1
היבמה שנתן לה היבם גֵט כריתוּת פסלה,
וּפסל את צרוֹתיה עליו ועל שאר האחין,
שהרי נעשה כמי שחלץ לה.
ואין הגֵט מוֹעיל ביבמה אלא מִדִבריהם,
הוֹאיל והגֵט מגרֵש אֵשת איש.
וכל גֵט שפוֹסֵל אִשתוֹ מִן הכהוּנה פוֹסֵל את יבִמתוֹ,
ואינה מוּתרת לזר עד שיחלֹץ לה.
2
המאמר, אף על פי שאינוֹ קוֹנה ביבמה קִנין גמוּר ואינה נעשית בוֹ אֵשת איש גמוּרה צריכה מִמנוּ גֵט,
ואינה נִתרת לזר אלא בחליצה.
3
כיצד? העוֹשה מאמר ביבִמתוֹ ולֹא רצה לִבעֹל צריך לִכתֹב לה גֵט,
שהרי נִתקדשה לוֹ,
וצריך לחלֹץ לה,
כדי להתירה לאחֵרים,
שאין היבמה נִתרת לזר אלא אחר בעילת היבם אוֹ אחר חליצה; אבל הגֵט פוֹסלה ליבוּם ואינוֹ מתירה לזר,
והמאמר אינוֹ קוֹנה בה קִנין גמוּר כבעילה.
4
נתן מאמר ליבִמתוֹ,
וחזר ונתן גֵט למאמרוֹ מה שעשה הרי בִטלוֹ,
והוּתרה. ויֵראה לי שלֹא הוּתרה אלא לאחיו,
אבל זה שנתן הגֵט נאסרה עליו.
5
נתן גֵט לזִקתוֹ ולֹא למאמרוֹ פסלה עליו ועל שאר האחין כמוֹ שבֵארנוּ,
וּצריכה גֵט למאמרוֹ וחליצה להתירה לזר.
6
המאמר שנִתן ליבמה תחִלה ולֹא קדמוֹ דבר אחֵר,
ולֹא נעשה אחריו דבר אחֵר אלא אִם בעל אוֹתה זה שנתן לה המאמר הוּא הנִקרא מאמר כשֵר.
ואִם קדמוֹ גֵט אוֹ חליצה,
בין מיבם זה בין מיבם אחֵר,
בין בה בין בצרתה,
וכֵן אִם קדמתוּ בעילה בצרתה,
בין מִמנוּ בין מֵאחיו,
אוֹ שנעשוּ אחריו גֵט אוֹ חליצה,
בין בה בין בצרתה,
בין מִמנוּ בין מֵאחיו,
אוֹ שבעל אוֹ נתן מאמר אחֵר לצרתה,
בין הוּא בין אחיו,
אוֹ שנתן לה אחיו מאמר אחֵר אוֹ בעלה הרי זה נִקרא מאמר פסוּל,
בין המאמר שקדמוּהוּ המעשים האֵלוּ בין המאמר שנִתאחרוּ אחריו.
7
כיצד? נתן גֵט אוֹ חלץ ליבִמתוֹ,
וחזר ונתן מאמר לה אוֹ לצרתה בין הוּא בין אחיו,
אוֹ שבא על יבִמתוֹ אוֹ שנתן לה מאמר,
וחזר ונתן מאמר אחֵר לצרתה,
בין הוּא בין אחיו,
אוֹ שנתן מאמר ליבִמתוֹ,
וחזר אחיו ונתן לה מאמר אחֵר אוֹ בעלה הרי זה מאמר פסוּל,
בין המאמר הרִאשוֹן בין המאמר האחרוֹן.
8
נִמצֵאת למֵד שהמאמר,
בין שקדמוֹ מאמר אחֵר אוֹ גֵט אוֹ חליצה אוֹ בעילה,
בין שקדם המאמר לאחד מֵאֵלוּ הרי זה מאמר פסוּל,
חוּץ מִן הנוֹתֵן מאמר וּבעל לבעלת המאמר,
שזוֹ היא כהִלכתה.
9
הבעילה שבוֹעֵל היבם את יבִמתוֹ תחִלה אוֹ אחר מאמרוֹ בה,
ולֹא קדמה דבר אחֵר נִקרֵאת בעילה כשֵרה.
ואִם קדמה מאמר מֵאחיו,
אוֹ גֵט בין מִמנוּ בין מֵאחיו,
בין בה בין בצרתה,
אוֹ אִם קדמה מאמר בצרתה,
בין מִמנוּ בין מֵאחיו הרי זוֹ נִקרֵאת בעילה פסוּלה.
10
החליצה שחוֹלֵץ היבם ליבִמתוֹ תחִלה:
אִם לֹא קדמה דבר אחֵר נִקרֵאת חליצה מעוּלה; ואִם קדמה גֵט אוֹ מאמר,
בין מיבם זה בין מֵאחיו,
בין בה בין בצרתה הרי זוֹ נִקרֵאת חליצה פחוּתה.
11
יבמוֹת רבוֹת הבאוֹת מִבית אחד,
כיון שנִבעלה אחת מֵהן בעילה כשֵרה אוֹ נחלצה חליצה מעוּלה הוּתרוּ הכֹל,
ונִסתלקה זִקת היִבוּם מֵעליהן.
ואִם נִבעלה אחת מֵהן בעילה פסוּלה אוֹ נִתן לה מאמר פסוּל נאסרוּ כוּלן ליבוּם,
וּצריכה גֵט זוֹ שנִבעלה אוֹ שנִתן לה המאמר,
וּצריכה אחת מֵהן חליצה להתירן לזר,
שאין זִקת היִבוּם מִסתלקת בִבעילה פסוּלה.
12
נחלצה אחת מֵהן חליצה פחוּתה הוּתרה להִנשֵא לזר זוֹ שנחלצה,
אבל צרתה אסוּרה,
עד שתחלֹץ גם היא אוֹ עד שיחלצוּ כל האחין לרִאשוֹנה שנחלצה החליצה הפחוּתה,
שאין חליצה פחוּתה מסלקת זִקת היִבוּם מִבית זה עד שתחזֹר על כל האחים אוֹ עד שתחלֹץ כל אחת מֵהן.
13
כל יבמה שנִבעלה ליבמה,
בין בעילה כשֵרה בין בעילה פסוּלה,
ואפִלוּ בעלה אחר שחלץ לה,
בין הוּא בין אחיו,
בין לשֵם אישוּת בין לשֵם יבמוּת,
ואפִלוּ בעל צרתה אחר שבעל בעילה כשֵרה,
בין הוּא בין אחיו הרי זוֹ צריכה גֵט,
שהרי נעשת אֵשת איש בבעילה.
:וכֵן כל יבמה שנִתן לה מאמר,
בין מאמר כשֵר בין מאמר פסוּל הרי זוֹ צריכה גֵט מִפני המאמר כמוֹ שבֵארנוּ,
ואחר כך יסוּר אִסוּר המאמר.
14
כבר בֵארנוּ שהגֵט אינוֹ דוֹחה היבמה דחיה גמוּרה,
וכֵן המאמר אינוֹ קוֹנה בה קִנין גמוּר.
אבל הבעילה קוֹנה קִנין גמוּר,
והחליצה דוֹחה אוֹתה דחיה גמוּרה.
לפיכך, גֵט אחר גֵט ביבמה,
אוֹ מאמר אחר מאמר מוֹעיל.
אבל בעילה אחר בעילה בה,
וחליצה אחר חליצה אין האחרוֹנה מוֹעלת כלוּם.
וכֵן גֵט אוֹ חליצה אחר הבעילה אינה כלוּם.
15
כיצד? יבם שנתן גֵט ליבִמתוֹ וחזר ונתן גֵט לצרתה הרי זה אסוּר בִקרוֹבוֹת שתיהן.
וכֵן שני יבמין שנתנוּ שני גִטין ליבמה אחת זה אחר זה הרי זוֹ כִגרוּשה לִשניהם,
וּשניהם אסוּרין בִקרוֹבוֹתיה,
ואחד מֵהן חוֹלֵץ.
וכֵן אִם נתן גֵט ליבִמתוֹ ונתן אחיו גֵט לצרתה כל אחד אסוּר בִקרוֹבוֹת זוֹ שנתן לה הגֵט.
וכֵן אִם נתנוּ מאמר אחר מאמר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל היבם שחלץ ליבִמתוֹ,
וחזר וחלץ לצרתה בין הוּא בין אחיו,
וכֵן שני יבמין שחלצוּ זה אחר זה ליבמה אחת אין חליצה אחרוֹנה כלוּם,
ואין החוֹלֵץ אוֹתה אסוּר בִקרוֹבוֹתיה,
שזה כחוֹלֵץ לִשאר הנשים,
שאין לוֹ עליהן זִקה.
16
וכֵן הבוֹעֵל יבִמתוֹ,
וחזר בין הוּא בין אחיו וחלץ לה אוֹ לצרתה אין חליצה זוֹ כלוּם.
וכֵן אִם חזר אחיו ונתן גֵט לה אוֹ לצרתה אינוֹ כלוּם.
חזר אחיו ונתן לה מאמר אוֹ בעל לֹא עשה כלוּם; מֵאחר שבעל אחיו תחִלה קנה קִנין גמוּר,
ואין קִדוּשין תוֹפסין באֵשת איש.
אבל אִם נתן מאמר לצרתה אוֹ בעל צרתה צריכה גֵט,
כמוֹ שבֵארנוּ.
17
שני יבמין שיִבמוּ שתי יבמוֹת הבאוֹת מִבית אחד,
ולֹא נוֹדע מי יבֵם תחִלה שניהם יוֹציאוּ בגֵט,
ויוּתרוּ לזרים,
ואסוּרוֹת ליבמין.
לפיכך, ראוּבֵן שהיה בירוּשלים ולוֹ שתי נשים,
אחת בעכוֹ ואחת בצֹר,
ושִמעוֹן אחיו בעכוֹ ולֵוי אחיו בצֹר,
ושמעוּ שמֵת ראוּבֵן הדין נוֹתֵן שלֹא ייבֵם אחד מֵהן עד שיֵדע מה עשה אחיו,
שמא קדם ויבֵם.
קדם אחד מֵהן ויבֵם אין מוֹציאין מידוֹ,
עד שיִוּדע שאחיו יבֵם תחִלה.
רצה האחד לחלֹץ קֹדם שידע מה עשה אחיו אין מוֹנעין אוֹתוֹ.
18
יבם קטן בֵן תֵשע שנים ויוֹם אחד ביאתוֹ כמאמר מִן הגדוֹל,
שאינוֹ קוֹנה קִנין גמוּר.
וּמאמר בן תֵשע שנים ויוֹם אחד:
אִם נתנוֹ תחִלה מוֹעיל,
והרי הוּא פוֹסֵל בוֹ על הגדוֹל; אבל אִם נתנוֹ בסוֹף אינוֹ כלוּם.
וגִטוֹ וחליצתוֹ אינם כלוּם,
בין בתחִלה בין בסוֹף.
19
כיצד? בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על יבִמתוֹ אוֹ שנתן לה מאמר תחִלה פסלה על שאר האחים.
אבל אִם עשה הגדוֹל מאמר ביבִמתוֹ,
וחזר בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ונתן לה אוֹ לצרתה מאמר לֹא עשה כלוּם ולֹא פסלה על אחיו הגדוֹל.
חזר בן תֵשע וּבא עליה אוֹ על צרתה אחר מאמר אחיו הגדוֹל פסלה על הגדוֹל,
כִשני גדוֹלים שעשוּ מאמר אחר מאמר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
20
בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על יבִמתוֹ,
וחזר אחיו הגדוֹל וּבא עליה אוֹ חלץ אוֹ נתן גֵט אוֹ בעל לה אוֹ לצרתה הרי זוֹ פסוּלה על הקטן.
וכֵן אִם חזר הקטן וּבא על צרתה,
אוֹ בא אחיו האחֵר שהוּא בן תֵשע שנים ויוֹם אחד עליה אוֹ על צרתה נִפסלה עליו,
כדין מאמר וּמאמר.
21
בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על יבִמתוֹ והִגדיל,
ולֹא בא עליה מִשהִגדיל צריכה גֵט וחליצה:
גֵט מִפני ביאתוֹ שהיא כמאמר,
וחליצה להתירה לזר,
שהרי לֹא נִבעלה בעילה שקוֹנה קִנין גמוּר.
ואִם בא עליה מִשהִגדיל הרי זוֹ צריכה גֵט בִלבד.
22
ואחד בן תֵשע שנים ויוֹם אחד,
ואחד בן עשרים שנה שלֹא הֵביא שתי שערוֹת ולֹא נוֹלדוּ בוֹ סימני סריס,
כמוֹ שבֵארנוּ בִתחִלת הסֵפר.
23
קטנה שראוּיה למאֵן,
והחֵרשת אף על פי שקִדוּשי שתיהן מִדִברי סוֹפרים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
שני מיני קִדוּשין הֵן:
קטנה יֵש לה קִדוּשין כדי שלֹא ינהגוּ בה מִנהג הפקֵר,
וקִדוּשיה תלוּיין עד שתגדיל; וחֵרשת תִקנוּ לה נִשוּאין כדי שלֹא תִשאֵר פנוּיה לעוֹלם.
לפיכך, אִם היוּ כל היבמוֹת הבאוֹת מִבית אחד קטנוֹת אוֹ חֵרשוֹת ביאתה של אחת מֵהן פוֹטרת את כוּלן.
24
היתה אחת חֵרשת ואחת קטנה אין ביאת אחת מֵהן פוֹטרת צרתה.
וכיצד תקנתן? מלמדין את הקטנה שתמאֵן,
וכוֹנֵס את החֵרשת.
ואִם רצה לגרשה כוֹתֵב לה גֵט אחר שיבֹא עליה,
ותוּתר לזר.
25
היתה אחת פִקחת ואחת חֵרשת ביאת הפִקחת אוֹ חליצתה פוֹטרת את החֵרשת,
ואין ביאת החֵרשת פוֹטרת את הפִקחת,
שאין קִדוּשיה אלא מִדִבריהם.
וכֵן גדוֹלה וּקטנה ביאת הגדוֹלה אוֹ חליצתה פוֹטרת את הקטנה,
ואין ביאת הקטנה פוֹטרת את הגדוֹלה.
26
היוּ שתיהן קטנוֹת הראוּיוֹת למאֵן,
וּבא היבם על אחת מֵהן,
וחזר וּבא הוּא אוֹ אחיו על השניה לֹא פסל את הרִאשוֹנה; אבל מלמדין את השניה שתמאֵן,
ויקיֵם זה יבִמתוֹ הקטנה שנִבעלה תחִלה.
27
וכֵן הדין בִקטנה וחֵרשת,
שבא היבם תחִלה על הקטנה וחזר וּבא הוּא אוֹ אחיו על החֵרשת לֹא פסל את הקטנה,
והחֵרשת צריכה גֵט,
שביאת הקטנה מעוּלה מִביאת החֵרשת,
שהקטנה ראוּיה לאחר זמן,
לפיכך יקיֵם הקטנה שנִבעלה תחִלה.
28
בא היבם תחִלה על החֵרשת,
וחזר וּבא הוּא אוֹ אחיו על הקטנה פסל את החֵרשת,
וּמלמדין את הקטנה שתמאֵן,
והחֵרשת יוֹצאה בגֵט.
29
היוּ אחת פִקחת ואחת חֵרשת:
בא היבם על הפִקחת וחזר וּבא הוּא אוֹ אחיו על החֵרשת לֹא פסל את הפִקחת,
והחֵרשת צריכה גֵט; בא היבם על החֵרשת,
וחזר הוּא אוֹ אחיו וּבא על הפִקחת פסל את החֵרשת,
והחֵרשת יוֹצאה בגֵט,
והפִקחת בגֵט וחליצה.
30
היוּ גדוֹלה וּקטנה:
בא על הגדוֹלה,
וחזר הוּא אוֹ אחיו וּבא על הקטנה לֹא פסל את הגדוֹלה,
וּמלמדין את הקטנה שתמאֵן; בא על הקטנה,
וחזר וּבא הוּא אוֹ אחיו על הגדוֹלה מלמדין את הקטנה שתמאֵן,
ויקיֵם הגדוֹלה,
שבעילתה קוֹנה קִנין גמוּר.