1
הנכסים שמכנסת האִשה לבעלה,
בין קרקע בין עבדים בין מִטלטלין,
אף על פי שהֵן נִכתבין בִשטר כתוּבה אינן נִקראין כתוּבה,
אלא נדוּניא שמם.
ואִם קִבֵל הבעל אחריוּת הנדוּניא עליו ונעשת בִרשוּתוֹ,
אִם פחתה פחתה לוֹ ואִם הוֹתירה הוֹתירה לוֹ הרי זוֹ נִקרֵאת נִכסי צֹאן ברזל.
ואִם לֹא קִבֵל אחריוּת הנדוּניא עליו,
אלא הרי היא בִרשוּת האִשה,
אִם פחתה פחתה לה ואִם הוֹתירה הוֹתירה לה הרי זוֹ נִקרֵאת נִכסי מלוֹג.
2
וכֵן כל נכסים שיֵש לאִשה שלֹא הִכניסה אוֹתן לבעלה ולֹא כתבה אוֹתן בכתוּבה,
אלא נִשארוּ לה לעצמה,
אוֹ נפלוּ לה בירוּשה אחר שנִתארסה,
אוֹ נִתנוּ לה במתנה הכֹל נִקראין נִכסי מלוֹג,
שכוּלן בִרשוּתה הֵן.
ואין נִקרא כתוּבה אלא עִקר כתוּבה,
שהוּא מֵאה אוֹ מאתים עִם התוֹספת בִלבד.
3
כבר הוֹדענוּ שחכמים תִקנוּ כתוּבה לאִשה,
ודין התוֹספת כדין העִקר.
ולֹא תִקנוּה לִגבוֹתה כל זמן שתִרצה,
אלא הרי היא כחוֹב שקבוּע לוֹ זמן.
ואין הכתוּבה נִגבית אלא לאחר מיתת הבעל אוֹ אִם גֵרשה.
:וכֵן הִתקינוּ שאִם היה לבעל שדוֹת טוֹבוֹת ורעוֹת וּבינוֹניוֹת,
וּבאה האִשה לִגבוֹת כתוּבתה מִמנוּ שלֹא תִגבה אלא מִן הרעה שבִנכסיו,
והיא הנִקרֵאת זִבוּרית.
4
וכֵן הִתקינוּ שכשתבֹא לִגבוֹת אחר מוֹתוֹ לֹא תִגבה עד שתִשבע בִנקיטת חֵפץ שלֹא הִניח אצלה כלוּם ושלֹא מכרה לוֹ כתוּבתה ולֹא מחלה אוֹתה,
ושמין לה כל שעליה,
וּפוֹחתין אוֹתוֹ מִכתוּבתה.
אבל אִם גֵרשה לִרצוֹנוֹ גוֹבה בלֹא שבוּעה,
ואין שמין כסוּת שעליה,
שהרי לקחן לה וזכת בהן,
והוּא רוֹצה להוֹציאה,
לֹא היא.
5
וכֵן הִתקינוּ שלֹא תִגבה האלמנה כתוּבתה אלא מִן הקרקע.
ואינה גוֹבה מִשבח ששבחוּ נכסים לאחר מיתת הבעל,
ואין הבנוֹת נִזוֹנוֹת לאחר מיתת אביהן מִשבח ששבחוּ נכסים לאחר מיתתוֹ,
ואינה טוֹרפת בִכתוּבתה מִשבח שהִשביח הלוֹקֵח,
אף על פי שבעל חוֹב גוֹבה את השבח.
וּדברים אֵלוּ מִקוּלי כתוּבה הֵן.
6
וכֵן מִקוּלי כתוּבה שתִטֹל האִשה כתוּבתה מִן הפחוּת שבמטבעוֹת.
כיצד? נשא אִשה במקוֹם וגֵרשה במקוֹם אחֵר:
אִם היוּ מעוֹת מקוֹם הנִשוּאין טוֹבוֹת מִמעוֹת מקוֹם הגֵרוּשין נוֹתֵן לה מִמעוֹת מקוֹם הגֵרוּשין; ואִם היוּ מעוֹת מקוֹם הגֵרוּשין טוֹבוֹת מִמעוֹת מקוֹם הנִשוּאין נוֹתֵן לה מִמעוֹת מקוֹם הנִשוּאין.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה בִכתוּבתה 'מעוֹת' סתם.
אבל אִם פֵרֵש בה מטבֵע ידוּע,
בין בעִקר בין בתוֹספת הרי היא כדין המלוה את חבֵרוֹ מטבֵע ידוּע,
שנוֹתֵן לוֹ כמה שהִלוהוּ,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת הלואה.
7
תִקנוּ הגאוֹנים בכל הישיבוֹת,
שתִהיה אִשה גוֹבה כתוּבתה אחר מוֹת בעלה אף מִן המִטלטלין,
כדרך שתִקנוּ לבעל חוֹב לִגבוֹת מִן המִטלטלין,
וּפשטה תקנה זוֹ ברֹב ישראֵל.
וכֵן שאר תנאיי כתוּבה כוּלם כִכתוּבה הֵן,
וישנן במִטלטלין כקרקע,
חוּץ מִכתוּבת בנין דִכרין,
שלֹא מצינוּ מִנהג ירוּשתה פשוּט בכל הישיבוֹת.
לפיכך אני אוֹמֵר:
מעמידין אוֹתה על דין התלמוּד,
שאין יוֹרשים כתוּבת אִמם אלא מִן הקרקע.
8
כבר נהגוּ בכל המקוֹמוֹת שידענוּ וששמענוּ שִמעם,
שיִכתבוּ בכתוּבה:
'בין מִמקרקעי בין מִמִטלטלי'.
ודבר זה תִקוּן גדוֹל הוּא ואנשים נבוֹנים הִנהיגוּ בוֹ,
שהרי זה תנאי שבממוֹן,
ונִמצֵאת האלמנה גוֹבה מִן המִטלטלין בִתנאי זה,
לֹא בתקנת אחרוֹנים.
9
הרי שלֹא כתב כך בִשטר כתוּבה,
אלא נשא סתם:
אִם היה יוֹדֵע בתקנה זוֹ של גאוֹנים גוֹבה; ואִם לאו,
אוֹ שנִסתפֵק לנוּ הדבר מִתישבין בדבר זה הרבֵה,
שאין כֹח בתקנת הגאוֹנים לדוּן בה אף על פי שלֹא נִתפרשה,
כדין תנאיי כתוּבה,
שהֵם תקנת הסנהדרין הגדוֹלה,
עד שנוֹציא בה ממוֹן מֵהיוֹרשים.
10
ועוֹד תִקנוּ חכמים,
שיִהיוּ כל נִכסי הבעל אחראין וערבאין לִכתוּבתה.
אפִלוּ כתוּבתה מנה ויֵש לוֹ קרקע באלפים זהוּבים הכֹל תחת שִעבוּד הכתוּבה.
וכל שיִמכֹר אחר הנִשוּאין מִנכסיו,
אף על פי שמִמכרוֹ קים ויֵש לוֹ לִמכֹר כל נכסיו אִם ירצה יֵש לה לִטרֹף אוֹתן בִכתוּבתה כשיגרשנה אוֹ כשימוּת אִם לֹא תִמצא נכסים בני חֹרים.
וּכשתִטרֹף לֹא תִטרֹף אלא בִשבוּעה בִנקיטת חֵפץ,
כדין כל בעלי חוֹבוֹת.
ותקנה זוֹ,
כדי שלֹא תִהיה כתוּבתה קלה עליו.
11
כשמשביעין בית דין אוֹ היוֹרשים את האלמנה כשתבֹא לִגבוֹת כתוּבתה אין משביעין אוֹתה אלא חוּץ לבית דין,
מִפני שבתי דינין היוּ נִמנעין מִלהשביעה,
שחוֹששין לה שמא לֹא תדקדֵק על עצמה בשבוּעה.
ואִם רצוּ היתוֹמים להדירה נוֹדרת להן כל מה שיִרצוּ,
וּמדירין אוֹתה בבית דין,
ואחר כך נוֹטלת כתוּבתה.
12
מֵתה האלמנה קֹדם שתִשבע אין יוֹרשיה יוֹרשין מִכתוּבתה כלוּם,
שאין לה כתוּבה עד שתִשבע.
ואִם נִשֵאת קֹדם שתִשבע הרי זוֹ נִשבעת אחר הנִשוּאין,
ונוֹטלת כל זמן שתִרצה; אבל אינה נוֹדרת ונוֹטלת,
שמא יפֵר הבעל.
13
יחֵד לה קרקע בִכתוּבתה,
בין שיִחדה בארבעת המצרים בין במצר אחד גוֹבה את כתוּבתה מִמנה בלֹא שבוּעה.
וכֵן אִם כתב לה מִטלטלין,
והֵן עצמן קימין נוֹטלת אוֹתן בלֹא שבוּעה.
וכֵן אִם נִמכרוּ ונִלקח בהן מִטלטלין אחֵרים,
ונוֹדע שאֵלוּ השניים מִדמי המִטלטלין הרִאשוֹנים נוֹטלת בלֹא שבוּעה.
14
הפוֹגמת כתוּבתה לֹא תִפרע אלא בִשבוּעה.
כיצד? הוֹציאה שטר כתוּבה שיֵש בוֹ אלף זוּז,
הבעל אוֹמֵר:
'נִתקבלה הכֹל',
והיא אוֹמרת:
'לֹא נִתקבלתי אלא כך וכך',
ואפִלוּ יֵש עליה עֵדים במִקצת שנטלה,
ואפִלוּ דִקדקה בחשבוֹן מה שנטלה בחצי חצי פרוּטה לֹא תִטֹל השאר אלא בִשבוּעה.
15
אמר הבעל:
'נִתקבלה הכֹל',
והיא אוֹמרת:
'לֹא נִתקבלתי כלוּם',
ועֵד אחד מֵעיד עליה שנִתקבלה הכֹל אוֹ מִקצת לֹא תִפרע כל כתוּבתה אלא בִשבוּעה.
16
הנִפרעת שלֹא בפניו לֹא תִפרע אלא בִשבוּעה.
כיצד? הרי שגֵרֵש את אִשתוֹ והלך לוֹ בית דין יוֹרדין לִנכסיו אחר שתִשבע,
וּמגבין אוֹתה כתוּבתה; והוּא שיִהיה במקוֹם רחוֹק שיֵש להם טֹרח להוֹדיעוֹ.
אבל אִם קרוֹב הדבר להוֹדיעוֹ שוֹלחין לוֹ וּמוֹדיעין אוֹתוֹ; אִם לֹא יבֹא תִשבע ותִטֹל.
17
הפוֹחתת כתוּבתה נִפרעת שלֹא בִשבוּעה.
כיצד? הוֹציאה שטר כתוּבה באלף זוּז,
והוּא אוֹמֵר:
'נִתקבלה הכֹל',
והיא אוֹמרת:
'לֹא נִתקבלתי כלוּם,
ואין לי אלא חמֵש מֵאוֹת,
וזה שכתב לי אלף אמנה היתה ביני לבינוֹ' הרי זוֹ נִפרעת שלֹא בִשבוּעה.
אבל אִם אמרה:
'אין בִשטר כתוּבתי אלא חמֵש מֵאוֹת' אינה נִפרעת בִשטר זה שיֵש בוֹ אלף כלוּם,
שהרי בִטלה אוֹתוֹ,
וּכאִלוּ הוֹדת שהוּא שקר; לפיכך נִשבע שבוּעת הסֵת,
ונִפטר.
18
כל מקוֹם שאמרנוּ:
'לֹא תִפרע אלא בִשבוּעה' אוֹמרין לה בית דין:
'הִשבעי וּטלי'.
וּמקוֹם שנֹאמר:
'תִפרע שלֹא בִשבוּעה' אוֹמרין לבעל:
'עמֹד ותֵן לה,
ואין אתה נאמן בטענה זוֹ עד שתביא ראיה לִדבריך'.
19
אמר הבעל מֵעצמוֹ:
'תִשבעי לי על טענתי' אוֹמרין לה:
'הִשבעי וּטלי',
ותִשבע בִנקיטת חֵפץ.
:הִתנה עִמה שתִגבה כתוּבתה בלֹא שבוּעה אוֹ שהיא נאמנת כל מה שתִטעֹן גוֹבה מִמנוּ שלֹא בִשבוּעה כלל.
אבל אִם באת לִפרע מיוֹרשיו תִשבע ואחר כך תִטֹל.
20
הִתנה עִמה שתִהיה נוֹטלת מיוֹרשיו בלֹא שבוּעה אוֹ שתִהיה נאמנת על יוֹרשיו הרי זוֹ נוֹטלת מֵהן בלֹא שבוּעה.
אבל אִם באה לִטרֹף מִנכסים משוּעבדים לֹא תִטרֹף אלא בִשבוּעה,
ואף על פי שהאמינה הבעל,
שאין תנאי הבעל מוֹעיל אלא עליו ועל יוֹרשיו,
אבל להפסיד ממוֹן אחֵרים אינוֹ מוֹעיל.
21
אלמנה שהיה שטר כתוּבה יוֹצֵא מִתחת ידה נִשבעת וגוֹבה כתוּבתה לעוֹלם,
אפִלוּ אחר מֵאה שנה,
בין שהיתה בבית בעלה בין שהיתה בבית אביה.
ואִם אין שטר כתוּבה יוֹצֵא מִתחת ידה אין לה כלוּם,
ואפִלוּ עִקר כתוּבה,
ואפִלוּ תבעה ביוֹם מיתת בעלה.
וכֵן הגרוּשה אפִלוּ עִקר אין לה,
עד שתוֹציא שטר כתוּבה.
22
במה דברים אמוּרים? במקוֹם שדרכן לִכתֹב כתוּבה.
אבל במקוֹם שאין דרכן לִכתֹב כתוּבה,
אלא סוֹמכין על תנאי בית דין הרי זוֹ גוֹבה עִקר כתוּבה אף על פי שאין בידה שטר כתוּבה,
בין נִתגרשה בין שנִתאלמנה,
בין שהיתה בבית בעלה בין היתה בבית אביה.
אבל תוֹספת אין לה בכל מקוֹם,
אלא בִראיה ברוּרה.
23
ועד כמה תִגבה האלמנה העִקר במקוֹם שאין כוֹתבין כתוּבה? אִם היתה בבית בעלה גוֹבה לעוֹלם; ואִם היתה בבית אביה עד עשרים וחמֵש שנה.
ואִם באה לִתבֹע אחר עשרים וחמֵש שנה אין לה כלוּם,
שאִלוּ לֹא מחלה לֹא שתקה כל זמן זה,
והרי אינה עִם היוֹרשים כדי שתֹאמר:
'נִכלמתי מִלתבען והֵן עִמי בבית'.
24
לפיכך, אִם היה היוֹרֵש עצמוֹ מוֹליך לה מזוֹנוֹתיה לבית אביה וּמטפֵל בה יֵש לה לִתבֹע כתוּבתה אפִלוּ אחר חמֵש ועשרים שנה,
מִפני שזה ששתקה ולֹא תבעה,
מִפני שהיא בוֹשה מִן היוֹרֵש.
25
היא אוֹמרת:
'בתוּלה נִשֵאתי,
ועִקר כתוּבתי מאתים',
והבעל אוֹ יוֹרשיו אוֹמרין:
'בעוּלה נִשֵאת,
ואין לה אלא מֵאה':
אִם יֵש עֵדים שראוּ שעשוּ לה המִנהגוֹת שנהגוּ אנשי אוֹתה העיר לעשוֹתן לִבתוּלה,
כגוֹן מיני שִמחה אוֹ מלבוּש ידוּע אוֹ כתרים אוֹ שאר דברים שאין עוֹשין כֵן אלא לִבתוּלה הרי זוֹ נוֹטלת מאתים; ואִם אין לה עֵדים בזה נוֹטלת מֵאה.
ואִם היה הבעל קים יֵש לה להשביעוֹ שבוּעת התוֹרה,
שהרי הוֹדה במִקצת הטענה.
ונאמן הקטן להעיד בגדלוֹ ולוֹמר:
'זכוּר אני כשהייתי קטן שנעשה לִפלוֹנית מִנהג הבתוּלוֹת'.
וכל הדברים האֵלוּ במקוֹם שאין כוֹתבין כתוּבה,
כמוֹ שאמרנוּ.
26
האִשה שאמרה לבעלה:
'גֵרשתני' נאמנת,
שאינה מעִזה פניה בִפני בעלה.
לפיכך, האִשה שהוֹציאה שטר כתוּבה ואין עִמה גֵט,
ואמרה לבעלה:
'גֵרשתני ואבד גִטי,
תֵן לי כתוּבתי',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא גֵרשתי' חיב לִתֵן עִקר כתוּבה; אבל אינוֹ נוֹתֵן התוֹספת עד שתביא ראיה שגֵרֵש אוֹ יצא גֵט עִם הכתוּבה מִתחת ידה.
27
אמר לה הבעל:
'כֵן היה,
גֵרשתי ונתתי כל הכתוּבה,
עִקר ותוֹספת,
וכתבת לי שוֹבֵר ואבד שוֹברי' מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר 'לֹא גֵרשתי' ולֹא יתחיֵב בתוֹספת,
הרי זה נאמן,
וּמשביעה בִנקיטת חֵפץ ונוֹתֵן לה את העִקר,
ונִשבע הוּא שבוּעת הסֵת על התוֹספת.
28
הוֹציאה גֵט,
ואין בידה שטר כתוּבה:
אִם דרך אוֹתוֹ המקוֹם שלֹא יכתבוּ כתוּבה גוֹבה עִקר כתוּבה בגֵט שבידה; ואִם דרכן לִכתֹב כתוּבה אפִלוּ עִקר אין לה,
עד שתוֹציא שטר כתוּבה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ונִשבע הבעל הסֵת על טענתה,
ונִפטר.
29
הוֹציאה שני גִטין וּשתי כתוּבוֹת גוֹבה שתי כתוּבוֹת.
הוֹציאה שתי כתוּבוֹת וגֵט אחד אינה גוֹבה אלא כתוּבה אחת.
ואי זוֹ מֵהן גוֹבה? אִם שתיהן שווֹת בִטלה אחרוֹנה את הרִאשוֹנה,
ואינה טוֹרפת אלא מִזמן אחרוֹנה; ואִם היה באחת מִשתיהן תוֹספת על חברתה גוֹבה באי זוֹ מֵהן שתִרצה,
ותִבטל השניה.
30
הוֹציאה שני גִטין וּכתוּבה אחת אין לה אלא כתוּבה אחת,
שהמגרֵש את אִשתוֹ והחזירה סתם על כתוּבתה הרִאשוֹנה החזירה.
:הוֹציאה גֵט וּכתוּבה אחר מיתת בעלה:
אִם גֵט קוֹדֵם לכתוּבה גוֹבה בגֵט זה עִקר כתוּבה,
אִם אין דרכן לִכתֹב כתוּבה,
וגוֹבה כל מה שיֵש בכתוּבה,
שהרי זכת בה במיתתוֹ; ואִם כתוּבה קדמה את הגֵט אין לה אלא כתוּבה אחת,
שעל כתוּבה הרִאשוֹנה החזירה.
31
האִשה נאמנת לוֹמר:
'מֵת בעלי' כדי שתִנשֵא,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת גֵרוּשין.
וּמִתנאיי הכתוּבה,
שאִם תִנשֵא לאחֵר אחר מוֹתוֹ תִטֹל מה שכתב לה בִכתוּבתה.
לפיכך, אִם באה לבית דין ואמרה:
'מֵת בעלי,
התירוּני להִנשֵא',
ולֹא הִזכירה שֵם כתוּבה בעוֹלם מתירין אוֹתה להִנשֵא,
וּמשביעין אוֹתה,
ונוֹתנין לה כתוּבתה.
:באה ואמרה:
'מֵת בעלי,
תנוּ לי כתוּבתי' אף להִנשֵא אין מתירין אוֹתה,
שעל עִסקי הכתוּבה באה,
והרי בחזקת שלֹא מֵת,
ואין דעתה להִנשֵא אלא לִטֹל כתוּבה מֵחיים בִלבד.
:באה ואמרה:
'מֵת בעלי,
התירוּני להִנשֵא וּתנוּ לי כתוּבתי' מתירין אוֹתה להִנשֵא ונוֹתנין לה כתוּבתה,
מִפני שעִקר דבריה על עִסקי נִשוּאין באה.
אבל אִם אמרה:
'תנוּ לי כתוּבתי והתירוּני להִנשֵא' מתירין אוֹתה,
ואין נוֹתנין לה כתוּבה.
ואִם תפשה אין מוֹציאין מידה.