֹת,
ואִם גֵרשה כשאמרה יֵש לה כתוּבה,
שהרי כתוּבתה בידיה,
לפיכך נוֹטלת מזוֹנוֹת עד כדי כתוּבתה,
והוֹלכת לה.
25
האִשה שהיה לה ספֵק גֵרוּשין,
וּמֵת בעלה אינה נִזוֹנת מִנכסיו,
שאין מוֹציאין מיד היוֹרֵש מִספֵק.
אבל בחיי בעלה יֵש לה מזוֹנוֹת,
עד שתִתגרֵש גֵרוּשין גמוּרין.
26
אלמנה עניה ששהת שתי שנים ולֹא תבעה מזוֹנוֹת,
אוֹ עשירה ששהת שלֹש שנים ולֹא תבעה וִתרה,
ואין לה מזוֹנוֹת בשנים שעברוּ,
אלא מִשעה שתבעה.
ואִם שהת פחוֹת מִזה,
אפִלוּ ביוֹם אחד לֹא וִתרה,
אלא תוֹבעת ונוֹטלת מזוֹן השנים שעברוּ.
27
אלמנה שתבעה מזוֹנוֹת מִן היוֹרשים,
הֵם אוֹמרים:
'נתנוּ', והיא אוֹמרת:
'לֹא נטלתי':
כל זמן שלֹא נִשֵאת על היתוֹמים להביא ראיה,
אוֹ תִשבע שבוּעת הסֵת ותִטֹל; וּמִשנִשֵאת עליה להביא ראיה,
אוֹ ישבעוּ היוֹרשין שבוּעת הסֵת שנתנוּ לה.
28
דין תוֹספת כתוּבה כדין העִקר.
לפיכך, אלמנה שתבעה אוֹ מכרה אוֹ מחלה אוֹ מִשכנה תוֹספת כתוּבתה עִם העִקר אין לה מזוֹנוֹת.
ואִם תבעה מִקצת והִניחה מִקצת הרי זוֹ כמי שתבעה מִקצת העִקר והִניחה מִקצתוֹ.
וכל המוֹכרת אוֹ המוֹחלת סתם מכרה וּמחלה התוֹספת עִם העִקר,
ששניהם 'כתוּבה' שמם בכל מקוֹם.