1
בעל חוֹב גוֹבה את השבח שהִשביח הלוֹקֵח,
בין שהִשביח מֵחמת הוֹצאה בין ששבחוּ נכסים מֵאֵליהן,
אלא שאִם הִשביחוּ מֵאֵליהן טוֹרֵף כל השבח,
ואִם הִשביחוּ מֵחמת הוֹצאה גוֹבה חצי השבח.
:כיצד? ראוּבֵן שהיה לוֹ חוֹב על שִמעוֹן מאתים,
וּמכר שִמעוֹן ללֵוי שדה במנה,
והוֹציא עליה לֵוי הוֹצאוֹת והִשביחה והרי היא שוה מאתים,
כשיבֹא ראוּבֵן לִטרֹף את לֵוי טוֹרֵף מִמנה במֵאה וחמִשים:
מֵאה של דמי הלוֹקֵח,
וחמִשים של חצי השבח.
ואִם הִשביחה מֵחמת עצמה,
כגוֹן שהוּקרה בדמים אוֹ עלוּ בה אילנוֹת גוֹבה את כוּלה.
:הוֹרוּ גאוֹנים גדוֹלים וחכמים ואמרוּ:
לֹא יהיה הלוֹקֵח רע כֹח מיוֹרֵד לִשדֵה חבֵרוֹ שלֹא בִרשוּת,
ששמין לוֹ וידוֹ על התחתוֹנה.
לפיכך, אִם הִשביח הלוֹקֵח במֵאה והוֹציא חמִשים נוֹטֵל כל ההוֹצאה וחצי השבח היתֵר על ההוֹצאה,
והחֵצי עִם הקרן הוּא שטוֹרֵף בעל חוֹב.
וּדברים של טעם הֵן,
וכך ראוּי לדוּן.
:וחוֹזֵר הלוֹקֵח וגוֹבה הקרן מִנִכסי שִמעוֹן,
אף מִן המשוּעבדין שמכר אוֹ נתן מֵאחר זמן שמכר בוֹ ללֵוי.
אבל השבח שטרף מִמנוּ בעל חוֹב,
בין חציוֹ בין כוּלוֹ אין לֵוי גוֹבֵהוּ אלא מִנכסים בני חֹרין של שִמעוֹן,
שתקנת עוֹלם היא שלֹא יגבה השבח ולֹא הפֵרוֹת שאכל הגזלן ולֹא מזוֹן האִשה והבנוֹת מִנכסים משוּעבדין,
שאֵלוּ דברים שאין להם קִצבה.
וּמִקוּלי כתוּבה שלֹא תִטרֹף אִשה מִן השבח בִכתוּבתה.
:ולמה יטרֹף בעל חוֹב חצי השבח בִלבד הבא מֵחמת הוֹצאה? לפי שהשבח בא לאחר שלוה מֵראוּבֵן וּלאחר שמכר ללֵוי,
ונִמצא ראוּבֵן ולֵוי בִשני בעלי חוֹבוֹת לשִמעוֹן,
והשבח בִנכסים שבאוּ לוֹ אחר שלוה מִשניהם,
שהֵן חוֹלקין כאחד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:לפיכך, ראוּבֵן שלוה מִשִמעוֹן מנה וכתב לוֹ:
'שאני עתיד לִקנוֹת משוּעבד לך',
וחזר ולוה מִלֵוי מאתים וכתב לוֹ:
'שאני עתיד לִקנוֹת משוּעבד לך',
וקנה אחר כך שדה וּמכרה ליהוּדה במֵאה וחמִשים,
והִשביחה יהוּדה בהוֹצאתוֹ,
והרי היא שוה שלֹש מֵאוֹת טוֹרֵף שִמעוֹן ולֵוי הקרן וחוֹלקין אוֹתוֹ בשוה,
ונִמצא ביד זה חמִשה ושִבעים וּביד זה חמִשה ושִבעים.
:וחוֹזֵר שִמעוֹן ולֵוי ויהוּדה שלשתם,
וחוֹלקין מֵאה וחמִשים של שבח על הדרך שפֵרשנוּ.
נִמצא שִמעוֹן טרף במנה שלוֹ מִשדה זוֹ,
ולֵוי טרף מֵאה וּשלֹשים ושִבעה וּמחצה,
ויהוּדה נטל מִן השבח שנים ושִשים וּמחצה.
וכזה הֵן חוֹלקין אפִלוּ הֵן מֵאה.
2
כל הפֵרוֹת שאכל הלוֹקֵח אינן נִטרפין מִמנוּ,
אבל הפֵרוֹת המחוּברין לקרקע,
אף על פי שאינן צריכין לקרקע,
כענבים שהִגיעוּ להִבצֵר הרי בעל חוֹב גוֹבה מֵהן כמוֹ שגוֹבה מִן השבח.
3
מתנה ששבחה מֵחמת הוֹצאה אין בעל חוֹב גוֹבה מִשִבחה כלוּם,
אלא רוֹאין כמה היתה שוה בִשעת מתנה,
וגוֹבה. ואִם שבחה מֵאֵליה בעל חוֹב גוֹבה את כוּלה.
ואִם קִבֵל הנוֹתֵן אחריוּת המתנה הרי בעל חוֹב גוֹבה מִמנה את השבח כדרך שגוֹבין מִן הלקוֹחוֹת.
:ולמה יטרֹף בעל חוֹב חצי השבח מִן הלוֹקֵח ולֹא יטרֹף מִמקבֵל המתנה כלוּם? מִפני שהמוֹכֵר כוֹתֵב ללוֹקֵח בִשטר מכירה ש'אני מחוּיב לך בקרן וּבעמל שתעמֹל וּבשבח שתשביח,
ועלי אחריוּת הכֹל',
ורצה הלוֹקֵח וקִבֵל דבר זה,
שהרי הלוֹקֵח ירד על תנאי זה שאִם ילקח מִמנוּ השבח יחזֹר על המוֹכֵר; ואפִלוּ לֹא כתב,
כבר נוֹדע שזה דין המוֹכֵר עִם הלוֹקֵח.
:אבל המתנה,
שאין שם תנאי זה אינוֹ גוֹבה מִשבח שהִשביחה בהוֹצאתוֹ כלוּם.
4
וכֵן יתוֹמים שהִשביחוּ הנכסים אין בעל חוֹב גוֹבה מִן השבח כלוּם.
אבל אִם שבחוּ נכסים מֵאֵליהן גוֹבה את השבח כוּלוֹ.
5
בעל חוֹב שטרף בחוֹבוֹ מיד הלוֹקֵח מה שראוּי לוֹ מִן הקרן וחצי השבח רוֹאין הנִשאר מִן הקרקע:
אִם יֵש בוֹ תעלה ללוֹקֵח,
כגוֹן שנִשאר לוֹ בשדה בית תִשעת קבין וּבגִנה בית חצי קב ישתתפוּ בה שניהם; ואִם לֹא נִשאר לוֹ דבר שאִלוּ יֵחלֵק יהיה שֵם כוּלוֹ עליו נוֹתֵן לוֹ בעל חוֹב את דמיו.
6
היתה השדה הפוֹתיקי בעל חוֹב נוֹטֵל את כוּלה,
ורוֹאין חצי השבח הנִשאר ללוֹקֵח:
אִם היה חצי השבח יתֵר על ההוֹצאה כוּלה נוֹטֵל ההוֹצאה מִבעל חוֹב,
שהרי אוֹמֵר לוֹ בעל חוֹב:
'שדי היא שהִשביחה',
והנִשאר לוֹ מִן השבח נוֹטֵל אוֹתוֹ מִן המוֹכֵר.
:ואִם היה חצי השבח פחוּת מִן ההוֹצאה אין לוֹ מִבעל חוֹב אלא חצי השבח,
וחוֹזֵר וגוֹבה מִן המוֹכֵר חצי השבח שנִטרף בִלבד.
7
בעל חוֹב שבא לִטרֹף מִן היתוֹמים,
יתוֹמים אוֹמרים:
'אנוּ הִשבחנוּ',
וּבעל חוֹב אוֹמֵר:
'שמא אביכם הִשביח' על היתוֹמים להביא ראיה.
הֵביאוּ ראיה שהֵם הִשביחוּ שמין להן את השבח ואת ההוֹצאה,
ונוֹטלין הפחוּת שבִשניהם,
וּמעלה אוֹתם בדמים.
:במה דברים אמוּרים? בשעשה שדה זוֹ הפוֹתיקי.
אבל אִם לֹא עשה הפוֹתיקי:
אִם רצוּ היתוֹמים לסלֵק בעל חוֹב בדמים מסלקין; ואִם רצוּ נוֹטלין מִן הקרקע שִעוּר השבח שלהן.