1
יֵש אחים שהֵן ראוּיין ליבוּם אוֹ לחליצה,
ויֵש אחים שאינן ראוּיים לֹא ליבוּם ולֹא לחליצה,
ואין להן זִקה כלל,
אלא יבִמתוֹ מוּתרת לזר,
ויֵש אחים שהֵן ראוּיים לחליצה ואינם ראוּיים ליבוּם,
ויֵש אחים שהֵן ראוּיים ליבוּם ואינן ראוּיים לחליצה.
2
ואֵלוּ שאין להן זִקה כלל:
סריס חמה ואנדרגינס,
מִפני שאינן ראוּיין לולד ולֹא היתה להם שעת הכֹשר.
3
ואֵלוּ מיבמין ולֹא חוֹלצין:
החֵרֵש והשוֹטה והקטן,
מִפני שאין בהן דעת לחלֹץ.
וּכשייבֵם החֵרֵש אינוֹ מוֹציא לעוֹלם,
מִפני שבעילתוֹ עוֹשה אוֹתה אֵשת איש גמוּרה,
ואין גֵרוּשיו גמוּרין.
וּבן תֵשע שנים ויוֹם אחד שיִבֵם אינוֹ יכוֹל לגרֵש עד שיגדיל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
4
ואֵלוּ חוֹלצין ולֹא מיבמין:
הספֵקוֹת, כגוֹן שהיתה ספֵק ערוה,
וּפצוּע דכא וּכרוּת שפכה וכיוֹצֵא בהן מִמיני הסֵרוּס,
והזקֵן ביוֹתֵר שתשש כֹחוֹ וכשל.
ואִם בעל סריס אדם קנה,
שהרי היתה לוֹ שעת הכֹשר,
וּמוֹציא בגֵט,
מִפני שהוּא אסוּר לבֹא בקהל.
והטוּמטוּם חוֹלֵץ ולֹא מיבֵם,
מִפני שהוּא ספֵק.
ואִם נִקרע ונִמצא זכר רצה חוֹלֵץ,
רצה מיבֵם.
וּשאר כל האחים אוֹ חוֹלצין אוֹ מיבמין.
5
יֵש יבמוֹת שהֵן ראוּיוֹת לחליצה אוֹ ליבוּם,
ויֵש יבמוֹת שהֵן ראוּיוֹת ליבוּם ולֹא לחליצה,
ויֵש יבמוֹת שהֵן ראוּיוֹת לחליצה ולֹא ליבוּם,
ויֵש יבמוֹת שאינן ראוּיוֹת לֹא לחליצה ולֹא ליבוּם,
ואין עליהן זִקה כלל וּמוּתרוֹת להִנשֵא לזר.
6
ואֵלוּ שמִתיבמוֹת ולֹא חוֹלצוֹת:
החֵרשת והשוֹטה והקטנה,
לפי שאין בהן דעת לִקרוֹת וּלהבין.
ואִם רצה היבם לגרֵש את החֵרשת בגֵט אחר שיִבעֹל אוֹתה הרי זה מגרֵש.
7
ואֵלוּ חוֹלצוֹת ולֹא מִתיבמוֹת:
אִסוּרי לאוין והשניוֹת ואִסוּרי עשֵה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
וכל אִשה שהיא ספֵק מגֹרשת חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
שמא יפגע בערוה,
שאֵשת אחיו שגֵרשה אסוּרה עליו מִשוּם ערוה.
:אבל מי שהיא מקוּדשת לאחיו בִספֵק קִדוּשין הרי היא כִשאר כל היבמוֹת,
וחוֹלצת אוֹ מִתיבמת,
שאין כאן דבר לחוּש לוֹ.
וכֵן אֵשת החֵרֵש והזקֵנה והעקרה הרי הֵן כִשאר כל היבמוֹת:
רצה חוֹלֵץ,
רצה מיבֵם,
שזקֵנה ועקרה היתה להן שעת הכֹשר.
8
ואֵלוּ שהֵן פטוּרוֹת מִן החליצה וּמִן היִבוּם:
אֵשת סריס חמה ואנדרגינס,
ואֵשת השוֹטה,
ואֵשת הקטן,
ואילוֹנית, וּמי שהיא ערוה.
שנאמר: "ולֹא ימחה שמוֹ מיִשראֵל" פרט לִסריס חמה ואנדרגינס,
ששמם מחוּי; הוֹאיל ואינם ראוּיים לולד מִתחִלת בריתן,
הרי הֵן כמין בִפני עצמוֹ.
"והיה הבכוֹר אשר תֵלֵד" פרט לאילוֹנית,
שאינה ראוּיה לולד מִתחִלת בריתה.
"לֹא תִהיה אֵשת המֵת" פרט לאֵשת שוֹטה וקטן,
מִפני שאין להן אישוּת כלל.
"וּלקחה לוֹ לאִשה" פרט לערוה שאין לוֹ בה לִקוּחין.
9
כיצד? יבמה שהיא ערוה על יבמה,
כגוֹן שהיתה אחוֹת אִשתוֹ אוֹ אִמה אוֹ בִתה הרי זוֹ פטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם,
ואין לוֹ עליה זִקה כלל,
שנאמר: "וּלקחה לוֹ לאִשה ויבמה" מי שראוּיה ללִקוּחין וקִדוּשין תוֹפסין בה,
היא שהיא זקוּקה ליבם.
10
היתה היבמה אסוּרה על יבמה אִסוּר לאו אוֹ אִסוּר עשֵה אוֹ שהיתה שניה הרי זוֹ חוֹלצת ולֹא מִתיבמת.
וּמִפני מה צריכה חליצה? מִפני שיֵש בה לִקוּחין; הוֹאיל וקִדוּשין תוֹפסין בהן הרי הֵן זקוּקוֹת ליבם.
:וּמִן הדין היה שיִתיבמוּ,
שהיִבוּם מִצות עשֵה,
וכל מקוֹם שאתה מוֹצֵא עשֵה ולֹא תעשה יבֹא עשֵה וידחה את לֹא תעשה; אבל חכמים גזרוּ שלֹא יתיבמוּ חיבי לאוין ולֹא שניוֹת,
גזֵרה שמא יבֹא עליה ביאה שניה,
והרי ביאתה אסוּרה,
ואין שם מִצוה,
שאין מִצות עשֵה אלא ביאה רִאשוֹנה בִלבד.
:לפיכך, אִם עבר וּבא על יבִמתוֹ האסוּרה מִשוּם לאו אוֹ מִשוּם עשֵה,
ואין צריך לוֹמר שניה הרי זה קנה קִנין גמוּר,
וּמוֹציאה בגֵט,
והיא וכל צרוֹתיה מוּתרוֹת לזר,
שהרי נִפטרוּ.
11
ויבמה שהיא אלמנה מִן הנִשוּאין,
וּבא עליה כֹהֵן גדוֹל לֹא נִפטרה צרתה,
שאין עשֵה דוֹחה לֹא תעשה ועשֵה.
והוֹאיל ולֹא קנה מִן התוֹרה קִנין גמוּר לֹא הוּתרה צרתה לזר עד שתחלֹץ.
12
היתה היבמה ערוה על בעלה,
כגוֹן שעבר אוֹ טעה ולקח אחוֹתוֹ מֵאביו ונפלה לִפני אחיו אין זוֹ אִשתוֹ,
שאין קִדוּשין תוֹפסין בה,
ואינה לֹא בת יבוּם ולֹא בת חליצה.
ואִם היתה לה צרה חוֹלצת אוֹ מִתיבמת.
ואִם היתה זוֹ שהיא ערוה על הבעל מוּתרת ליבם,
ורצה היבם לִשא אוֹתה וּליבֵם צרתה הרשוּת בידוֹ.
13
היתה היבמה אסוּרה על בעלה מִשוּם לאו אוֹ מִשוּם עשֵה אוֹ שהיתה שניה לבעל ולֹא היתה אסוּרה על היבם מִצד אֵלוּ הצדדים הרי זוֹ מוּתרת ליבם,
חוּץ מִמחזיר גרוּשתוֹ מִשנִשֵאת וּמֵת,
שהיא חוֹלצת ולֹא מִתיבמת.
:וכֵן יבמה שהיא ספֵק ערוה על היבם אוֹ ספֵק ערוה על בעלה הרי זוֹ חוֹלצת ולֹא מִתיבמת.
לפיכך, מי שקִדֵש אִשה בִספֵק קִדוּשין,
ואחר כך מֵת אחיו שהיה נוֹשֵא אחוֹתה,
ונפלה לוֹ ליבוּם,
שהיא ספֵק אחוֹת אִשתוֹ הרי זוֹ חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
וּמוֹציא את אִשתוֹ בגֵט מִספֵק,
וּשתיהן אסוּרוֹת עליו:
יבִמתוֹ מִפני שהיא ספֵק ערוה; וארוּסתוֹ מִפני שהיא ספֵק קרוֹבת חלוּצתוֹ,
שהיא כִשניה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
14
מי שמֵת אחיו והִניח שתי נשים,
האחת אסוּרה על יבמה מִשוּם ערוה והשניה אינה ערוה כשֵם שהערוה פטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם,
כך צרתה פטוּרה,
ולֹא נפלה לוֹ זִקה על בית זה כלל,
שנאמר: "אשר לֹא יבנה את בית אחיו" :
בית שיֵש לוֹ לִקוּחין באי זוֹ מֵהן שיִרצה הוּא שיֵש עליו זִקה; בית שמִקצתוֹ אינוֹ יכוֹל לִבנוֹתוֹ,
שהרי אין לוֹ בוֹ לִקוּחין אינוֹ בוֹנה אפִלוּ מִקצתוֹ שהיה מוּתר,
ונִמצֵאת צרת הערוה ערוה עליו מִשוּם אֵשת אחיו,
שהרי אין לוֹ עליה זִקה.
15
לפיכך, ראוּבֵן שמֵת והִניח שתי נשים,
האחת ערוה על שִמעוֹן וּשתיהן ראוּיוֹת ללֵוי אין לשִמעוֹן זִקה על בית זה,
והרי שתיהן תחת זִקת לֵוי.
יבֵם לֵוי האחת מֵהן שהיא צרת ערוה של שִמעוֹן,
והיתה לוֹ אִשה אחרת,
וּמֵת לֵוי ונפלוּ שתיהן לִפני שִמעוֹן שתיהן פטוּרוֹת מִן החליצה וּמִן היִבוּם מִשִמעוֹן:
האחת מִפני שהיתה צרת ערוה; והשניה מִפני שהיא צרתה.
וכֵן הדין בצרת צרתה עד סוֹף העוֹלם,
שכל אִשה שאין לוֹ עליה זִקה באִסוּר אֵשת אח עוֹמדת לעוֹלם.
16
וכֵן אֵשת אחיו שלֹא היה בעוֹלמוֹ,
הוֹאיל ואין לוֹ עליה זִקה,
שנאמר: "כי יֵשבוּ אחים יחדו" ,
עד שיֵשבוּ שניהם בעוֹלם הרי זוֹ ערוה עליו לעוֹלם מִשוּם אֵשת אח,
וּפוֹטרת צרתה.
17
כיצד? ראוּבֵן שמֵת והִניח אִשה,
נפלה על שִמעוֹן,
ואחר שמֵת ראוּבֵן נוֹלד לֵוי,
בין שנוֹלד קֹדם שיִבֵם שִמעוֹן אֵשת ראוּבֵן בין שנוֹלד אחר שיִבמה הרי אֵשת ראוּבֵן ערוה על לֵוי לעוֹלם.
לפיכך, אִם מֵת שִמעוֹן,
ונפלה זוֹ וצרתה לִפני לֵוי שתיהן פטוּרוֹת מִן החליצה וּמִן היִבוּם.
18
עשה שִמעוֹן מאמר ביבִמתוֹ שהיא אֵשת ראוּבֵן,
וּמֵת קֹדם שיִכנֹס אוֹתה הרי לֵוי חוֹלֵץ לצרתה ולֹא מיבֵם,
שאין המאמר קוֹנה ביבמה קִנין גמוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
19
אִשה שזִנת תחת בעלה ברצוֹן וּבעֵדים,
וּמֵת קֹדם שיגרשנה,
ונפלה לִפני יבם הרי היא פטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם,
וכֵן צרתה,
כאִלוּ היתה ערוה על היבם,
מִפני שטוּמאה כתוּבה בה כעריוֹת,
שנאמר: "והיא נִטמאה" .
:אבל שוֹטה שמֵת בעלה קֹדם שישקנה מי המרים,
אוֹ שאינה בת שתיה אלא בת גֵרוּשין הרי זוֹ חוֹלצת ולֹא מִתיבמת; ואִם היתה לה צרה הרי צרתה מוּתרת,
וחוֹלצת אוֹ מִתיבמת.
20
וכֵן שתי יבמוֹת הבאוֹת מִבית אחד,
שהיתה האחת מֵהן שניה על היבם אוֹ מֵחיבי לאוין אוֹ מֵחיבי עשֵה אוֹ אילוֹנית הרי צרתה מוּתרת,
וחוֹלצת אוֹ מִתיבמת.
:אבל החוֹלֵץ ליבִמתוֹ,
והלכה אחוֹת חלוּצתוֹ אוֹ אִמה וכיוֹצֵא בהן ונִשֵאת לאחיו,
ולוֹ אִשה אחרת,
וּמֵת, ונפלוּ שתיהן לפניו כשֵם שקרוֹבת חלוּצתוֹ אסוּרה עליו כך צרתה,
והרי שתיהן כִשניוֹת לוֹ,
וחוֹלצוֹת ולֹא מִתיבמוֹת.
וּמִפני מה אסרוּ צרת קרוֹבת חלוּצתוֹ? מִפני שמִתחלפת בצרת חלוּצתוֹ.
21
שתי יבמוֹת הבאוֹת מִבית אחד,
שהאחת מֵהן ערוה על היבם והרי הערוה אילוֹנית צרתה מוּתרת,
וחוֹלצת אוֹ מִתיבמת; הוֹאיל והאילוֹנית אינה בת יבוּם,
הרי זוֹ כמי שאינה,
ונפלה זִקתוֹ על צרתה בִלבד.
:וכֵן אִם גֵרֵש אחיו את הערוה אוֹ מֵאנה בוֹ קֹדם שימוּת,
אוֹ שמֵתה בחיי בעלה ואחר כך מֵת אחיו הרי צרתה מוּתרת,
וחוֹלצת אוֹ מִתיבמת.
ואין אוֹמרין:
הוֹאיל ונעשית צרה לערוה שעה אחת תֵאסֵר לעוֹלם,
שאין הצרה אסוּרה עד שתִהיה צרת ערוה בִשעת נפילה ליבוּם.
22
היתה זוֹ שהיא ערוה על היבם מקוּדשת לאחיו שמֵת בספֵק,
אוֹ מגֹרשת מִמנוּ בספֵק,
אוֹ שהיתה קטנה הראוּיה למאֵן ולֹא מֵאנה באחיו בחייו,
אף על פי שמֵאנה ביבם צרתה חוֹלצת ולֹא מִתיבמת.
23
הלכה צרת הערוה ונִשֵאת לאחֵר,
ואחר כך נִמצֵאת הערוה אילוֹנית תֵצֵא הצרה מִבעלה וּמיבמה,
וּצריכה גֵט מִבעלה וחליצה מיבמה כדי להתירה לשוּק.
24
יבֵם היבם לצרה מִפני שדִמוּ שהערוה אילוֹנית,
ונִמצֵאת הערוה שאינה אילוֹנית תֵצֵא מיבמה בגֵט,
והוּלד ממזֵר.
25
שלֹשה אחים,
שנים מֵהן נשוּאין שתי אחיוֹת ואחד נשוּי נכרית:
מֵת הנשוּי נכרית ואחר כך מֵת אחד מִבעלי אחיוֹת הרי הנכרית חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
מִפני שהיא צרת אחוֹת אִשתוֹ בזִקת אחיו שמֵת אחרוֹן.
ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ גֵרֵש האחד מִבעלי אחיוֹת את אִשתוֹ אחר שמֵת הנשוּי נכרית וּמֵת המגרֵש הרי הנכרית חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
הוֹאיל ונעשית צרת אחוֹת אִשתוֹ בזִקה שעה אחת; שאִם תִתיבֵם,
שמא יבֹאוּ ליבֵם אוֹתה ואפִלוּ לֹא גֵרֵש זה שמֵת אחרוֹן את אִשתוֹ.
26
וּמִפני מה לֹא גזרוּ דבר זה בנִשוּאין,
שהרי צרת ערוה בנִשוּאין,
אִם גֵרֵש את הערוה וּמֵת,
צרתה מוּתרת ליבם,
כמוֹ שבֵארנוּ? מִפני שאִסוּר צרת הערוה בנִשוּאין ידוּע לכֹל,
ואינן באין להתיר הצרה אִם לֹא גֵרֵש הערוה,
ואִסוּר צרת ערוה בזִקה אינוֹ ידוּע לכֹל,
וּבאין להתיר הצרה ואפִלוּ לֹא נִתגרשה הערוה.
27
שלֹשה אחים נשוּאים שלֹש נשים נכריוֹת,
מֵת אחד מֵהן ועשה השֵני מאמר ביבִמתוֹ וּמֵת קֹדם שיִכנֹס,
ונפלוּ שתיהן לִפני היבם הרי אֵלוּ חוֹלצוֹת ולֹא מִתיבמוֹת,
מִפני שבעלת המאמר עליה זִקת שני יבמין,
ונִמצֵאת כאִלוּ היא אֵשת שני מֵתים,
ודרשוּ חכמים ואמרוּ:
"אֵשת המֵת" ,
ולֹא אֵשת שני מֵתים.
לפיכך, כל אִשה שעליה זִקת שני יבמין חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
וכֵן צרתה,
ואִסוּרן מִדִברי סוֹפרים.
28
וּמִפני מה לֹא יחלֹץ לבעלת המאמר שעליה זִקת שני יבמין וייבֵם צרתה? גזֵרה שלֹא יֹאמרוּ:
שתי יבמוֹת הבאוֹת מִבית אחד,
אחת חוֹלצת ואחת מִתיבמת,
וּלפיכך אסרוּ אף צרתה.
29
עשה מאמר ביבִמתוֹ ונתן גֵט למאמרוֹ,
וּמֵת חזרה להתֵרה,
שהמאמר שאסרה,
הרי בִטלוֹ,
ורצה חוֹלֵץ לה,
רצה מיבֵם.
30
בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על יבִמתוֹ וּמֵת כשהוּא קטן,
ונפלה פעם שניה לִפני אחיו הגדוֹל הרי זוֹ חוֹלצת ולֹא מִתיבמת,
שביאת בן תֵשע כמאמר מִן הגדוֹל,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ונִמצא עליה זִקת שני יבמין.
31
מי שחציה שִפחה וחציה בת חֹרין שנִתקדשה לִראוּבֵן ונִשתחררה,
וחזרה ונִתקדשה לשִמעוֹן,
וּמֵתוּ שניהן מִתיבמת ללֵוי,
ואינה אֵשת שני מֵתים:
אִם קִדוּשי ראוּבֵן קִדוּשין אין קִדוּשי שִמעוֹן כלוּם; ואִם קִדוּשי שִמעוֹן קִדוּשין אין קִדוּשי ראוּבֵן כלוּם.