1
אין האִשה מִתקדשת אלא לִרצוֹנה,
והמקדֵש אִשה בעל כרחה אינה מקוּדשת.
אבל האיש שאנסוּהוּ עד שיקדֵש על כרחוֹ הרי זוֹ מקוּדשת.
ויֵש לאיש לקדֵש נשים רבוֹת כאחת,
והוּא שיִהיה בכסף,
אִם קִדֵש בכסף,
פרוּטה לכל אחת ואחת.
ויֵש לאחת מֵהן אוֹ לאחֵר לקבֵל הקִדוּשין על ידי כוּלן מִדעתן.
2
המקדֵש את האִשה ונתן קִדוּשיה מִדעתה ביד חברתה,
ואמר לחברתה כשנתן הקִדוּשין לידה:
'ואת נמי',
אוֹ: 'וכֵן גם את',
וכיוֹצֵא בזה הרי שתיהן מקוּדשוֹת.
אבל אִם נתן בידה ואמר לה:
'ואת' הרי זוֹ שקִבלה הקִדוּשין ספֵק מקוּדשת,
שמא לֹא נִתכוֵּן אלא לִראוֹת מה בלִבה,
וּכאִלוּ אמר לה:
'ואת מה תֹאמרי בדבר זה?',
וּלפיכך קִבלה היא הקִדוּשין,
שהרי זה עדין שוֹאלה לִראוֹת מה בלִבה,
וּמִפני זה היא ספֵק מקוּדשת.
3
'הִתקדשי לי בדינר זה',
נטלתוּ וּזרקתוּ לפניו אוֹ לים אוֹ לאוּר אוֹ לדבר האבֵד אינה מקוּדשת.
אמרה לוֹ:
'תנֵהוּ לאבא' אוֹ 'לאביך' אוֹ 'לאיש פלוֹני',
ונתן אינה מקוּדשת.
ואִם אמרה:
'תנֵהוּ לוֹ שיקבלנוּ לי',
ונתן הרי זוֹ מקוּדשת.
4
אמרה לוֹ:
'הניחֵהוּ על הסלע' אינה מקוּדשת,
ואִם היה סלע שלה מקוּדשת.
היה הסלע של שניהם הרי זוֹ מקוּדשת בספֵק.
:אמר לה:
'הִתקדשי לי בכִכר זה',
אמרה לוֹ:
'תנֵהוּ לעני' אפִלוּ היה עני הסמוּך עליה,
אינה מקוּדשת.
'תנֵהוּ לכלב' אינה מקוּדשת,
ואִם היה כלב שלה מקוּדשת.
היה רץ אחריה לנשכה,
ואמרה לוֹ:
'תנֵהוּ לכלב זה' הרי זוֹ ספֵק מקוּדשת.
5
היה מוֹכֵר פֵרוֹת אוֹ כֵלים וכיוֹצֵא בהן,
באת אִשה ועמדה ואמרה לוֹ:
'תֵן לי מעט מֵאֵלוּ',
ואמר לה:
'אִם אתֵן ליך,
תהי מקוּדשת לי?':
אִם אמרה:
'הין', ונתן לה הרי זוֹ מקוּדשת; אבל אִם אמרה:
'תֵן לי מתן' אוֹ 'השלֵך לי',
אוֹ דברים שעִנינם 'לֹא תשחֵק עִמי בִדברים אֵלוּ,
אלא תֵן בִלבד',
ונתן אינה מקוּדשת.
:וכֵן אִם היה שוֹתה ביין,
ואמרה לוֹ:
'תֵן לי כוֹס אחד',
ואמר לה:
'אִם אתֵן לך,
הרי את מקוּדשת בוֹ?',
ואמרה לוֹ:
'השקֵני השקוֹת',
אוֹ: 'תֵן',
'השקֵה', 'השלֵך' אינה מקוּדשת,
שאין הדברים מראין אלא:
'השקֵני בִלבד,
ואל תשחֵק עִמי בדבר אחֵר'.
6
המקדֵש בעֵד אחד אין חוֹששין לקִדוּשיו,
אף על פי ששניהם מוֹדים,
קל וחֹמר למקדֵש בלֹא עֵדים.
המקדֵש בִפסוּלי עֵדוּת של תוֹרה אינה מקוּדשת.
בִפסוּלי עֵדוּת של דִברי סוֹפרים אוֹ בעֵדים שהֵן ספֵק פסוּלי תוֹרה:
אִם רצה לִכנֹס חוֹזֵר וּמקדֵש בִכשֵרים; ואִם לֹא רצה לִכנֹס צריכה מִמנוּ גֵט מִספֵק.
ואפִלוּ כפרה האִשה והִכחישה את העֵדים ואמרה:
'לֹא קִדשתני' כוֹפין אוֹתה לִקח הגֵט.
וכֵן דין כל קִדוּשי ספֵק:
אִם רצה לִכנֹס חוֹזֵר וּמקדֵש ודאי,
ואִם לֹא רצה צריכה מִמנוּ גֵט מִספֵק.
7
קטן שקִדֵש אין קִדוּשיו קִדוּשין.
אבל גדוֹל שקִדֵש את הקטנה היתוֹמה,
אוֹ קטנה שיצאה מֵרשוּת אב:
אִם היתה פחוּתה מִבת שֵש,
אף על פי שהיא נבוֹנת לחש ביוֹתֵר,
וּמכרת וּמבחנת אין כאן שֵם קִדוּשין ואינה צריכה למאֵן; ואִם היתה מִבת עשר ומעלה,
אף על פי שהיא סכלה ביוֹתֵר,
הוֹאיל ונִתקדשה לדעתה הרי זוֹ מקוּדשת למֵאוּן.
:היתה מִבת שֵש עד סוֹף עשר בוֹדקין את יפי דעתה:
אִם מבחנת וּמכירה עִסקי הנִשוּאין והקִדוּשין צריכה למאֵן; ואִם לאו אינה מִתקדשת למֵאוּן,
ואינה צריכה למאֵן.
8
כיצד מִתקדשת למֵאוּן? שאִם נִתקדשה ולֹא רצת לישֵב עִם בעלה צריכה למאֵן בִפני שנים,
ולוֹמר: 'איני רוֹצה בוֹ',
ויוֹצאה בלֹא גֵט,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת גֵרוּשין,
וזוֹ היא הנִקרֵאת ממאנת.
ולמה יוֹצאה בלֹא גֵט? מִפני שאין קִדוּשיה קִדוּשין גמוּרין מִן התוֹרה,
אלא קִדוּשי קטנה זוֹ מִדִברי סוֹפרים,
והֵן תלוּיין:
שאִם ישבה עִם בעלה עד שגדלה גמרוּ קִדוּשיה ונעשת אֵשת איש גמוּרה,
ואינוֹ צריך לחזֹר וּלקדשה אחר שגדלה; ואִם לֹא רצת לישֵב צריכה למאֵן,
ותֵצֵא בלֹא גֵט.
9
חֵרֵש שנשא פִקחת,
וכֵן חֵרשת שנִשֵאת לפִקֵח אין קִדוּשיהן גמוּרין מִן התוֹרה,
אלא מִדִברי סוֹפרים.
לפיכך, אִם בא פִקֵח וקִדֵש אֵשת חֵרֵש הפִקחת הרי זוֹ מקוּדשת לשֵני קִדוּשין גמוּרין,
ונוֹתֵן גֵט והיא מוּתרת לבעלה החֵרֵש.
אבל שוֹטה שקִדֵש פִקחת אוֹ פִקֵח שקִדֵש שוֹטה אין כאן קִדוּשין כלל,
לֹא מִדִברי תוֹרה ולֹא מִדִברי סוֹפרים.
10
סריס שקִדֵש,
בין סריס חמה בין סריס אדם,
וכֵן אילוֹנית שנִתקדשה הרי אֵלוּ קִדוּשין גמוּרין.
11
טוּמטוּם ואנדרגינס שקִדשוּ אִשה אוֹ שקִדשן איש הרי אֵלוּ קִדוּשי ספֵק,
וּצריכין גֵט מִספֵק.
12
המקדֵש אחת מִן העריוֹת לֹא עשה כלוּם,
שאין קִדוּשין תוֹפסין בערוה; חוּץ מִן הנִדה,
שהמקדֵש את הנִדה הרי זוֹ מקוּדשת קִדוּשין גמוּרין,
ואין ראוּי לעשוֹת כֵן.
13
אֵשת איש שפשטה ידה וקִבלה קִדוּשין מֵאחֵר בִפני בעלה הרי זוֹ מקוּדשת לשֵני,
שהאִשה שאמרה לבעלה בפניו:
'גֵרשתני' נאמנת; חזקה אינה מעִזה פניה בִפני בעלה.
אבל אִם קִדשה אחֵר שלֹא בִפני בעלה אין קִדוּשיו תוֹפסין בה,
עד שתביא ראיה שנִתגרשה קֹדם שתקבֵל הקִדוּשין; כל שלֹא בפניו מעִזה.
14
המקדֵש אחת מִן השניוֹת אוֹ מֵאִסוּרי לאוין אוֹ מֵאִסוּרי עשֵה,
וכֵן היבם שקִדֵש צרת יבמה הרי זוֹ מקוּדשת קִדוּשין גמוּרין; חוּץ מיבמה שנִתקדשה לזר,
שהיא מקוּדשת בספֵק:
נִסתפֵק לחכמים אִם הקִדוּשין תוֹפסין ביבמה כִשאר חיבי לאוין,
אוֹ אין קִדוּשין תוֹפסין בה כערוה.
ואף על פי שאסוּר לוֹ לִכנֹס אחת מִכל אֵלוּ הרי זה מגרֵש בגֵט.
15
המקדֵש גוֹיה אוֹ שִפחה אינן קִדוּשין,
אלא הרי היא אחר קִדוּשין כמוֹ שהיתה קֹדם הקִדוּשין.
וכֵן גוֹי ועבד שקִדשוּ בת ישראֵל אין קִדוּשיהן קִדוּשין.
ישראֵל משוּמד שקִדֵש,
אף על פי שהוּא עוֹבֵד עבוֹדה זרה בִרצוֹנוֹ הרי אֵלוּ קִדוּשין גמוּרין,
וּצריכה מִמנוּ גֵט.
16
המקדֵש אִשה שחציה שִפחה וחציה בת חֹרין אינה מקוּדשת קִדוּשין גמוּרין,
עד שתִשתחרֵר.
וכיון שנִשתחררה גמרוּ קִדוּשיה כקִדוּשי קטנה שגדלה,
ואינוֹ צריך לקדשה קִדוּשין אחֵרין.
בא אחֵר וקִדשה אחר שנִשתחררה הרי זה ספֵק קִדוּשין לִשניהם.
17
ואי זוֹ היא שִפחה חרוּפה האמוּרה בתוֹרה? זוֹ מי שחציה שִפחה וחציה בת חֹרין שקִדשה עבד עִברי.
וּמי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין שקִדֵש בת חֹרין הרי זה ספֵק קִדוּשין.
18
שִכוֹר שקִדֵש קִדוּשיו קִדוּשין,
ואף על פי שנִשתכֵר הרבֵה.
ואִם הִגיע לשִכרוּתוֹ של לוֹט אין קִדוּשיו קִדוּשין,
וּמִתישבין בדבר זה.
19
המקדֵש בפחוֹת מִפרוּטה אינה מקוּדשת.
קִדשה באֹכל אוֹ בִכלי וכיוֹצֵא בוֹ ששוה פחוֹת מִפרוּטה הרי זוֹ מקוּדשת בספֵק,
וּצריכה גֵט מִספֵק,
שמא דבר זה שוה פרוּטה במקוֹם אחֵר.
הא למדת,
שכל המקדֵש בשוה כסף:
אִם היה שוה פרוּטה באוֹתה המדינה הרי אֵלוּ קִדוּשי ודאי; ואִם אינוֹ שוה פרוּטה הרי אֵלוּ קִדוּשי ספֵק.
:יֵראה לי,
שאִם קִדֵש בתבשיל אוֹ בירק שאינוֹ מִתקיֵם וכיוֹצֵא בהן אִם לֹא היוּ שוה פרוּטה באוֹתוֹ המקוֹם,
אינה מקוּדשת כלל,
שהרי דבר זה אינוֹ מגיע למקוֹם אחֵר עד שיִפסֵד ויֹאבד ולֹא יהי שוה כלוּם.
ודבר של טעם הוּא זה,
וראוּי לִסמֹך עליו.
20
המקדֵש אִשה בפחוֹת מִפרוּטה,
אוֹ שקִדֵש שתי נשים בִפרוּטה,
אף על פי ששלח סִבלוֹנוֹת לאחר מִכאן אינה מקוּדשת.
וכֵן קטן שקִדֵש,
אף על פי ששלח סִבלוֹנוֹת אחר שהִגדיל אינה מקוּדשת,
שמֵחמת קִדוּשין הרִאשוֹנים שלחוּ,
שהיוּ קִדוּשין פסוּלין.
21
המקדֵש את האִשה בכסף אוֹ בִשטר אינוֹ צריך שיִתֵן הקִדוּשין לתוֹך ידה,
אלא כיון שרצת לִזרֹק לה קִדוּשיה,
וּזרקם בין לתוֹך ידה בין לתוֹך חיקה אוֹ לתוֹך חצֵרה אוֹ לתוֹך שדה שלה הרי זוֹ מקוּדשת.
היתה עוֹמדת בִרשוּת הבעל צריך שיִתֵן לתוֹך ידה אוֹ לתוֹך חיקה.
:היתה עוֹמדת בִרשוּת שהיא של שניהם,
וזרק לה קִדוּשיה מִדעתה,
ולֹא הִגיעוּ לידה אוֹ לחיקה הרי זוֹ מקוּדשת קִדוּשי ספֵק.
ואפִלוּ אמרה לוֹ:
'הנח קִדוּשי על מקוֹם זה',
ואוֹתוֹ המקוֹם של שניהן הרי אֵלוּ קִדוּשי ספֵק.
22
היוּ עוֹמדין בִרשוּת הרבים אוֹ בִרשוּת שאינה של שניהם,
וזרק לה קִדוּשיה:
קרוֹב לוֹ אינה מקוּדשת; קרוֹב לה הרי זוֹ מקוּדשת; מחצה למחצה,
אוֹ שהיוּ ספֵק קרוֹב לה ספֵק קרוֹב לוֹ,
ואבדוּ קֹדם שיגיעוּ לידה הרי זוֹ מקוּדשת בספֵק.
:כיצד הוּא קרוֹב לה וקרוֹב לוֹ? כל שהוּא יכוֹל לִשמֹר אוֹתן והיא אינה יכוֹלה זה הוּא קרוֹב לוֹ; היא יכוֹלה לִשמֹר והוּא אינוֹ יכוֹל זה הוּא קרוֹב לה; שניהם יכוֹלין לִשמֹר אוֹתן אוֹ שניהם אינן יכוֹלין לִשמֹר אוֹתן זה הוּא מחצה למחצה.