1
שנים מִן האחים נשוּאין לִשתי אחיוֹת,
וּמֵתוּ שניהן ולֹא נוֹדע אי זה מֵהן מֵת רִאשוֹן,
הוֹאיל ואי אפשר ליבֵם שתיהן,
והרי זִקה נפלה על שתיהן שתיהן חוֹלצוֹת ולֹא מִתיבמוֹת.
ואפִלוּ היתה אחת מֵהן אסוּרה על היבם מִשוּם שניה אוֹ מֵחיבי עשֵה אוֹ מֵחיבי לאוין הרי אֵלוּ חוֹלצוֹת ולֹא מִתיבמוֹת.
אבל אִם היתה אחת מֵהן ערוה עליו,
כגוֹן שהיתה אֵם אִשתוֹ אוֹ בִתה הרי אחוֹתה מוּתרת לוֹ,
ורצה חוֹלֵץ רצה מיבֵם,
שהרי לֹא נפלה זִקתוֹ על שתיהן,
שאין זִקה על הערוה.
2
היתה אחת מֵהן אסוּרה על יבם זה מִשוּם ערוה,
והאחרת אסוּרה על היבם השֵני מִשוּם ערוה האסוּרה לזה מוּתרת לאחיו,
והאסוּרה לזה מוּתרת לאחיו,
שהרי נפלה זִקת כל אח מֵהן על המוּתרת לוֹ בִלבד,
ורצה חוֹלֵץ לזוֹ המוּתרת לוֹ,
רצה מיבֵם.
3
מֵת אחד מִן האחים ונפלה אִשתוֹ ליבוּם,
ואחר כך מֵת שֵני ונפלה אִשתוֹ,
שהיא אחוֹת הרִאשוֹנה,
ליבוּם, והרי שתיהן קימוֹת שתיהן חוֹלצוֹת ולֹא מִתיבמוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
4
מֵתה האחרוֹנה חזרה הרִאשוֹנה להתֵרה,
וחוֹלצת אוֹ מִתיבמת.
מֵתה הרִאשוֹנה הרי האחרוֹנה באִסוּרה עוֹמדת,
וחוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
שהרי לֹא היתה ראוּיה ליבוּם בִשעת נפילתה.
:וכֵן אִם קדם אחד מִן האחין וחלץ לאחרוֹנה הוּתרה הרִאשוֹנה לִשאר האחים,
שהרי הזִקה שאסרה אוֹתה הסירה אחיו בחליצתוֹ.
5
וכֵן אִם היתה הרִאשוֹנה ערוה על אחד מֵהן,
וקדם ויבֵם את האחרוֹנה שהיא מוּתרת לוֹ הוּתרה הרִאשוֹנה לִשאר האחים,
שהרי האחרוֹנה שאסרה אוֹתה עליהם נִתיבמה למוּתר לה.
:אבל אִם היתה האחרוֹנה היא שאסוּרה על אחד מֵהן בִלבד מִשוּם ערוה הרי הוּא מיבֵם לרִאשוֹנה,
וּשאר האחים אסוּרין בִשתיהן,
וחוֹלצין ולֹא מיבמין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם קדמוּ,
וכנס כל אחד אחת מִן האחיוֹת מוֹציאין מידם.
6
שלֹשה אחים,
שנים מֵהן נשוּאין לִשתי אחיוֹת,
מֵת אחד מֵהן מִבעלי אחיוֹת ועשה השלישי ביבִמתוֹ מאמר,
ואחר כך מֵת בעל האחוֹת השֵני,
ונפלה האחוֹת השניה לִפני האח השלישי הרי זה נוֹתֵן גֵט לבעלת המאמר וחוֹלֵץ לה,
וחוֹלֵץ לאחוֹתה האחרוֹנה,
כדי להתירן לזר.
7
מֵת זה שעשה המאמר,
והיתה לוֹ אִשה אחרת,
ונפלוּ שתיהן לִפני בעל האחוֹת בעלת המאמר פטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם,
שהרי היא אחוֹת אִשתוֹ,
והאִשה האחרת חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
שאין המאמר קוֹנה קִנין גמוּר עד שיִפטֹר את הצרה.
8
אחד מִן היבמין שקִדֵש אחוֹת יבִמתוֹ אוֹמרין לוֹ:
'המתֵן, אל תגרשנה ואל תִשאנה,
עד שייבֵם אחיך אוֹ יחלֹץ ליבמה זוֹ הזקוּקה לכוּלכם'.
חלץ לה אחיו אוֹ יבמה,
אוֹ שמֵתה היבמה הרי זה יכנֹס ארוּסתוֹ.
מֵתוּ אחיו כוּלם מוֹציא את ארוּסתוֹ בגֵט ויבִמתוֹ בחליצה.
ואִם מֵתה ארוּסתוֹ,
בין שמֵתה קֹדם מיתת האחים בין שמֵתה לאחר מיתתם חזרה היבמה להתֵרה,
ורצה מיבֵם,
רצה חוֹלֵץ.
9
שלֹשה אחים,
שנים מֵהן נשוּאין לִשתי אחיוֹת,
ויֵש לכל אחת מִשתיהן צרה,
מֵתוּ הנשוּאין את האחיוֹת,
ונפלוּ האחיוֹת וצרוֹתיהן ליבוּם:
אִם חלץ לצרוֹת נִפטרוּ אחיוֹת; אבל אִם חלץ לאחיוֹת לֹא נִפטרוּ צרוֹתיהן עד שיחלצוּ הצרוֹת,
מִפני שחליצת אחיוֹת חליצה שאינה מעוּלה,
וחליצה שאינה מעוּלה אינה פוֹטרת את הצרה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
ויֵראה לי שכך הדין בִשתי יבמוֹת הבאוֹת מִבית אחד,
והאחת מֵהם אסוּרה על יבמה מִשוּם שניה וכיוֹצֵא בה,
אוֹ מֵחיבי לאוין אוֹ מֵחיבי עשֵה:
שאִם חלץ לאסוּרה לֹא הוּתרה צרתה; חלץ לצרתה הוּתרה האסוּרה.
11
שלֹשה אחים,
שנים מֵהן נשוּאים שתי אחיוֹת והשלישי נשוּי נכרית,
מֵת אחד מִבעלי אחיוֹת ויבֵם הנשוּי נכרית את אִשתוֹ,
ואחר כך מֵתה אִשתוֹ של שֵני,
ואחר כך מֵת השלישי,
ונפלוּ שתי נשיו לִפני השֵני שאין לוֹ אִשה הרי אֵלוּ פטוּרוֹת מִן החליצה וּמִן היִבוּם:
האחת מִפני שהיתה אחוֹת אִשתוֹ בשעה שמֵת אחיו הרִאשוֹן,
נאסרה עליו לעוֹלם מִשוּם אֵשת אח כדין אֵשת אחיו שלֹא היה בעוֹלמוֹ; והנכרית מִשוּם צרתה.
12
וכֵן שני אחים נשוּאים לִשתי אחיוֹת,
וּמֵת אחד מֵהן,
ואחר כך מֵתה אִשתוֹ של שֵני הרי זוֹ אסוּרה עוֹלמית,
הוֹאיל ונאסרה עליו שעת נפילה.
אבל המגרֵש את אִשתוֹ והחזירה וּמֵת הרי זוֹ מוּתרת ליבם; ואף על פי שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגֵרשה הרי חזרה להתֵרה,
וּכשמֵת אחיו בהתֵרה היתה עוֹמדת.
13
קטנה שהִשיאה אביה וגֵרשה בעלה והחזירה וּמֵת,
ועדין היא קטנה הרי זוֹ אסוּרה ליבם,
מִפני שגֵרוּשיה גֵרוּשין גמוּרין,
שהרי אביה הִשיאה,
ואין חזרתה חזרה גמוּרה,
שאין קִדוּשי קטנה גמוּרין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
14
והוּא הדין למגרֵש פִקחת ונִתחרשה,
והחזירה וּמֵת,
והִניחה חֵרשת שהיא אסוּרה ליבם,
ואינה חוֹלצת ולֹא מִתיבמת.
וצרת קטנה זוֹ אוֹ חֵרשת זוֹ אוֹ חוֹלצת אוֹ מִתיבמת.
ואִם החזירה כשהיא קטנה אוֹ חֵרשת,
וגדלה אוֹ נִתפקחה אצלוֹ,
ואחר כך מֵת הרי זוֹ מוּתרת ליבמה.
15
שני אחים נשוּאים לִשתי אחיוֹת:
היוּ שתיהן קטנוֹת הראוּיוֹת למאֵן אוֹ חֵרשוֹת,
וּמֵת אחד מֵהן תֵצֵא מִשוּם אחוֹת אִשה,
וּפטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם; היוּ אחת גדוֹלה ואחת קטנה,
וּמֵת בעל הקטנה תֵצֵא מִשוּם אחוֹת אִשה,
וּפטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם; מֵת בעל הגדוֹלה מלמדין את הקטנה שתמאֵן בבעלה,
ותִהיה גדוֹלה זוֹ מוּתרת ליבמה.
16
שני אחים חֵרשים נשוּאין לִשתי אחיוֹת פִקחוֹת אוֹ חֵרשוֹת אוֹ אחת פיקחת ואחת חֵרשת,
וכֵן שתי אחיוֹת חֵרשוֹת נשוּאוֹת לִשני אחים פִקחים אוֹ חֵרשים אוֹ אחד פִקֵח ואחד חֵרֵש,
וּמֵת אחד מֵהן אִשתוֹ פטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם מִשוּם אחוֹת אִשה,
שהרי אין נִשוּאי אחד מִשניהם נִשוּאין גמוּרים.
17
שני אחים,
אחד פִקֵח ואחד חֵרֵש,
נשוּאין לִשתי אחיוֹת פִקחוֹת אוֹ אחת חֵרשת ואחת פִקחת והרי היא אֵשת הפִקֵח:
מֵת החֵרֵש תֵצֵא אִשתוֹ מִשוּם אחוֹת אִשה; מֵת הפִקֵח,
הוֹאיל ונִשוּאי הפִקֵח שמֵת נִשוּאין גמוּרין וזִקת זה החֵרֵש גמוּרה,
ונִשוּאי החֵרֵש אינן נִשוּאין גמוּרין הרי זה מוֹציא את אִשתוֹ בגֵט,
מִפני שאחוֹתה זקוּקה לוֹ,
ואֵשת אחיו הפִקֵח אסוּרה לעוֹלם,
שאינוֹ יכוֹל לִכנֹס מִפני אחוֹתה,
ולֹא יחלֹץ מִפני שהוּא חֵרֵש.
18
ולמה גזרוּ חכמים שיוֹציא זה החֵרֵש אִשתוֹ החֵרשת,
והֵן אינן בני חיוּב,
אלא הרי הֵן כקטן אוֹכֵל נבֵלוֹת שאין בית דין מצוּוּין להפרישוֹ? אמרוּ חכמים:
אִם תֵשֵב אִשתוֹ עִמוֹ נִמצֵאת אחוֹתה נִשֵאת לזר,
ויֹאמרוּ: נִפטרה מִשוּם אחוֹת אִשה.
לפיכך מוֹציא החֵרֵש אִשתוֹ בגֵט כדי שתִהיה אחוֹתה אסוּרה לעוֹלם.
19
וכֵן שני אחים פִקחים נשוּאין לִשתי אחיוֹת,
אחת פִקחת ואחת חֵרשת:
מֵת בעל החֵרשת תֵצֵא מִשוּם אחוֹת אִשה; מֵת בעל הפִקחת מוֹציא את אִשתוֹ החֵרשת בגֵט ואת אֵשת אחיו בחליצה,
מִפני שהוּא פִקֵח ויכוֹל לחלֹץ.
20
שני אחים,
אחד פִקֵח ואחד חֵרֵש,
החֵרֵש נשוּי שתי נשים פִקחוֹת,
האחת מֵהן ערוה על הפִקֵח,
וּמֵת החֵרֵש שתיהן פטוּרוֹת על כל פנים:
אִם נִשוּאי הערוה נִשוּאין הרי השניה צרתה וּפטוּרה; ואִם אין נִשוּאי הערוה נִשוּאין כך לֹא יהיוּ נִשוּאי צרתה נִשוּאין.
21
היתה בִתוֹ וכיוֹצֵא בה חֵרשת וּנשוּאה לאחיו הפִקֵח צרתה חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
שאין נִשוּאי החֵרשת גמוּרין.
22
כל מקוֹם שאמרנוּ בהלכוֹת אֵלוּ:
'שתי אחיוֹת' אחד שתי אחיוֹת אוֹ אִשה וּבִתה אוֹ אִשה וּבת בִתה וכיוֹצֵא בהן,
עִנין הדברים שהֵן שתי נשים שהאחת מֵהן ערוה עִם האחרת,
ואי אפשר לִשא שתיהן מִשוּם ערוה.
וכֵן כל מקוֹם שנֹאמר:
'אחוֹת אִשתוֹ' אוֹ 'אחוֹת יבִמתוֹ' אחד אחוֹתה אוֹ אִמה אוֹ בִתה,
עִנין הדברים:
אחת מִקרוֹבוֹתיה שהֵן ערוה עִמה.