1
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי על מנת שיִרצה אבי':
רצה האב מקוּדשת; לֹא רצה,
אוֹ ששתק,
אוֹ שמֵת קֹדם שיִשמע הדבר אינה מקוּדשת.
'על מנת שלֹא ימחה אבי':
שמע וּמִחה אינה מקוּדשת; לֹא מִחה אוֹ שמֵת הרי זוֹ מקוּדשת.
מֵת הבֵן ואחר כך שמע האב מלמדין את האב שיֹאמר:
'איני רוֹצה' כדי שלֹא יהיוּ שם קִדוּשין ולֹא תִפֹל לִפני יבם.
2
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי בזה על מנת שיֵש לי מאתים זוּז' אוֹ 'בית כוֹר עפר':
אִם יֵש שם עֵדים שיֵש לוֹ הרי זוֹ מקוּדשת; ואִם אין לוֹ הרי זוֹ מקוּדשת מִספֵק,
שמא יֵש לוֹ והוּא אוֹמֵר:
'אין לי' כדי לקלקלה.
3
'הרי את מקוּדשת לי בזה על מנת שיֵש לי מאתים זוּז' אוֹ 'בית כוֹר עפר' 'במקוֹם פלוֹני':
אִם יֵש לוֹ באוֹתוֹ מקוֹם מקוּדשת; ואִם אין לוֹ באוֹתוֹ מקוֹם שאמר הרי זוֹ מקוּדשת מִספֵק,
שמא יֵש לוֹ שם והוּא מִתכוֵּן לקלקלה.
4
'הרי את מקוּדשת לי בזה על מנת שאראֵך מאתים זוּז' אוֹ 'בית כוֹר עפר' הרי זוֹ מקוּדשת,
ויראנה. הראה הזוּזים ביד אחֵרים,
אוֹ שהראה בית כוֹר עפר בִשדֵה אחֵרים אינה מקוּדשת עד שיראנה מִשלוֹ.
לקח המעוֹת במִלוה אוֹ בשוּתפוּת,
אוֹ ששכר השדה אוֹ לקחה באריסוּת והראה אינה מקוּדשת עד שיראנה מִשלוֹ; שמשמע 'שאראֵך' שעִמי לעצמי דבר זה שאמרתי לך.
5
היה לוֹ בית כוֹר עפר והיוּ בוֹ נקעים עמוּקים עשרה טפחים אוֹ סלעים גבוֹהים עשרה טפחים:
אִם היוּ הנקעים מלֵאים מים הרי הֵן כִסלעים,
ואין נִמדדין עִמוֹ,
מִפני שאין ראוּיין לִזריעה; ואִם אינן מלֵאין מים נִמדדין עִמוֹ,
מִפני שהֵן ראוּיין לִזריעה.
6
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי בזה על מנת שאין עליך נדרים',
ונִמצא עליה אחד מִשלֹשה נדרים אֵלוּ:
שלֹא תֹאכל בשר,
אוֹ שלֹא תִשתה יין,
אוֹ שלֹא תִתקשֵט במיני צִבעוֹנין אינה מקוּדשת.
ואִם נִמצא עליה נדר חוּץ מֵאֵלוּ,
אף על פי שהוּא אוֹמֵר:
'מקפיד אני אפִלוּ על זה' הרי זוֹ מקוּדשת.
ואִם אמר לה:
'על מנת שאין עליך כל נדר',
אפִלוּ נִמצֵאת שנדרה שלֹא תֹאכל חרוּבין אינה מקוּדשת.
7
'הרי את מקוּדשת לי בזה על מנת שאין בך מוּמין',
ונִמצא בה אחד מִן המוּמין הפוֹסלין בנשים אינה מקוּדשת.
נִמצא בה מוּם אחֵר חוּץ מֵאוֹתן המוּמין,
אף על פי שאמר:
'מקפיד אני אפִלוּ על זה' הרי זוֹ מקוּדשת.
:וּמה הֵן המוּמין הפוֹסלין בנשים? כל המוּמין הפוֹסלין בכֹהנים פוֹסלין בנשים.
וּבהִלכוֹת ביאת מִקדש יתבארוּ כל מוּמי הכֹהנים.
ויתֵר עליהן בנשים:
ריח הרע,
וזֵעה, וריח הפה,
וקוֹל עבה,
ודדין גסין מֵחברוֹתיה טפח,
וטפח בין דד לדד,
וּנשיכת כלב ונעשה המקוֹם צלקת,
ושוּמה שעל הפדחת,
אפִלוּ היתה קטנה ביוֹתֵר ואפִלוּ קרוֹבה מִשער רֹאשה,
ואף על פי שאין בה שֵער; וזוֹ היא השוּמה שיתֵרה באִשה על הכֹהנים.
:אבל אִם היתה שוּמה שיֵש בה שֵער בִשאר הפנים,
אוֹ שוּמה גדוֹלה כאִסר אף על פי שאין בה שֵער הרי זוֹ מוּם בין בכֹהנים בין בנשים.
8
המקדֵש אִשה סתם ונִמצא בה אחד מִן המוּמין הפוֹסלין בנשים,
אוֹ נִמצא עליה אחד מִשלֹשה נדרים הרי זוֹ מקוּדשת מִספֵק.
קִדשה על מנת שאין עליה נדרים והיוּ עליה נדרים,
והלכה אֵצל חכם והִתיר לה הרי זוֹ מקוּדשת.
9
קִדשה על מנת שאין בה מוּמין והיוּ בה מוּמין,
והלכה אֵצל רוֹפֵא ורִפֵא אוֹתה אינה מקוּדשת.
אבל אִם הִתנה האיש שאין עליו נדרים ושאין בוֹ מוּמין והיוּ עליו נדרים והיוּ בוֹ מוּמין,
והלך אֵצל חכם והִתירוֹ,
אֵצל רוֹפֵא ורִפאוֹ הרי זוֹ מקוּדשת,
שאין לאיש גנאי במוּמין שכבר נִרפאוּ,
ואין האִשה מקפדת על זֹאת.
10
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי בזה על מנת שאתֵן ליך מאתים זוּז מִכאן ועד שלֹשים יום':
אִם נתן לה בתוֹך שלֹשים יוֹם מקוּדשת; ואִם עברוּ השלֹשים יוֹם ולֹא נתן אינה מקוּדשת.
:'הרי את מקוּדשת לי בזוּזים אֵלוּ לאחר שלֹשים יוֹם',
אף על פי שנִתאכלוּ המעוֹת בתוֹך שלֹשים יוֹם הרי זוֹ מקוּדשת לאחר השלֹשים.
ואִם חזר בוֹ בתוֹך השלֹשים אוֹ חזרה היא אינה מקוּדשת.
11
בא שֵני וקִדשה בתוֹך השלֹשים יוֹם הרי זוֹ מקוּדשת לשֵני לעוֹלם.
לפי שבשעה שקִדשה השֵני לֹא היתה מקוּדשת,
ותפסוּ בה קִדוּשי שֵני ונעשת אֵשת איש; וּלאחר השלֹשים יוֹם,
כשיבֹאוּ קִדוּשי רִאשוֹן,
ימצאוּ אוֹתה אֵשת איש,
ונִמצא הרִאשוֹן כמי שקִדֵש אֵשת איש,
שאין קִדוּשין תוֹפסין בה.
12
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי מֵעכשו לאחר שלֹשים יוֹם בדינר זה',
וּבא אחֵר וקִדשה בתוֹך השלֹשים הרי זוֹ מקוּדשת מִספֵק לִשניהם.
לפיכך שניהם נוֹתנין גֵט,
בין בתוֹך השלֹשים יוֹם בין לאחר השלֹשים יוֹם.
:'הרי את מקוּדשת לי מֵעכשו לאחר שלֹשים יוֹם',
וּבא אחֵר ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי מֵעכשו לאחר עשרים יוֹם',
וּבא אחֵר ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי מֵעכשו לאחר עשרה ימים',
אפִלוּ הֵן מֵאה על הסֵדר הזה קִדוּשי כוּלן תוֹפסין בה,
וּצריכה גֵט מִכל אחד ואחד,
מִפני שהיא מקוּדשת לכוּלן בספֵק.
13
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי חוּץ מִפלוֹני',
כלוֹמר שלֹא תֵאסֵר עליו,
אלא תִהיה אֵשת איש על כל העוֹלם ולִפלוֹני כִפנוּיה הרי זוֹ ספֵק מקוּדשת.
אבל אִם אמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי על מנת שתִהיי מוּתרת לִפלוֹני' הרי זוֹ מקוּדשת,
ותִהיה אסוּרה על אוֹתוֹ פלוֹני כִשאר העם,
מִפני שהִתנה בדבר שאי אפשר לקימוֹ.
14
הנוֹתֵן שתי פרוּטוֹת לאִשה,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי היוֹם באחת,
וּבאחת לאחר שאגרשיך' הרי זוֹ מקוּדשת,
וּכשיגרֵש אוֹתה תִהיה מקוּדשת,
עד שיגרֵש אוֹתה פעם שניה מִן קִדוּשי פרוּטה שניה.
:אבל האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי בזה לאחר שאתגיֵר',
'לאחר שתִתגירי',
'לאחר שאשתחרֵר',
'לאחר שתִשתחררי',
'לאחר שימוּת בעליך',
'לאחר שתמוּת אחוֹתֵך' אינה מקוּדשת,
מִפני שאינוֹ יכוֹל עתה לקדשה.
15
האוֹמֵר ליבמה:
'הרי את מקוּדשת לי בזה לאחר שיחלֹץ ליך יבמיך' הרי זוֹ מקוּדשת מִספֵק,
הוֹאיל ואִלוּ קִדשה עתה היוּ קִדוּשין תוֹפסין בה מִספֵק.
16
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'אִם ילדה אִשתך נקֵבה הרי היא מקוּדשת לי בזה' לֹא אמר כלוּם.
ואִם היתה אֵשת חבֵרוֹ מעוּברת,
והוּכר העוּבר הרי זוֹ מקוּדשת.
ויֵראה לי שצריך לחזֹר וּלקדֵש אוֹתה מֵאביה אחר שתִוּלֵד,
כדי שיִכנֹס אוֹתה בקִדוּשין שאין בהן דֹפי.
17
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי במֵאה דינר',
ונתן לה אפִלוּ דינר אחד הרי זוֹ מקוּדשת מִשלקחה הדינר,
והוּא ישלים לה את השאר; שזה כמי שאמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בדינר זה על מנת שאשלים ליך מֵאה דינר',
שהיא מקוּדשת מֵעכשו.
:במה דברים אמוּרים? בשאמר לה 'במֵאה דינר' סתם.
אבל אִם פֵרֵש ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי במֵאה דינר אֵלוּ',
והִתחיל לִמנוֹת לתוֹך ידה אינה מקוּדשת עד שישלים.
ואפִלוּ בדינר האחרוֹן שניהם יכוֹלין לחזֹר זה בזה.
וכֵן אִם נִמצא מנה חסֵר דינר אוֹ נִמצא מֵהן דינר נחֹשת אינה מקוּדשת.
נִמצא בהם דינר רע:
אִם יכוֹלה להוֹציאוֹ על ידי הדחק יחליפנוּ; ואִם לאו אינה מקוּדשת.
18
אמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בִבגדים אֵלוּ,
שהֵן שוין חמִשים דינר',
והיוּ של משי וכיוֹצֵא בהן שהאִשה מִתאוּה להן:
אִם היוּ שוים חמִשים הרי זוֹ מקוּדשת מִשעת לקיחה,
ואינן צריכין שוּמה בשוּק ואחר כך תִהיה מקוּדשת כדי שתִסמֹך דעתה,
אלא הוֹאיל והֵן שוים כשאמר לה,
הרי זוֹ מקוּדשת מִשעה רִאשוֹנה; ואִם אינן שוין אינה מקוּדשת.
19
איש ואִשה שהיוּ עוֹסקין בדִברי אֵרוּסין,
הוּא אוֹמֵר:
'במֵאה דינר אקדֵש אוֹתך',
והיא אוֹמרת:
'איני מִתקדשת לך אלא במאתים',
והלך זה לביתוֹ וזה לביתוֹ,
ואחר כך תבעוּ זה את זה וקִדשוּ סתם:
אִם האיש תבע את האִשה יֵעשוּ דִברי האִשה; ואִם האִשה תבעה את האיש יֵעשוּ דִברי האיש.
20
העוֹשה שליח לקדֵש לוֹ אִשה,
והלך השליח וקִדשה על תנאי אינה מקוּדשת.
וכֵן אִם אמר לוֹ לקדשה על תנאי והלך וקִדשה סתם,
אוֹ על תנאי אחֵר,
אוֹ ששִנה את התנאי אינה מקוּדשת.
21
אמר לוֹ:
'קדשה לי במקוֹם פלוֹני',
הלך וקִדשה במקוֹם אחֵר אינה מקוּדשת.
'קדשה לי והרי היא במקוֹם פלוֹני',
והלך וקִדשה במקוֹם אחֵר הרי זוֹ מקוּדשת,
מִפני שמראה מקוֹם הוּא לוֹ.
וכֵן היא שאמרה לִשלוּחה:
'קבֵל לי קִדוּשי במקוֹם פלוֹני',
וקִבלם לה במקוֹם אחֵר אינה מקוּדשת.
'הרי הבעל במקוֹם פלוֹני',
וקִבֵל לה במקוֹם אחֵר הרי זוֹ מקוּדשת,
מִפני שמראה מקוֹם היא לוֹ.
22
המקדֵש את האִשה,
וחזר בוֹ מיד הוּא אוֹ היא,
אף על פי שחזרוּ בתוֹך כדי דִבוּר אין חזרתם כלוּם,
והרי היא מקוּדשת.
23
המקדֵש על תנאי,
וחזר אחר כמה ימים וּבִטֵל התנאי,
אף על פי שבִטלוֹ בינוֹ לבינה שלֹא בִפני עֵדים בטל התנאי,
והרי היא מקוּדשת סתם.
וכֵן אִם היה התנאי מִן האִשה וּבִטלה אוֹתוֹ אחר כֵן בינוֹ לבינה בטל התנאי.
לפיכך, המקדֵש על תנאי וכנס סתם אוֹ בעל סתם הרי זוֹ צריכה גֵט אף על פי שלֹא נִתקיֵם התנאי,
שמא בִטֵל התנאי כשבעל אוֹ כשכנס.
:וכֵן המקדֵש בפחוֹת מִפרוּטה אוֹ במִלוה,
וחזר וּבעל סתם בִפני עֵדים צריכה גֵט,
שעל בעילה זוֹ סמך,
לֹא על אוֹתן הקִדוּשין הפסוּלין; חזקה היא שאין אדם מיִשראֵל הכשֵרים עוֹשה בעילתוֹ בעילת זנוּת,
והרי בידוֹ עתה לעשוֹתה בעילת מִצוה.