1
המקדֵש בדבר שהוּא אסוּר בהנאה,
כגוֹן חמֵץ בפסח אוֹ בשר בחלב וכיוֹצֵא בהן מִשאר אִסוּרי הנאה אינה מקוּדשת.
ואפִלוּ היה אסוּר בהניה מִדִבריהם,
כגוֹן חמֵץ בשעה שִשית מיוֹם ארבעה עשר אינה מקוּדשת.
2
עבר וּמכר דבר האסוּר בהניה וקִדֵש בדמיו הרי זוֹ מקוּדשת; חוּץ מֵעבוֹדה זרה,
שאִם קִדֵש בדמיה אינה מקוּדשת,
מִפני שדמי עבוֹדה זרה אסוּרין בהניה כמוֹה.
:המקדֵש בפרש עגלי עבוֹדה זרה אינה מקוּדשת,
שהכֹל מֵעבוֹדה זרה אסוּר בהניה,
שנאמר: "ולֹא ידבק בידך מאוּמה מִן החֵרם" .
אבל המקדֵש בפרש שוֹר הנִסקל הרי זוֹ מקוּדשת; אף על פי ששוֹר הנִסקל אסוּר בהניה פִרשוֹ אינוֹ אסוּר בהניה,
שאינוֹ דבר חשוּב לגבי השוֹר.
3
המקדֵש בפֵרוֹת שביעית אוֹ באֵפר פרה אדוּמה אוֹ במים שמִלאן לעשוֹתן מי נִדה הרי זוֹ מקוּדשת.
:המקדֵש בהקדֵש של בדק הבית:
בשוֹגֵג הרי זוֹ מקוּדשת,
והוּא ישלֵם קרן וחֹמש להקדֵש ויביא אשמוֹ כדין כל מוֹעֵל בִשגגה; ואִם קִדֵש בוֹ במֵזיד אינה מקוּדשת.
4
קִדשה במעשֵר שֵני,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד אינה מקוּדשת,
לפי שאין לוֹ לעשוֹת בוֹ שאר חפציו עד שיִתחלֵל,
שנאמר במעשֵר:
"ליי הוּא" .
5
כֹהֵן שקִדֵש בחלקוֹ מִקדשי קדשים אוֹ מִקדשים קלים אינה מקוּדשת,
מִפני שלֹא הוּתרוּ אלא לאכילה בִלבד.
אבל כֹהֵן שקִדֵש בִתרוּמה גדוֹלה וּבִתרוּמת מעשֵר וּבִכוּרים,
וכֵן לֵוי שקִדֵש במעשֵר רִאשוֹן,
וישראֵל שקִדֵש במעשר עני הרי זוֹ מקוּדשת.
6
מתנוֹת שלֹא הוּרמוּ הרי הֵן כמי שהוּרמוּ.
לפיכך, ישראֵל שנפלוּ לוֹ טבלים מִבית אבי אִמוֹ כֹהֵן,
והִפריש מֵהן תרוּמה וּמעשרוֹת הרי הֵן כִתרוּמוֹת וּמעשרוֹת שנפלוּ לוֹ בירוּשה מֵאבי אִמוֹ,
ואִם קִדֵש בהן אִשה הרי זוֹ מקוּדשת; שאף על פי שאינן ראוּיין לוֹ לאכילה,
יֵש לוֹ למכרן למי שהֵן ראוּיין לוֹ.
:אבל ישראֵל שקִדֵש בִתרוּמה שהִפריש מִגרנוֹ אינה מקוּדשת,
שהרי אין לוֹ למכרה ואין לוֹ בה אלא טוֹבת הנאה,
לפי שנוֹתנה לכל כֹהֵן שיִרצה,
וטוֹבת הנאה אינה ממוֹן.
7
המקדֵש את האִשה בגזֵל אוֹ בִגנֵבה אוֹ בחמס:
אִם נִתיאשוּ הבעלים ונוֹדע שקנה אוֹתוֹ דבר ביֵאוּש הרי זוֹ מקוּדשת; ואִם לאו אינה מקוּדשת.
8
הנִכנס לבית חבֵרוֹ ולקח כלי אוֹ אֹכל וכיוֹצֵא בהן וקִדֵש בוֹ אִשה,
וּבא בעל הבית,
אף על פי שאמר לוֹ:
'למה לֹא נתתה לה דבר זה,
שהוּא טוֹב מִמה שנתתה לה' אינה מקוּדשת,
שלֹא אמר לוֹ דבר זה אלא כדי שלֹא להִתביֵש עִמוֹ,
והוֹאיל וקִדֵש בממוֹן חבֵרוֹ שלֹא מִדעת חבֵרוֹ הרי זה גזֵל,
ואינה מקוּדשת.
ואִם קִדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו,
כגוֹן תמרה אוֹ אגוֹז הרי זוֹ מקוּדשת מִספֵק.
9
היתה סחוֹרה בינוֹ וּבין חבֵרוֹ,
וחִלקה שלֹא מִדעת חבֵרוֹ וקִדֵש בחלקוֹ הוֹאיל וּצריכה שוּמת בית דין,
אינה מקוּדשת,
שאין זה נוֹטֵל לעצמוֹ מה שיִרצה ויניח מה שיִרצה.
10
גזל את האִשה אוֹ גנב מִמנה אוֹ חמסה,
וחזר וקִדשה בגזֵל וּבגנֵבה וּבחמס שלה,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת בוֹ':
אִם קדם ביניהן שִדוּכין,
ונטלה ושתקה הרי זוֹ מקוּדשת; ואִם לֹא שִדֵך אוֹתה מֵעוֹלם אף על פי ששתקה כשנתן לה דברים אֵלוּ בתוֹרת קִדוּשין,
אינה מקוּדשת; ואִם אמרה:
'הין' הרי זוֹ מקוּדשת.
11
וכֵן אִם נתן לה פִקדוֹן,
ואמר לה:
'כִנסי פִקדוֹן זה',
וחזר ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת בוֹ':
אִם אמר לה קֹדם שתִטלנוּ,
וּנטלתוּ ושתקה הרי זוֹ מקוּדשת; ואִם אחר שנטלתוּ בתוֹרת פִקדוֹן אמר לה:
'הרי את מקוּדשת בוֹ',
ושתקה אין זה כלוּם,
שכל שתיקה שלאחר מתן מעוֹת אינה מוֹעלת.
אבל אִם אמרה:
'הין' אחר שנטלה הרי זוֹ מקוּדשת.
12
החזיר לה חוֹב שהיה לה אצלוֹ,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת בוֹ' קֹדם שתִטלנוּ,
וּנטלתוּ ושתקה:
אִם היה ביניהן שִדוּכין הרי זוֹ מקוּדשת; ואִם לֹא שִדֵך אינה מקוּדשת עד שתֹאמר:
'הין'. ואִם אמר לה אחר שנטלה החוֹב שלה:
'הרי את מקוּדשת בוֹ' אפִלוּ אמרה:
'הין' אינה מקוּדשת,
שהרי לֹא הִגיע לידה מִמנוּ כלוּם,
אלא שלה נטלה,
וּכבר נִפרע חוֹבוֹ מִשעה שנטלה,
ואינה יכוֹלה לחזֹר וּלתבעוֹ בחוֹב פעם אחרת.
13
המקדֵש במִלוה אפִלוּ היתה בִשטר,
אינה מקוּדשת.
כיצד? כגוֹן שהיה לוֹ אצלה חוֹב דינר,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בדינר שיֵש לי בידֵך' אינה מקוּדשת,
מִפני שהמִלוה להוֹצאה נִתנה,
ואין כאן דבר קים לֵהנוֹת בוֹ מֵעתה,
שכבר הוֹציאה אוֹתוֹ דינר ועברה הנאתוֹ.
14
היה לוֹ אצלה מִלוה על המשכוֹן,
וקִדשה באוֹתה מִלוה,
והחזיר לה את המשכוֹן הרי זוֹ מקוּדשת,
שהרי היא נהנית במשכוֹן מֵעתה,
והרי הִגיעה הניה לידה.
15
המקדֵש בהנית מִלוה הרי זוֹ מקוּדשת.
כיצד? כגוֹן שהִלוה אוֹתה עתה מאתים זוּז,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בהנאת זמן שארויח לך במִלוה זוֹ,
שתִהיה בידֵך כך וכך יוֹם,
ואיני תוֹבעה מִמֵך עד זמן פלוֹני' הרי זוֹ מקוּדשת,
שהרי יֵש לה הנאה מֵעתה להִשתמֵש במִלוה זוֹ עד סוֹף זמן שקבע.
ואסוּר לעשוֹת כֵן,
מִפני שהיא כרִבית.
וּפֵרשוּ רבוֹתי בהנאת מִלוה דברים שאין ראוּי לשמען.
16
אמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בִפרוּטה זוֹ וּבחוֹב שיֵש לי אצליך' הרי זוֹ מקוּדשת.
וכֵן אִם אמר לה:
'במִלוה שיֵש לי אצליך וּבִפרוּטה' הרי זוֹ מקוּדשת.
17
היה לוֹ חוֹב ביד אחֵרים,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בחוֹב שיֵש לי ביד זה' במעמד שלשתן הרי זוֹ מקוּדשת.
18
קִדשה בפִקדוֹן שיֵש לוֹ בידה אוֹ בִשאֵלה שהִשאילה:
אִם היה הפִקדוֹן והשאֵלה אוֹ שוה פרוּטה מֵהם קים בִרשוּתה הרי זוֹ מקוּדשת.
19
'הרי את מקוּדשת לי בִשכר שאדבֵר עליך לשִלטוֹן',
ודִבֵר עליה לשִלטוֹן,
והִניחה השִלטוֹן ולֹא תבעה אינה מקוּדשת,
אלא אִם נתן לה פרוּטה מִשלוֹ; שההנאה שבאה לה מִדבריו הרי היא כמִלוה,
והמקדֵש במִלוה אינה מקוּדשת.
20
'הרי את מקוּדשת לי בִמלאכה זוֹ שאעשה עִמך',
ועשה אינה מקוּדשת,
אלא אִם כֵן נתן לה פרוּטה מִשלוֹ; לפי שהשכירוּת יזכה בה הפוֹעֵל מִתחִלה ועד סוֹף:
כל זמן שיעשה מִקצת מִן המלאכה,
יזכה במִקצת מִן השכר,
ונִמצא השכר כוּלוֹ מִלוה אצלה,
והמקדֵש במִלוה אינה מקוּדשת.
21
האִשה שאמרה:
'תֵן דינר לִפלוֹני מתנה,
ואתקדֵש אני לך',
ונתן, ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בהנאת מתנה זוֹ שנתתי על פיך' הרי זוֹ מקוּדשת; אף על פי שלֹא הִגיע לה כלוּם,
הרי נהנת בִרצוֹנה שנעשה,
ונהנה פלוֹני בִגללה.
:וכֵן אִם אמרה:
'תֵן דינר לִפלוֹני מתנה ואתקדֵש לוֹ',
ונתן לוֹ,
וקִדשה אוֹתוֹ פלוֹני,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בהנאת מתנה זוֹ שקִבלתי בִרצוֹנֵך' הרי זוֹ מקוּדשת.
22
אמר לה:
'הֵא לך דינר זה מתנה,
והִתקדשי לִפלוֹני',
וקִדשה אוֹתוֹ פלוֹני,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בהנאה זוֹ הבאה לך בִגללי' הרי זוֹ מקוּדשת,
אף על פי שלֹא נתן לה המקדֵש כלוּם.
:אמרה לוֹ:
'הֵא לך דינר זה מתנה,
ואתקדֵש לך',
וּלקחוֹ ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בהנאה זוֹ שקִבלתי מִמֵך מתנה':
אִם אדם חשוּב הוּא הרי זוֹ מקוּדשת,
שהנאה יֵש לה בִהיוֹתוֹ נהנה מִמנה,
וּבהנאה זוֹ תקנה עצמה לוֹ.
23
האוֹמֵר לאִשה:
'הִתקדשי לי בדינר,
והרי זה המשכוֹן בידֵך עד שאתֵן הדינר' אינה מקוּדשת:
לֹא הדינר הִגיע לידה,
ולֹא המשכוֹן נתן לִהיוֹתוֹ שלה.
היה בידוֹ משכוֹן על חוֹב שיֵש לוֹ אֵצל אחֵרים,
וקִדֵש בוֹ אִשה,
אף על פי שאינוֹ שלוֹ הרי זוֹ מקוּדשת,
לפי שבעל חוֹב יֵש לוֹ מִקצת קִנין בגוּפוֹ של משכוֹן.
24
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי בדינר זה על מנת שתחזיריהוּ לי' אינה מקוּדשת,
בין החזירה בין לֹא החזירה:
שאִם לֹא החזירתוּ הרי לֹא נִתקיֵם התנאי,
ואִם החזירה הרי לֹא נהנית,
ולֹא הִגיע לידה כלוּם.
25
נתן לה אגוּדה של הדס וכיוֹצֵא בה,
ואמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי בזוֹ',
וקִבלה אוֹתה,
אמרוּ לוֹ:
'והלֹא אין בה שוה פרוּטה',
ואמר: 'תִתקדֵש בארבעה זוּזים המוּחבאים בתוֹך האגוּדה':
אִם אמרה 'הין' הרי זוֹ מקוּדשת; ואִם שתקה אינה מקוּדשת במעוֹת אֵלוּ,
שהשתיקה שלאחר מתן מעוֹת לידה אינה מוֹעלת,
ותִהיה מקוּדשת בספֵק מִפני האגוּדה,
שמא תִשוה פרוּטה במקוֹם אחֵר.
26
האוֹמֵר לאִשה:
'הִתקדשי לי בִתמרה זוֹ,
הִתקדשי לי בזוֹ,
הִתקדשי לי בזוֹ':
אִם יֵש באחת מֵהן שוה פרוּטה הרי זוֹ מקוּדשת; ואִם לאו אינה מקוּדשת אלא מִספֵק,
שמא תִשוה תמרה אחת פרוּטה בִמדינה אחרת.
27
אמר לה:
'הִתקדשי לי בזוֹ וּבזוֹ וּבזוֹ':
אִם יֵש בכוּלם שוה פרוּטה מקוּדשת; ואִם לאו אינה מקוּדשת אלא מִספֵק.
היתה אוֹכלת רִאשוֹנה רִאשוֹנה:
אִם יֵש באחרוֹנה שוה פרוּטה מקוּדשת; ואִם לאו אינה מקוּדשת אלא מִספֵק,
שאוֹתן תמרים שאכלה הרי הֵן כמִלוה,
והמקדֵש במִלוה אינה מקוּדשת,
ונִמצא שאין הקִדוּשין אלא בִתמרה אחרוֹנה.
28
אמר לה:
'הרי את מקוּדשת לי באֵלוּ' אִם יֵש בכוּלן שוה פרוּטה,
מקוּדשת; אף על פי שהיא אוֹכלת רִאשוֹנה רִאשוֹנה,
שלה היא אוֹכלת.
29
האוֹמֵר לאִשה:
'הרי את מקוּדשת לי בכוֹס זה':
אִם היה מלֵא מים הרי זוֹ מקוּדשת בוֹ וּבמה שבתוֹכוֹ; ואִם היה מלֵא יין הרי זוֹ מקוּדשת בוֹ ולֹא במה שבתוֹכוֹ; ואִם היה מלֵא שמן הרי זוֹ מקוּדשת במה שבתוֹכוֹ ולֹא בוֹ.
לפיכך, אִם לֹא היה בשמן שוה פרוּטה הרי זוֹ מקוּדשת בספֵק.
ואִם היה בשמן שוה פרוּטה הרי זוֹ מקוּדשת ודאי,
ואין משגיחין על הכוֹס.