1
מִדִברי סוֹפרים שלֹא יבֹא היבם על יבִמתוֹ עד שיקדֵש אוֹתה בִפני שנים עֵדים בִפרוּטה אוֹ בשוה פרוּטה,
וזה הוּא הנִקרא מאמר.
ואין המאמר קוֹנה ביבמה קִנין גמוּר,
כמוֹ שיִתבאֵר.
והעוֹשה מאמר ביבִמתוֹ שלֹא מִדעתה לֹא עשה כלוּם,
שאין האִשה מִתקדשת אלא לִרצוֹנה.
וּקטנה מִן האֵרוּסין אין עוֹשין בה מאמר אלא מִדעת אביה.
2
וּכשֵם שהוּא מקדֵש את יבִמתוֹ,
כך הוּא מברֵך בִרכת נִשוּאין בעשרה וכוֹתֵב כתוּבה,
כדין כל נוֹשֵא אִשה.
ואִם בא על יבִמתוֹ ולֹא עשה בה מאמר קנה קִנין גמוּר,
ואינוֹ צריך לחזֹר וּלקדֵש אחר הבעילה.
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
וכוֹתֵב לה כתוּבה.
3
הבא על יבִמתוֹ,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד,
בין באֹנס בין ברצוֹן,
בין שהיה הוּא מֵזיד והיא שוֹגגת אוֹ אנוּסה בין שהיתה היא מזידה והוּא שוֹגֵג אוֹ אנוּס,
בין שהיתה ישֵנה בין שהיתה עֵרה,
בין שבא עליה כדרכה בין שלֹא כדרכה,
אחד המערה ואחד הגוֹמֵר קנה.
4
במה דברים אמוּרים? שנִתכוֵּן לִבעֹל.
אבל אִם נפל ונִתקע בה,
אוֹ שבא עליה שִכוֹר שאינוֹ מכיר כלוּם,
אוֹ ישֵן לֹא קנה.
נִתכוֵּן להטיח בכֹתל והִטיח ביבִמתוֹ לֹא קנה; להטיח בִבהֵמה והִטיח ביבִמתוֹ קנה,
שהרי נִתכוֵּן לשוּם בעילה מִכל מקוֹם.
5
יבמה שנִתיבמה,
ואמרה בתוֹך שלֹשים יוֹם:
'לֹא נִבעלתי',
ואף על פי שהוּא אוֹמֵר:
'בעלתי' כוֹפין אוֹתוֹ שיחלֹץ לה,
הוֹאיל וקדם וגֵרשה בגֵט.
ואִם עדין לֹא גֵרֵש כוֹפין אוֹתוֹ שיִבעֹל,
אוֹ יחלֹץ ויוֹציא בגֵט.
:גֵרשה לאחר שלֹשים יוֹם,
והיא אוֹמרת:
'לֹא נִבעלתי' מבקשים מִמנוּ שיחלֹץ לה.
ואִם היה מוֹדה שלֹא בעל כוֹפין אוֹתוֹ לחלֹץ.
היא אוֹמרת:
'נִבעלתי', והוּא אוֹמֵר:
'לֹא בעלתי' אינה צריכה חליצה,
שאין זה נאמן לאסרה על כל אדם אחר שכנסה.
6
מי שמֵת והִניח אחים רבים מִצוה על הגדוֹל ליבֵם אוֹ לחלֹץ,
שנאמר: "והיה הבכוֹר אשר תֵלֵד" וכו' מִפי השמוּעה למדנוּ שאינוֹ מדבֵר אלא בבכוֹר שבאחים,
כלוֹמר: גדוֹל האחים יקוּם על שֵם אחיו שמֵת; וזה שנאמר:
"אשר תֵלֵד" משמעוֹ אשר ילדה האֵם,
עִם משמע אשר תֵלֵד היבמה.
7
לֹא רצה הגדוֹל ליבֵם מחזרין על כל האחים.
לֹא רצוּ חוֹזרין אֵצל הגדוֹל ואוֹמרין לוֹ:
'עליך מִצוה,
אוֹ חלֹץ אוֹ יבֵם'.
ואין כוֹפין את היבם ליבֵם,
אבל כוֹפין אוֹתוֹ לחלֹץ.
8
אמר הגדוֹל:
'המתינוּ עד שיגדיל הקטן' אוֹ 'עד שיבֹא ההוֹלֵך' אוֹ 'עד שיבריא החֵרֵש' 'ונִמלכין בוֹ,
ואִם לֹא ירצה אני איבֵם אוֹ אחלֹץ' אין שוֹמעין לוֹ,
אלא אוֹמרין לוֹ:
'עליך מִצוה,
אוֹ יבֵם אוֹ חלֹץ'.
9
וכֵן אִם היה הגדוֹל בִמדינה אחרת אין אחיו הקטן מִמנוּ יכוֹל לוֹמר:
'על אחי הגדוֹל היא המִצוה,
המתינוּ לי עד שיבֹא',
אלא אוֹמרין לזה שהוּא כאן:
'אוֹ יבֵם אוֹ חלֹץ'.
10
יבמה הראוּיה ליבוּם שלֹא רצת להִתיבֵם דינה כדין מוֹרדת על בעלה,
וכוֹפין את יבמה לחלֹץ לה,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה.
הִניח אחיו נשים רבוֹת:
כל מי שתבע היבם מֵהם ליבוּם ולֹא רצת היא המוֹרדת,
וחוֹלֵץ לה,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה; וּשאר צרוֹתיה שלֹא נִתבעוּ נוֹטלוֹת כתוּבתן כִשאר האלמנוֹת.
11
היוּ היבמין רבים,
ותבע אוֹתה הגדוֹל ליבוּם והיא אינה רוֹצה בוֹ ורוֹצה באחיו אין שוֹמעין לה,
שמִצוה בגדוֹל.
12
אמר הגדוֹל:
'איני רוֹצה לֹא לחלֹץ ולֹא ליבֵם,
הרי אחי לפניך',
ותבע אוֹתה אחד מִן האחים ליבוּם והיא אינה רוֹצה בוֹ,
ורצת באח אחֵר והוּא רוֹצה בה אין זוֹ מוֹרדת; מֵאחר שנִסתלֵק הגדוֹל שמִצוה בוֹ,
הרי כוּלן שוין,
והוֹאיל והיא רוֹצה בוֹ הרי לֹא מרדה.
:ולֹא עוֹד,
אלא אִם היה אחד מֵהן בִמדינה אחרת,
ואמרה: 'הריני ממתנת עד שיבֹא וייבֵם אוֹתי,
אבל זה,
איני רוֹצה בוֹ' אין זוֹ מוֹרדת.
ואוֹמרין לזה שאינוֹ הגדוֹל שתוֹבֵע אוֹתה:
'אִם תִרצה לחלֹץ לה ולִתֵן לה כתוּבתה חלוֹץ,
ואִם לאו הרי רצת שתֵשֵב עד שיבֹא אחיך,
הוֹאיל ואין לך דין קדימה עליו'.
13
בא זה שתלת בוֹ ולֹא רצה בה חוֹזרין אֵצל זה שתבע אוֹתה ליבוּם והיא אינה רוֹצה בוֹ,
ואוֹמרין לה:
'אין כאן מי שרוֹצה ליבֵם אלא זה,
וּמִצות יבוּם קוֹדמת'; אוֹ תִתיבֵם לוֹ,
אוֹ תֵצֵא בלֹא כתוּבה כדין כל מוֹרדת.
14
כל יבמה שאמרנוּ שדינה שתחלֹץ ולֹא תִתיבֵם הרי זוֹ נוֹטלת כתוּבתה,
אִם יֵש לה כתוּבה,
כִשאר כל האלמנוֹת.
וכֵן אִם היה יבמה מוּכֵה שחין אוֹ שיֵש בוֹ שאר מוּמי אנשים חוֹלֵץ לה ונוֹטלת כתוּבתה.
נוֹלדוּ בה מוּמין כשהיא שוֹמרת יבם נִסתחפה שדֵהוּ; אִם לֹא רצה ליבֵם יחלֹץ ויתֵן כתוּבה.
15
יבמה שנדרה הניה מיבמה בחיי בעלה,
אוֹ שנדרה הניה מִכל היהוּדים כוֹפין אוֹתוֹ לחלֹץ לה,
ותִטֹל כתוּבתה.
ואִם נדרה לאחר מיתת בעלה מבקשין מִמנוּ שיחלֹץ לה,
ואִם לֹא רצה הרי זוֹ מוֹרדת.
וכֵן אִם נִתכוּנה בנִדרה,
אפִלוּ בחיי בעלה,
כדי שלֹא ייבֵם אוֹתה אין כוֹפין אוֹתוֹ לחלֹץ אלא אִם כֵן מרדה,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה.
16
יבמה שתבעה היבם לחליצה,
והיא אוֹמרת:
'איני חוֹלצת ולֹא נוֹטלת כתוּבה,
אלא אֵשֵב בבית בעלי כִשאר האלמנוֹת' אין שוֹמעין לה,
שהרי הִקנוּ אוֹתה לזה מִן השמים,
ורצה מיבֵם,
רצה חוֹלֵץ ונוֹתֵן כתוּבתה.
ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ אמרה:
'אני נִזוֹנת מִשלי ואֵשֵב עגוּנה כל ימי' אין שוֹמעין לה,
שהרי היבם אוֹמֵר לה:
'כל זמן שאת זקוּקה בי אין נוֹתנין לי אִשה'.
ואפִלוּ היה נשוּי אפשר שיִשא אִשה אחרת,
אוֹ תִהיה לוֹ מריבה בתוֹך ביתוֹ מִפני היבמה.
17
יבמה שלֹא היה לה על בעלה כתוּבה מִפני שהיתה אסוּרה עליו,
והרי היא מוּתרת ליבם,
כמוֹ שיִתבאֵר,
אִם רצה היבם ליבֵם מיבֵם,
ואין לה עליו כתוּבה כדרך שלֹא היה לה על בעלה,
ודינה עִם יבמה בתוֹספת כמוֹ שהיה עִם בעלה.
אבל אִם לֹא כתב לה בעלה כתוּבה,
אוֹ שמכרה לוֹ כתוּבתה אוֹ מחלה אוֹתה צריך היבם לִכתֹב לה כתוּבה כִשאר האלמנוֹת.
18
היבמה, קֹדם שיבֹא עליה יבמה אוֹ קֹדם שיחלֹץ לה הרי היא אסוּרה להִנשֵא לזר,
שנאמר: "לֹא תִהיה אֵשת המֵת החוּצה לאיש זר" .
ואִם נִשֵאת לאחֵר וּבעלה לוֹקה הוּא והיא,
וּמוֹציאה בגֵט אפִלוּ היוּ לה כמה בנים,
ונאסרה עליו ועל יבמה.
ויבמה חוֹלֵץ לה,
ואחר כך תִהיה מוּתרת לאחֵרים.
19
נִתקדשה לאחֵר לֹא נאסרה על יבמה,
אלא נוֹתֵן לה הזר שקִדשה גֵט,
ויבמה מיבֵם אוֹ חוֹלֵץ.
ואִם היה יבמה כֹהֵן שאינוֹ יכוֹל לִשא גרוּשה תֵצֵא מִן הזר בגֵט כדי שלֹא יהיה החוֹטֵא נִשכר,
ויחלֹץ לה יבמה.
20
חזר הזר שגֵרשה מִן האֵרוּסין וּנשאה אחר שחלץ לה יבמה אין מוֹציאין אוֹתה מידוֹ.
אבל אִם גֵרשה מִן הנִשוּאין וחזר וּנשאה אחר שחלצה מוֹציאין אוֹתה,
מִפני שהיא דוֹמה לאֵשת איש שנִשֵאת וּבא בעלה,
שהיא אסוּרה על זה ועל זה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
והיבמה שזִנת והיא זקוּקה לֹא נאסרה על יבמה,
אלא רצה חוֹלֵץ,
רצה מיבֵם.
21
כל יבמה שהיא ספֵק מִדִבריהם אִם יֵש עליה זִקת יבם אוֹ אין עליה זִקת יבם,
כגוֹן יבמה שילדה ולד שלֹא כלוּ לוֹ חדשיו וּמֵת בתוֹך שלֹשים יוֹם,
שדינה שתחלֹץ מִספֵק מִדִבריהם כמוֹ שבֵארנוּ:
אִם הלכה ונִתקדשה לאחֵר קֹדם חליצה חוֹלֵץ לה יבמה ותֵשֵב עִם בעלה; ואִם נִתקדשה לכֹהֵן,
שהוּא אסוּר בחלוּצה אינוֹ חוֹלֵץ לה,
שאין אוֹסרין על זה אִשתוֹ מִספֵק דִבריהם.
גֵרשה הכֹהֵן אוֹ מֵת הרי זוֹ חוֹלצת,
ואחר כך תִנשֵא לאחֵרים לכתחִלה.