1
המקדֵש על תנאי:
אִם נִתקיֵם התנאי מקוּדשת,
ואִם לֹא נִתקיֵם אינה מקוּדשת; בין שהיה התנאי מִן האיש בין שהיה מִן האִשה.
וכל תנאי שבעוֹלם,
בין בקִדוּשין וגֵרוּשין,
בין במִקח וּמִמכר בין בִשאר דיני ממוֹן צריך לִהיוֹת בתנאי ארבעה דברים.
2
ואֵלוּ הֵן הארבעה דברים של כל תנאי:
שיִהיה תנאי כפוּל,
ושיִהיה הין שלוֹ קוֹדֵם ללאו,
ושיִהיה התנאי קוֹדֵם למעשה,
ושיִהיה התנאי דבר שאפשר לקימוֹ.
ואִם חסֵר התנאי אחד מֵהן הרי התנאי בטֵל וּכאִלוּ אין שם תנאי כלל,
אלא תִהיה זוֹ מקוּדשת אוֹ מגֹרשת מיד ויתקיֵם המִקח אוֹ המתנה מיד,
וּכאִלוּ לֹא הִתנה כלל,
הוֹאיל וחסֵר התנאי אחד מִן הארבעה.
3
כיצד? האוֹמֵר לאִשה:
'אִם תִתני לי מאתים זוּז הרי את מקוּדשת לי בדינר זה,
ואִם לֹא תִתני לי לֹא תהי מקוּדשת',
ואחר שהִתנה תנאי זה נתן לה הדינר הרי התנאי קים והרי זוֹ מקוּדשת על תנאי,
ואִם נתנה לוֹ מאתים זוּז תִהיה מקוּדשת,
ואִם לֹא נתנה אינה מקוּדשת.
4
אבל אִם אמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בדינר זה',
ונתן הדינר בידה והִשלים התנאי ואמר:
'אִם תִתני לי מאתים זוּז,
ואִם לֹא תִתני לֹא תהי מקוּדשת' הרי התנאי בטֵל,
מִפני שהִקדים המעשה ונתן בידה ואחר כך הִתנה,
ואף על פי שהכֹל בתוֹך כדי דִבוּר; והרי זוֹ מקוּדשת מיד ואינה צריכה לִתֵן לוֹ כלוּם.
5
וכֵן אִם אמר לה:
'אִם תִתני לי מאתים זוּז הרי את מקוּדשת לי בדינר זה',
ואחר כך נתן הדינר לידה הרי התנאי בטֵל,
מִפני שלֹא כפל תנאוֹ,
שהרי לֹא אמר לה:
'ואִם לֹא תִתני לֹא תהי מקוּדשת'; והרי זוֹ מקוּדשת מיד ואינה צריכה לִתֵן לוֹ כלוּם.
6
וכֵן אִם אמר לה:
'אִם לֹא תִתני לי מאתים זוּז לֹא תהי מקוּדשת לי,
ואִם תִתני לי מאתים זוּז הרי את מקוּדשת לי בדינר זה',
ואחר כך נתן הדינר לידה הרי התנאי בטֵל,
מִפני שהִקדים לאו להין; והרי זוֹ מקוּדשת מיד ואינה צריכה לִתֵן.
7
וכֵן אִם אמר לה:
'אִם תעלי לרקיע אוֹ תֵרדי לתהוֹם הרי את מקוּדשת לי בדינר זה,
ואִם לֹא תעלי לרקיע ולֹא תֵרדי לתהוֹם לֹא תהי מקוּדשת',
ואחר כך נתן הדינר בידה הרי התנאי בטֵל,
והרי היא מקוּדשת מיד; שהדבר ידוּע שאי אפשר לה לקיֵם תנאי זה,
ואין זה אלא כמפליגה בִדברים דרך שחוֹק והִתוּל.
8
הרי שהִתנה בדבר שאפשר לעשוֹתוֹ אלא שהתוֹרה אסרה אוֹתוֹ,
כגוֹן שאמר לאִשה:
'אִם תֹאכלי חֵלב ודם הרי את מקוּדשת לי בדינר זה,
ואִם לֹא תֹאכלי לֹא תהי מקוּדשת',
'אִם תֹאכלי בשר חזיר הרי זה גִטיך,
ואִם לֹא תֹאכלי לֹא יהֵא גֵט',
ואחר שהִתנה נתן הדינר אוֹ הגֵט בידה הרי התנאי קים; ואִם עברה ואכלה תִהיה מקוּדשת אוֹ מגֹרשת,
ואִם לֹא אכלה אינה מקוּדשת ואינה מגֹרשת.
ואין אוֹמרים בזה:
הרי הִתנה על מה שכתוּב בתוֹרה,
שהרי בידה שלֹא תֹאכל,
ולֹא תִתקדֵש ולֹא תִתגרֵש.
9
וּבמה אמרוּ:
כל המתנה על מה שכתוּב בתוֹרה תנאוֹ בטֵל,
חוּץ מִדבר שבממוֹן? כגוֹן שקִדֵש אוֹ גֵרֵש אוֹ נתן אוֹ מכר על תנאי שהוּא רוֹצה בִתנאוֹ שיזכה עצמוֹ בדבר שלֹא זִכתה לוֹ תוֹרה וּמנעה מִמנוּ,
אוֹ יפטֹר עצמוֹ בִתנאוֹ מִדבר שחיבה אוֹתוֹ בוֹ התוֹרה,
שאוֹמרין לוֹ:
'תנאך בטֵל,
וּכבר נִתקימוּ מעשיך,
ואין אתה נִפטר מִדבר שחיבה אוֹתך בוֹ התוֹרה,
ולֹא תִזכה בדבר שמנעה אוֹתך מִמנוּ'.
10
כיצד? כגוֹן שקִדֵש אִשה על תנאי שאין לה עליו שאֵר כסוּת ועוֹנה,
שאוֹמרין לוֹ:
'בִכסוּת וּשאֵר תנאך קים,
מִפני שהוּא תנאי שבממוֹן; אבל בעוֹנה תנאך בטֵל,
שהתוֹרה חיבה אוֹתך בעוֹנה,
והרי זוֹ מקוּדשת ואתה חיב בעוֹנתה,
ואין בידך לִפטֹר עצמך בִתנאך'.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:וכֵן המקדֵש יפת תֹאר על תנאי שיִתעמֵר בה הרי זוֹ מקוּדשת ואין לוֹ להִתעמֵר בה,
שהרי התוֹרה מנעה אוֹתוֹ מִלהִשתעבֵד בה אחר שנִבעלה; ולֹא מִפני תנאוֹ יזכה בדבר שמנעה תוֹרה,
אלא תנאוֹ בטֵל.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
הִתנה על האִשה בִשעת קִדוּשין אוֹ בִשעת גֵרוּשין שתִבעֵל לאביה וּלאחיה אוֹ לִבנה וכיוֹצֵא בזה הרי זה כמי שהִתנה עליה שתעלה לרקיע אוֹ שתֵרֵד לתהוֹם,
וּתנאוֹ בטֵל; שאין בידה שיעברוּ אחֵרים ויבֹאוּ על הערוה,
ונִמצא שהִתנה בדבר שאינוֹ בידה לקימוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
אבל אִם הִתנה עליה 'שיִתֵן לי פלוֹני חצֵרוֹ' אוֹ 'שישיא בִתוֹ לִבני' וכיוֹצֵא בזה תנאוֹ קים,
שהרי אפשר בידה לקימוֹ,
ותִתֵן לִפלוֹני ממוֹן הרבֵה עד שיִתֵן לוֹ חצֵרוֹ ועד שישיא בִתוֹ לִבנוֹ,
שהרי אין כאן עבֵרה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
שים אֵלוּ הדברים של תנאיין לנגד עיניך תמיד,
וכל מקוֹם שאתה שוֹמֵע:
'המקדֵש על תנאי כך וכך',
אוֹ: 'הנוֹתֵן גֵט על תנאי כך וכך',
אוֹ 'המוֹכֵר' אוֹ 'הנוֹתֵן' 'על תנאי' תֵדע שהתנאי יֵש בוֹ ארבעה דברים אֵלוּ שבֵארנוּ,
כדי שלֹא נִהיה צריכין לפרֵש אוֹתן בכל מקוֹם וּמקוֹם.
ואִם חסֵר אחד מֵהן אין כאן תנאי.
14
יֵש מִקצת גאוֹנים אחרוֹנים שאמרוּ שאין אדם צריך לִכפֹל תנאוֹ אלא בגִטין וּבקִדוּשין בִלבד,
אבל בדיני ממוֹן אינוֹ צריך לִכפֹל.
ואין ראוּי לִסמֹך על דבר זה,
שכפילת התנאי עִם שאר הארבעה דברים מִתנאי בני ראוּבֵן וּבני גד למדוּ אוֹתם חכמים:
"אִם יעברוּ בני גד וכו' ואִם לֹא יעברוּ" ,
וּתנאי זה לֹא היה בגִטין ולֹא בקִדוּשין.
וכזה הוֹרוּ גדוֹלי הגאוֹנים הרִאשוֹנים,
וכֵן ראוּי לעשוֹת.
15
המקדֵש על תנאי כשיִתקיֵם התנאי,
תִהיה מקוּדשת מִשעה שנִתקיֵם התנאי,
לֹא מִשעה שנִתקדשה.
כיצד? האוֹמֵר לאִשה:
'אִם אתֵן לך מאתים זוּז בשנה זוֹ הרי את מקוּדשת לי בדינר זה,
ואִם לֹא אתֵן לך לֹא תהי מקוּדשת',
ונתן הדינר לידה בניסן,
ונתן לה המאתים זוּז שהִתנה עִמה באלוּל הרי זוֹ מקוּדשת מֵאלוּל.
לפיכך, אִם קִדשה שֵני קֹדם שיִתקיֵם התנאי של רִאשוֹן הרי זוֹ מקוּדשת לשֵני.
וכֵן הדין בגִטין וּבממוֹנוֹת:
בשעה שיִתקיֵם התנאי הוּא שיִהיה גֵט אוֹ יתקיֵם המִקח אוֹ המתנה.
16
במה דברים אמוּרים? בשהיה שם תנאי,
ולֹא אמר:
'מֵעכשו'. אבל אִם אמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי מֵעכשו בדינר זה אִם אתֵן לך מאתים זוּז',
וּלאחר זמן נתן לה המאתים הרי זוֹ מקוּדשת למפרֵע מִשעת הקִדוּשין,
אף על פי שלֹא נעשה התנאי אלא אחר זמן מרוּבה.
לפיכך, אִם קִדשה אחֵר קֹדם שיֵעשה התנאי אינה מקוּדשת.
וכֵן הדין בגִטין וּבממוֹנוֹת.
17
כל האוֹמֵר 'מֵעכשו' אינוֹ צריך לִכפֹל תנאוֹ ולֹא להקדים התנאי למעשה; אלא אף על פי שהִקדים המעשה תנאוֹ קים.
אבל צריך להתנוֹת בדבר שאפשר לקימוֹ.
ואִם הִתנה בדבר שאי אפשר לקימוֹ הרי זה כמפליג בִדברים,
ואין שם תנאי.
וכל האוֹמֵר 'על מנת' הרי זה כאוֹמֵר 'מֵעכשו',
ואינוֹ צריך לִכפֹל התנאי ולֹא להקדימוֹ למעשה.
18
כיצד? האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי על מנת שתִתני לי מאתים זוּז',
'הרי זה גִטיך על מנת שתִתני לי מאתים זוּז'; 'הרי חצֵר זוֹ נתוּנה לך במתנה על מנת שתִתֵן לי מאתים זוּז' הרי תנאוֹ קים,
ונִתקדשה האִשה אוֹ נִתגרשה,
וזכה זה בחצֵר,
והֵם יתנוּ המאתים זוּז.
ואִם לֹא נתנוּ לֹא תִהיה זוֹ מקוּדשת ולֹא תִתגרֵש זוֹ ולֹא יזכה זה בחצֵר.
ואף על פי שלֹא כפל תנאוֹ,
ואף על פי שהִקדים המעשה לתנאי ונתן הקִדוּשין אוֹ הגֵט בידה והחזיק זה בחצֵר,
ואחר כך הִשלים תנאוֹ; שהרי כשיִתקיֵם התנאי יזכה זה בחצֵר,
ותִתקדֵש זוֹ ותִתגרֵש זוֹ מִשעה רִאשוֹנה שבה נעשה המעשה,
כאִלוּ לֹא היה שם תנאי כלל.