1
כמה הכסוּת שהוּא חיב לִתֵן לה? בגדים של חמִשים זוּז מִשנה לשנה מִמטבֵע אוֹתן הימים,
שנִמצאוּ החמִשים שִשה דינרין וּרביע דינר כסף.
נוֹתנן לה חדשים בימוֹת הגשמים,
ולוֹבשת בלאיוֹתיהן בימוֹת החמה.
והשחקים, והֵן מוֹתר הכסוּת הרי הֵן שלה כדי שתִתכסה בהן בימי נִדתה.
ונוֹתֵן לה חגוֹר למתניה וכוּפח לרֹאשה וּמִנעל מִמוֹעֵד למוֹעֵד.
2
במה דברים אמוּרים? באוֹתן הימים וּבארץ ישראֵל.
אבל בִשאר זמנים וּשאר מקוֹמוֹת אין הדמים עִקר:
יֵש מקוֹמוֹת שיִהיוּ הבגדים שם ביֹקר הרבֵה אוֹ בזוֹל הרבֵה,
אלא העִקר שסוֹמכין עליו שמחיבין אוֹתוֹ לִתֵן לה בגדים הראוּיין לימוֹת הגשמים ולימוֹת החמה,
בפחוּת שלוֹבשת כל אִשה בעלת בית שם באוֹתה המדינה.
3
וּבִכלל הכסוּת שהוּא חיב לה כלי בית וּמדוֹר שיוֹשבת בוֹ.
וּמה הֵן כלי הבית? מִטה מוּצעת וּמפץ אוֹ מחצלת לישֵב עליה,
וּכלי אכילה וּשתיה,
כגוֹן קדֵרה וּקערה וכוֹס וּבקבוּק וכיוֹצֵא בהן.
:והמדוֹר ששוֹכֵר לה בית של ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת,
ותִהיה רחבה חוּצה לוֹ כדי להִשתמֵש בה,
ויהיה לוֹ בית הכִסֵא חוּץ מִמנוּ.
4
וכֵן מחיבין אוֹתוֹ לִתֵן לה תכשיט,
כגוֹן בִגדי צִבעוֹנין להקיף על רֹאשה וּפדחתה,
וּפוּך ושרק וכיוֹצֵא בהן,
כדי שלֹא תִתגנה עליו.
5
במה דברים אמוּרים? בעני שבישראֵל.
אבל בעשיר הכֹל לפי עשרוֹ.
אפִלוּ היה ראוּי לִקנוֹת לה כלי משי ורִקמה וּכלי זהב כוֹפין אוֹתוֹ ונוֹתֵן.
וכֵן המדוֹר לפי עשרוֹ.
והתכשיט וּכלי הבית הכֹל לפי עשרוֹ.
ואִם קצרה ידוֹ לִתֵן לה ואפִלוּ כעני שבישראֵל כוֹפין אוֹתוֹ להוֹציא,
ותִהיה הכתוּבה חוֹב עליו עד שיעשיר.
6
ולֹא האִשה בִלבד,
אלא בניו וּבנוֹתיו הקטנים בני שֵש אוֹ פחוֹת חיב לִתֵן להן כסוּת המספקת להן,
וּכלי תשמיש וּמדוֹר לִשכֹן בוֹ.
ואינוֹ נוֹתֵן להן כפי עשרוֹ,
אלא כפי צרכן בִלבד.
זה הכלל:
כל מי שיֵש לוֹ עליו מזוֹנוֹת,
בין בחייו בין אחר מוֹתוֹ יֵש לוֹ כסוּת וּכלי בית וּמדוֹר.
וכל שבית דין מוֹכרין לִמזוֹנוֹתיו כך מוֹכרין לִכסוּתוֹ וּכלי ביתוֹ וּמדוֹרוֹ.
7
האִשה שהלך בעלה,
וּפסקוּ לה בית דין מזוֹנוֹת וּכסוּת וּכלי בית וּשכר מדוֹר אין פוֹסקין לה תכשיט,
שהרי אין לה בעל שתִתקשֵט לוֹ.
אבל מי שנִשתטה בעלה אוֹ נִתחרֵש פוֹסקין לה תכשיט.
ודין הבעל עִם אִשתוֹ בטענת הכסוּת והכֵלים וּשכר הבית,
כדינם בטענת המזוֹנוֹת:
אִם אמר הוּא:
'נתתי', והיא אוֹמרת:
'לֹא נתתה' דין אחד לכֹל.
8
המדיר את אִשתוֹ שלֹא תִתקשֵט באחד מִכל המינים:
בעניוֹת שנה אחת יקיֵם; יתֵר על כֵן,
אוֹ יתיר נִדרוֹ אוֹ יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
וּבעשירוֹת שלֹשים יוֹם יקיֵם; יתֵר על כֵן,
אוֹ יתיר נִדרוֹ אוֹ יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
9
הִדירה שלֹא תֵלֵך למרחץ:
בכרכין שבת אחת,
וּבכפרים שתי שבתוֹת.
שלֹא תִנעֹל מִנעל:
בכפרים שלֹשה ימים,
וּבכרכין מֵעֵת לעֵת.
יתֵר על זה אוֹ יתיר נִדרוֹ אוֹ יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
10
הִדירה שלֹא תשאיל ושלֹא תִשאל מִכלי הבית שדרך כל השכֵנוֹת לִשאֹל אוֹתן וּלהשאילן,
כגוֹן נפה וּכברה רֵחים ותנוּר וכיוֹצֵא בהן יתיר נִדרוֹ אוֹ יוֹציא ויתֵן כתוּבה,
מִפני שמשיאה שֵם רע בִשכֵנוֹתיה.
:וכֵן היא שנדרה שלֹא תִשאל ושלֹא תשאיל נפה וּכברה רֵחים ותנוּר וכיוֹצֵא בהן,
ושלֹא תארֹג בגדים נאים לִבנה במקוֹם שדרכן לארֹג אוֹתן לבנים תֵצֵא שלֹא בִכתוּבה,
מִפני שמשיאתוּ שֵם רע בִשכֵנוֹתיו שהוּא כילי.
11
מקוֹמוֹת שדרכן שלֹא תֵצֵא אִשה בשוּק בכוּפח שעל רֹאשה בִלבד,
עד שיִהיה עליה רדיד החוֹפה את כל גוּפה כמוֹ טלית נוֹתֵן לה בִכלל הכסוּת רדיד הפחוּת בכל הרדידים.
ואִם היה עשיר נוֹתֵן לפי עשרוֹ,
כדי שתֵצֵא בוֹ לבית האֵבל אוֹ לבית המִשתה; לפי שכל אִשה יֵש לה לצֵאת ולילֵך לבית אביה לבקרוֹ וּלבית האֵבל וּלבית המִשתה לִגמֹל חסד לרעיוֹתיה ולִקרוֹבוֹתיה כדי שיבֹאוּ הֵם לה,
שאינה בבית הסֹהר עד שלֹא תֵצֵא ולֹא תבֹא.
:אבל גנאי הוּא לאִשה שתִהיה יוֹצאה תמיד,
"פעם בחוּץ פעם ברחֹבוֹת" ,
ויֵש לבעל לִמנֹע אִשתוֹ מִזה,
ולֹא יניחה לצֵאת אלא כמוֹ פעם אחת בחֹדש אוֹ פעמים בחֹדש כפי הצֹרך,
שאין יֹפי לאִשה אלא לישֵב בזוית ביתה,
שכך כתוּב:
"כל כבוּדה בת מלך פנימה" .
12
המדיר את אִשתוֹ שלֹא תֵלֵך לבית אביה בִזמן שהֵן עִמה בעיר:
חֹדש אחד ממתינין לוֹ; שנים יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
וּבִזמן שהֵן בעיר אחרת:
רגל אחד ממתינין לוֹ; שנים יוֹציא ויתֵן כתוּבה.
13
המדיר את אִשתוֹ שלֹא תֵלֵך לבית האֵבל וּלבית המִשתה אוֹ יתיר נִדרוֹ אוֹ יוֹציא ויתֵן כתוּבה,
שזה כמי שאסרה בבית הסֹהר ונעל בפניה.
ואִם היה טוֹעֵן:
'מִפני בני אדם פרוּצין שיֵש באוֹתוֹ בית האֵבל' אוֹ 'בבית המִשתה',
והוּחזקוּ שם פרוּצין שוֹמעין לוֹ.
14
האוֹמֵר לאִשתוֹ:
'אין רצוֹני שיבֹאוּ לביתי אביך ואִמֵך אחיך ואחיוֹתיך' שוֹמעין לוֹ,
ותִהיה היא הוֹלכת להן כשיארע להן דבר,
ותֵלֵך לבית אביה פעם בחֹדש וּבכל רגל ורגל.
ולֹא יכנסוּ הֵן לה,
אלא אִם אֵרע לה דבר כגוֹן חֹלי אוֹ לידה,
שאין כוֹפין את האדם שיִכנסוּ אחֵרים לִרשוּתוֹ.
וכֵן היא שאמרה:
'אין רצוֹני שתִכנֵס אצלי אִמך ואחוֹתך,
ואיני שוֹכנת עִמהן בחצֵר אחת,
מִפני שמרֵעין לי וּמצֵרין לי' שוֹמעין לה,
שאין כוֹפין את האדם שיֵשבוּ אחֵרים עִמוֹ בִרשוּתוֹ.
15
האיש שאמר:
'איני דר במדוֹר זה,
מִפני שבני אדם רעים אוֹ פרוּצים אוֹ גוֹים בִשכוּנתי,
ואני מִתירֵא מֵהן' שוֹמעין לוֹ,
אף על פי שלֹא הוּחזקוּ בִפריצוּת,
שכך צִוּוּ חכמים:
הרחֵק מִשכֵן רע.
ואפִלוּ היה המדוֹר שלה מוֹציאה מִמנוּ ושוֹכֵן בין בני אדם כשֵרים.
וכֵן היא שאמרה כֵן,
אף על פי שהוּא אוֹמֵר:
'אני איני מקפיד עליהן' שוֹמעין לה,
מִפני שהיא אוֹמרת:
'אין רצוֹני שיֵצֵא עלי שֵם רע בִשכוּנת אֵלוּ'.
16
כל היִשוּב ארצוֹת ארצוֹת הוּא,
כגוֹן ארץ כנען,
וארץ מִצרים,
וארץ תימן,
וארץ כוּש,
וארץ שִנער,
וכיוֹצֵא בהן.
וּבכל ארץ וארץ מדינוֹת וּכפרים.
וערי ישראֵל לעִנין נִשוּאין שלֹש ארצוֹת היוּ:
יהוּדה, ועֵבר הירדֵן,
והגליל.
17
איש שהיה מֵארץ מִן הארצוֹת ונשא אִשה בארץ אחרת כוֹפין אוֹתה ויוֹצאה עִמוֹ לארצוֹ,
אוֹ תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
שעל מנת כֵן נשאה ואף על פי שלֹא פֵרֵש.
אבל הנוֹשֵא אִשה באחת מִן הארצוֹת והוּא מֵאנשי אוֹתה הארץ אינוֹ יכוֹל להוֹציאה לארץ אחרת,
אבל מוֹציאה מִמדינה לִמדינה אוֹ מִכפר לִכפר באוֹתה הארץ.
:ואינוֹ יכוֹל להוֹציאה לֹא מִמדינה לִכפר ולֹא מִכפר לִמדינה,
שיֵש דברים שישיבת המדינה טוֹבה להן,
ויֵש דברים שישיבת הכפרים טוֹבה להן.
18
וּכשמוֹציאה מִמדינה לִמדינה אוֹ מִכפר לִכפר באוֹתה הארץ אינוֹ מוֹציאה לֹא מִנוה יפה לנוה רע ולֹא מֵרע ליפה,
מִפני שהיא צריכה להִטפֵל ולִבדֹק עצמה יפה בנוה היפה,
כדי שלֹא תִהיה בוֹ קלה וּכעוּרה.
:וכֵן לֹא יוֹציאנה מִמקוֹם שרוּבוֹ ישראֵל למקוֹם שרוּבוֹ גוֹים.
וּבכל מקוֹם מוֹציאין מִמקוֹם שרוּבוֹ גוֹים למקוֹם שרוּבוֹ ישראֵל.
19
במה דברים אמוּרים? מִחוּצה לארץ לחוּצה לארץ,
אוֹ מֵארץ ישראֵל לארץ ישראֵל.
אבל מִחוּצה לארץ לארץ ישראֵל כוֹפין לעלוֹת,
אפִלוּ מִנוה היפה לנוה הרע.
ואפִלוּ מִמקוֹם שרוּבוֹ ישראֵל למקוֹם שרוּבוֹ גוֹים מעלין.
ואין מוֹציאין מֵארץ ישראֵל לחוּצה לארץ,
ואפִלוּ מִנוה רע שרוּבוֹ גוֹים לנוה יפה שרוּבוֹ ישראֵל.
20
אמר האיש לעלוֹת לארץ ישראֵל והיא אינה רוֹצה תֵצֵא שלֹא בִכתוּבה.
אמרה היא לעלוֹת והוּא אינוֹ רוֹצה יוֹציא ויתֵן לה כתוּבתה.
והוּא הדין לכל מקוֹם מֵארץ ישראֵל עִם ירוּשלים.
שהכֹל מעלין לארץ ישראֵל ואין הכֹל מוֹציאין מִשם,
והכֹל מעלין לירוּשלים ואין הכֹל מוֹציאין מִשם.