1
שטר שכתוּב בכל לשוֹן וּבכל כתב:
אִם היה עשוּי כתִקוּן שִטרי ישראֵל,
שאינן יכוֹלין להִזדיֵף ולֹא להוֹסיף ולֹא לִגרֹע,
והיוּ עֵדיו ישראֵלים ויוֹדעין לִקרוֹתוֹ הרי זה כשֵר,
וגוֹבין בוֹ מִן המשוּעבדין.
:אבל כל השטרוֹת שחוֹתמיהן גוֹים הרי אֵלוּ פסוּלים,
חוּץ מִשִטרי מקח וּמִמכר ושִטרי חוֹב,
והוּא שיִתֵן המעוֹת בִפניהם ויכתבוּ בשטר:
'בפנינוּ מנה פלוֹני לִפלוֹני כך וכך דמי המכר' אוֹ 'מעוֹת החוֹב',
והוּא שיִהיוּ עשוּיין בערכאוֹת שלהן.
אבל בִמקוֹם קִבוּץ פליליהן בלֹא קיוּם השוֹפֵט שלהן לֹא יוֹעילוּ כלוּם.
:וכֵן צריכין עֵדי ישראֵל שיעידוּ על אֵלוּ הגוֹים שהֵן עֵדי השטר,
ועל זה השוֹפֵט שלהן שקיֵם עֵדוּתן שאינם ידוּעין בקבלת שֹחד.
ואִם חסרוּ שִטרי הגוֹים דבר מִכל אֵלוּ הרי הֵן כחרס.
:וכֵן שִטרי הוֹדיוֹת וּמתנוֹת וּפשרוֹת וּמחילוֹת שהֵן בעֵדים שלהן,
אף על פי שיֵש בהן כל הדברים שמנינוּ הרי הֵן כחרס.
:והוֹרוּ רבוֹתי שאפִלוּ שִטרי חוֹב שלהן שנתנוּ המעוֹת בִפניהן פסוּלין,
ולֹא הִכשירוּ אלא שִטרי מקח וּמִמכר שנתנוּ המעוֹת בִפניהם; ואין אני מוֹדה בזה.
:אִם לֹא ידעוּ דיני ישראֵל לִקרוֹת שטר זה הנעשה בערכיוֹת של גוֹים נוֹתנוֹ לִשני גוֹים זה שלֹא בִפני זה וקוֹרין לוֹ,
שנִמצא כל אחד מֵהן כמֵסיח לפי תוּמוֹ,
וגוֹבה בוֹ מִבני חֹרין.
אבל אין טוֹרפין בוֹ,
מִפני שאין לוֹ קוֹל,
שהרי לֹא ידעוּ הלקוֹחוֹת במה שנעשה בגוֹים.
2
שטר שעֵדיו גוֹים שמסרוֹ הלֹוה ליד המלוה אוֹ המוֹכֵר ליד הלוֹקֵח בִפני שני עֵדים מיִשראֵל,
אף על פי שאינוֹ עשוּי בערכיוֹת שלהן ואין בוֹ כל הדברים שמנינוּ הרי זה גוֹבה בוֹ מִבני חֹרין,
והוּא שיִהיוּ העֵדים שמסרוּ בִפניהם יוֹדעין לִקרוֹתוֹ,
וּקראוּהוּ כשמסרוֹ,
ויהיה כתִקוּן שִטרי ישראֵל,
שאינוֹ יכוֹל להִזדיֵף ולֹא להוֹסיף בוֹ ולֹא לִגרֹע.
ולמה לֹא יגבה בוֹ מִן המשוּעבדין? מִפני שאין לוֹ קוֹל.
3
תִקוּן שִטרי ישראֵל כך הוּא:
כל השטרוֹת כוּלן צריך שיחזיר מֵעִנינוֹ של שטר בשיטה אחרוֹנה,
לפי שאין למֵדין מִשיטה אחרוֹנה,
שמא היוּ העֵדים מרוּחקין מִגוּפוֹ של שטר בִכדי שיטה,
וּבא זה המזיֵף וכתב באוֹתוֹ הרוח שיטה זוֹ.
4
עֵדים שהיוּ מרוּחקין מִן הכתב שתי שיטין פסוּל; פחוֹת מִכאן כשֵר.
שתי שיטין שאמרוּ בִכתב ידי עֵדים ולֹא בִכתב ידי סוֹפֵר,
שכל המזיֵף אינוֹ הוֹלֵך אֵצל הסוֹפֵר.
וּשתי שיטין אֵלוּ הֵן וּשני אוירן,
כגוֹן למ"ד על גב כ"ף.
:היוּ העֵדים מרוּחקין מִן הכתב יתֵר על שתי השיטין,
והיה כל הרוח שבין הכתב והעֵדים מלֵא בעֵדים פסוּלים אוֹ קרוֹבים הרי זה כשֵר,
שהרי אינוֹ יכוֹל להִזדיֵף.
ואִם מִלאהוּ בִשריטוֹת של דיוֹ פסוּל,
שמא העֵדים על השריטוֹת חתמוּ,
לֹא על גוּפוֹ של שטר.
:היה השטר כוּלוֹ עִם עֵדיו בשיטה אחת הרי זה כשֵר.
5
היה השטר בשיטה אחת והעֵדים בשיטה שניה פסוּל,
שמא אֵלוּ העֵדים היוּ מרוּחקין מִן השטר הכשֵר שיטה אחת,
וחתך כל השטר וכתב זה השטר באוֹתה השיטה,
ונִמצאוּ אֵלוּ העֵדים חוֹתמין עליה.
:וכֵן אִם היה השטר וּשני עֵדים בשיטה אחת,
וּשני עֵדים אחֵרים בשיטה שניה,
ואמר: 'אני נִתכוּנתי לרבוֹת העֵדים' אין מקימין שטר זה מֵעֵדים שלמטה בשיטה שניה אלא מֵעֵדים שלמעלה,
שמא בשיטה שהיתה בין העֵדים שלמטה וּבין השטר שחתך כתב שטר זה וּשני עֵדיו.
6
קיוּם בית דין צריך שיִהיה סמוּך לִכתב ידי עֵדים,
אוֹ סמוּך לצד השטר,
אוֹ מֵאחוֹריו כנגד הכתב.
ואִם היה בין הקיוּם והשטר רוח שיטה אחת פסוּל,
שמא יחתֹך השטר שנִתקיֵם,
ויזיֵף באוֹתה השיטה שטר וּשני עֵדיו,
ונִמצא הקיוּם על שטר מזוּיף.
7
הִרחיק את הקיוּם מִן השטר יתֵר על שתי שיטין,
וּמִלֵא כל הרוח סריטוֹת דיוֹ כשֵר,
שהרי אינוֹ יכוֹל לזיֵף,
ואין חוֹששין לבית דין שיקימוּ קיוּם על הסריטוֹת אלא על גוּפוֹ של שטר.
8
כל המחקין כוּלן צריך שיִכתֹב קיוּמיהן בסוֹף השטר ויֹאמר:
'אוֹת פלוֹנית' אוֹ 'מִלה פלוֹנית' אוֹ 'שיטה פלוֹנית' 'על מחק' אוֹ 'תלוּיה',
'והכֹל קים'.
ואִם היה המחק בִמקוֹם 'שריר וקים' וּכשִעוּר 'שריר וקים',
אף על פי שחזר וקימוֹ פסוּל,
שמא מחקוֹ וכתב דבר שזיֵף,
וחזר וקימוֹ ברוח שבין הכתב והעֵדים.
9
שטר שבא הוּא ועֵדיו על מחק כשֵר.
ואִם תֹאמר:
מוֹחֵק וחוֹזֵר וּמוֹחֵק אינוֹ דוֹמה מי שנִמחק פעם אחת לנִמחק שני פעמים.
ואִם תֹאמר:
שמא מחק מקוֹם העֵדים שני פעמים,
ואחר שכוֹתֵב השטר חוֹזֵר וּמוֹחקוֹ וכוֹתֵב כל מה שיִרצה,
שהרי הוּא ועֵדיו כוּלוֹ שוה,
מִפני שנִמחק הכֹל שתי פעמים כבר תִקנוּ חכמים שלֹא יהוּ העֵדים חוֹתמין על שטר מחוּק אלא אִם כֵן נִמחק בִפניהם.
10
שטר הבא הוּא ועֵדיו על מחק,
והקיוּם מִלמטה על הניר אין מקימין אוֹתוֹ מֵעֵדי הקיוּם אלא מֵעֵדים שלמעלה,
שמא הקיוּם היה רחוֹק מִן השטר הרבֵה,
והיה הרוח מלֵא סריטוֹת של דיוֹ,
וחתך גוּף השטר,
וּמחק השריטוֹת,
וכתב שטר ועֵדיו על המחק.
11
שטר הבא על הניר,
ועֵדיו על המחק פסוּל,
שמא ימחֹק השטר ויזיֵף,
ונִמצא הוּא ועֵדיו על המחק.
ואִם כתבוּ העֵדים:
'אנחנוּ העֵדים חתמנוּ על המחק,
והשטר על הניר' כשֵר.
וכוֹתבין כֵן בין עֵד לעֵד,
כדי שלֹא יזיֵף.
12
שטר הבא על המחק,
ועֵדיו על הניר פסוּל,
ואפִלוּ כתבוּ העֵדים:
'אנחנוּ חתמנוּ על הניר,
והשטר על המחק',
מִפני שהוּא מוֹחֵק כל השטר פעם שניה וכוֹתֵב כל מה שיִרצה,
וכיון שכוּלוֹ נִמחק שתי פעמים אינוֹ נִכר; שאִלוּ היה בוֹ מקוֹם הנִמחק פעם אחת וּמקוֹם שנִמחק שתי פעמים היה נִכר.
:וּמִתִקוּן השטרוֹת להִתבוֹנֵן בשטר בוא"וין וזי"נין שלוֹ,
שלֹא יהוּ דחוּקין בין התֵבוֹת,
שמא זיֵף והוֹסיף וא"ו,
ולֹא יהוּ מרוּחקין,
שמא מחק אוֹת אחת כגוֹן הֵ"א אוֹ חי"ת והִניח רגלה האחת מקוֹם וא"ו.
וכל כיוֹצֵא בזה מדקדקין בוֹ בכל לשוֹן וּבכל כתב.
13
מִ'שלֹש' ועד 'עשר' אין כוֹתבין בסוֹף שיטה,
שמא יזיֵף ויחזיר ה'שלֹש' 'שלֹשים',
וה'עשר' 'עשרים'.
ואִם נִזדמֵן לוֹ בסוֹף שיטה מחזיר הדִבוּר בגוּפוֹ של שטר פעמים רבוֹת,
עד שיבוֹא באמצע השיטה.
14
שטר שכתוּב בוֹ מִלמעלה 'מנה' וּמִלמטה 'מאתים',
מִלמעלה 'מאתים' וּמִלמטה 'מנה' הכֹל הוֹלֵך אחר התחתוֹן.
ולמה אין הוֹלכין אחר הפחוּת שבִשניהם? לפי שאין האחד תלוּי בחבֵרוֹ,
שאִלוּ היה כתוּב בוֹ 'מֵאה שהֵן מאתים' אוֹ 'מאתים שהֵן מנה' היה נוֹטֵל מֵאה; אבל שני דברים שאין האחרוֹן תלוּי ברִאשוֹן,
הלֵך אחר התחתוֹן.
:היה בוֹ מִלמעלה שֵם,
וּמִלמטה שֵם אחֵר קרוֹב לוֹ הכֹל הוֹלֵך אחר התחתוֹן.
אִם כֵן,
למה כוֹתבין העליוֹן? שאִם תִמחֵק אוֹת אחת מֵהתחתוֹן ילמד מִן העליוֹן,
כגוֹן שהיה בעליוֹן 'חנני' אוֹ 'ענני',
וּבתחתוֹן 'חנן' אוֹ 'ענן' בידוּע שהוּא השֵם העליוֹן.
אבל לֹא ילמד תחתוֹן מִן העליוֹן שתי אוֹתוֹת.
15
כתבוּ בוֹ מִלמעלה 'סֵפל' וּמִלמטה 'קֵפל' הכֹל הוֹלֵך אחר התחתוֹן,
שהקֵפל פחוּת מִן הסֵפל.
כתוּב בוֹ מִלמעלה 'קֵפל' וּמִלמטה 'סֵפל' חוֹששין שמא זבוּב הֵסיר רגל הקוֹ"ף ונעשת סמ"ך,
ואינוֹ גוֹבה אלא במִדת הקֵפל הקטנה,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה; שיד בעל השטר על התחתוֹנה.
:מעשה בִשטר שהיה כתוּב בוֹ:
'שֵש מֵאוֹת וזוּז אחד',
והרי הדבר ספֵק אִם שֵש מֵאוֹת זוּז וזוּז,
אוֹ שֵש מֵאוֹת אִסתירא וזוּז,
ואמרוּ חכמים:
יטֹל שֵש מֵאוֹת אִסתירא וזוּז,
שיד בעל השטר על התחתוֹנה.
אִם כֵן,
למה לֹא נֹאמר שֵש מֵאוֹת פרוּטה וזוּז? לפי שהפרוּטוֹת כוֹלֵל אוֹתן הסוֹפֵר זוּזין ואחר כך כוֹתבן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה בכל זמן וּבכל מקוֹם לפי דרכם הידוּע על פיו עוֹשין.
16
שטר שכתוּב בוֹ:
'אִסתירא מאה מעי' אוֹ שכתוּב בוֹ:
'מאה מעי אִסתירא' הלֵך אחר הפחוּת שבלשוֹנוֹת,
ואינוֹ נוֹטֵל אלא מֵאה אִסתירוֹת,
שיד בעל השטר לעוֹלם על התחתוֹנה,
מִפני שהוּא המוֹציא מֵחבֵרוֹ,
ואינוֹ מוֹציא אלא בדבר שאין בוֹ ספֵק.
:לפיכך, כל שטר שיֵש בוֹ משמע שתי לשוֹנוֹת,
שמא כך אוֹ שמא כך אינוֹ נוֹטֵל אלא הפחוּת שבִשתיהן; ואִם תפס בעליוֹנה אין מוֹציאין מידוֹ אלא בִראיה ברוּרה.
17
כתב בוֹ 'מטבֵע זהב' אין פחוֹת מִדינר זהב; 'זהב דינרין' אוֹ 'דינרין זהב' אין פחוֹת מִשני דינרין של זהב; 'זהב בדינרין' אין פחוֹת מִשוה שני דינרין של כסף מִן הזהב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:בריך רחמנא דסיען