1
האִשה שהִרשת את בעלה אחר הנִשוּאין שיִמנע עוֹנתה הרי זה מוּתר.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ לוֹ בנים,
שכבר קיֵם מִצות פריה וּרביה.
אבל אִם לֹא קיֵם חיב לִבעֹל בכל עוֹנה,
עד שיִהיוּ לוֹ בנים,
מִפני שהיא מִצות עשֵה של תוֹרה,
שנאמר: "פרוּ וּרבוּ" .
2
האיש מצוּוּה על פריה וּרביה,
אבל לֹא האִשה.
וּמֵאימתי יתחיֵב האיש במִצוה זוֹ? מִבן שֵש עשרֵה מִבן שבע עשרֵה.
וכיון שעברוּ עשרים שנה ולֹא נשא אִשה הרי זה עוֹבֵר וּמבטֵל מִצות עשֵה.
ואִם היה עוֹסֵק בתוֹרה וטרוּד בה,
והיה מִתירֵא מִלִשא אִשה כדי שלֹא יטרח בִמזוֹנוֹת ויבטֵל מִן התוֹרה הרי זה מוּתר להִתאחֵר,
שהעוֹסֵק במִצוה פטוּר מִן המִצוה,
וכל שכֵן בתלמוּד תוֹרה.
3
מי שחשקה נפשוֹ בתוֹרה תמיד,
ושגה בה כבן עזאי,
ונִדבק בה כל ימיו ולֹא נשא אִשה אין בידוֹ עוֹן.
והוּא שלֹא יהיה יצרוֹ מִתגבֵר עליו.
אבל אִם היה יצרוֹ מִתגבֵר עליו חיב לִשא אִשה,
ואפִלוּ היוּ לוֹ בנים,
שמא יבֹא לידי הִרהוּר.
4
כמה בנים יהיוּ לוֹ לאיש ותִתקיֵם מִצוה זוֹ בידוֹ? זכר וּנקֵבה,
שנאמר: "זכר וּנקֵבה בראם" .
היה הבֵן סריס אוֹ שהיתה הבת אילוֹנית לֹא קיֵם מִצוה.
5
נוֹלדוּ לוֹ וּמֵתוּ,
והִניחוּ בנים הרי זה קיֵם מִצות פריה וּרביה; בני בנים הרי הֵן כבנים.
:במה דברים אמוּרים? בשהיוּ בני הבנים זכר וּנקֵבה,
והיוּ באין מִזכר וּנקֵבה.
אף על פי שהזכר בן בִתוֹ והנקֵבה בת בנוֹ,
הוֹאיל והֵן מִשני בניו הרי קיֵם מִצות פריה וּרביה.
אבל אִם היה לוֹ בֵן אוֹ בת וּמֵתוּ,
והִניח אחד מֵהן זכר וּנקֵבה עדין לֹא קיֵם מִצוה.
6
היוּ לוֹ בנים בגיוּתוֹ,
ונִתגיֵר הוּא והֵן הרי זה קיֵם מִצוה זוֹ.
היוּ לוֹ בנים והוּא עבד,
ונִשתחרֵר הוּא והֵם לֹא קיֵם מִצות פריה וּרביה,
עד שיוֹליד אחר שנִשתחרֵר,
שהעבד אין לוֹ יחוּס.
7
לֹא ישא אדם עקרה וּזקֵנה ואילוֹנית וּקטנה שאינה ראוּיה לולד,
אלא אִם כֵן קיֵם מִצות פריה וּרביה,
אוֹ שהיתה לוֹ אִשה אחרת לִפרוֹת ולִרבוֹת מִמנה.
:נשא אִשה ושהה עִמה עשר שנים ולֹא ילדה הרי זה יוֹציא ויתֵן כתוּבה,
אוֹ ישא אִשה הראוּיה לילֵד.
ואִם לֹא רצה להוֹציא כוֹפין אוֹתוֹ וּמכין אוֹתוֹ בשוֹט עד שיוֹציא.
ואִם אמר:
'איני בוֹעלה,
והריני שוֹכֵן עִמה בִפני עֵדים כדי שלֹא אתיחֵד עִמה',
בין שאמרה היא כֵן בין שאמר הוּא אין שוֹמעין להן,
אלא יוֹציא אוֹ ישא אִשה הראוּיה לולד.
8
שהת עשר שנים ולֹא ילדה,
והיה הוּא יוֹרה שִכבת זרע כחֵץ חזקת החֹלי מִמנה,
ותֵצֵא שלֹא בִכתוּבה.
ויֵש לה תוֹספת; לֹא תִהיה זֹאת פחוּתה מֵאילוֹנית שלֹא הִכיר בה,
שיֵש לה תוֹספת,
כמוֹ שיִתבאֵר.
ואִם אינוֹ יוֹרה כחֵץ חזקת החֹלי מִמנוּ בִלבד,
וּכשיוֹציא, יתֵן הכתוּבה כוּלה,
עִקר ותוֹספת.
9
הוּא אוֹמֵר:
'מִמנה נִמנע הוּלד',
והיא אוֹמרת:
'מִמנוּ נִמנע,
מִפני שאינוֹ יוֹרה כחֵץ' היא נאמנת.
ויֵש לוֹ להחרים על מי שטוֹענת דבר שאינה יוֹדעת אוֹתוֹ בודאי,
ואחר כך יתֵן כתוּבתה.
ואִם אמרה:
'איני יוֹדעת אִם מִמנוּ אִם מִמני' אין לה עִקר כתוּבה,
כמוֹ שאמרנוּ; העמֵד ממוֹן בחזקת בעליו,
עד שתִטעֹן בודאי שאינוֹ יוֹרה כחֵץ.
ולמה היא נאמנת בטענה זוֹ? מִפני שהיא מרגשת אִם ירה כחֵץ אוֹ לֹא ירה,
והוּא אינוֹ מרגיש.
10
האִשה שבאה לִתבֹע בעלה לגרשה אחר עשר שנים מִפני שלֹא ילדה,
והיא אוֹמרת שאינוֹ יוֹרה כחֵץ שוֹמעין לה; אף על פי שאינה מצוּוּה על פריה וּרביה,
צריכה היא לבנים לזִקנוּתה.
וכוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא ויתֵן עִקר כתוּבה בִלבד,
שלֹא כתב לה התוֹספת על מנת שתֵצֵא לִרצוֹנה ותִטֹל.
11
הלך בִסחוֹרה בתוֹך עשר שנים,
אוֹ שהיה חוֹלה,
אוֹ שהיתה היא חוֹלה,
אוֹ שהיוּ חבוּשין בבית האסוּרין אין עוֹלה להן אוֹתוֹ זמן מִן המִנין.
12
הִפילה מוֹנה מיוֹם שהִפילה.
הִפילה וחזרה והִפילה שלֹשה פעמים הוּחזקה לִנפלים,
ושמא לֹא זכה להִבנוֹת מִמנה,
ויוֹציא ויתֵן כתוּבה.
13
הוּא אוֹמֵר:
'הִפילה בתוֹך עשר',
כדי שיִשהה עִמה,
והיא אוֹמרת:
'לֹא הִפלתי' נאמנת,
שאינה מחזקת עצמה בעקרוּת.
הוּא אוֹמֵר:
'הִפילה שנים',
והיא אוֹמרת:
'שלֹשה' נאמנת,
שאינה מחזקת עצמה במפילוּת,
ויוֹציא ויתֵן כתוּבה.
וּבכל זה משביעה שבוּעת הסֵת שלֹא הִפילה אוֹ שהִפילה שלֹש,
שבטענה זוֹ יתחיֵב לִתֵן כתוּבתה.
14
נִשֵאת לאחד ושהת עשר שנים ולֹא ילדה,
והוֹציאה מוּתרת להִנשֵא לשֵני.
שהת עִם השֵני עשר שנים ולֹא ילדה לֹא תִנשֵא לִשלישי.
ואִם נִשֵאת לִשלישי תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
אלא אִם כֵן יֵש לוֹ אִשה אחרת אוֹ שקיֵם מִצות פריה וּרביה.
15
האִשה שבאה לבית דין ואמרה:
'בעלי אינוֹ יכוֹל לשמֵש כדרך כל הארץ שִמוּש שמוֹליד' אוֹ ש'אינוֹ יוֹרה כחֵץ' יעשוּ הדינין פשרה,
ויֹאמרוּ לה:
'ראוּי לך שתִתנהגי עִם בעליך עד שתִשהי עשר שנים ולֹא תוֹלידי,
ואחר כך תִתבעי'.
וּמגלגלין עִמה בדבר,
ואין כוֹפין אוֹתה לישֵב,
ולֹא דנין אוֹתה דין מוֹרדת,
אלא מאריכין בדבר עד שיעשוּ פשרה.
16
אף על פי שקיֵם אדם מִצות פריה וּרביה הרי הוּא מצוּוּה מִדִברי סוֹפרים שלֹא יבטֵל מִלִפרוֹת ולִרבוֹת כל זמן שיֵש בוֹ כֹח; שכל המוֹסיף נפש אחת בישראֵל,
כאִלוּ בנה עוֹלם.
וכֵן מִצות חכמים היא שלֹא יֵשֵב איש בלֹא אִשה,
שלֹא יבֹא לידי הִרהוּר,
ולֹא תֵשֵב אִשה בלֹא איש,
שלֹא תֵחשֵד.
17
וחוֹבה על כל איש לקנוֹת לאִשתוֹ.
אמרוּ חכמים:
אין אדם מקנֵא לאִשתוֹ אלא אִם כֵן נִכנסה בוֹ רוּח טהרה.
ולֹא יקנֵא לה ביוֹתֵר מִדאי.
ולֹא יאנֹס אוֹתה ויבעֹל בעל כרחה,
אלא לדעתה וּמִתוֹך שיחה ושִמחה.
18
וכֵן צִוּוּ חכמים על האִשה שתִהיה צנוּעה בתוֹך ביתה,
ולֹא תרבה בִשחוֹק וקלוּת רֹאש בִפני בעלה,
ולֹא תִתבע תשמיש המִטה בפיה,
ולֹא תִהיה מדברת בעֵסק זה,
ולֹא תִמנע מִבעלה כדי לצערוֹ עד שיוֹסיף באהבתה,
אלא נִשמעת לוֹ בכל עֵת שיִרצה.
ותִזהֵר מִקרוֹביו וּבני ביתוֹ כדי שלֹא יעבֹר עליו רוּח קִנאה.
ותִתרחֵק מִן הכִעוּר וּמִן הדוֹמה לכִעוּר.
19
וכֵן צִוּוּ חכמים שיִהיה אדם מכבֵד את אִשתוֹ יתֵר מִגוּפוֹ,
ואוֹהבה כגוּפוֹ.
ואִם יֵש לוֹ ממוֹן מרבה בטוֹבתה כפי הממוֹן.
ולֹא יטיל עליה אימה יתֵרה,
ויהיה דִבוּרוֹ עִמה בנחת,
ולֹא יהיה עצֵב ולֹא רוֹגֵז.
20
וכֵן צִוּוּ על האִשה שתִהיה מכבדת את בעלה ביוֹתֵר מִדאי,
ויהיה לוֹ עליה מוֹרא,
ותעשה כל מעשיה על פיו,
ויהיה בעיניה כמוֹ שר אוֹ מלך,
מהלכת בתאות לִבוֹ,
וּמרחקת כל שיִשנא.
וזה הוּא דרך בנוֹת ישראֵל וּבני ישראֵל הקדוֹשים הטהוֹרים בזִוּוּגן,
וּבִדרכים אֵלוּ יהיה ישוּבן נאה וּמשוּבח.