1
עוֹנה האמוּרה בתוֹרה לכל איש ואיש כפי כֹחוֹ וּכפי מלאכתוֹ.
כיצד? בני אדם הבריאים הרכים והענוּגים שאין להם מלאכה שמכשלת כֹחן,
אלא אוֹכלין ושוֹתין ויוֹשבין בבתיהן עוֹנתן בכל לילה.
:הפוֹעלים, כגוֹן החיטים והאוֹרגים והבניים וכיוֹצֵא בהן:
אִם היתה מלאכתן בעיר עוֹנתן פעמים בכל שבת; ואִם מלאכתן בעיר אחרת עוֹנתן פעם אחת בשבת.
החמרים אחת בשבת.
הגמלים אחת לִשלֹשים יוֹם.
המלחים אחת לשִשה חדשים.
:תלמידי חכמים עוֹנתן פעם אחת בשבת,
מִפני שתלמוּד תוֹרה מֵתֵש כֹחן.
ודרך תלמידי חכמים לשמֵש מִטתן מִלילי שבת ללילי שבת.
2
יֵש לאִשה לעכֵב על בעלה שלֹא יֵצֵא לִסחוֹרה אלא למקוֹם קרוֹב,
שלֹא ימנע מֵעוֹנתה,
ולֹא יֵצֵא אלא בִרשוּתה.
וכֵן יֵש לה למנעוֹ לצֵאת מִמלאכה שעוֹנתה קרוֹבה לִמלאכה שעוֹנתה רחוֹקה,
כגוֹן חמר שבִקֵש לֵעשוֹת גמל,
אוֹ גמל לֵעשוֹת מלח.
ותלמידי חכמים יוֹצאין לתלמוּד תוֹרה שלֹא בִרשוּת נשוֹתיהן שתים שלֹש שנים.
וכֵן רך וענֹג שנעשה תלמיד חכמים אין אִשתוֹ יכוֹלה לעכֵב.
3
נוֹשֵא אדם כמה נשים,
אפִלוּ מֵאה,
בין בבת אחת בין בזוֹ אחר זוֹ,
ואין אִשתוֹ יכוֹלה לעכֵב.
והוּא שיִהיה יכוֹל לִתֵן שאֵר כסוּת ועוֹנה כראוּי לכל אחת ואחת.
ואינוֹ יכוֹל לכֹף אוֹתן לִשכֹן בחצֵר אחת,
אלא כל אחת ואחת לעצמה.
4
וכמה היא עוֹנתן? לפי מִנין.
כיצד? פוֹעֵל שהיוּ לוֹ שתי נשים יֵש לזוֹ עוֹנה אחת בשבת ולזוֹ עוֹנה אחת בשבת.
היוּ לוֹ ארבע נשים נִמצֵאת עוֹנת כל אחת מֵהן פעם אחת בִשתי שבתוֹת.
וכֵן אִם היה מלח ויֵש לוֹ ארבע נשים תִהיה עוֹנת כל אחת מֵהן פעם אחת בִשתי שנים.
:לפיכך צִוּוּ חכמים שלֹא ישא אדם יתֵר על ארבע נשים אף על פי שיֵש לוֹ ממוֹן הרבֵה,
כדי שתגיע להן עוֹנה פעם אחת בחֹדש.
5
המדיר את אִשתוֹ שתֹאמר לאחֵרים מה שאמר לה אוֹ מה שאמרה לוֹ מִדִברי שחוֹק וקלוּת רֹאש שמדבֵר אדם עִם אִשתוֹ על עִסקי תשמיש הרי זה יוֹציא ויתֵן כתוּבה,
שאין זוֹ יכוֹלה להעיז פניה ולוֹמר לאחֵרים דִברי קלוֹן.
וכֵן אִם הִדירה שתִהיה מִתהפכת בִשעת תשמיש כדי שלֹא תִתעבֵר,
אוֹ שהִדירה שתעשה מעשֵה שוֹטים וּדברים שאין בהן ממש אלא כִשטוּת הרי זה יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
6
המדיר את אִשתוֹ מִתשמיש המִטה:
שבת אחת ממתינין לוֹ; יתֵר על כֵן יוֹציא ויתֵן כתוּבה,
אוֹ יפֵר נִדרוֹ.
ואפִלוּ היה מלח שעוֹנתוֹ לשִשה חדשים,
שכיון שנדר הרי צִערה ונִתיאשה.
וכיצד מדירה? אִם אמר לה:
'תשמישי אסוּר עליך',
אוֹ שנִשבע שלֹא ישמֵש מִטתוֹ לֹא נדר כלוּם,
ואִם נִשבע נִשבע לשוא,
מִפני שהוּא משוּעבד לה.
אמר לה:
'הנאת תשמישֵך אסוּרה עלי' הרי זה נדר,
ואסוּר לשמֵש,
שאין מאכילין את האדם דבר האסוּר לוֹ.
7
אסוּר לאדם לִמנֹע אִשתוֹ עוֹנתה.
ואִם מנע כדי לצערה עבר בלֹא תעשה של תוֹרה,
שנאמר: "שאֵרה כסוּתה ועֹנתה לֹא יגרע" .
ואִם חלה אוֹ תשש כֹחוֹ ואינוֹ יכוֹל לִבעֹל ימתין שִשה חדשים שמא יבריא,
שאין לך עוֹנה גדוֹלה מִזוֹ,
ואחר כך אוֹ יטֹל מִמנה רשוּת,
אוֹ יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
8
האִשה שמנעה בעלה מִתשמיש המִטה,
היא הנִקרֵאת מוֹרדת.
ושוֹאלין אוֹתה מִפני מה מרדה.
אִם אמרה:
'מאסתיהוּ, ואיני יכוֹלה להִבעֵל לוֹ מִדעתי' כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא לִשעתוֹ,
לפי שאינה בשִביה שתִבעֵל לשנוּי לה,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה כלל,
ותִטֹל בלאיוֹתיה הקימין,
בין מִנכסים שהִכניסה לבעלה ונִתחיֵב באחריוּתן,
בין מִנכסים שלֹא נִתחיֵב באחריוּתן.
ואינה נוֹטלת מִשל בעל כלוּם,
ואפִלוּ מִנעל שברגלה וּמִטפחת שברֹאשה שלקחן לה פוֹשטת ונוֹתנת.
וכֵן כל שנתן לה מתנה מחזרת אוֹתוֹ,
שלֹא נתן לה על מנת שתִטֹל ותֵצֵא.
9
ואִם מרדה מִתחת בעלה כדי לצערוֹ,
ואמרה: 'הריני מצערת אוֹתוֹ בכך מִפני שעשה לי כך וכך' אוֹ 'מִפני שקִללני' אוֹ 'מִפני שעשה עִמי מריבה',
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ שוֹלחין לה מִבית דין ואוֹמרין לה:
'הוי יוֹדעת שאִם את עוֹמדת במִרדֵך,
אפִלוּ כתוּבתיך מֵאה מנה הִפסדת אוֹתה'.
:ואחר כך מכריזין עליה בבתי כנֵסיוֹת וּבבתי מִדרשוֹת בכל יוֹם,
ארבע שבתוֹת זוֹ אחר זוֹ,
ואוֹמרין: 'פלוֹנית מרדה על בעלה'.
10
ואחר ההכרזה שוֹלחין לה פעם שניה ואוֹמרין לה:
'אִם את עוֹמדת במִרדֵך הִפסדת כתוּבתֵך'.
:אִם עמדה במִרדה ולֹא חזרה נִמלכין בה,
וּתאבֵד כתוּבתה,
ולֹא יהיה לה כתוּבה כלל.
ואין נוֹתנין לה גֵט עד שנים עשר חֹדש,
ואין לה מזוֹנוֹת כל שנים עשר חֹדש.
ואִם מֵתה קֹדם הגֵט בעלה יוֹרשה.
11
כסֵדר הזה עוֹשין לה אִם מרדה כדי לצערוֹ,
ואפִלוּ היתה נִדה אוֹ חוֹלה שאינה ראוּיה לתשמיש,
ואפִלוּ היה בעלה מלח שעוֹנתוֹ לשִשה חדשים,
ואפִלוּ יֵש לוֹ אִשה אחרת.
12
וכֵן ארוּסה שהִגיע זמנה לִנשֵא,
וּמרדה כדי לצערוֹ ולֹא נִשֵאת הרי זוֹ מוֹרדת מִתשמיש,
וכֵן יבמה שלֹא רצת להִתיבֵם כדי לצערוֹ כסֵדר הזה עוֹשין להם.
13
המוֹרדת הזֹאת,
כשהיא יוֹצֵאת אחר שנים עשר חֹדש בלֹא כתוּבה תחזיר כל דבר שהוּא של בעל.
אבל נכסים שהִכניסה לוֹ וּבלאיוֹתיהן קימין:
אִם תפשה אין מוֹציאין מידה; ואִם תפשן הבעל אין מוֹציאין מידוֹ.
וכֵן כל מה שתאבֵד מִנכסיה שקִבֵל הבעל אחריוּתן עליו אינוֹ משלֵם לה כלוּם.
:זה הוּא דין התלמוּד במוֹרדוֹת.
14
ואמרוּ הגאוֹנים שיֵש להם בבבל מִנהגוֹת אחֵרוֹת במוֹרדת.
ולֹא פשטוּ אוֹתן המִנהגוֹת ברֹב ישראֵל,
ורבים וּגדוֹלים חוֹלקין עליהן ברֹב המקוֹמוֹת,
וּבדין התלמוּד ראוּי לִתפֹש ולדין.
15
המוֹרֵד על אִשתוֹ,
ואמר: 'הריני זן וּמפרנֵס,
אבל איני בא עליה,
מִפני שאני שנֵאתיה' מוֹסיפין לה על כתוּבתה מִשקל שֵש וּשלֹשים שעוֹרה של כסף בכל שבת ושבת,
ויֵשֵב ולֹא ישמֵש כל זמן שתִרצה היא לישֵב.
ואף על פי שכתוּבתה הוֹלכת ונוֹספת הרי הוּא עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא יגרע" ; שאִם שנא ישלח,
אבל לענוֹת אסוּר.
ולמה לֹא ילקה על לאו זה? מִפני שאין בוֹ מעשה.
16
איש ואִשתוֹ שבאוּ לדין,
הוּא אוֹמֵר:
'זוֹ מוֹרדת מִמני מִתשמיש',
והיא אוֹמרת:
'לֹא כי,
אלא כדרך כל הארץ אני עִמוֹ'; וכֵן אִם טענה היא שהוּא מוֹרֵד מִתשמיש,
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא כי,
אלא כדרך כל הארץ אני עִמה' מחרימין בתחִלה על מי שהוּא מוֹרֵד ולֹא יוֹדה בבית דין,
ואחר כך,
אִם לֹא הוֹדוּ,
אוֹמרין להן:
'הִתיחדוּ בִפני עֵדים'.
נִתיחדוּ, ועדין הֵם טוֹענין מבקשין מִן הנִטען ועוֹשין פשרה כפי כֹח הדין.
אבל לִבעֹל בִפני אדם אי אפשר,
לפי שאסוּר לִבעֹל בִפני כל בריה.
17
האִשה שחלתה חיב לרפֵא אוֹתה עד שתבריא.
ראה שהחֹלי ארֹך ויפסיד ממוֹן הרבֵה לִרפוּאה,
ואמר לה:
'הרי כתוּבתֵך מוּנחת:
אוֹ רפאי עצמֵך מִכתוּבתיך,
אוֹ הריני מגרשיך ונוֹתֵן כתוּבה והוֹלֵך' שוֹמעין לוֹ.
ואין ראוּי לעשוֹת כֵן,
מִפני דרך ארץ.
18
נִשבת חיב לִפדוֹתה.
אִם היה כֹהֵן,
שכבר נאסרה עליו פוֹדה אוֹתה וּמחזירה לבית אביה.
ואפִלוּ היוּ בעיר אחרת מטפֵל בה עד שמחזירה לִמדינתה,
וּמגרשה ונוֹתֵן לה כל כתוּבתה.
היה בעלה ישראֵל,
שהשבוּיה מוּתרת לוֹ מחזירה לוֹ לאִשה כמוֹת שהיתה,
ואִם רצה אחר כך מגרשה ונוֹתֵן לה כתוּבתה.
19
אין מחיבין את הבעל לִפדוֹת את אִשתוֹ ביתֵר על דמיה,
אלא במה שהיא שוה,
כִשאר השבוּיוֹת.
היוּ דמיה יתֵר על כדי כתוּבתה,
ואמר: 'הריני מגרשה,
וזוֹ כתוּבתה,
תֵלֵך ותִפדה את עצמה' אין שוֹמעין לוֹ,
אלא כוֹפין אוֹתוֹ וּפוֹדה אוֹתה,
אפִלוּ היוּ דמיה עד עשרה בִכתוּבתה,
ואפִלוּ אין לוֹ אלא כדי פִדיוֹנה.
במה דברים אמוּרים? בפעם רִאשוֹנה.
אבל אִם פדיה ונִשבת פעם שניה,
ורצה לגרשה הרי זה מגרֵש,
ויתֵן כתוּבתה,
והיא תִפדה את עצמה.
20
מי שנִשבת אִשתוֹ והוּא בִמדינת הים בית דין יוֹרדין לִנכסיו וּמוֹכרין בהכרזה,
וּפוֹדין אוֹתה כדרך שהבעל פוֹדה.
21
המדיר את אִשתוֹ נדר שהוּא חיב בִגללוֹ לגרשה ולִתֵן כתוּבתה,
ונִשבת אחר שהִדירה אינוֹ חיב לִפדוֹתה,
שמֵעֵת שהִדירה נִתחיֵב לגרשה ולִתֵן כתוּבתה.
22
האִשה שהיתה אסוּרה על בעלה מֵאִסוּרי לאוין ונִשבת אינוֹ חיב לִפדוֹתה,
אלא נוֹתֵן לה כתוּבתה והיא תִפדה עצמה.
והלֹא השבוּיה אסוּרה לכֹהֵן,
והרי הוּא פוֹדה אוֹתה? מִפני שלֹא היתה אסוּרה מִקֹדם,
ואִסוּר השִביה הוּא שגרם לה.
23
מֵתה אִשתוֹ חיב בִקבוּרתה ולעשוֹת לה הספֵד וקינים כדרך כל המדינה.
ואפִלוּ עני שבישראֵל,
לֹא יפחתוּ לוֹ מִשני חלילין וּמקוֹננת.
ואִם היה עשיר הכֹל לפי כבוֹדוֹ.
ואִם היה כבוֹדה גדוֹל מִכבוֹדוֹ קוֹברין אוֹתה לפי כבוֹדה,
שהאִשה עוֹלה עִם בעלה ואינה יוֹרדת,
ואפִלוּ לאחר מוֹתה.
24
לֹא רצה לִקבֹר את אִשתוֹ,
ועמד אחד מִדעת עצמוֹ וּקברה מוֹציאין מִבעלה בעל כרחוֹ ונוֹתנין לזה,
כדי שלֹא תִהיה זוֹ מוּשלכת לכלבים.
היה בִמדינה אחרת כשמֵתה אִשתוֹ בית דין יוֹרדין לִנכסיו וּמוֹכרין בלֹא הכרזה,
וקוֹברין אוֹתה לפי ממוֹן הבעל וּלפי כבוֹדוֹ אוֹ לפי כבוֹדה.