1
הבת, מיוֹם לֵדתה עד שתִהיה בת שתים עשרֵה שנה גמוּרוֹת היא הנִקרֵאת קטנה,
ונִקרֵאת תינֹקת.
ואפִלוּ הֵביאה כמה שערוֹת בתוֹך הזמן הזה,
אינן אלא כשוּמה.
אבל אִם הֵביאה שתי שערוֹת למטה בגוּף במקוֹמוֹת הידוּעוֹת להבאת שֵער,
והיא מִבת שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד ומעלה נִקרֵאת נערה.
2
והבאת שתי שערוֹת בזמן הזה נִקרא סימן התחתוֹן.
:וּמֵאחר שתביא סימן התחתוֹן תִקרֵא נערה,
עד שִשה חדשים גמוּרים.
וּמִתחִלת יוֹם תשלוּם השִשה חדשים ומעלה תִקרֵא בוֹגרת.
ואין בין נערוּת לבגרוּת אלא שִשה חדשים בִלבד.
3
הִגיעה לִשתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד ולֹא הֵביאה שתי שערוֹת,
אף על פי שנִראוּ בה סימני אילוֹנית עדין קטנה היא,
עד עשרים שנה.
וּכשתביא שתי שערוֹת,
אפִלוּ בִשנת עשרים תִהיה נערה שִשה חדשים,
ואחר כך תִקרֵא בוֹגרת.
4
היתה בת עשרים שנה פחוֹת שלֹשים יוֹם,
ולֹא הֵביאה שתי שערוֹת ונִראוּ בה סימני אילוֹנית הרי היא אילוֹנית.
ואִם לֹא נִראוּ בה כל סימני אילוֹנית עדין קטנה היא,
עד שתביא שתי שערוֹת אוֹ עד שתִהיה בת חמֵש וּשלֹשים שנה ויוֹם אחד.
5
הִגיעה לזמן הזה ולֹא הֵביאה שתי שערוֹת הרי זוֹ נִקרֵאת אילוֹנית,
אף על פי שלֹא נִראה בה סימן מִסימני אילוֹנית.
נִמצֵאת למֵד שהאילוֹנית אין לה ימי נערוּת,
אלא מִקטנוּתה תֵצֵא לבגרוּת.
6
ואֵלוּ הֵן סימני אילוֹנית:
כל שאין לה דדין,
וּמִתקשה בִשעת תשמיש,
ואין לה שִפוּלי מֵעים כנשים,
וקוֹלה עבה ואינה נִכרת בין איש לאִשה.
והנערה והבוֹגרת והאילוֹנית כל אחת מִשלשתן נִקרֵאת גדוֹלה.
7
ויֵש בבת סימנין מִלמעלה,
והֵן הנִקראין סימן העליוֹן.
ואֵלוּ הֵן:
מִשתחזיר ידה לאחוֹריה ויֵעשה קמט בִמקוֹם הדד,
וּמִשישחיר רֹאש הדד,
וּמִשיִתֵן אדם ידוֹ על עֹקץ הדד והוּא שוֹקֵע ושוֹהה לחזֹר,
וּמִשיִפצֵל רֹאש חֹטם הדד ויֵעשה ברֹאשוֹ כדוּד קטן; ורבוֹתי פֵרשוּ:
מִשיִפצֵל החֹטם עצמוֹ.
:וכֵן מִשיִטוּ הדדין,
וּמִשיִתקשקשוּ הדדין,
וּמִשתקיף העטרה,
והוּא מקוֹם הבשר התפוּח שלמעלה מִן הערוה לעוּמת הבטן,
וּמִשיִתמעֵך בשר זה ולֹא יהיה קשה.
8
כל אֵלוּ הסימנין שמוֹנה.
:נִראה בבת סימן מִכל אֵלוּ אוֹ כוּלן,
והיא בת שתים עשרֵה שנה אוֹ פחוֹת אין משגיחין בוֹ,
והרי היא בקטנוּתה.
נעשת בת שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד ונִראה בה סימן התחתוֹן אין משגיחין באחד מִכל אֵלוּ.
ואִם לֹא נִראה התחתוֹן ונִראה אחד מֵאֵלוּ הרי היא ספֵק בין נערה לִקטנה,
ודנין בה להחמיר.
ואִם נִראוּ כוּלן הרי זוֹ גדוֹלה ודאית,
שאי אפשר שיבֹאוּ כוּלם אלא וּכבר בא סימן התחתוֹן ונשר.
9
הבת שילדה אחר שתים עשרֵה שנה,
אף על פי שלֹא הֵביאה סימן לֹא עליוֹן ולֹא תחתוֹן הרי זוֹ גדוֹלה; בנים הרי הֵן כסימנין.
10
הבֵן, מִשיִוּלֵד עד שיִהיה בן שלֹש עשרֵה שנה,
נִקרא קטן ונִקרא תינוֹק.
ואפִלוּ הֵביא כמה שערוֹת בתוֹך זמן זה אינן סימן אלא שוּמה.
הֵביא שתי שערוֹת למטה במקוֹמוֹת הידוּעים לשֵער,
והוּא מִבן שלֹש עשרֵה שנה ויוֹם אחד ומעלה נִקרא גדוֹל,
ונִקרא איש.
11
הִגיע לזמן הזה ולֹא הֵביא שתי שערוֹת,
אף על פי שנִראוּ בוֹ סימני סריס הרי זה קטן,
עד שיִהיה בן עשרים שנה פחוֹת שלֹשים יוֹם.
הִגיע לזמן הזה ולֹא הֵביא שתי שערוֹת למטה ולֹא הֵביא שתי שערוֹת בזקן:
אִם נִראה בוֹ אחד מִסימני סריס הרי זה סריס,
ודינוֹ דין הגדוֹל לכל דבר.
:ואִם לֹא נִראה בוֹ סימן מִסימני סריס עדין קטן הוּא,
עד שיביא שתי שערוֹת למטה במקוֹם הראוּי להן אוֹ עד שיִהיה בן חמֵש וּשלֹשים שנה ויוֹם אחד.
12
הִגיע לזמן הזה ולֹא הֵביא הרי זה סריס,
אף על פי שלֹא נִראה בוֹ אחד מִסימני סריס.
:הִגיע לִשנת עשרים פחוֹת שלֹשים יוֹם ולֹא הֵביא שתי שערוֹת למטה,
והֵביא שתי שערוֹת בזקן אף על פי שנוֹלד לוֹ אחד מִסימני סריס,
אינוֹ סריס,
אלא הרי הוּא בקטנוּתוֹ עד שיִוּלדוּ לוֹ כל סימני סריס אוֹ עד שיִהיה בן חמֵש וּשלֹשים שנה ויוֹם אחד.
13
ואֵלוּ הֵן סימני סריס:
כל שאין לוֹ זקן,
וּשערוֹ לקוּי,
וּבשרוֹ מחליק,
ואין מימי רגליו מעלין רתיחה,
וּכשמטיל מים אינוֹ עוֹשה כִפה,
ושִכבת זרעוֹ דֵהה,
ואין מימי רגליו מחמיצין,
ורוֹחֵץ בימוֹת הגשמים ואין בשרוֹ מעלה הבל,
וקוֹלוֹ לקוּי ואינוֹ נִכר בין איש לאִשה.
14
וסריס זה הוּא הנִקרא סריס חמה בכל מקוֹם.
אבל הבֵן שחתכוּ אוֹ נִתקוּ אוֹ מִעכוּ גידוֹ אוֹ ביציו כמוֹ שהגוֹים עוֹשין הוּא הנִקרא סריס אדם.
וּכשיִהיה בן שלֹש עשרֵה שנה ויוֹם אחד נִקרא גדוֹל,
שאין זה מֵביא סימן לעוֹלם.
15
בן שלֹש עשרֵה שנה ויוֹם אחד שלֹא הֵביא סימן שלמטה,
ונִראוּ בוֹ כל הסימנין שלמעלה הרי זה ספֵק בין קטן לגדוֹל.
ואִם לֹא נִבדק מִלמטה,
כיון שנִראוּ בוֹ סימני בגרוּת מִלמעלה הרי זה בחזקת גדוֹל.
16
שתי שערוֹת האמוּרוֹת בבֵן וּבבת וּבכל מקוֹם שִעוּרן כדי לכֹף רֹאשן לעִקרן.
וּמִשיִצמחוּ ויהיוּ יכוֹלוֹת להִנטֵל בפי הזוּג עד שיגיעוּ לכֹף רֹאשן לעִקרן דנין בהן להחמיר בכל מקוֹם.
לפיכך בבֵן וּבבת נחשֹב אוֹתם גדוֹלים להחמיר,
הוֹאיל וצמחוּ כדי להִנטֵל בפי הזוּג; ונחשֹב אוֹתם קטנים להחמיר,
הוֹאיל ולֹא הִגיעוּ לכֹף רֹאשן לעִקרן.
17
שתי שערוֹת אֵלוּ צריכוֹת שיִהיוּ בִמקוֹם הערוה.
וּבית הערוה כוּלוֹ מקוֹם סימנין,
בין למעלה בין למטה,
בין על אֵברי הזרע עצמן.
וּצריכוֹת לִהיוֹת במקוֹם אחד,
ושיִהיה בעִקרן גוּמוֹת.
ואפִלוּ שתיהן בגוּמא אחת הרי אֵלוּ סימן.
:נִמצאוּ שתי גוּמוֹת זוֹ בצד זוֹ ואין בהן שֵער הרי אֵלוּ סימן; חזקה אין גוּמא בלֹא שֵער,
וּשערוֹת היוּ בהן ונשרוּ.
18
הבת שהֵביאה שתי שערוֹת בתוֹך שנת שתים עשרֵה,
והבֵן שהֵביא בתוֹך שלֹש עשרֵה,
שהֵן שוּמא,
כמוֹ שבֵארנוּ אף על פי שאוֹתן שערוֹת בִמקוֹמן עוֹמדוֹת אחר שלֹש עשרֵה לזכר ואחר שתים עשרֵה לנקֵבה,
אינן סימן.
19
במה דברים אמוּרים? בשנִבדקוּ בתוֹך הזמן ונוֹדע שהֵן שוּמה.
אבל אִם לֹא נִבדקוּ אלא אחר זמן,
ונִמצאוּ שם שתי שערוֹת הרי הֵן בחזקת סימנין,
ואין אוֹמרין:
שמא קֹדם זמן צמחוּ,
כדי שיִהיוּ שוּמא.
20
כשבוֹדקין הבת,
בין בתוֹך הזמן שהוּא כל שנת שתים עשרֵה,
בין קֹדם זמן זה,
בין לאחריו בוֹדקין על פי נשים כשֵרוֹת ונאמנוֹת.
ואפִלוּ אִשה אחת בוֹדקת,
ושוֹמעין מִמנה אִם הֵביאה אִם לֹא הֵביאה.
21
כל השנים האמוּרוֹת בבֵן וּבבת וּבערכין וּבכל מקוֹם אינן לֹא שני הלבנה ולֹא שני החמה,
אלא שנים של סֵדר העִבוּר,
שהֵן פשוּטוֹת וּמעוּברוֹת כמוֹ שבית דין קוֹבעין אוֹתם,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת קִדוּש החֹדש.
וּבאוֹתן השנים מוֹנין לכל דִברי הדת.
22
אין סוֹמכין על הנשים במִנין השנים ולֹא על הקרוֹבים,
אלא על פי שני עֵדים כשֵרים להעֵד.
23
האב שאמר:
'בני זה בן תֵשע שנים ויוֹם אחד',
'בִתי זוֹ בת שלֹש שנים ויוֹם אחד' נאמן לקרבן,
אבל לֹא למכוֹת ולֹא לענשין.
'בני זה בן שלֹש עשרֵה שנה ויוֹם אחד',
'בִתי זוֹ בת שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד' נאמן לִנדרים ולערכים ולחרמין וּלהקדֵשוֹת,
אבל לֹא למכוֹת ולֹא לענשין.
24
מי שיֵש לוֹ אֵברי זכרוּת ואֵברי נקבוּת הוּא הנִקרא אנדרגינס,
והוּא ספֵק אִם זכר אִם נקֵבה.
ואין לוֹ סימן שיִוּדע בוֹ אִם הוּא זכר ודאי אוֹ נקֵבה ודאיית לעוֹלם.
25
וּמי שאין לוֹ לֹא זכרוּת ולֹא נקבוּת,
אלא אטוּם הוּא הנִקרא טוּמטוּם,
וגם הוּא ספֵק.
ואִם נִקרע הטוּמטוּם ונִמצא זכר הרי הוּא כזכר ודאי,
ואִם נִמצא נקֵבה הרי הוּא נקֵבה.
וטוּמטוּם ואנדרגינס שהיוּ בן שתים עשרֵה שנה ויוֹם אחד הרי הֵן בחזקת גדוֹלים,
והֵן שנדבֵר בהן בכל מקוֹם.
26
חֵרֵש וחֵרשת האמוּרין בכל מקוֹם הֵן האִלמים שאין שוֹמעין ואין מדברין.
אבל מי שמדבֵר ואינוֹ שוֹמֵע אוֹ שוֹמֵע ואינוֹ מדבֵר הרי הוּא ככל אדם.
ואיש ואִשה שהֵן שלֵמים בדעתן ואינן לֹא חֵרשין ולֹא שוֹטים נִקראין פִקֵח וּפִקחת.
27
נִמצאוּ כל השֵמוֹת שבֵארנוּ עִנינם בִשני פרקים אֵלוּ עשרים שֵמוֹת,
ואֵלוּ הֵן:
קִדוּשין, ערוה,
שניה, אִסוּרי לאוין,
אִסוּרי עשֵה,
קטנה, נערה,
בוֹגרת, אילוֹנית,
גדוֹלה, סימן התחתוֹן,
סימן העליוֹן,
קטן, סריס חמה,
סריס אדם,
גדוֹל, אנדרגינס,
טוּמטוּם, חֵרשים,
פִקחין. שים כל השֵמוֹת האֵלוּ לעוּמתך תמיד,
ואל ילוּזוּ מֵעיניך כל עִניניהם,
כדי שלֹא נִהיה צריכין לבאֵר עִנין כל שֵם מֵהן בכל מקוֹם שנִזכֹר אוֹתוֹ.