1
כבר בֵארנוּ ששטר חוֹב שיֵש בוֹ קִנין כוֹתבין אוֹתוֹ ללֹוה אף על פי שאין המלוה עִמוֹ.
וכֵן כוֹתבין שטר למוֹכֵר אף על פי שאין הלוֹקֵח עִמוֹ,
וכֵן כוֹתבין שוֹבֵר למלוה אף על פי שאין הלֹוה עִמוֹ,
ושוֹבֵר לאִשה אף על פי שאין בעלה עִמה,
וגֵט לאיש אף על פי שאין אִשתוֹ עִמוֹ.
:אבל אין כוֹתבין שִטרי אֵרוּסין ונִשוּאין,
ושִטרי אריסוּת וקבלנוּת,
ושִטרי ברירת הדינין אוֹ שִטרי טענוֹת בעלי דינין,
וכל מעשֵה בית דין,
אלא מִדעת שניהם.
וכל השטרוֹת האֵלוּ צריכין להִזהֵר בתִקוּנן כִשאר השטרוֹת.
2
וּמי נוֹתֵן שכר הסוֹפֵר? בשִטרי הלואה הלֹוה נוֹתֵן שכר; וּבשִטרי מקח וּמִמכר הלוֹקֵח נוֹתֵן שכר; והאִשה נוֹתנת שכר הגֵט; והחתן נוֹתֵן שכר שטר האֵרוּסין אוֹ הנִשוּאין; והמקבֵל,
וכֵן האריס אוֹ השוֹכֵר נוֹתֵן שכר השטר.
אבל שִטרי ברירת הדינין אוֹ טענוֹת בעלי דינין שניהם נוֹתנין שכר.
3
אחד השטרוֹת הנִכתבין לאחד שלֹא בִפני חבֵרוֹ,
ואחד השטרוֹת שאין כוֹתבין אוֹתן אלא מִדעת שניהם וּשניהם עוֹמדין,
כגוֹן שטר שכוֹתבין למלוה אוֹ ללוֹקֵח כוּלן צריכין העֵדים שיִהיוּ מכירין השֵמוֹת שבשטר,
שזה הוּא פלוֹני בן פלוֹני וזה הוּא פלוֹני בן פלוֹני,
שמא יבֹאוּ שנים ויעשוּ קנוּניא,
וישנוּ שמוֹתיהן כִשמוֹת אחֵרים,
ויוֹדוּ זה לזה.
4
כל מי שהוּחזק שמוֹ בעיר שלֹשים יוֹם אין חוֹששין לוֹ שמא שֵם אחֵר יֵש לוֹ והוּא שִנהוּ כדי לרמוֹת ולעשוֹת קנוּניא,
שאִם אתה אוֹמֵר כֵן,
אין לדבר סוֹף.
לפיכך, מי שלֹא הוּחזק שמוֹ בעיר שלֹשים יוֹם,
וּבא ואמר:
'כִתבוּ עלי שטר שאני חיב לִפלוֹני' אוֹ 'לזה' 'כך וכך דינרין' אין כוֹתבין לוֹ,
עד שיביא ראיה שזה שמוֹ אוֹ יוּחזק.
5
כל שטר שיצא לפנינוּ ויטעֹן הלֹוה ויֹאמר:
'אני איני חיב כלוּם,
שמא אחֵר רמאי העלה שמוֹ כִשמי והוֹדה לזה',
אוֹ שאמר:
'לֹא לזה אני חיב,
אלא לאחֵר,
וזה רמאי הוּא,
והעלה שמוֹ כשֵם בעל חוֹבי',
מֵאחר שלֹא הוּחזקוּ שם שנים ששמוֹתיהם שוין אין חוֹששין לִדבריו,
שחזקה היא שאין העֵדים חוֹתמין על השטר אלא אִם כֵן מכירין אֵלוּ הנִזכרים בוֹ.
וכֵן חזקה שאין העֵדים חוֹתמין על השטר אלא אִם נוֹדע להן בודאי שאֵלוּ שהֵעידוּ על עצמן גדוֹלים וּבני דעת,
ואין העֵדים חוֹתמין על השטר אלא אִם כֵן יוֹדעין לִקרוֹת ולחתֹם.
6
עֵדים שאינן יוֹדעין לחתֹם,
וקרעוּ להן ניר וחתמוּ על הרֹשם מכין אוֹתן מכת מרדוּת,
והשטר פסוּל.
7
רֹאש בית דין שהיה יוֹדֵע עִנין השטר,
וקרא השטר לפניו הסוֹפֵר שלוֹ,
הוֹאיל והוּא מאמין אוֹתוֹ ואימתוֹ עליו הרי זה חוֹתֵם על השטר אף על פי שלֹא קראהוּ הוּא בעצמוֹ.
ואין שאר העם רשאין לעשוֹת כֵן,
עד שיִקרא העֵד השטר מִלה מִלה.
8
שנים שהיוּ בעיר,
שֵם כל אחד מֵהן יוֹסֵף בן שִמעוֹן אינן יכוֹלין להוֹציא שטר חוֹב זה על זה,
ולֹא אחֵר יכוֹל להוֹציא עליהן שטר חוֹב,
אלא אִם כֵן באוּ עֵדי השטר בעצמן ואמרוּ:
'זה הוּא שהֵעדנוּ עליו,
וזה הוּא שהֵעדנוּ לוֹ בהלואה זוֹ'.
וכֵן אין מגרשין נשוֹתיהן אלא זה בִפני זה.
:וכֵן אִם נִמצא לאחד בין שטרוֹתיו שוֹבֵר ששטרוֹ של יוֹסֵף בן שִמעוֹן פרוּע שטרוֹת שניהם שעליו פרוּעים.
:וכיצד יעשוּ אֵלוּ ששמוֹתיהם וּשמוֹת אבוֹתיהם שוין? ישלשוּ.
היוּ שמוֹת אבוֹת אבוֹתיהן שוים יכתבוּ סימניהן.
היוּ דוֹמין זה לזה בצוּרתן יכתבוּ יחוּסין.
היוּ שניהם כֹהנים אוֹ לויִם יכתבוּ דוֹרוֹת.
9
הוֹציא עליו שטר שכתוּב בוֹ:
'אני פלוֹני בן פלוֹני לויתי מִמך מנה',
אף על פי שאין בוֹ שֵם המלוה כל מי שיצא שטר זה מִתחת ידוֹ גוֹבה בוֹ,
ואינוֹ יכוֹל לִדחוֹתוֹ ולוֹמר:
'של אחֵר הוּא,
ונפל'.:וכֵן שני יוֹסֵף בן שִמעוֹן הדרים בעיר אחת,
שהוֹציא אחד מֵהן שטר חוֹב על אחד מִבני העיר אינוֹ יכוֹל לִדחוֹתוֹ ולוֹמר לוֹ:
'לִפלוֹני ששמוֹ כשִמך אני חיב,
וּמִמנוּ נפל השטר',
אלא הרי זה שיצא מִתחת ידוֹ גוֹבֵהוּ,
ואין חוֹששין לִנפילה.
10
שנים שהוֹציא כל אחד מִשניהן שטר חוֹב על חבֵרוֹ אין האחרוֹן יכוֹל לוֹמר לרִאשוֹן:
'אִלוּ הייתי חיב לך,
היאך אתה לֹוה מִמני?',
אלא זה גוֹבה חוֹבוֹ וזה גוֹבה חוֹבוֹ.
:היה זה במֵאה וזה במֵאה,
ויֵש לזה עִדית ולזה עִדית,
אוֹ לזה בינוֹנית ולזה בינוֹנית,
לזה זִבוּרית ולזה זִבוּרית אין נִזקקין להן,
אלא כל אחד עוֹמֵד בשלוֹ.
היה לזה עִדית וּבינוֹנית ולזה זִבוּרית זה גוֹבה מֵהבינוֹנית וזה גוֹבה מִן הזִבוּרית.
11
המוֹציא שטר חוֹב על חבֵרוֹ,
והלה מוֹציא שטר שמכר לוֹ את השדה:
אִם היוּ במקוֹם שנוֹתֵן הלוֹקֵח המעוֹת ואחר כך כוֹתֵב לוֹ המוֹכֵר את השטר הרי שטר חוֹבוֹ של זה בטֵל,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'אִלוּ חיב הייתי לך,
היה לך לִפרֹע את חוֹבך'; אבל במקוֹם שכוֹתבין ואחר כך נוֹתנין הרי שטר החוֹב קים,
שהרי זה אוֹמֵר לוֹ:
'מכרתי לך את השדה כדי שיִהיה לך נכסים ידוּעין שאגבה מֵהן החוֹב שלי'.