1
מי שהיה נשוּי נשים רבוֹת וּמֵת כל שנִשֵאת בתחִלה קוֹדמת לִטֹל כתוּבתה.
ואין אחת מֵהן נוֹטלת אלא בִשבוּעה.
ואין לאחרוֹנה אלא מה ששירה שלפניה,
וגם היא נִשבעת ונוֹטלת השאר.
וכֵן אִם היה עליו שטר חוֹב:
אִם החוֹב קדם גוֹבה בעל חוֹב תחִלה; ואִם הכתוּבה קדמה גוֹבה האִשה תחִלה,
והשאר לבעל חוֹב.
2
במה דברים אמוּרים? בשהיתה הקרקע שבאוּ לִגבוֹת מִמנה קנוּיה לוֹ בִשעת הנִשוּאין וּבשעה שלוה הוּא שהדין נוֹתֵן שכל הקוֹדֵם שטרוֹ זכה תחִלה.
אבל אִם נשא נשים זוֹ אחר זוֹ ולוה,
בין קֹדם נִשוּאין בין אחר נִשוּאין,
ואחר שנשא ולוה קנה קרקע כוּלם חוֹלקין כאחת,
ששִעבוּד כוּלם כאחד בא,
שבשעה שקנה היה משוּעבד לכֹל,
ואין כאן דין קדימה.
3
וכֵן אִם היה זמן הכתוּבוֹת והשטרוֹת כוּלן יוֹם אחד,
אוֹ שעה אחת במקוֹם שכוֹתבין שעוֹת חוֹלקין כאחת,
שאין שם קוֹדֵם.
וּלעוֹלם כל שקדם וזכה במִטלטלין כדי חוֹבוֹ אוֹ כדי כתוּבה אין מוֹציאין מידוֹ,
שאין דין קדימה במִטלטלין.
4
מי שגֵרֵש את אִשתוֹ ועליו שטר חוֹב,
וּבא בעל חוֹב והאִשה לִגבוֹת,
והיוּ לוֹ מעוֹת וקרקע כדי החוֹב והכתוּבה בעל חוֹב נוֹטֵל המעוֹת,
והאִשה גוֹבה כתוּבתה מִן הקרקע.
ואִם אין לוֹ אלא קרקע שאין בה כדי להגבוֹת שניהם,
ולֹא היה בה דין קדימה נוֹתנין אוֹתה לבעל חוֹב,
ואִם נִשאר לאִשה כלוּם,
תִטֹל, ואִם לאו,
תִדחה מִפני בעל חוֹב; שהרי בעל חוֹב הִפסיד והוֹציא מעוֹתיו,
והאִשה לֹא חסרה דבר,
שיתֵר מה שהאיש רוֹצה לִשא,
אִשה רוֹצה להִנשֵא.
5
וכֵן מי שמֵת והִניח אִשה וּבעל חוֹב וקרקע שאין בה דין קדימה האִשה נִדחית מִפני בעל חוֹב,
והוּא גוֹבה כל חוֹבוֹ תחִלה.
6
וכיון שתִקנוּ הגאוֹנים שתִגבה האִשה וּבעל חוֹב מִן המִטלטלין,
והדבר ידוּע שאין דין קדימה במִטלטלין אִם לֹא הִניח מִטלטלין כדי לִתֵן לִשניהם,
נוֹתנין לבעל חוֹב כל חוֹבוֹ תחִלה,
ואִם נִשאר לאִשה מה שתִטֹל בִכתוּבתה תִטֹל,
אוֹ תִדחה.
7
היוּ כתוּבין בִכתוּבתה נִכסי צֹאן ברזל,
וטענה שאבדוּ אוֹ שלקחן הבעל הרי היא בנִכסי צֹאן ברזל שלה כִשאר בעלי חוֹבוֹת,
ונִשבעת שלֹא לקחה אוֹתן ולֹא נתנה ולֹא מחלה,
וחוֹלקת עִם בעלי חוֹבוֹת.
8
מי שמֵת אוֹ גֵרֵש ויֵש לוֹ נשים רבוֹת ואין שם דין קדימה,
ואין לוֹ כדי כל הכתוּבוֹת,
כיצד חוֹלקוֹת? רוֹאין:
אִם כשיֵחלֵק הממוֹן על מִנין הנשים יגיע לפחוּתה שבהן כדי כתוּבתה אוֹ פחוֹת חוֹלקוֹת בשוה; ואִם היה הממוֹן יתֵר על זה חוֹלקין מִמנוּ כדי שיגיע לפחוּתה שבהן כשִעוּר כתוּבתה,
וחוֹזרוֹת וחוֹלקוֹת את המוֹתר בין הנוֹתרוֹת,
על הדרך הרִאשוֹנה.
:כיצד? מי שהיה נשוּי ארבע נשים,
כתוּבתה של רִאשוֹנה ארבע מֵאוֹת,
ושל שניה שלֹש מֵאוֹת,
ושל שלישית מאתים,
ושל רביעית מֵאה,
נִמצא הכֹל אלף,
וגֵרֵש כוּלן אוֹ מֵת:
אִם הִניח ארבע מֵאוֹת אוֹ פחוֹת חוֹלקוֹת כוּלן בשוה,
וכל אחת נוֹטלת מֵאה אוֹ פחוֹת.
:הִניח שמוֹנה מֵאוֹת אִם תחלֵק בין כוּלן בשוה,
נִמצֵאת הרביעית נוֹטלת מאתים,
והרי אין בִכתוּבתה אלא מֵאה; אלא כיצד עוֹשין? לוֹקחין ארבע מֵאוֹת וחוֹלקין אוֹתן ביניהן בשוה מֵאה מֵאה,
ונִמצֵאת הרביעית נטלה כדי כתוּבתה והלכה לה.
:ונִשאר כאן ארבע מֵאוֹת,
ושלֹש נשים שביד כל אחת מִשלשתן מֵאה אִם תחלֵק הארבע מֵאוֹת בין שלשתם בשוה,
נִמצֵאת השלישית נוֹטלת מאתים ושלֹש וּשלֹשים וּשליש,
והרי אין בכתוּבה אלא מאתים; לפיכך לוֹקחין מֵארבע המֵאוֹת שלֹש מֵאוֹת וחוֹלקין בין שלשתן בשוה,
שנִמצֵאת השלישית נטלה מאתים שלה והלכה לה.
:ונִשאר כאן מֵאה וּשתי נשים חוֹלקין את המֵאה בשוה בין רִאשוֹנה וּשניה.
נִמצא ביד הרִאשוֹנה מאתים וחמִשים וכֵן ביד השניה,
ונִמצא ביד השלישית מאתים וּביד הרביעית מֵאה.
ועל דרך זוֹ חוֹלקוֹת לעוֹלם,
אפִלוּ הֵן מֵאה.
9
הערֵב לאִשה בִכתוּבתה,
אף על פי שקנוּ מידוֹ אינוֹ חיב לשלֵם,
שמִצוה עשה,
והרי לֹא חִסרה כלוּם.
ואִם ערֵב של כתוּבת בנוֹ הוּא וקנוּ מידוֹ חיב לשלֵם,
שהאב בִגלל בנוֹ משעבֵד עצמוֹ,
וגוֹמֵר וּמקנה.
וקבלן של כתוּבה חיב לשלֵם,
אף על פי שלֹא קנוּ מידוֹ.
ואי זה הוּא קבלן? זה שאמר לאִשה:
'הִנשאי לזה,
ואני נוֹתֵן כתוּבה זוֹ'.
אבל אִם אמר לה:
'אני ערֵב כתוּבה זוֹ',
'אני פוֹרֵע כתוּבה זוֹ',
'אני חיב בה',
וכיוֹצֵא בזה פטוּר,
אלא אִם כֵן היה אביו.
:המגרֵש את אִשתוֹ ידירנה הניה,
ואחר כך תִפרע מִן הקבלן,
אוֹ מֵאביו אִם היה ערֵב,
שמא יחזירנה ונִמצאוּ עוֹשין קנוּניא על נכסיו של זה.
10
וכֵן המקדיש נכסיו וגֵרֵש את אִשתוֹ ידירנה הניה,
ואחר כך תִפרע מִן הפוֹדה מיד ההקדֵש,
שמא יעשוּ קנוּניא על ההקדֵש.
אבל המגרֵש את אִשתוֹ וּבאה לִטרֹף מִן הלקוֹחוֹת אין מחיבין אוֹתוֹ להדירה,
אבל נִשבעת וטוֹרפת,
ואִם רצת תחזֹר לבעלה; שכבר ידעוּ הלקוֹחוֹת שיֵש עליו כתוּבת אִשה,
והֵם הִפסידוּ על עצמן שלקחוּ נכסים שתחת שִעבוּדה.
11
הבעל שמכר נכסיו,
ואחר כך כתבה אִשתוֹ ללוֹקֵח:
'דין וּדברים אין לי עִמך',
והִסכימה למעשיו אף על פי שקנוּ מִמנה,
הרי זוֹ טוֹרפת,
שלֹא כתבה לוֹ אלא כדי שלֹא יהיה בינה וּבין בעלה קטטה,
ויֵש לה לוֹמר:
'נחת רוּח עשיתי לבעלי'.
אבל אִם קנוּ מיד האִשה תחִלה שאין לה שִעבוּד על מקוֹם זה,
ואחר כך מכר אוֹתוֹ הבעל אינה טוֹרפת אוֹתוֹ.
:וכֵן אִם מכר הבעל,
ואמר לאִשתוֹ לִכתֹב ללוֹקֵח:
'דין וּדברים אין לי עִמך',
ולֹא כתבה ולֹא הִסכימה למעשיו,
ונִפסד המכר,
וחזר הבעל וּמכר לאיש אחֵר,
בין אוֹתה השדה בין שדה אחרת,
ואחר שמכר הבעל הִסכימה למעשיו,
וקנוּ מידה שאין לה שִעבוּד על שדה זוֹ אינה יכוֹלה לִטרֹף,
שאינה יכוֹלה לוֹמר:
'נחת רוּח עשיתי לבעלי',
שהרי ברִאשוֹנה כשלֹא רצת לֹא הלכה כִרצוֹן בעלה.
12
מי שהיוּ לוֹ שתי נשים,
וּמכר את שדֵהוּ,
וקנוּ מיד הרִאשוֹנה שאין לה שִעבוּד על שדה זוֹ ואינה טוֹרפת אוֹתה מִן הלוֹקֵח,
והיה קִנין המוֹעיל,
שאינה יכוֹלה לִטעֹן בוֹ ב'נחת רוּח עשיתי לבעלי',
ואחר כך מֵת הבעל אוֹ גֵרֵש שתיהן השניה מוֹציאה מיד הלוֹקֵח,
שהרי לֹא קנוּ מידה ללוֹקֵח; והרִאשוֹנה מוֹציאה מיד השניה,
מִפני שהיא קדמה,
ולֹא הֵסירה שִעבוּדה,
אלא מֵעל הלוֹקֵח.
וּכשתחזֹר השדה לרִאשוֹנה,
חוֹזֵר הלוֹקֵח וּמוֹציאה מידה,
שהרי קנוּ מידה לוֹ.
וחוֹזרוֹת חלילה,
עד שיעשוּ פשרה ביניהם.
13
אלמנה, בין מִן הנִשוּאין בין מִן האֵרוּסין נִשבעת וּמוֹכרת מִקרקע בעלה ונִפרעת כתוּבתה,
בין בבית דין מוּמחין בין שלֹא בבית דין מוּמחין,
והוּא שיִהיוּ השלֹשה אנשים נאמנים ויוֹדעים בשוּמת הקרקע,
ואחריוּת המכר על נִכסי יתוֹמים.
אבל הגרוּשה לֹא תִמכֹר אלא בבית דין מוּמחין.
וכל המוֹכרת בבית דין לֹא תִמכֹר אלא בהכרזה.
וּבהִלכוֹת הלואה יתבאֵר מִשפט מכירת בית דין היאך היא.
אבל המוֹכרת שלֹא בבית דין אינה צריכה הכרזה,
ואף על פי שהֵן שלֹשה נאמנים ויוֹדעים השוּמא.
14
אלמנה שמכרה קרקע בִכתוּבתה בינה לבין עצמה:
אִם מכרה שוה בשוה מִכרה קים,
ונִשבעת שבוּעת אלמנה אחר שמכרה,
והוּא שמכרה לאחֵר; אבל אִם שמה לעצמה לֹא עשת כלוּם,
ואפִלוּ הִכריזה.
15
היתה כתוּבתה מאתים,
וּמכרה שוה מֵאה במאתים אוֹ שוה מאתים במֵאה נִתקבלה כתוּבתה ואין לה כלוּם,
וּבִלבד שתִשבע שבוּעת אלמנה.
היתה כתוּבתה מֵאה,
וּמכרה שוה מֵאה ודינר במֵאה מִכרה בטֵל.
ואפִלוּ אמרה:
'אני אחזיר את הדינר ליוֹרשים' מִכרה בטֵל.
16
היתה כתוּבתה ארבע מֵאוֹת זוּז,
וּמכרה לזה במנה ולזה במנה ולזה במנה שוה בשוה,
ולאחרוֹן שוה מֵאה ודינר במֵאה של אחרוֹן בטֵל,
ושל כוּלן קים.
17
יֵש לאִשה לִמכֹר כתוּבתה אוֹ לִתנה במתנה:
אִם מֵת הבעל אוֹ גֵרשה יבֹא הלז ויטֹל; ואִם מֵתה היא בחיי בעלה אוֹ קֹדם שנִשבעה אין לוֹ כלוּם.
18
הרי שמכרה מִקצת כתוּבתה,
אוֹ מִשכנה מִקצתה,
אוֹ נתנה לאחֵר מִקצתה מוֹכרת מִקרקע בעלה,
ותִגבה השאר בין בבית דין מוּמחין בין בִשלֹשה נאמנין.
וּמוֹכרת לִכתוּבתה אפִלוּ בִפעמים רבוֹת,
בין בבית דין בין בִשלֹשה נאמנים ויוֹדעין שוּמת קרקע.
19
המוֹכרת כתוּבתה,
בין לאחֵרים בין לבעלה לֹא אִבדה שאר תנאיי כתוּבה.
ואִם היה לה בֵן זכר יוֹרֵש כנגד כתוּבתה הזֹאת שנִמכרה מִנִכסי אביו יתֵר על חלקוֹ כדין תנאי זה.
אבל המוֹחלת כתוּבתה לבעלה אִבדה כל תנאיי כתוּבה,
ואפִלוּ מזוֹנוֹת אין לה עליו.
וּמוֹחלת כתוּבתה אינה צריכה קִנין ולֹא עֵדים,
כִשאר המוֹחלים שאינן צריכין עֵדים ולֹא קִנין,
אלא בִדברים בִלבד.
והוּא שיִהיוּ דברים שהדעת סוֹמכת עליהן,
ולֹא יהיוּ דִברי שחוֹק והִתוּל אוֹ דִברי תֵמה,
אלא בדעת נכוֹנה.