1
הנוֹשֵא בתוּלה שנִתאלמנה אוֹ נִתגרשה אוֹ נחלצה:
אִם מִן האֵרוּסין נִתאלמנה אוֹ נִתגרשה אוֹ נחלצה כתוּבתה מאתים; ואִם מִן הנִשוּאין כתוּבתה מֵאה,
שמִשנִשֵאת הרי היא כִבעוּלה.
:וכֵן הנוֹשֵא בתוּלה משוּחררת אוֹ גיֹרת אוֹ שבוּיה:
אִם נִשתחררה השִפחה ונִתגירה הגוֹיה ונִפדת השבוּיה והֵן פחוּתוֹת מִשלֹש שנים ויוֹם אחד כתוּבתן מאתים; ואִם היוּ בנוֹת שלֹש שנים ויוֹם אחד ומעלה כתוּבתן מֵאה.
2
וּמִפני מה תִקנוּ חכמים לאֵלוּ כתוּבה מֵאה,
ואף על פי שהֵן בתוּלוֹת? הוֹאיל וחזקת הנשוּאה שתִבעֵל,
וחזקת השִפחה והנכרית והשבוּיה שתִבעֵל תִקנוּ להן מֵאה,
בין נִבעלוּ בין לֹא נִבעלוּ,
והרי הֵן כִבעוּלוֹת לכל דבר.
3
מוּכת עֵץ כתוּבתה מֵאה.
אפִלוּ נִשאה על מנת שהיא בתוּלה שלֵמה,
ונִמצֵאת מוּכת עֵץ כתוּבתה מֵאה.
:קטנה מִבת שלֹש שנים וּלמטה שנִבעלה,
אפִלוּ בא עליה אדם גדוֹל כתוּבתה מאתים,
סוֹפה שתחזֹר בתוּלה כִשאר הבתוּלוֹת.
וכֵן גדוֹלה שבא עליה קטן מִבן תֵשע שנים וּלמטה כתוּבתה מאתים,
כאִלוּ לֹא נִבעלה כלל,
שביאת בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ביאה,
פחוֹת מִזה אין ביאתוֹ ביאה.
4
בתוּלה שהיא בוֹגרת אוֹ סוּמה אוֹ אילוֹנית כתוּבתן מאתים.
אבל החֵרשת והשוֹטה לֹא תִקנוּ להן חכמים כתוּבה.
השוֹטה לֹא תִקנוּ לה נִשוּאין כלל.
והחֵרשת אף על פי שיֵש לה נִשוּאין מִדִבריהם,
לֹא תִקנוּ לה כתוּבה,
כדי שלֹא ימנעוּ ולֹא ישאוּ אוֹתה.
וּכשֵם שאין לה כתוּבה כך אין לה מזוֹנוֹת,
ולֹא תנאי מִתנאי כתוּבה.
ואִם כנסה חֵרשת,
ונִתפקחה יֵש לה כתוּבה וּתנאי כתוּבה,
וּכתוּבתה מֵאה.
5
נשא חֵרשת אוֹ שוֹטה וכתב להן מֵאה מנה כתוּבתן קימת,
מִפני שרצה להזיק נכסיו.
6
חֵרֵש אוֹ שוֹטה שנשאוּ נשים פִקחוֹת,
אף על פי שנִתפקח החֵרֵש ונִשתפה השוֹטה אין לִנשיהם עליהם כלוּם.
רצוּ לקימן אחר שהִבריאוּ יֵש להן כתוּבה מֵאה.
ואִם בית דין הֵן שהִשיאוּ החֵרֵש,
וכתבוּ לה כתוּבה על נכסיו נוֹטלת כל מה שכתבוּ לה בית דין.
אבל השוֹטה אין בית דין משיאין אוֹתוֹ; במקוֹם שאין תקנת חכמים עוֹמדת לֹא תִקנוּ לוֹ נִשוּאין.
:וכֵן הקטן לֹא תִקנוּ לוֹ חכמים נִשוּאין,
הוֹאיל וסוֹפוֹ לבֹא לידי נִשוּאין גמוּרין.
וּמִפני מה תִקנוּ נִשוּאין לקטנה,
ואף על פי שהיא באה לידי נִשוּאין גמוּרין? כדי שלֹא ינהגוּ בה מִנהג הפקֵר.
ואין משיאין את הנער עד שבוֹדקין אוֹתוֹ ויוּדע שהֵביא סימנין.
7
קטן, אפִלוּ בן תֵשע שנים ויוֹם אחד,
שנשא אִשה אין לה כתוּבה.
ואִם הִגדיל,
וקימה אחר שהִגדיל יֵש לה עִקר כתוּבה מנה.
וכֵן גֵר שנִתגיֵר הוּא ואִשתוֹ כתוּבתה מנה,
שעל מנת כֵן קימה.
8
כל בתוּלה שכתוּבתה מאתים יֵש לה טענת בתוּלים; וכל שכתוּבתה מנה אוֹ שלֹא תִקנוּ לה חכמים כתוּבה אין לה טענת בתוּלים.
והמִתיחֵד עִם ארוּסתוֹ קֹדם נִשוּאין אין לוֹ טענת בתוּלים.
9
וּמה היא טענת בתוּלים? זה שנשא בתוּלה שחזקתה שהיא בתוּלה,
וטוֹעֵן ואוֹמֵר:
'לֹא מצאתיה בתוּלה'.
וּשני סימנין הֵן לבתוּלים:
האחד דמים ששוֹתתין מִמנה בסוֹף ביאה רִאשוֹנה,
והשֵני הדֹחק שיִמצא בה בביאה רִאשוֹנה בִשעת התשמיש.
10
הנוֹשֵא בתוּלה,
שכתוּבתה מאתים,
וטען ואמר:
'לֹא מצאתיה בתוּלה' שוֹאלין אוֹתה.
אִם אמרה:
'אמת הוּא אוֹמֵר,
לֹא מצאני בתוּלה,
מִפני שנפלתי והִכני עֵץ' אוֹ 'קרקע' 'והלכוּ בתוּלי' הרי זוֹ נאמנת,
ותחזֹר כתוּבתה למנה.
אף על פי שהוּא טוֹעֵן ואוֹמֵר:
'שמא איש בא עליך ואין לך כלוּם' אין משגיחין בטענתוֹ.
ויֵש לוֹ להחרים סתם שלֹא בא עליה איש,
שאין הדבר לוֹ ודאי.
11
אמרה: 'הין,
אמת אמר שלֹא מצאני בתוּלה,
ואיש בא עלי באֹנס אחר שנִתארסתי לוֹ' הרי זוֹ נאמנת,
וּכתוּבתה מאתים כמוֹת שהיתה.
ואִם טען ואמר:
'שמא עד שלֹא אֵרסתיך נאנסת,
וּמִקחי מִקח טעוּת',
אוֹ: 'אחר שאֵרסתיך נִבעלת בִרצוֹניך' הרי זה מחרים סתם על 'מי שטוֹעֵן שקר כדי לחיבֵני ממוֹן שאיני חיב בוֹ'.
12
טען ואמר:
'לֹא מצאתיה בתוּלה',
והיא אוֹמרת:
'לֹא בא עלי,
ועדין בתוּלה אני' בוֹדקין אוֹתה,
אוֹ חוֹזֵר וּבוֹעֵל בִפני עֵדים.
:אמרה: 'בא עלי וּבתוּלה מצאני ככל הבתוּלוֹת,
ושקר הוּא טוֹעֵן' שוֹאלין אוֹתוֹ,
ואוֹמרין לוֹ:
'מה היה הדבר עד שאמרת שאינה בתוּלה?'.
אִם אמר:
'מִפני שלֹא מצאתי דם' בוֹדקין במִשפחתה,
שמא אין להן דם כלל,
לֹא דם נִדה ולֹא דם בתוּלים.
אִם נִמצאוּ כוּלן כֵן הרי זוֹ כחזקתה.
:לֹא נִמצאוּ בני מִשפחתה כֵן בוֹדקין אוֹתה,
שמא חֹלי גדוֹל יֵש בה שיִבֵש לחלוּחית האֵברים,
אוֹ שמא היתה מִתענה ברעב; וּמרטבין אוֹתה וּמאכילין אוֹתה וּמשקין אוֹתה עד שתבריא,
ותִבעֵל שניה,
ונִראה אִם תוֹציא דם אִם לאו.
ואִם אין שם חֹלי ולֹא רעב ולֹא כיוֹצֵא בוֹ הרי זוֹ טענת בתוּלים.
ואף על פי שמצא דֹחק בעֵת התשמיש,
הוֹאיל ולֹא יצא דם אין כאן בתוּלים; שכל בתוּלה יֵש לה דם,
בין קטנה בין נערה בין בוֹגרת,
אלא מִפני החֹלי,
כמוֹ שאמרנוּ.
:ואִם אמר:
'מִפני שלֹא מצאתי דֹחק,
אלא פתח פתוּח מצאתי' שוֹאלין על שנוֹתיה,
שמא בוֹגרת היא,
שרֹב הבוֹגרוֹת אין להן דֹחק שמרגישין בוֹ הרבֵה,
שהרי גדלה ונִתרפוּ אֵבריה וכלוּ בתוּליה.
ואִם לֹא בגרה עדין אוֹמרין לוֹ:
'שמא הִטיתה אוֹ בעלתה בנחת הרבֵה,
וּלפיכך לֹא הִרגשתה בדֹחק?'.
אִם אמר:
'לֹא כי,
אלא ודאי פתח פתוּח היה' הרי זוֹ טענת בתוּלים לכל בתוּלה שלֹא בגרה,
בין קטנה בין נערה,
בין בריאה בין חוֹלה; שכל בתוּלה נערה פִתחה סתוּם הוּא.
ואף על פי שיצא הדם,
הוֹאיל וּמצא פתח פתוּח אין כאן בתוּלים.
13
יֵש גאוֹנים שהוֹרוּ שהבוֹגרת אין לה טענת דמים ויֵש לה טענת פתח פתוּח.
ואין דרך התלמוּד מראה דבר זה,
וטעוּת היתה בנוּסחיוֹת שלהם.
וּכבר בדקתי על ספרים רבים וקדמוֹנים וּמצאתי שהדבר כמוֹ שאמרנוּ,
שאין לבוֹגרת אלא טענת דמים בִלבד.
14
חכמים הֵם שתִקנוּ עִקר כתוּבה לאִשה.
והֵם הִתקינוּ ואמרוּ,
שכל הטוֹעֵן טענת בתוּלים והאִשה מכחשת אוֹתוֹ נאמן,
ועליה להביא ראיה,
לֹא על האיש,
שחזקה היא שאין אדם טוֹרֵח בִסעוּדה וּמפסידה והוֹפֵך שִמחתוֹ אֵבל.
15
ועד מתי יֵש לוֹ לִטעֹן טענת בתוּלים? אִם נִסתרה מיד; ואִם לֹא נִסתרה אפִלוּ לאחר שלֹשים יוֹם.
16
הוֹרוּ כל הגאוֹנים,
שזה שאמרוּ חכמים שהוּא נאמן אִם הִכחישתוּ להפסידה עִקר כתוּבה.
אבל התוֹספת יֵש לה,
אלא אִם כֵן נוֹדע בִראיה ברוּרה שהיתה בעוּלה,
אוֹ שהוֹדת לוֹ שהיא בעוּלה קֹדם שתִתארֵס והִטעתוּ.
לפיכך יֵש לוֹ להשביעה בִנקיטת חֵפץ כדין כל הנִשבעין ונוֹטלין,
ואחר כך תִגבה התוֹספת.
ואין לה היא להשביעוֹ שלֹא מצאה בתוּלה ואחר כך תפסיד עִקר כתוּבה,
שחזקה היא שאין אדם טוֹרֵח בִסעוּדה וּמפסידה.
ויֵש לה להחרים סתם על מי שטען עליה שקר.
17
הרי שרצה לקימה אחר שהִפסידה עִקר כתוּבה חוֹזֵר וכוֹתֵב לה מֵאה,
לפי שאסוּר לאדם לִשהוֹת עִם אִשתוֹ שעה אחת בלֹא כתוּבה,
כמוֹ שבֵארנוּ.