1
שִטרי חוֹב המוּקדמין פסוּלין,
שהרי טוֹרֵף בהן לקוֹחוֹת שלֹא כדין,
וּלפיכך קנסוּ אוֹתן חכמים,
ולֹא יגבה בִשטר מוּקדם אלא מִבני חֹרין,
גזֵרה שמא יטרֹף בוֹ מִזמן רִאשוֹן שהִקדימוֹ.
2
שִטרי חוֹב המאוּחרין כשֵרים,
שהרי הוּרע כֹחוֹ של בעל השטר,
שאינוֹ טוֹרֵף אלא מִזמן השטר.
ואף על פי שלֹא כתבוּ בוֹ שהוּא מאוּחר,
הרי זה כשֵר.
3
שטר שכתבוּהוּ ביוֹם,
ונחתם בלילה הסמוּך לוֹ פסוּל,
מִפני שהוּא מוּקדם.
ואִם היוּ עוֹסקין בעִנין עד שנִכנס הלילה וחתמוּהוּ,
אף על פי שקנוּ מִמנוּ בלילה כשֵר.
4
שטר שזמנוֹ כתוּב בשבת אוֹ בעשרה בתִשרי שטר מאוּחר הוּא,
וכשֵר, ואין חוֹששין לוֹ שמא מוּקדם הוּא וּבאחד בשבת אוֹ באחד עשר בתִשרי נִכתב,
אלא מעמידין את השטר על חזקתוֹ,
שדבר ידוּע הוּא שאין כוֹתבין בשבת,
וּלפיכך אִחרוּהוּ.
5
כוֹתבין שטר ללֹוה אף על פי שאין המלוה עִמוֹ,
ואין כוֹתבין למלוה עד שיִהיה הלֹוה עִמוֹ.
במה דברים אמוּרים? בִשטר שיֵש בוֹ קִנין,
שהרי מִשעה שקנוּ מידוֹ,
נִשתעבדוּ נכסיו.
אבל שטר שאין בוֹ קִנין אין כוֹתבין אפִלוּ ללֹוה,
עד שיִהיה המלוה עִמוֹ ויתֵן השטר ביד המלוה בפנינוּ,
שמא יכתֹב עתה לִלוֹת מִמנוּ בניסן ולֹא ילוה מִמנוּ עד תִשרי,
ונִמצא המלוה טוֹרֵף בִשטר זה מִניסן שלֹא כדין,
שהרי לֹא הִגיע לידוֹ עד תִשרי.
6
עֵדים שקנוּ מיד הלֹוה אוֹ המוֹכֵר וכיוֹצֵא בהן,
ונִתאחרה כתיבת השטר זמן מרוּבה:
אִם ידעוּ יוֹם שקנוּ מִמנוּ בוֹ כוֹתבין בשטר זמן הקִנין,
אף על פי שאינוֹ זמן חתימתן,
ואין צריכין לוֹמר:
'ונִתאחרה כתיבת ידינוּ עד יוֹם פלוֹני'; ואִם לֹא ידעוּ יוֹם שקנוּ בוֹ כוֹתבין זמנוֹ של שטר מִשעת הכתיבה.
:וכֵן מי שנִמסרה להן העֵדוּת בִמדינה,
וכתבוּ השטר בִמדינה אחרת אין מזכירין בשטר מקוֹם שנִמסרה בוֹ העֵדוּת,
אלא מקוֹם שכתבוּ בוֹ חתימת ידן.
7
שִטרי מקח וּמִמכר שלֹא נִכתבוּ בִזמנן אפִלוּ המאוּחרין פסוּלין,
שהרי אפשר לִטרֹף בהן שלֹא כדין.
כיצד? כגוֹן שחזר המוֹכֵר וקנה השדה מיד הלוֹקֵח קֹדם שיגיע זמן השטר המאוּחר,
ויוֹציא הלה השטר המאוּחר ויֹאמר:
'חזרתי וּלקחתיה פעם שניה מִמך',
ונִמצא טוֹרֵף שלֹא כדין.
:ולמה לֹא נחוּש כֵן לִשטר חוֹב המאוּחר,
שמא יפרענוּ קֹדם שיגיע זמנוֹ ויכתֹב שוֹבֵר,
ויחזֹר ויוֹציא השטר המאוּחר ויטרֹף בוֹ שלֹא כדין? לפי שכל הכוֹתֵב שטר מאוּחר,
תקנתוֹ שיִכתֹב השוֹבֵר סתם,
שכל זמן שיֵצֵא השטר ישבֹר אוֹתוֹ זה השוֹבֵר.
ואִם לֹא עשה כֵן,
וכתב השוֹבֵר בִזמן הפֵרעוֹן הוּא הִפסיד על נפשוֹ.
8
מי שמכר שדֵהוּ באֹנס,
וּמסר מוֹדעא אוֹ שקדם וּמכר אוֹ נתן לאחֵר קֹדם שיִמכֹר לאנס הרי המעוֹת של אנס אֵצל המוֹכֵר כמִלוה על פה,
ואינוֹ טוֹרֵף בִשטר מכר שבידוֹ כלוּם,
מִפני שאין דין שטר זה שיִכתֵב,
ולֹא נִכתב אלא מִפני האֹנס.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
אפשר לטוֹרֵף שיִטרֹף בלֹא שטר אלא בעֵדוּת על פה.
כיצד? כגוֹן שיֵש לוֹ עֵדים שזֹאת הארץ גזוּלה מֵאביו הרי יֵש לוֹ להוֹציאה בעֵדים אֵלוּ,
ואין כאן שטר.
וכֵן אִם הֵעידוּ לוֹ שנִגמר הדין לאביו לִטרֹף מִנִכסי פלוֹני בכך וכך מִזמן פלוֹני,
וּמֵת אביו ועדין לֹא טרף הרי הבֵן טוֹרֵף בעֵדוּת זוֹ.
10
לפיכך אין כוֹתבין שני שִטרי מכר על שדה אחת,
שמא יעשה הלוֹקֵח קנוּניא עִם בעל חוֹב ויטרֹף שלֹא כדין.
כיצד? יבֹא זה ויטרֹף שדה זוֹ בעֵדוּת שהֵעידוּ לוֹ מֵחמת אביו,
ויחזֹר הלוֹקֵח ויטרֹף בִשטר המכר שבידוֹ מִן הלקוֹחוֹת שלקחוּ אחריו,
ויקרע שטר המכר שבידוֹ.
:ויחזֹר בִקנוּניא ויעמֹד בשדה שנִטרפה מִמנוּ,
ויבֹא הוּא שטרפה בעצמוֹ,
ויטרֹף אוֹתה פעם שניה בעֵדוּת עֵדיו,
ויוֹציא הלה שטר המכר השֵני,
ויטרֹף בוֹ לקוֹחוֹת אחֵרים שלֹא כדין.
:אִם כֵן,
מי שאבד לוֹ שטר המכר ועֵדיו קימין,
כיצד יעשה? יכתבוּ לוֹ שטר שֵני,
ויֹאמרוּ בוֹ:
'שטר זה אין גוֹבין בוֹ לֹא מִנכסים משוּעבדים ולֹא מִנכסים בני חוֹרין,
ולֹא כתבנוּהוּ אלא להעמיד שדה זוֹ ביד פלוֹני הלוֹקֵח,
כדי שלֹא יוֹציאה מידוֹ המוֹכֵר ולֹא יוֹרשיו'.
11
בשִטרי החוֹבוֹת אינוֹ כֵן:
אף על פי שעֵדיו קימין וקנוּ מידוֹ,
וחזר בִשעתוֹ ואמר:
'שטר שכתבתם לי עתה,
אבד' אוֹ 'נִשרף' אין כוֹתבין לוֹ שטר שֵני,
שמא פרעוֹ אוֹ מחלוֹ,
ואפִלוּ היה החוֹב לִזמן.
ואינוֹ גוֹבה בעֵדים אֵלוּ כלוּם,
אלא אִם אמר הלֹוה:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם',
שזה יוּחזק כפרן בעֵדוּתן,
כמוֹ שיִתבאֵר.
12
מי שבלה שטר חוֹבוֹ והרי הוּא הוֹלֵך להִמחֵק מעמיד עליו עֵדים וּבא לִפני בית דין,
והֵן עוֹשין לוֹ קיוּם.
אבל עֵדי השטר עצמן אינן כוֹתבין לוֹ שטר אחֵר,
אף על פי שנִמחק בִפניהם,
אבל באין לבית דין,
וּבית דין עוֹשין לוֹ קיוּם.
13
כיצד מקימין שטר זה? כוֹתבין שטר אחֵר,
ואוֹמרין בוֹ:
'אנוּ בית דין פלוֹני וּפלוֹני וּפלוֹני,
הוֹציא פלוֹני בן פלוֹני שטר מחוּק לפנינוּ,
זמנוֹ ביוֹם פלוֹני,
וּפלוֹני וּפלוֹני עֵדיו'.
ואִם כתבוּ:
'והוּזקקנוּ לעֵדוּתם של עֵדים,
ונִמצֵאת מכוּוּנת' גוֹבה בִשטר זה שכתבוּ לוֹ,
ואינוֹ צריך קיוּם אחֵר.
ואִם לֹא כתבוּ כך צריך להביא ראיה על העֵדים הרִאשוֹנים עד שתִתקיֵם עֵדוּתן.
14
שטר חוֹב שנִתקרע כשֵר.
נִמחק אוֹ נִטשטֵש אִם רִשוּמוֹ נִכר,
כשֵר. נִקרע קרע בית דין הרי זה פסוּל.
אי זה הוּא קרע בית דין? שתי ועֵרב.
15
מי שפרע מִקצת חוֹבוֹ:
אִם רצה מחליף,
וּבית דין כוֹתבין לוֹ שטר אחֵר בִשאר החוֹב מִזמן רִאשוֹן,
אבל לֹא עֵדי השטר; ואִם רצה יכתֹב שוֹבֵר.
16
הבא לִפרֹע כל חוֹבוֹ,
ואמר המלוה:
'אבד לי השטר' הרי זה יכתֹב לוֹ שוֹבֵר,
ויפרע כל חוֹבוֹ.
ויֵש ללֹוה להחרים סתם על מי שכוֹבֵש השטר וטוֹעֵן שאבד.
ואִם טען הלֹוה טענת ודאי,
ואמר: 'השטר אצלוֹ,
ועתה הִניחוֹ בכיסוֹ' הוֹרוּ רבוֹתי שיִשבע המלוה הסֵת שאבד השטר,
ואחר כך יפרע חוֹבוֹ,
ויכתֹב שוֹבֵר.
17
מי שהוֹציא שטר חוֹב במנה,
ואמר: 'עשוּ לי מִמנוּ שנים בחמִשים חמִשים' אין עוֹשין לוֹ,
שזכוּת ללֹוה לִהיוֹת הכֹל בִשטר אחד,
שאִם יפרענוּ מִקצת,
נִמצא שטרוֹ פגוּם.
:וכֵן אִם הוֹציא שני שטרוֹת בחמִשים חמִשים,
ואמר: 'עשוּ אוֹתם אחד במֵאה' אין עוֹשין לוֹ,
אלא עוֹשין לוֹ קיוּם לכל אחד ואחד,
שזכוּת היא ללֹוה לִהיוֹתן שנים,
שלֹא יכֹף אוֹתוֹ בדין בפעם אחת לִגבוֹת הכֹל.
18
הוֹציא שטר חוֹב במֵאה,
ואמר: 'קִרעוּהוּ,
וכִתבוּ לי שטר אחֵר בחמִשים' אין שוֹמעין לוֹ,
שמא פרעוֹ הכֹל וכתב לוֹ שוֹבֵר על שטר של מֵאה,
וּכשיחזֹר ויוֹציא קיוּם זה של שטר חמִשים ויוֹציא הלֹוה השוֹבֵר,
יֹאמר לוֹ:
'זה שטר אחֵר הוּא'.