הִלכוֹת יבוּם וחליצה:
יֵש בִכללן שלֹש מִצווֹת:
שתי מִצווֹת עשֵה ואחת מִצות לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) ליבֵם.
ב) לחלֹץ.
ג) שלֹא תִנשֵא יבמה לאיש זר עד שתסוּר רשוּת היבם מֵעליה.
והאִשה שהיא ראוּיה ליבוּם נִקרֵאת זקוּקה ליבם,
וּרשוּת היבם נִקרֵאת זִקה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה מִן התוֹרה שייבֵם אדם אֵשת אחיו מֵאביו,
בין מִן הנִשוּאין בין מִן האֵרוּסין,
אִם מֵת בלֹא זרע,
שנאמר: "וּבֵן אין לוֹ.
.. יבמה יבֹא עליה וּלקחה לוֹ לאִשה ויבמה" .
וּמִן התוֹרה אינוֹ צריך לקדֵש יבִמתוֹ,
שזוֹ אִשתוֹ היא שהִקנוּ לוֹ מִן השמים,
אלא יבֹא עליה.
וּכתוּבתה על נִכסי בעלה שמֵת.
2
לֹא רצה ליבֵם,
אוֹ שלֹא רצת היא הרי זה חוֹלֵץ לה,
ואחר כך תִהיה מוּתרת להִנשֵא לאחֵר.
וּמִצות עשֵה מִן התוֹרה לחלֹץ אִם לֹא רצה ליבֵם,
שנאמר: "וחלצה נעלוֹ" וכו' .
וּמִצות יבוּם קוֹדמת למִצות חליצה.
3
זה שנאמר בתוֹרה:
"וּבֵן אין לוֹ" אחד הבֵן ואחד הבת אוֹ זרע הבֵן אוֹ זרע הבת; הוֹאיל ויֵש לוֹ זרע מִכל מקוֹם,
בין מֵאִשה זוֹ בין מֵאִשה אחרת הרי זה פוֹטֵר את אִשתוֹ מִן החליצה וּמִן היִבוּם.
:אפִלוּ היה לוֹ זרע ממזֵר אוֹ עוֹבֵד עבוֹדה זרה הרי זה פוֹטֵר את אִשתוֹ.
4
אבל מִן השִפחה וּמִן הנכרית אינוֹ פוֹטֵר,
שזרע הבא מִן השִפחה עבדים,
והבא מִן הגוֹיה גוֹים,
וּכאִלוּ אינם.
הרי הוּא אוֹמֵר בשִפחה:
"האִשה וילדיה תִהיה לאדֹניה" מלמֵד שילדיה כמוֹתה; וּבגוֹיה הוּא אוֹמֵר:
"כי יסיר את בִנך מֵאחרי" מֵסיר אוֹתוֹ מִלֵחשֵב בקהל.
ואף על פי שנִשתחרֵר בנוֹ מִן השִפחה אוֹ נִתגיֵר מִן הגוֹיה הרי הֵן כִשאר הגֵרים והמשוּחררין,
ואין פוֹטרין את אִשתוֹ.
:הרי שהיה לוֹ בֵן מִן השִפחה שלוֹ ושִחררוֹ,
ושִחררה וּנשאה וּמֵת בלֹא זרע הרי זוֹ תִתיבֵם לאחיו,
ואף על פי שבנה מִמנוּ קים,
שכבר שִחררוֹ.
5
מי שמֵת והִניח אִשתוֹ מעוּברת:
אִם הִפילה אחר מוֹתוֹ הרי זוֹ תִתיבֵם; ואִם ילדה,
ויצא הוּלד חי לאויר העוֹלם,
אפִלוּ מֵת בשעה שנוֹלד הרי אִמוֹ פטוּרה מִן החליצה וּמִן היִבוּם.
אבל מִדִברי סוֹפרים עד שיִוּדע בודאי שכלוּ לוֹ חדשיו ונוֹלד לתִשעה חדשים גמוּרים.
אבל אִם לֹא נוֹדע לכמה נוֹלד:
אִם שהה שלֹשים יוֹם הרי זה ולד קימה,
וּפוֹטֵר את נשי אביו מִן החליצה וּמִן היִבוּם; ואִם מֵת בתוֹך השלֹשים,
אפִלוּ ביוֹם השלֹשים,
בין שמֵת מֵחֹלי בין שנפל מִן הגג אוֹ אכלוֹ ארי הרי זה ספֵק נֵפל ספֵק בן קימה,
וּלפיכך אִמוֹ חוֹלצת מִדִברי סוֹפרים,
ולֹא מִתיבמת.
6
מי שיֵש לוֹ אח מִכל מקוֹם,
אפִלוּ ממזֵר אוֹ עוֹבֵד עבוֹדה זרה,
בין קטן בין גדוֹל מִשיֵצֵא רֹאשוֹ ורוּבוֹ לאויר העוֹלם קֹדם שימוּת אחיו,
הרי זה זוֹקֵק את אִשתוֹ ליבוּם.
ואִם היה לוֹ אח מִן השִפחה אוֹ מִן הנכרית אינוֹ אחיו לדבר מִן הדברים,
ואינוֹ זוֹקֵק את אִשתוֹ.
ואף על פי שהיתה לידתוֹ בִקדוּשה,
הוֹאיל והיתה הוֹרתוֹ שלֹא בִקדוּשה אינוֹ אחיו.
7
אחים מִן האֵם אינן חשוּבים אחים אלא לאבֵלוּת וּלעֵדוּת.
אבל לעִנין ירוּשה אוֹ ליבוּם וחליצה הרי הֵן כמי שאינן,
שאין אחוה אלא מֵאב.
8
גֵרים שנִתגירוּ ועבדים שנִשתחררוּ אין להם אחוה כלל,
והרי הֵן כזרים זה לזה.
ואפִלוּ אחד מֵהן הוֹרתוֹ שלֹא בִקדוּשה ולידתוֹ בִקדוּשה,
והשֵני הוֹרתוֹ ולידתוֹ בִקדוּשה הרי הֵן כזרים.
ואפִלוּ תאוֹמים ונוֹלדוּ בִקדוּשה אין ביניהן אחוה,
עד שתִהיה הוֹרתן ולידתן בִקדוּשה.
9
מי שהיוּ לוֹ נשים רבוֹת וּמֵת ביאתה אוֹ חליצתה של אחת מֵהן פוֹטרת את השאר.
ואינוֹ מיבֵם לִשתים,
שנאמר: "אשר לֹא יבנה את בית אחיו" בית אחד הוּא בוֹנה,
ואינוֹ בוֹנה שני בתים.
וכֵן אִם היוּ לוֹ אחים רבים אחד מֵהן חוֹלֵץ אוֹ מיבֵם לאחת מִן היבמוֹת,
ויוּתרוּ שאר הצרוֹת.
10
היוּ ביבמוֹת אֵלוּ כשֵרוֹת לִכהוּנה וּפסוּלוֹת:
אִם היה מיבֵם מיבֵם לאי זוֹ שיִרצה; ואִם היה חוֹלֵץ חוֹלֵץ לפסוּלה,
כדי שלֹא יפסֹל את הכשֵרה לִכהוּנה בחליצה.
11
מֵתוּ לוֹ אחים רבים ונפלוּ נשוֹתיהם לפניו:
אִם אפשר לוֹ ליבֵם את כוּלם מיבֵם; ואִם לאו חוֹלֵץ לכוּלן,
אוֹ חוֹלֵץ למי שיִרצה מֵהן וּמיבֵם למי שיִרצה,
אחת מִכל בית וּבית.
12
הכוֹנֵס את יבִמתוֹ נאסרוּ צרוֹתיה עליו ועל שאר האחים.
ואִם בא הוּא אוֹ אחד מֵאחיו על צרתה הרי זה עוֹבֵר בעשֵה,
שנאמר: "יבמה יבֹא עליה" לֹא עליה ועל צרתה,
ולאו הבא מִכלל עשֵה עשֵה.
:וכֵן החוֹלֵץ ליבִמתוֹ נאסרה החלוּצה היא וכל צרוֹתיה על החוֹלֵץ ועל שאר האחים,
וכוּלן אסוּרוֹת עליהן מִדִברי סוֹפרים כִשניוֹת,
שמֵאחר שמֵת אחיו בלֹא ולד,
נִסתלֵק אִסוּר ערוה מֵעל כל נשיו,
לפיכך תוֹפסין בהן הקִדוּשין כִשניוֹת.
13
החוֹלֵץ ליבִמתוֹ כשֵם שהיא אסוּרה עליו,
כך קרוֹבוֹתיה,
כגוֹן אִמה וּבִתה,
וכֵן היא אסוּרה לִבנוֹ וּלאחיו.
ואפִלוּ שניוֹת שלה אסוּרוֹת,
כגוֹן בת בת בִתה,
וכֵן היא אסוּרה לבן בן בנוֹ.
כללוֹ של דבר:
הרי היא כאִשתוֹ שגֵרשה.
וכֵן אִם מֵתה יבִמתוֹ ועדין היא זקוּקה לוֹ אסוּר בִקרוֹבוֹתיה כאִלוּ היתה אִשתוֹ וּמֵתה תחתיו.
וכל האִסוּרין האֵלוּ מִדִבריהם.
וּמוּתר אדם לִשא אחוֹת צרת חלוּצתוֹ וּשאר קרוֹבוֹתיה.
14
אסוּר ליבם לִשא קרוֹבת זקוּקתוֹ,
כגוֹן אִמה אוֹ בִתה,
עד שייבֵם אחד מֵאחיו לה אוֹ יחלֹץ,
ותסוּר זִקתוֹ מֵעליה,
ישא אִמה אוֹ בִתה אוֹ שאר קרוֹבוֹתיה,
אף על פי שהֵן כוּלן אסוּרוֹת על אחיו שחלץ אוֹ יבֵם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
15
הכוֹנֵס יבִמתוֹ וגֵרשה אִם רצה להחזיר,
יחזיר, מִפני שהיא אִשתוֹ לכל דבר; לֹא נִשאר עליה שֵם אִסוּר מִפני אחיו כלל,
לֹא מִדִברי תוֹרה ולֹא מִדִברי סוֹפרים.
16
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת שבן תֵשע שנים ויוֹם אחד ביאתוֹ ביאה,
ודבר זה הלכה מִפי הקבלה.
לפיכך, יבם קטן שבא על יבִמתוֹ:
אִם היה בן תֵשע שנים ויוֹם אחד יקיֵם,
אבל אינוֹ חוֹלֵץ עד שיגדיל ויבדֵק,
שהרי "איש" כתוּב בפרשה לעִנין חליצה; ואִם היה פחוּת מִזה אין ביאתוֹ ביאה.
וּביאת בן תֵשע אינה קוֹנה קִנין גמוּר,
לפיכך אין יבִמתוֹ נִתרת לזר עד שיבֹא עליה אחר שיגדיל,
אוֹ עד שתחלֹץ,
כמוֹ שיִתבאֵר.
17
וכֵן היבמה הקטנה,
אִם רצה היבם ליבֵם אוֹתה מיבֵם; אבל אינה חוֹלצת עד שתגדיל ותִבדֵק.
ואפִלוּ נִבעלה אחר שתים עשרֵה שנה אינה חוֹלצת עד שתִבדֵק וימצאוּ בה הסימנין.
18
כשֵם שאין היבם חוֹלֵץ עד שיֵעשה איש,
כך היבמה לֹא תחלֹץ עד שתֵעשה אִשה גדוֹלה.
ויבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלוּ זה עִם זה.
19
היבמה לֹא תִתיבֵם ולֹא תחלֹץ עד שתמתין תִשעים יוֹם,
חוּץ מיוֹם המיתה ויוֹם היִבוּם אוֹ יוֹם החליצה,
כִשאר כל הנשים.
וּמִפני מה לֹא תחלֹץ בתוֹך תִשעים יוֹם? מִפני שאינה ראוּיה ליבוּם,
ונאמר: "ואִם לֹא יחפֹץ האיש וכו' וחלצה נעלוֹ" וכו' :
בעֵת שהיא עוֹלה ליבוּם עוֹלה לחליצה,
וכל זמן שאינה עוֹלה ליבוּם אינה עוֹלה לחליצה.
ואִם יבֵם אוֹתה אוֹ חלץ בתוֹך השלֹשה חדשים,
הוֹאיל ואינה מעוּברת הרי זוֹ נִפטרה,
ואינה צריכה כלוּם.
20
החוֹלֵץ ליבִמתוֹ,
ונִמצֵאת מעוּברת וילדה:
אִם היה ולד של קימה הרי זוֹ כמי שלֹא נחלצה לוֹ מֵעוֹלם,
וּמוּתרת לִכהוּנה וּמוּתר בִקרוֹבוֹתיה; ואִם הִפילה אוֹ שלֹא שהה שלֹשים יוֹם אחר שנוֹלד חוֹזֵר וחוֹלֵץ לה הוּא אוֹ אחד מֵאחיו,
שחליצת המעוּברת אינה חליצה,
וּביאת המעוּברת אינה יבוּם.
21
לפיכך, הכוֹנֵס אוֹ החוֹלֵץ ליבִמתוֹ המעוּברת לֹא תִנשֵא צרתה עד שתֵלֵד זוֹ,
שאין הוּלד מתיר עד שיֵצֵא לאויר העוֹלם.
22
הכוֹנֵס את יבִמתוֹ ונִמצֵאת מעוּברת מפרישין אוֹתן וּממתינין לה:
אִם הִפילה יחזֹר ויקיֵם; ואִם ילדה אפִלוּ מֵת ביוֹם שנוֹלד,
הרי זה מוֹציאה בגֵט וחוֹלֵץ לה,
ואחר כך תִהיה מוּתרת לאחֵרים.
ואִם נִתקיֵם הוּלד שלֹשים יוֹם אחר שנוֹלד הרי זה ולד של קימה,
ואינה צריכה מִמנוּ גֵט,
מִפני שהיא ערוה עליו.
23
ילדה לאחר שִשה חדשים מִשנִתיבמה ולד של קימה הרי הוּלד ספֵק אִם בן תִשעה לרִאשוֹן אוֹ בן שִבעה לאחרוֹן,
לפיכך יוֹציא בגֵט,
והוּלד כשֵר.
ואִם בא עליה אחר שילדה הבנים שיבֹאוּ אחריו ספֵק ממזֵרים.