1
סֵדר גבית החוֹב כך היא:
כשיביא המלוה שטרוֹ לבית דין ויתקיֵם,
אוֹמרין ללֹוה:
'שלֵם'. ואין יוֹרדין לִנכסיו תחִלה עד שיִתבענוּ.
ואִם טעה הדין והוֹריד המלוה לנִכסי לֹוה קֹדם שיִתבענוּ מסלקין אוֹתוֹ.
:אמר הלֹוה:
'הריני משלֵם,
קִבעוּ לי זמן כדי שאלוה מֵאחֵר אוֹ אמשכֵן אוֹ אמכֹר,
ואביא המעוֹת' קוֹבעין לוֹ זמן שלֹשים יוֹם,
ואין מחיבין אוֹתוֹ לִתֵן משכוֹן,
שאִלוּ היוּ שם מִטלטלין,
מיד היוּ בית דין גוֹבין מֵהן.
ואִם רצה המלוה להחרים על מי שיֵש לוֹ מעוֹת אוֹ מִטלטלין וּמפליג אוֹתוֹ בִדברים הרי זה מחרים.
ואין מחיבין את הלֹוה להביא ערֵב עד שיִתֵן.
:שלמוּ השלֹשים יוֹם ולֹא הֵביא בית דין כוֹתבין אדרכתא על נכסיו.
וכֵן אִם אמר בתחִלה כשתבעוֹ:
'איני משלֵם' כוֹתבין אדרכתא על נכסיו מיד,
ואין קוֹבעין לוֹ זמן.
וכֵן אִם אין שם שטר,
אלא מִלוה על פה אוֹ שהוֹדה כוֹתבין אדרכתא על נכסים בני חֹרין שיֵש לוֹ.
2
טען ואמר:
'שטר זה שנִתקיֵם בִפניכם מזוּיף הוּא,
ואני אביא ראיה ואבטלנוּ,
ועֵדי במקוֹם פלוֹני,
והֵם פלוֹני וּפלוֹני':
אִם נִראה לדינין שיֵש ממש בִדבריו קוֹבעין לוֹ זמן להביא עֵדיו; ואִם נִראה להם שאינוֹ בא אלא בעלילוֹת דברים וּבִטענוֹת של דֹפי אוֹמרין לוֹ:
'שלֵם, ואחר כך אִם יֵש לך ראיה יחזיר'.
ואִם היה המלוה אלם,
ושמא אינוֹ יכוֹל להחזיר מידוֹ מניחין על ידי שליש.
3
קבעוּ לוֹ זמן להביא ראיה וּלבטֵל השטר,
והִגיע הזמן ולֹא בא ממתינין לוֹ שֵני וחמישי ושֵני.
לֹא בא כוֹתבין עליו פתיחא וּמשמתין אוֹתוֹ,
וּממתינין לוֹ והוּא בנִדוּיוֹ תִשעים יוֹם.
:שלֹשים רִאשוֹנים שמא הוּא טוֹרֵח לִלווֹת מעוֹת; אמצעיים שמא הוּא טוֹרֵח לִמכֹר; אחרוֹנים שמא הלוֹקֵח מִמנוּ טוֹרֵח להביא מעוֹת.
שלמוּ התִשעים יוֹם ולֹא בא בית דין כוֹתבין אדרכתא על נכסיו,
וּמתירין לוֹ נִדוּיוֹ.
4
אין כוֹתבין אדרכתא על נכסיו עד ששוֹלחין וּמוֹדיעין לוֹ; והוּא שיִהיה קרוֹב לבית דין מהלך שני ימים אוֹ פחוֹת.
יתֵר על זה אין צריכין להוֹדיעוֹ.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה כל התִשעים יוֹם נִשמט ואוֹמֵר:
'עתה אבֹא ואביא ראיה',
'עתה אביא ראיה ואבטֵל השטר'.
אבל אמר:
'איני בא לבית דין' מיד כוֹתבין אדרכתא על נכסיו,
בין על הקרקעוֹת בין על המִטלטלין.
וכֵן אִם היה השטר על הפִקדוֹן אין ממתינין לוֹ תִשעים יוֹם,
אלא כוֹתבין אדרכתא על נכסיו מיד.
5
זה שאמרנוּ שאִם לֹא בא בסוֹף התִשעים כוֹתבין אדרכתא על נכסיו על הקרקעוֹת.
אבל המִטלטלין,
אפִלוּ אחר תִשעים,
כל זמן שהוּא אוֹמֵר:
'עתה אביא ראיה ואבטֵל השטר' אין מוֹרידין המלוה למִטלטלין,
שמא יֹאכל אוֹתם,
ויביא זה ראיה ויבטֵל השטר,
ולֹא ימצא מה יִטֹל.
ואפִלוּ היה למלוה קרקע שמא תכסיף אוֹ תִשתדֵף.
6
כיצד כוֹתבין האדרכתא? אִם לִנכסים בני חֹרין הוֹרידוּהוּ אוֹמרין:
'איש פלוֹני נִתחיֵב לִפלוֹני בדין כך וכך,
ולֹא נתן לוֹ מֵעצמוֹ,
וכתבנוּ לוֹ אדרכתא זוֹ על שדה פלוֹנית שלוֹ'.
:ואחר כך שמין לוֹ שלֹשה מֵאוֹתה השדה כנגד חוֹבוֹ,
וּמכריזין עליה כפי מה שיִראוּ עד שיִפסקוּ המוֹסיפין,
וּמוֹרידין אוֹתוֹ בחוֹבוֹ לחֵלק ששמוּ אוֹתוֹ,
וקוֹרעין שטר החוֹב אִם היה שם שטר.
:ואִם לֹא היוּ לוֹ נכסים בני חֹרין כוֹתבין האדרכתא כך:
'איש פלוֹני נִתחיֵב לִפלוֹני כך בִשטר חוֹב שהיה בידוֹ,
ולֹא נתן לוֹ חוֹבוֹ,
ולֹא מצינוּ לוֹ נכסים בני חֹרין,
וּכבר קרענוּהוּ לשטר שהיה לוֹ עליו,
ונתנוּ רשוּת לִפלוֹני לִדרֹש ולחקֹר ולִהיוֹת ידוֹ נטוּיה על כל נכסים שיִמצא לוֹ; וכל קרקעוֹת שמכר מִזמן פלוֹני והלאה יֵש לוֹ להִפרע ולִגבוֹת חוֹבוֹ מִן הכֹל'.
7
ואחר שכוֹתבין אדרכתא זוֹ,
הוֹלֵך המלוה וּמחפֵש:
אִם מצא לוֹ נכסים בני חֹרין שמין לוֹ מֵהן; מצא לוֹ נכסים משוּעבדים מֵאחר זמן שטרוֹ טוֹרֵף מֵהן,
וקוֹרעין שטר האדרכתא,
וכוֹתבין לוֹ שטר הטִרפא.
8
כיצד כוֹתבין? 'איש פלוֹני בן איש פלוֹני זכה בדין לִטרֹף בחוֹב שפלוֹני חיב לוֹ שהוּא כך וכך,
מִשדה פלוֹנית שלקחה פלוֹני בכך וכך מִזמן פלוֹני,
וּכבר קרענוּ האדרכתא שהיתה בידוֹ,
והִרשינוּהוּ לִטרֹף מִזה בכך וכך'.
9
ואחר שכוֹתבין הטִרפא לטוֹרֵף,
מוֹרידין שלֹשה בקיאין לאוֹתה השדה,
ושמין לוֹ מִמנה כשִעוּר חוֹבוֹ כפי מה שראוּי לוֹ מִן הקרן וחצי השבח,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:וּמכריזין עליה שלֹשים יוֹם כדרך שמכריזין על נִכסי יתוֹמים.
10
ואחר כך משביעין את הלֹוה שאין לוֹ כלוּם,
בתקנת גאוֹנים,
אִם היה הלֹוה עִמנוּ במדינה.
וּמשביעין את הטוֹרֵף בִנקיטת חֵפץ שלֹא נִפרע חוֹב זה ולֹא מחלוֹ ולֹא מכרוֹ לאחֵר.
ואחר כך מוֹרידין אוֹתוֹ לנִכסי הלוֹקֵח בשוּמא שלוֹ.
:וכוֹתבין לוֹ הוֹרדה.
11
כיצד כוֹתבין? 'אחר ששמנוּ לִפלוֹני בשוּמא שהיתה בידוֹ,
והִכרזנוּ שלֹשים יוֹם כראוּי,
והִשבענוּ את זה הטוֹרֵף ואת שעליו החוֹב,
הוֹרדנוּהוּ לשדה פלוֹנית לִהיוֹת מִשתמֵש בה כדרך שמִשתמֵש כל אדם בקִנינוֹ'.
12
וּמֵאימתי אוֹכֵל הטוֹרֵף פֵרוֹת שדה זוֹ? מִשיִפסקוּ ההכרזה.
13
כל אדרכתא שאין כתוּב בה:
'קרענוּהוּ לִשטר ההלואה' אינה הדרכה; וכל טִרפא שאין כתוּב בה:
'קרענוּהא לאדרכתא' אינה טִרפא; וכל שוּמא שאין כתוּב בה:
'קרענוּה לטִרפא' אינה שוּמה.
14
שלֹשה שירדוּ לשוּם,
אחד אוֹמֵר במנה וּשנים אוֹמרין במאתים,
אוֹ אחד אוֹמֵר במאתים וּשנים אוֹמרין במנה בטֵל יחיד במִעוּטוֹ.
אחד אוֹמֵר במנה ואחד אוֹמֵר בִשמוֹנים ואחד אוֹמֵר במֵאה ועשרים נִדוֹן במנה.
אחד אוֹמֵר במֵאה ואחד אוֹמֵר בתִשעים ואחד אוֹמֵר במֵאה וּשלֹשים נִדוֹן במֵאה ועשרה.
ועל דרך זוֹ לעוֹלם שמין ביניהן.
15
בית דין ששמוּ לטוֹרֵף בנִכסי לוֹקֵח,
וטעוּ בכל שהוּא מִכרן בטֵל,
שהרי הֵן כשליח לטוֹרֵף וללוֹקֵח,
ויֵש להם רשוּת לתקֵן אבל לֹא לעוֵּת,
כשליח. וכל המוֹרים,
כזה הוֹרוּ.
16
בית דין ששמוּ לבעל חוֹב,
בין בנִכסי לֹוה בין בִמשוּעבדין שביד הלוֹקֵח,
וּלאחר זמן הִשיגה ידוֹ של לֹוה אוֹ של נִטרף אוֹ יוֹרשיהן,
והֵביאוּ לבעל חוֹב את מעוֹתיו מסלקין אוֹתוֹ מֵאוֹתה הקרקע,
שהשוּמא חוֹזרת לבעלים לעוֹלם,
מִשוּם שנאמר:
"ועשית הישר והטוֹב" וכו' .
17
קרקע ששמוּ אוֹתה לבעל חוֹב,
ואחר כך שמוּהא בית דין לבעל חוֹב של זה המלוה הרי זוֹ חוֹזרת; לֹא יהיה כֹחוֹ גדוֹל מִכֹח בעל חוֹב הרִאשוֹן.
:מכרה בעל חוֹב,
אוֹ נתנה במתנה,
אוֹ ששמה לבעל חוֹבוֹ מִדעתוֹ,
אוֹ שמֵת והוֹרישה אינה חוֹזרת.
שמוּ קרקע לאִשה ונִשֵאת,
אוֹ ששמוּ מִמנה ונִשֵאת בעל בנִכסי אִשתוֹ כלוֹקֵח הוּא,
ולֹא מחזיר ולֹא מחזירין לוֹ.