1
המקדֵש שתי נשים שאסוּר לִשא שתיהן מִשוּם ערוה כאחת אינן מקוּדשוֹת.
כיצד? כגוֹן שקִדֵש אִשה וּבִתה אוֹ שתי אחיוֹת כאחת אין אחת מֵהן מקוּדשת.
2
קִדֵש נשים רבוֹת כאחת,
ואמר: 'הרי כוּלכן מקוּדשוֹת לי',
והיוּ בהן שתי אחיוֹת אוֹ אִשה וּבִתה וכיוֹצֵא בהן אין אחת מִכוּלם מקוּדשת.
ואִם אמר להן:
'הראוּיה מִכם לביאה מקוּדשת לי' הרי כוּלם מקוּדשוֹת לוֹ,
חוּץ מִן האחיוֹת אוֹ אִשה וּבִתה וכיוֹצֵא בהן.
:וכֵן אִם אמר להן:
'הרי כוּלכן מקוּדשוֹת לי',
והיתה בהן שִפחה אוֹ גוֹיה אוֹ אִשה אחת ערוה,
כגוֹן אֵשת איש אוֹ בִתוֹ אוֹ אחוֹתוֹ וכיוֹצֵא בהן אין אחת מִכוּלן מקוּדשת.
ואִם אמר:
'הראוּיה מִכם לביאה מקוּדשת לי' הרי כוּלן מקוּדשוֹת לוֹ,
חוּץ מֵאוֹתה אִשה שאין הקִדוּשין תוֹפסין בה.
3
אמר לִשתי אחיוֹת:
'הרי אחת מִכם מקוּדשת לי בזה',
ונתן להן פרוּטה אוֹ שקִבלתה אחת על ידי חברתה,
וכֵן האוֹמֵר לאב:
'אחת מִבנוֹתיך מקוּדשת לי',
וקִבֵל האב קִדוּשיה כוּלן צריכוֹת גֵט מִמנוּ,
ואסוּר לוֹ לבֹא על אחת מֵהן,
מִפני שהקִדוּשין תוֹפסין בהן,
ואף על פי שאי אפשר לוֹ לבֹא על אחת מֵהן.
4
העוֹשה שליח לקדֵש לוֹ אִשה פלוֹנית,
והלך וקִדשה לוֹ,
וקִדֵש המשלֵח בעצמוֹ לאִמה אוֹ לבִתה אוֹ לאחוֹתה,
ואין ידוּע אי זוֹ מֵהן נִתקדשה רִאשוֹנה שתיהן צריכוֹת גֵט,
ואסוּרוֹת עליו.
:וכֵן אִשה שעשת שליח לקדשה,
והלך וקִדשה,
וקִדשה היא עצמה לאחֵר,
ואין ידוּע אי זה מֵהם קדם שניהם נוֹתנין לה גֵט.
ואִם רצוּ אחד נוֹתֵן גֵט ואחד כוֹנֵס.
5
במה דברים אמוּרים? בִרחוֹקים.
אבל אִם קִדשה השליח לאב,
וקִדשה היא עצמה לבֵן אוֹ לאח וכיוֹצֵא בהן שניהן נוֹתנין גֵט,
והיא אסוּרה לִשניהם.
6
האוֹמֵר לִשלוּחוֹ:
'צֵא וקדֵש לי אִשה',
וּמֵת השליח,
ואינוֹ יוֹדֵע אִם קִדֵש לוֹ אִשה אוֹ לֹא קִדֵש הרי זה בחזקת שקִדֵש,
שחזקת השליח לעשוֹת שליחוּתוֹ; והוֹאיל ואין ידוּע אי זוֹ אִשה קִדֵש לוֹ הרי זה אסוּר בכל אִשה שיֵש לה קרוֹבוֹת שהֵן ערוה עִמה,
כגוֹן אִשה שיֵש לה בת אוֹ אֵם אוֹ אחוֹת וכיוֹצֵא בהן; שאִם תֹאמר:
ישא זוֹ,
שמא אִמה קִדֵש לוֹ שלוּחוֹ אוֹ אחוֹתה אוֹ בִתה.
וּמוּתר באִשה שאין לה קרוֹבוֹת כגוֹן אֵלוּ.
:היתה לה קרוֹבה אחוֹת אוֹ אֵם וכיוֹצֵא בהן,
והיתה הקרוֹבה אֵשת איש בשעה שעשה הוּא שליח,
אף על פי שנִתגרשה קֹדם שימוּת השליח הרי זה מוּתר בה,
ואין אוֹמרין:
שמא קִדֵש השליח את קרוֹבתה אחר שנִתגרשה,
מִפני שלֹא היתה ראוּיה בשעה שעשה השליח,
ואין אדם עוֹשה שליח לקדֵש לוֹ אלא אִשה שיכוֹל הוּא לקדשה בִשעת השליחוּת.
7
מי שהיוּ לוֹ חמִשה בנים,
ועשוּ כוּלן את אביהן שליח לקדֵש להן אִשה,
ואמר אבי הבנים לאיש שהיוּ לוֹ חמֵש בנוֹת:
'אחת מִבנוֹתיך מקוּדשת לאחד מִבני',
וקִבֵל האב הקִדוּשין כל אחת מֵהן צריכה חמִשה גִטין מִכל האחים,
הוֹאיל וכוּלן נתנוּ רשוּת לאב לקדֵש להן.
מֵת אחד מֵהם כל אחת מֵהן צריכה ארבעה גִטין,
וחליצה מֵאחד מֵהם.
8
האב שהיתה לוֹ בת קטנה אוֹ נערה שהיא בִרשוּתוֹ וּבת בוֹגרת,
ונתנה לוֹ הבוֹגרת רשוּת לקדשה,
וקִדֵש בִתוֹ סתם לאחד אין הבוֹגרת בכלל,
עד שיפרֵש ויֹאמר:
'בִתי הבוֹגרת שעשת אוֹתי שליח'.
לפיכך אין הבוֹגרת מקוּדשת,
ואחוֹתה מקוּדשת.
9
מי שיֵש לוֹ שתי כִתי בנוֹת מִשתי נשים וכוּלן בִרשוּתוֹ,
וקִדֵש אחת מֵהן,
וּבִשעת הקִדוּשין אמר לבעל:
'קִדשתי לך את בִתי הגדוֹלה',
אף על פי שיֵש לוֹמר:
שמא גדוֹלה שבגדוֹלוֹת קִדֵש לוֹ,
אוֹ גדוֹלה שבקטנוֹת,
אוֹ קטנה שבגדוֹלוֹת שהיא גדוֹלה מִן הגדוֹלה שבקטנוֹת הרי כוּלן מוּתרוֹת חוּץ מִן הגדוֹלה שבגדוֹלוֹת,
והיא לבדה המקוּדשת.
:וכֵן אִם קִדֵש בִתוֹ הקטנה,
אף על פי שיֵש לוֹמר:
שמא קטנה שבקטנוֹת,
אוֹ קטנה שבגדוֹלוֹת,
אוֹ גדוֹלה שבקטנוֹת שהיא קטנה מִן הקטנה שבגדוֹלוֹת הרי כוּלן מוּתרוֹת חוּץ מִן הקטנה שבקטנוֹת,
והיא בִלבד המקוּדשת; שמשמע 'בִתי גדוֹלה' שאין בִבנוֹתיו גדוֹלה מִמנה,
וּמשמע 'קטנה' שאין בהן קטנה מִמנה.
10
נאמן האב לוֹמר על בִתוֹ קֹדם שתִבגֹר שהיא מקוּדשת,
ואוֹסרה על הכֹל.
11
האב שאמר:
'קִדשתי את בִתי ואיני יוֹדֵע למי קִדשתיה' הרי זוֹ אסוּרה לעוֹלם על כל אדם,
עד שיֹאמר האב:
'נוֹדע לי שלִפלוֹני קִדשתיה',
ותִהיה צריכה גֵט מִמנוּ בִלבד,
ואף על פי שנוֹדע לוֹ אחר שבגרה.
12
אמר האב:
'איני יוֹדֵע למי קִדשתיה',
וּבא אחד ואמר:
'אני הוּא שקִדשתיה' נאמן אף לִכנֹס,
ואינוֹ צריך קִדוּשים אחֵרים.
13
באוּ שנים,
זה אוֹמֵר:
'אני קִדשתיה',
וזה אוֹמֵר:
'אני קִדשתיה' שניהם נוֹתנין גֵט.
ואִם רצוּ אחד כוֹתֵב גֵט ואחד כוֹנֵס.
כנסה, ואחר כך בא אחֵר ואמר:
'אני הוּא שקִדשתיה' אינוֹ נאמן,
ואינוֹ אוֹסרה על בעלה.
14
האִשה שאמרה:
'נִתקדשתי, ואיני יוֹדעת למי נִתקדשתי',
וּבא אחד ואמר:
'אני הוּא שקִדשתיך' נאמן לִתֵן לה גֵט,
ותִהיה מוּתרת לכל אדם חוּץ מִמנוּ.
אבל אינוֹ נאמן לִכנֹס,
שמא יצרוֹ תקפוֹ והיא תרגיל לוֹ כדי להתירה.
15
האוֹמֵר לאִשה:
'קִדשתיך', והיא אוֹמרת:
'לֹא קִדשתני' הוּא אסוּר בִקרוֹבוֹתיה,
והיא מוּתרת בִקרוֹביו.
'קִדשתני', והוּא אוֹמֵר:
'לֹא קִדשתיך' הוּא מוּתר בִקרוֹבוֹתיה,
והיא אסוּרה בִקרוֹביו.
'קִדשתיך', והיא אוֹמרת:
'לֹא קִדשת אלא בִתי' אסוּר בִקרוֹבוֹת גדוֹלה,
וּגדוֹלה מוּתרת בִקרוֹביו; וּמוּתר בִקרוֹבוֹת הבת,
והבת מוּתרת בִקרוֹביו.
'קִדשתי את בִתֵך',
והיא אוֹמרת:
'לֹא קִדשת אלא אוֹתי' אסוּר בִקרוֹבוֹת הבת,
והבת מוּתרת בִקרוֹביו; וּמוּתר בִקרוֹבוֹת האֵם,
והאֵם אסוּרה בִקרוֹביו.
16
וכל אֵלוּ שטוֹענין הקִדוּשין בשטען הטוֹעֵן שהיוּ שם קִדוּשים בִפני עֵדים,
והלכוּ לִמדינה אחרת אוֹ מֵתוּ.
אבל אִם הוֹדוֹ שהיוּ הקִדוּשין בלֹא עֵדים אין כאן קִדוּשין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכל מקוֹם שתֹאמר אִשה לאיש:
'קִדשתני', והוּא אוֹמֵר:
'לֹא קִדשתי' מבקשין מִמנוּ שיִכתֹב לה גֵט כדי להתירה לִשאר העם,
שאין לוֹ בזה הפסֵד.
ואִם נתן לה גֵט מֵעצמוֹ כוֹפין אוֹתוֹ לִתֵן כתוּבה.
17
העוֹשה שליח לקדֵש לוֹ אִשה,
והלך וקִדשה לעצמוֹ הרי זוֹ מקוּדשת לשליח,
ואסוּר לעשוֹת כֵן.
וכל העוֹשה דבר זה וכיוֹצֵא בוֹ בִשאר דִברי מִקח וּמִמכר נִקרא רשע.
18
העוֹשה שליח לקדֵש לוֹ אִשה,
והלך וקִדשה,
השליח אוֹמֵר:
'לעצמי קִדשתיה',
והאִשה אוֹמרת:
'לרִאשוֹן ששלחוֹ נִתקדשתי':
אִם לֹא עשה השליח בעֵדים הרי השליח אסוּר בִקרוֹבוֹתיה והיא מוּתרת בִקרוֹביו,
והאִשה אסוּרה בִקרוֹבי המשלֵח והמשלֵח מוּתר בִקרוֹבוֹתיה; ואִם הוּחזק השליח בעֵדים הרי זוֹ מקוּדשת לרִאשוֹן.
19
אמרה: 'איני יוֹדעת למי נִתקדשתי,
אִם לשליח אוֹ לשוֹלחוֹ':
אִם לֹא הוּחזק השליח בעֵדים הרי זוֹ מקוּדשת לשֵני; ואִם הוּחזק שהוּא שלוּחוֹ שניהם נוֹתנין גֵט,
ואִם רצוּ אחד נוֹתֵן גֵט ואחד כוֹנֵס.
20
האִשה שעשת שליח לקדשה,
והלך וקִדשה,
וּבעֵת הליכתוֹ בִטלה השליחוּת וחזרה בה,
ואין ידוּע אִם קֹדם שקִבֵל בה הקִדוּשין חזרה אוֹ אחר הקִדוּשין הרי זוֹ מקוּדשת מִספֵק.
וכֵן האיש שעשה שליח וחזר בוֹ.
21
המקדֵש אחת מֵחמֵש נשים ואינוֹ יוֹדֵע אי זוֹ מֵהן קִדֵש,
וכל אחת ואחת אוֹמרת:
'אוֹתי קִדֵש' אסוּר בִקרוֹבוֹת כוּלן,
ונוֹתֵן גֵט לכל אחת ואחת,
וּמניח כתוּבה אחת ביניהן וּמִסתלֵק.
ואִם קִדֵש בביאה קנסוּ אוֹתוֹ חכמים שיִתֵן כתוּבה לכל אחת ואחת.
והדבר ידוּע שהכתוּבה שכתב לאחת מֵהן אבדה,
וכל אחת ואחת אוֹמרת:
'אני היא שקִדשתני וכתבת לי,
ואבדה כתוּבתי'.
22
האִשה שיצא עליה קוֹל שהיא מקוּדשת לִפלוֹני הרי זוֹ בחזקת מקוּדשת אף על פי שאין שם ראיה ברוּרה.
וכל קוֹל שלֹא הוּחזק בבית דין אין חוֹששין לוֹ.
וכיצד הוּא הקוֹל שתוּחזק זוֹ בוֹ שהיא מקוּדשת? כגוֹן שבאוּ שנים והֵעידוּ שראוּ הנֵרוֹת דוֹלקים,
וּמִטוֹת מוּצעוֹת,
וּבני אדם נִכנסין ויוֹצאין,
ונשים שמֵחוֹת לה ואוֹמרוֹת:
'נִתקדשה פלוֹנית היוֹם,
נִתקדשה פלוֹנית היוֹם'.
שמעוּ אוֹתן אוֹמרוֹת:
'פלוֹנית תִתקדֵש היוֹם' אין חוֹששין לה,
שמא נִזדמנוּ לקדֵש ולֹא נִתקדשה,
עד שיִשמעוּ שנִתקדשה.
:וכֵן אִם באוּ שנים ואמרוּ:
'ראינוּ כמוֹ שִמחת אֵרוּסין ושמענוּ הברה,
ושמענוּ מִפלוֹני ששמע מִפלוֹני שנִתקדשה פלוֹנית בִפני פלוֹני וּפלוֹני',
והלכוּ להם העֵדים לִמדינה אחרת אוֹ מֵתוּ הרי זה קוֹל שמחזיק אוֹתה מקוּדשת.
23
במה דברים אמוּרים? שלֹא היתה שם אמתלא.
אבל אִם היתה שם אמתלא,
ושמעוּ האמתלא כששמעוּ שנִתקדשה לֹא הוּחזקה מקוּדשת.
כיצד היא אמתלא? 'פלוֹנית נִתקדשה על תנאי' אוֹ 'קִדוּשי ספֵק' לֹא הוּחזקה.
אלא שוֹאלין אוֹתה,
וסוֹמכין על דבריה,
הוֹאיל ואין שם ראיה ברוּרה ולֹא קוֹל חזק.
24
יצא עליה קוֹל שנִתקדשה לִפלוֹני,
וּלאחר ימים אמרוּ אמתלא:
אִם מראין הדברים לבית דין שהוּא כֵן סוֹמכין על האמתלא ולֹא תוּחזק מקוּדשת; ואִם לאו הוֹאיל ולֹא נִשמעה האמתלא בעֵת שנִשמעוּ הקִדוּשין,
אין חוֹששין לאמתלא.
25
מעשה באחת שיצא עליה קוֹל שנִתקדשה לִבנוֹ של פלוֹני,
וּלאחר זמן שאלוּ את אביו,
ואמר: 'על תנאי כך נִתקדשה לוֹ,
ולֹא נִתקיֵם התנאי',
ולֹא סמכוּ חכמים על דבריו,
אלא אמרוּ:
הרי זוֹ ספֵק מקוּדשת,
וּכאִלוּ אין שם אמתלא.
26
יצא עליה קוֹל שהיא מקוּדשת לִפלוֹני,
וּבא שֵני וקִדשה בפנינוּ בוֹדקין על קִדוּשי רִאשוֹן,
שהֵן בקוֹל:
אִם באוּ עֵדים בִראיה ברוּרה שהיא מקוּדשת לרִאשוֹן אין קִדוּשי שֵני כלוּם; ואִם לאו מגרֵש רִאשוֹן שקִדוּשיו בקוֹל,
ונוֹשֵא השֵני שקִדוּשיו ודאי.
ואִם גֵרֵש השֵני לֹא יכנֹס הרִאשוֹן,
שמא יֹאמרוּ:
החזיר גרוּשתוֹ מִן האֵרוּסין אחר שנִתארסה לאחֵר.
27
יצא עליה קוֹל שהיא מקוּדשת לִפלוֹני,
ויצא קוֹל אחֵר כמוֹתוֹ שהיא מקוּדשת לאחֵר אחד כוֹתֵב גֵט ואחד כוֹנֵס,
בין הרִאשוֹן בין אחרוֹן.
28
מקוֹם שנהגוּ לִשלֹח סִבלוֹנוֹת לארוּסה אחר שתִתארֵס,
וּבאוּ עֵדים שראוּ סִבלוֹנוֹת הוּבלוּ לה חוֹששין לה שמא נִתקדשה,
וּצריכה גֵט מִספֵק,
אף על פי שרֹב אנשי העיר אין משלחין אלא קֹדם האֵרוּסין.
וּמקוֹם שנהגוּ כוּלם לִשלֹח הסִבלוֹנוֹת תחִלה ואחר כך מקדשין,
וראוּ סִבלוֹנוֹת אין חוֹששין לה.
29
הוּחזק שטר כתוּבתה:
אִם דרך מִקצת אנשי המקוֹם שמקדשין ואחר כך כוֹתבין חוֹששין לה,
ואף על פי שאין שם סוֹפֵר אין אוֹמרין:
שמא מִפני הסוֹפֵר שמצא הִקדים וכתב; ואִם דרך כל אנשי המקוֹם שכוֹתבין הכתוּבה קֹדם הקִדוּשין אין חוֹששין לה.
30
שנים אוֹמרים:
'ראינוּה שנִתקדשה ביוֹם פלוֹני',
וּשנים אוֹמרין:
'לֹא ראינוּה',
אף על פי שכוּלם שוֹכנים בחצֵר אחת הרי זוֹ מקוּדשת,
שאין 'לֹא ראינוּה' ראיה,
שדרך העם לקדֵש בצִנעה.
31
אמר עֵד אחד:
'מקוּדשת היא זוֹ',
והיא אוֹמרת:
'לֹא נִתקדשתי' הרי זוֹ מוּתרת.
אחד אוֹמֵר:
'מקוּדשת', ואחד אוֹמֵר:
'אינה מקוּדשת' לֹא תִנשֵא,
ואִם נִשֵאת,
לֹא תֵצֵא,
שהרי היא אוֹמרת:
'לֹא נִתקדשתי'.
:אמרה: 'מקוּדשת אני',
וּלאחר זמן עמדה וקִדשה עצמה:
אִם נתנה אמתלא לִדבריה,
ואמרה: 'מִפני כך וכך אמרתי בתחִלה שאני מקוּדשת',
וראינוּ בִדבריה ממש הרי זוֹ מוּתרת לשֵני; ואִם לֹא נתנה אמתלא אוֹ שנתנה ואין בה ממש הרי זוֹ אסוּרה,
וקִדוּשי שֵני קִדוּשי ספֵק.
לפיכך נוֹתֵן לה גֵט,
ותִהיה אסוּרה עליו ועל הכֹל,
עד שיבֹא ארוּסה.
:וכֵן האִשה שבאת ואמרה:
'אֵשת איש אני',
וחזרה ואמרה:
'פנוּיה אני' אִם נתנה אמתלא לִדבריה ויֵש בִדבריה ממש,
הרי זוֹ נאמנת.